מכון הלכה ברורה ובירור הלכה
Halacha Brura and Berur Halacha Institute

סוגיות בעיון ללימוד הדף היומי

טלטול כלים בשבת

מסכת שבת, דף קכ"ג ע"ב - קכ"ד ע"א

סוגיה מספר 34

גמרא

גמרא. תנו רבנן: בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת: מקצוע של דבילה, וזוהמא ליסטרן של קדרה וסכין קטנה שעל גבי שלחן; התירו, וחזרו והתירו, וחזרו והתירו עד שאמרו: כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן מסר הגדול ויתד של מחרישה. מאי התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו? אמר אביי: התירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו, וחזרו והתירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו, וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו - אין לצורך מקומו - לא; ועדיין בידו אחת - אין בשתי ידיו - לא; עד שאמרו: כל הכלים ניטלין בשבת ואפילו בשתי ידים. אמר ליה רבא: מכדי התירו קתני, מה לי לצורך גופו מה לי לצורך מקומו?! אלא אמר רבא: התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו, וחזרו והתירו מחמה לצל, וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו - אין, מחמה לצל - לא; ועדיין באדם אחד - אין, בשני בני אדם - לא; עד שאמרו: כל הכלים ניטלין בשבת אפילו בשני בני אדם.

משנה. כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך...

גמרא. מאי לצורך ומאי שלא לצורך? אמר רבה: לצורך - דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו, שלא לצורך - דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו, ודבר שמלאכתו לאיסור - לצורך גופו אין, לצורך מקומו לא... אמר ליה רבא: לצורך מקומו שלא לצורך קרית ליה?! אלא אמר רבא: לצורך - דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו, שלא לצורך - ואפילו מחמה לצל, ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו - אין, מחמה לצל - לא...

רש"י

ג' כלים. ותו לא ולקמן אמרינן דבימי נחמיה בן חכליה בבית שני גזרו על טלטול כל הכלים כדי לגדור גדר להחמיר באיסורי שבת מפני שהיו מקילין בה: מקצוע. איזמל שמחתכין בו דבלה יעשהו במקצועות מתרגמינן באיזמליהון (ישעיהו מד): זוהמא לסטרון. כף גדולה שמסלקין בו זוהמא של קדרה: וסכין קטן. שחותכין בו לחם ובשר ואוכלין דהני תדירין בתשמיש: התירו. עוד כשראו שחזרו להזהר קצת באיסור שבת וחזרו והתירו כשנזהרו יותר וחזרו והתירו ולקמיה מפרש מאי כולהו הנך התירו: עד שאמרו. עוד חזרו והתירו את הכל עד שאמרו הכל ניטלין חוץ מן המסר הגדול כו': התירו. לטלטל דבר שעיקר מלאכתו בחול להיתר לדבר המותר בשבת התירו לטלטל לצורך גופו אם הוצרך להשתמש בגוף הכלי אבל לא משום שהוצרך למקומו: וחזרו והתירו. את אלו לצורך מקומו: וחזרו והתירו אף מי שמלאכתו לאיסור. והוצרך לו בשבת לגופו למלאכת היתר ומיהו לא הותרו אלו לצורך מקומו: כל הכלים. הללו שאמרנו חוץ מן המסר הגדול דלא שרי לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו ואביי דמתרץ הכי הדר ביה לגבי רבה דאמר לעיל קורנס של נפחים שנינו דדבר שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו: א"ל רבא מכדי. לצורך התירו בפעם ראשונה: מה לי גופו מה לי מקומו. תרווייהו צורך נינהו: מחמה לצל. שאינו צריך לו עכשיו לא לגופו ולא למקומו אלא חס עליו שמא יתבקע בחמה: עד שאמרו. היינו עוד היתר אחרינא כל הכלים אפי' גדולים ומיהו לכדאוקימנא של היתר אפילו מחמה לצל ושל איסור לצורך גופו או מקומו:

מאי לצורך ומאי שלא לצורך אמר רבה כו'. לצורך דשרי תנא קמא היינו דבר שמלאכתו להיתר ומטלטלו לצורך גופו: שלא לצורך דבר שמלאכתו להיתר. ומטלטלו שלא לצורך גופו אבל צריך למקומו: ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו. הוא דאישתראי אם צריך לו למלאכת היתר אבל שלא לצורך גופו ואע"ג דצריך למקומו לא ורבה לטעמיה דאמר לעיל (דף קכב:) גבי קורנס של נפחים נמי מותר לצורך גופו:

