השני חייב. שהוא צדו: הא למה. שני זה דומה מאחר שנצוד ע"י הראשון: לנועל את ביתו לשומרו. ולא לצוד: ונמצא צבי. שהוא ניצוד כבר שמור בתוכו וכן אע"פ שעמד הראשון אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול:

תחת כנפיו. תחת כנפי כסותו ואין יכול לצאת שננעל בפניו מאליו: יושב ומשמרו. כן ואינו צריך לפתוח לו חלון דאינו אלא שומר: לנועל את ביתו. דכל אדם עושין כן:

ישב הראשון על הפתח ולא מילאו ובא השני ומילאו נעילת הדלת ללא ידיעה שיש צבי בבית נעילת הדלת כאשר יודע שיש צבי בבית פתיחה ונעילה חוזרת ישב הראשון על הפתח ולא מילאו ובא השני ומילאו המשנה עוסקת בצבי שנכנס לבית מאיליו והאדם צד אותו על ידי נעילת הדלת בפניו ומביאה בהקשר לכך כמה דוגמאות. בדוגמה הראשונה שבמשנה הראשון ישב על הפתח אך לא מילאו ורק על ידי ישיבת השני בצידו ניצוד הצבי שבבית. בכגון זה ההלכה ברורה שרק השני חייב. עם זאת לגבי דינו של הראשון יש לעיין בדבר האם הוא צריך לקום כאשר הוא רואה שהשני יושב בצידו שהרי בעזרתו הראשון צד את הצבי. המאירי כותב לעיל (ג' ע"א ד,ה צבי) שהראשון פטור אבל אסור, ומכאן שהוא סובר שאסור עליו להישאר שם ולסייע לראשון בצידת הצבי גם באופן סביל. לעומת זאת, מצינו בפירוש קדמון ממצרים (מובא ברמב"ם מהדורת פרנקל) שכותב שהראשון לא עשה כלום, שהרי לא מילא את הפתח בישיבתו. אמנם יתכן שאין כאן מחלוקת ובעל פירוש קדמון ממצרים עוסק לפני שבא השני לשבת בצד הראשון, שאז אין שום איסור על הראשון לשבת בפתח כאשר אינו ממלאו, אולם כאשר השני בא לשבת בצידו - חובה עליו לקום ולא לסייע לשני בשמירת הצבי בבית. נעילת הדלת ללא ידיעה שיש צבי בבית בסיפא של המשנה מובא שכאשר הראשון מילא כבר את הפתח, והשני בא וישב לצידו - השני פטור אפילו אם הראשון קם והלך. המשנה משווה דין זה למי ש"נועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו" שגם הוא פטור. הגמרא מסבירה שכוונת המשנה "פטור" היא פטור ומותר לכתחילה. רש"י (ד"ה ונמצא) מסביר שהדוגמה האחרונה היא שהיה צבי שכבר היה שמור בבית והאדם הוסיף שמירה על שמירתו ונעל את דלת הבית שכבר הייתה סגורה, כך גם השני שישב בצד הראשון רק הוסיף שמירה על שמירת הראשון ופטור ומותר. כך מפרשים גם הרי"ד (בתוספותיו ובפסקיו), הריא"ז (הלכה ב', ה'), הר"ן (ל"ח ע"א בדפי הרי"ף) והמאירי. לעומת זאת, הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א מביאים תוספתא ממנה משמע שמדובר בכגון שהאדם סגר את דלת הבית ולא ידע כלל שיש צבי בתוך הבית ופטור ומותר מפני ש"קדמה צידה למחשבה", כלומר הצידה הייתה ללא כל כוונה. יש לעיין בדבר לפי פירוש רש"י ושאר הראשונים האם הם גם מסכימים שכאשר הוא צד ללא כל ידיעה הדין הוא שהוא פטור ומותר. הרשב"א מעלה אפשרות שלפי פירוש זה כאשר הוא צד ללא כל ידיעה, כיוון שעשה מעשה איסור הוא רק פטור אבל בכל זאת אסור, ואינו דומה להוספת שמירה על שמירה שאין בזה כל איסור. מסתבר שכוונת דבריו היא שאין לו להמשיך ולשמור את הצבי בשבת ועליו לשחררו כיוון שניצוד באיסור. הריטב"א גם מעלה אפשרות זו, ומוסיף שאין להוכיח ממה שמובא בגמרא בשם רב שאם נכנסה ציפור תחת כנפיו שמותר לו לשמרה עד הערב כיוון ששם לא עשה מעשה איסור והציפור נכנסה מאיליה, מה שאין כן כאשר נעל את הבית כשהיה צבי בתוכו שהצידה נעשתה על ידי מעשה האדם. למעשה בעל ערוך השלחן (סעיף ט"ו) והמשנה ברורה בביאור הלכה מכריעים כמקלים, והביאור הלכה מסביר שכיוון שלא ידע שיש צבי בבית דינו כאנוס. נעילת הדלת כאשר יודע