ספינה. המפרש בספינה בים: מוציא זיז כל שהוא. מדופני הספינה על המים להיכר בעלמא כדמפרש ואזיל: וממלא. מן הים ומכניס לספינה: מקום ארבעה. חלל ד' מוקף מחיצות קטנות ומחיצה תלויה מתרת במים: כרמלית מארעא משחינן. י' של אויר שנתנו חכמים לאיסור כרמלית כדאמרינן בפ"ק (דף ז.) ותופסת עד י' מקרקעית הים משחינן להו ואוירא שהוא למעלה מי' ואפילו הן מים הוי מקום פטור הלכך בהיתירא קא שקיל לכתחלה: דליהוי ליה היכירא. לכרמלית גמורה: ארעא סמיכתא היא. וכל המים כרמלית הן: סמיכתא. עבה: זימנין דליכא. במים עמוקה עשרה ואי נמי מארעא משחינן כולה כרמלית היא: גמירי אין ספינה מהלכת כו'. דכל היכא דתניא ספינה ולא תני עריבה גדולה היא: והא מורשא אית לה גרסי'. ראש הספינה הולך ומגביה מן המים ואפילו היו המים פחותין מי' אין גוששת שם ואם ממלא כנגד אותו מקום מטלטל מכרמלית לרה"י: גשושי אזלי קמה. בני אדם ממשמשים בכלונסות את עומק המים ואין מניחין לילך הספינה אלא במקום עמוק שמא תמהר לילך ותשכון לארץ במקום מושבה:

מחלוקת האמוראים ופסיקת ההלכה עושה מקום ארבעה - על ידי מחיצות מקום ארבעה - אף ללא מחיצות מקום ארבעה - כמקום פטור מקום ארבעה - פסיקת ההלכה בספינה גבהה למעלה מעשרה טפחים מחלוקת האמוראים ופסיקת ההלכה בגמרא נחלק רב הונא עם רב חסדא ורבה בר רב הונא כיצד יכול המפליג בספינה להעלות מים מן הים לתוך הספינה בשבת בלא לעבור על איסור הוצאה מרשות לרשות. דעת רב הונא שיכול להעלות מים על ידי הוצאת זיז כל שהוא מהספינה מכיוון שלדעתו מודדים את העשרה טפחים שנתנו חכמים לכרמלית מקרקעית הים, ולפי זה יוצא שהמים שבמקום הספינה שהם למעלה מעשרה טפחים מקרקעית הים נחשבים למונחים במקום פטור שאין איסור להכניס ממנו לרשות היחיד ולכן יכול להכניסם לספינה. עם זאת הוא מצריך זיז בשביל היכר. לעומתו סוברים רב חסדא ורבה בר רב הונא שמודדים את גובה הכרמלית מפני הים מפני שכל המים נחשבים ל"קרקע סמיכה" ולכן הם מצריכים להכין "מקום ארבעה" על מנת שהמים שיוכנסו לספינה לא יבואו מתוך כרמלית. להלן יובאו פירושים שונים בביאור תקנה זו. להלכה פוסקים הרי"ף, הרי"ד, הרשב"א בעבודת הקודש (שער ד', ח'), המאירי והרא"ש (סימן ב') כרב חסדא ורבה בר רב הונא, שהם הרבים לעומת רב הונא. כך פוסקים גם הרמב"ם והשולחן ערוך. לעומת זאת הרשב"ם (מובא בהגהות מרדכי פרק הזורק), הראב"ן (סימן ס'), הראבי"ה (סימן ר"א) ובעל האגודה (סימן קי"ג) פוסקים כרב הונא. אפשר שסברתם היא שיש לפסוק כרב הונא נגד רב חסדא מכיוון שהוא רבו (ועיין על כך באנציקלופדיה תלמודית ערך הלכה, סעיף כ"ז). עושה מקום ארבעה - על ידי מחיצות כאמור לדעת רב חסדא ורבה בר הונא ניתן להתיר להכניס מים מהים לספינה על ידי תקנה של מקום ארבעה. רש"י (ד"ה מקום ארבעה) מפרש שיש לעשות מחיצות קטנות שביניהן חלל של ארבעה טפחים כך שהחלל נחשב לרשות היחיד. על פי הכלל שמחיצה תלויה מתירה אומרים שכל המרחב שכנגד החלל נחשב גם הוא