הקדמה

איסור טלטול כלים לשיטת רבי שמעון

טלטול כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל

טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו כשיש לו כלי שמלאכתו להיתר

כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור

הקדמה

הסוגיות שלפנינו עוסקות בהלכות הקשורות לטלטול כלים בשבת. בברייתא שבגמרא מבואר שתחילה הייתה גזירה גורפת על איסור טלטול כל הכלים מלבד שלשה כלים שהשימוש בהם תדיר ועליהם לא גזרו. רש"י מפרש (ד"ה ג' כלים) שמדובר בזמן נחמיה כשהיה הדור פרוץ באיסורי שבת. לאחר מכן כשראו חכמי הדורות שהדור הוכשר ואפשר להקל יותר, ביטלו בהדרגה את חלק מאיסורי הטלטול.

ראוי להקדים שיכולות להיות סיבות שונות לצורך לטלטל, ומטרת הטלטול משפיעה על רמת האיסור שבדבר. ישנו טלטול שהוא לצורך שימוש בשבת בכלי עצמו, וזהו הטלטול שראוי להתירו ביותר ("לצורך גופו"). ישנו אופן נוסף של טלטול שהוא גם לצורך תשמיש בשבת, אך לא בכלי עצמו אלא במקום בו הוא מונח ("לצורך מקומו"). סיבה אחרת יכולה להיות לטלטול והיא לא לצורך שימוש בשבת, אלא כדי לשמור על הכלי, כגון שהוא נמצא במקום שיש שם שמש וזה מקלקל את הכלי ("מחמה לצל"). אם לא קיימת סיבה לטלטול זהו נקרא "טלטול שלא לצורך כלל" והוא הטלטול החמור ביותר.

להלכה נחלקו אביי, רבה ורבא בהיקף האיסור בזמן הזה. לדעת אביי ורבה טלטול כלי שמלאכתו לאיסור הותר רק לצורך גופו, אך אסור לצורך מקומו וכל שכן מחמה לצל, ואילו טלטול כלי שמלאכתו להיתר הותר אפילו לצורך מקומו אך לא מחמה לצל. לעומת זאת דעת רבא שטלטול כלי שמלאכתו לאיסור הותר הן לצורך גופו והן לצורך מקומו, אך אסור מחמה לצל, ואילו כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אפילו מחמה לצל. הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש (סימן ד') פוסקים כרבא, וראה עוד להלן לגבי הפסיקה בדינים אלו.

איסור טלטול כלים לשיטת רבי שמעון

כפי שלמדנו במספר מקומות במסכתנו נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה בהלכות מוקצה, שלדעת רבי שמעון אין איסור מוקצה, כגון במוקצה מחמת מיאוס ובעוד סוגים של מוקצה. יש לדון אם כן האם הסוגיה כאן שאוסרת טלטול כלים באופנים שונים היא גם בשיטת רבי שמעון. לשאלה זו השלכות חשובות, שהרי ההלכה נפסקה כרבי שמעון.

כאמור הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש פוסקים כרבא בסוגייתנו אף שהם פוסקים כרבי שמעון, ומכאן שאין סתירה בין שיטת רבי שמעון לדברי רבא שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור מחמה לצל, וכפי שיובא להלן גם כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך לחלק מן השיטות. גם התוספות (ל"ו ע"א ד"ה הא ר' שמעון) כותבים שגם לשיטת רבי שמעון יש את איסור טלטול הכלים שהרי המשנה לעיל (קכ"ב ע"ב) מתירה לטלטל קורנס של נפחים כדי לפצע בו אגוזים ואינה מתירה לטלטלו מחמה לצל, ואת הסיפא שלה שמטלטלים מחט בשביל להוציא קוץ מעמידה הגמרא במסכת סנהדרין (פד ע"ב) דווקא בשיטת רבי שמעון. בעל ההשלמה והמאירי מסבירים שרבי שמעון אוסר לטלטל מחמה לצל כיוון שמן הסתם אינו צריך לו בשבת והרי זה כמטלטל לצורך מחר. אמנם נראה כי אפשר להסביר שמדובר בשני איסורים שונים. איסור מוקצה הוא דבר שהוקצה מדעתו של האדם משימוש בשבת ובזה נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה באיזו הקצאה נאסר הכלי וההלכה נפסקה כרבי שמעון. אולם איסור טלטול כלים הוא גזירה שונה שמקורה בזמן נחמיה שנועדה להרחיק את האדם משימוש יתר בכלים בשבת, וכפי שנאמר בברייתא מתחילה נאסר טלטול של כל הכלים מלבד שלשה כלים. כפי שעולה מדברי הר"ן שמובאים להלן זו גזירה שמתייחסת רק לכלים אך על ספרי קודש ודברי מאכל לא גזרו כלל, בניגוד להלכות מוקצה שהם גם בדברי מאכל (כגון הדוגמה שמובאת בגמרא לשיטת רבי שמעון - גרוגרות וצימוקים).