שיש צבי בבית הרשב"א מביא ירושלמי (הלכה ו') שם אמרו שאם היה צבי רץ כדרכו והתכוון לנעול בעדו, ונעל בעדו ובעד הצבי - מותר. הוא מדייק מכאן שהמתכוון לנעול לצרכו - מותר גם כשיודע שצד את הצבי בנעילתו. הר"ן (שם) חולק עליו וכותב שאף בירושלמי לא התכוונו להתיר אלא כשהתכוון לנעול רק לצרכו, ואין לדייק שמתירים גם כשהתכוון בנעילתו לשתי המטרות. יתר על כן, לדעתו יש לאסור אפילו כשאינו מתכוון לצידה אך הוא יודע שנועל את הצבי, שזהו פסיק רישיה. לדעתו פירוש הירושלמי הוא בכגון שלא ידע כלל שיש צבי בבית שלדעת הירושלמי מותר לו להמשיך לשמרו כדעת המתירים שהובאה לעיל. הריטב"א גם מביא את הירושלמי, אך כותב שהבבלי חולק, שהרי לא התירו לשני לשמר אלא כשלא עשה מעשה צידה בידיים. גם המגיד משנה מביא את דברי הרשב"א אך כותב שאין להקל כל כך. למעשה המפרשים דנים בחידושו של הרשב"א האם יש כאן כלל בענייני מלאכות שבת כאשר מתכוון למלאכת היתר, או שזהו דין מיוחד בצידה. בעל שלטי הגבורים (ל"ח ע"א בדפי הרי"ף אות ג') מביא את חידושו של הרשב"א בדרך כלל, שכל שעושה מעשה של פסיק רישיה - אינו אסור כשעושה ומתכוון למעשה של היתר עמו. לעומתו כותב בעל שו"ת עונג יום טוב (סימן כ"ב) שהרשב"א כותב כך דווקא לגבי מי שצד על ידי נעילת הדלת שבלאו הכי אינו עושה מעשה צידה רגיל. לגביו אפשר לומר שאם אינו מתכוון בנעילתו ממש לצוד - אי אפשר לחייבו. אך העושה מלאכה באופן הרגיל שבו היא נעשית - אין להתיר לו לעשותה כאשר מתכוון למעשה היתר אחר. בדומה לכך כותב בעל שו"ת אבני נזר (סימן קצ"ד) שכל שאינו צד בידיים - הרי זה בגדר גרמא שרק הכוונה מחשיבתו כעושה מלאכה שחייב עליה, אבל בהעדר כוונה - אין המעשה של גרמא נחשב לכלום. להלכה המשנה ברורה (סקכ"ה) פוסק כאוסרים את הנעילה של הבית אף כשיש לו כוונה אחרת לשמור את ביתו. רבי עקיבא איגר מוסיף שזו גם דעת הרמ"א שכותב בסעיף ג' שיזהר שלא לסגור תיבה קטנה שיש בה זבובים מפני שזהו פסיק רישיה אף שאין כוונתו לצידת הזבובים. פתיחה ונעילה חוזרת בעל תוספות יום טוב כותב שהדין שבמשנה שהשני פטור למרות שהראשון הלך, נכון דווקא כשהראשון הלך פנימה באופן שהדלת לא הייתה פתוחה אף לא לרגע, אבל אילו הייתה פתוחה - הרי פסקה הצידה הראשונה ויש לחייב את השני. חולק עליו המגן אברהם (סקי"א) שטוען שכל שכבר ניצוד בבית - אין לדון את המונעו מלברוח כעושה מעשה של צידה. הוא מביא ראיה מלשון רש"י על המשנה (ד"ה ונמצא) שכותב: "אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול", הרי שכאשר כבר היה ניצוד - שוב אין מקום לדבר על צידתו כל זמן שנשאר באותו מקום. בעל אליה רבה פוסק לחומרא כתוספות יום טוב, ובעל ערוך השלחן (סעיף י"ד) מביא לו ראיה מהתוספתא (י"ג, ג') שם משמע שחייב על כל נעילה למרות שכבר היה ניצוד. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך צבי שנכנס לבית... ישב אחד על הפתח ולא מלאהו, וישב השני ומלאהו - השני חייב. ישב הראשון ומלאהו ובא השני וישב בצדו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו - הראשון חייב והשני לא עשה כלום, ומותר לו לישב במקומו עד הערב ולוקח הצבי. למה זה דומה? לנועל ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו, שלא עשה כלום. נכנסה לו צפור תחת כנפיו - יושב ומשמרה עד שתחשך, ומותר. (רמב"ם שבת י', כ"ג) ישב אחד על הפתח ומלאו - יכול השני לישב בצדו, ואפי' אם עמד הראשון והלך לו - השני פטור ומותר, והראשון חייב. (אורח חיים שט"ז, ו')

' לע"נ __________________ '