לרשות היחיד ונמצא שכשמעלה מים מהים דרך החלל הוא העלה מים מרשות היחיד לרשות היחיד. התוספות (ד"ה עושה) מעירים על ביאורו ממה שלמדנו במסכת עירובין (פ"ז ע"ב) שצריך לבנות רשות על ידי מחיצות בגובה עשרה. לכן לדעתם אף כאן הכוונה היא שעושה מחיצות בגובה עשרה, וכמוהם כותבים הרי"ד, הרשב"א בעבודת הקודש (שם), הרא"ש ורבינו ירוחם (נתיב י"ב, י"ח). מקום ארבעה - אף ללא מחיצות רבנו תם (ספר הישר סימן רע"ח) מפרש שמדובר בנסר רחב ארבע אמות שהן עשרים וארבעה טפחים שבאמצעיתו הוא פותח נקב ברוחב ארבעה על ארבעה טפחים. כתוצאה מכך יוצא שיש מכל צדדי הנקב נסר ברוחב של עשרה טפחים. בכגון זה ניתן לומר כפוף את הנסר והורד את המחיצות, כפי שאומר רבי חנניא בן עקביא בהקשר דומה במסכת עירובין (שם). בעקבות כך ניתן לראות כאילו יש חלל ארבעה טפחים שמוקף במחיצות שלמות של עשרה טפחים והרי לנו רשות היחיד שיורדת עד למים כך שגם דין המים כרשות היחיד. הרמב"ן והרשב"א אינם מקבלים פירוש זה מכיוון שמשמעות הגמרא אינה כך. עם זאת הם מפרשים בדומה לרבנו תם שמוציאים נסר שרוחבו ארבעה טפחים ללא מחיצות כלל ובאמצעיתו מנקבים נקב שדרכו שואבים את המים. גם הם מקבלים את ההשוואה לסוגיה במסכת עירובין משם אנו לומדים את העיקרון של כפוף את הנסר ועל ידי כך ניתן לעשות מחיצות, אלא שכאן מקלים יותר כיוון שבספינה קשה לעשות מחיצה ולכן מספיק נסר שרחב ארבעה טפחים וגודל הנקב כלשהו. כמו כן אף שבסוגיה במסכת עירובין אין פוסקים כרבי חנניא בן עקביא, כאן אנו סומכים על שיטתו. מקום ארבעה - כמקום פטור לעיל הובאו הסברים שההיתר מבוסס על כך שהמים שמתחת למקום ארבעה נחשבים למונחים ברשות היחיד וממילא אין איסור בהכנסתם לספינה שגם היא רשות היחיד. לעומת זאת רבנו חננאל מסביר שההיתר מבוסס על כך שמקום הארבעה מוגדר כ"מקום פטור", שהדין במקום פטור שמותר להוציא מכרמלית אליו וממנו לרשות היחיד וממילא אין איסור בהכנסת המים דרכו לספינה. בדברי רבנו חננאל לא מוזכר הרוחב והאורך של המקום ונראה שאם הוא רחב ארבעה טפחים די בכך ואין צורך בארבעה על ארבעה. לפי פירוש זה יוצא שצריך מקום ארבעה לא על מנת ליצור רשות חדשה אלא כדי שיהיה מקום פטור שניכר וחשוב לעצמו. נמצא אם כן שאין מחלוקת עקרונית בין רב הונא לרב חסדא ורבה בר הונא שלכל הדעות יש צורך להעביר את המים דרך מקום פטור, אלא שלרב הונא די בזיז כל שהוא, ולרב חסדא ורבה בר רב הונא צריך מקום ארבעה חשוב. מקום ארבעה - פסיקת ההלכה כאמור הרמב"ם פוסק כרב חסדא ורבה בר רב הונא שכל מי הים נידונים ככרמלית ולכן יש צורך לעשות מקום ארבעה. הוא כותב בהלכה שצריך שהמקום יהיה ארבעה על ארבעה, אך אינו מזכיר שיש צורך במחיצות או בנקב בתוך נסר. מכך ניתן להבין ששיטתו העקרונית היא כשיטת רבנו חננאל שהובאה לעיל שמקום הארבעה משמש כמקום פטור ולא כרשות היחיד עם מחיצות. כך אכן מפרש את דעת הרמב"ם בעל ספר הבתים (שערי איסור הוצאה, שער ט', י"ג). לעומת זאת הבית יוסף מפרש את דברי הרמב"ם כדעת הרמב"ן והרשב"א שהובאה לעיל שההיתר הוא מדין כפוף והורד מחיצות ועל ידי כך נוצרת רשות היחיד. כך גם הוא פוסק בשולחן ערוך, שההיתר הוא שאומרים כוף את הצדדים והורד את המחיצות, ומדגיש שאינו צריך לעשות מחיצות למקום הארבעה. בספינה גבוהה למעלה מעשרה טפחים בגמרא מבואר טעמם של רב חסדא ורבה בר רב הונא שמודדים את הגובה של הכרמלית משפת המים. על פי זה כותב הרמב"ם שאם היה למעלה מעשרה מן הים - מוצא זיז כל שהוא וממלא, מפני שבכגון זה אין מחלוקת ואף רב חסדא ורבה בר רב הונא מסכימים לדעתו של רב הונא, שהרי אין דין כרמלית מעל עשרה. המגיד משנה מסביר שמותר לכתחילה להעביר מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור. לעומת זאת הרשב"א (בחידושים ובספר עבודת הקודש שער ג', ו') אוסר העברה מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור כדרך שאסרו להעביר מרשות הרבים לרשות היחיד דרך מקום פטור ולכן הוא מצריך מקום של ארבעה על ארבעה גם כשהספינה גבוהה למעלה מעשרה טפחים. הטור כותב כדברי הרמב"ם שמוציא זיז כלשהו וממלא, ומסביר הבית יוסף שאף על פי שבסימן שמ"ו הוא פוסק שאין מחליפים דרך מקום פטור אפילו ברשויות דרבנן - כאן שיש היכר על ידי הזיז מותרת ההחלפה. השולחן ערוך מקל בספינה שהיא גבוהה עשרה טפחים שמוציא זיז כלשהו, אולם הוא מוסיף שאף בזה עושה נקב וממלא את המים דרכו. הב"ח מקשה עליו שאם הזיז עשוי רק להיכר בעלמא, ואינו כדי לעשות רשות בפני עצמו - מה טעם יש בנקב שעשייתו נחוצה רק כשצריכים לגדר של משיכת המחיצות למטה. כך היא גם דעת הפרישה (סק"א), הט"ז (סק"ה) והמגן אברהם (סק"ד), וכן היא הכרעת המשנה ברורה (סקי"ב) שבזיז אין צריך לעשות נקב. אבל בעל בני ציון (סק"ה) מיישב את שיטת השולחן ערוך שצריך בכל זאת שיהיה ניכר ההיכר שבזיז ולכן יש צורך בשאיבה דרך נקב שבו ולכן למעשה הוא פוסק כשולחן ערוך. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך לא ימלא אדם מים מן הים והוא בתוך הספינה, אלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים. במה דברים אמורים? כשהיה תוך עשרה, אבל אם היה למעלה מעשרה מן הים - מוציא זיז כל שהוא וממלא, שהרי דרך מקום פטור ממלא, ואינו צריך לזיז זה אלא משום הכר. השגת ראב"ד. זהו כרב חסדא ורבה, דאמרי מיא ארעא סמיכתא היא. (רמב"ם שבת ט"ו, כ') ...וכן ההולך בספינה - אינו יכול למלאות אלא אם כן יעשה לה דף ארבעה על ארבעה, ועושה בו נקב וממלא דרך שם, ואינו צריך לעשות לו מחיצות, אלא אמרינן כוף הצדדים וגוד אחית מחיצתא, שהקילו בספינה מפני שאינו יכול לעשות שם מה שיעשה בבית. והני מילי כשהוא בתוך עשרה טפחים, אבל אם דופני הספינה גבוהים עשרה מעל המים - מוציא זיז כל שהוא ועושה בו נקב וממלא דרך שם, שהרי דרך אויר מקום פטור הוא ממלא, וסגי בהיכר זיז, וכו'. (אורח חיים שנ"ה, א')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300