בניגוד לכל האמור לעיל, כותב הרי"ד בפסקיו (קכ"ד ע"ב) שדברי רבא נאמרו דווקא בשיטת רבי יהודה, אך לדעת רבי שמעון שמתיר אפילו במוקצה מחמת מיאוס - הוא הדין שמתיר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אף מחמה לצל.

טלטול כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל

כאמור הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש פוסקים כרבא שמותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר אפילו כשאינו נצרך לו לשבת אלא מטלטל רק כדי לשמור את הכלי. עם זאת יש לדון האם מותר לטלטל כלי כשאין בכך צורך כלל. הרא"ה (מובא בחידושים המיוחסים לר"ן קכ"ו ע"ב ד"ה כי פליגי) כותב שמותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר לאו דווקא מחמה לצל אלא גם טלטול שלא לצורך מותר.

לעומתו, כותב הר"ן (מ"ח ע"א בדפי הרי"ף ובחידושיו לדף קכ"ג ע"א) שטלטול שלא לצורך כלל אסור. הוא מוכיח כך מהברייתא המובאת בסוגייתנו שכפי שהובא מתארת את ההשתלשלות של גזירת טלטול כלים, שבתחילה נאסר טלטול כל הכלים, עד שלבסוף התירו על פי פירוש רבא טלטול כלי שמלאכתו להיתר אפילו מחמה לצל. הוא כותב שיש להתיר בטלטול רק מה שנאמר במפורש שחכמים התירו, אך מה שלא התירו - נשאר בכלל הגזירה הראשונה מזמן נחמיה שגזרו על טלטול כל הכלים. מכיוון שלא נאמר שהתירו טלטול שלא לצורך כלל אלא רק טלטול מחמה לצל שיש בו צורך, מכאן שטלטול שלא לצורך נותר באיסורו. גם מדברי הרמב"ם נראה שהוא סובר כך, שהוא כותב שטלטול הכלי מותר לצורך הכלי או לצורך מקומו או גופו, ומשמע שטלטול שלא לצורך - אסור, וכך מבאר דבריו המגיד משנה.

עם זאת, כותב הר"ן שספרי קודש ודברי אוכל מותרים בטלטול אף ללא לצורך, שהרי אלו לא נאסרו תחילה בימי נחמיה וממילא נשארו בהיתרם הראשון.

בעל שלטי הגבורים (על הרי"ף שם, אות א') כותב שלפי סברת הר"ן אף כוסות, קערות, צלוחיות, מקצוע של דבילה, כף גדולה וסכין, שהם כלים שלא גזרו עליהם בימי נחמיה כיוון שיש בהם צורך - מותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל.

אולם הרמב"ם מביא כדוגמה לכלי שמלאכתו להיתר קערת עץ, וכאמור כותב שמותר לטלטלה לצורך, ומשמע שאף כלי אוכל אין לטלטל שלא לצורך. כך משמע גם מדבריו בפירוש המשניות שכותב שסכינים וקערות מותר לטלטל מחמה לצל, משמע שסתם - אסור. הגר"ז בשולחן ערוך שלו (ש"ח, י"ז) מבאר שאמנם על דברי אוכל וספרי קודש לא גזרו כלל, אבל כלי אוכל כלולים בגזירה על הכלים, וכשחזרו והתירו - התירו דווקא לצורך.

המחבר בשולחן ערוך פוסק שאין לטלטל כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך, אך כתבי הקודש ואוכלים - מותר. עם זאת הוא אינו מבאר מה הדין בכלים שהם לצורך הסעודה. בעל אליה רבה ובעל באר היטב (סק"י) מביאים את דעת המתירים לטלטל כוסות וקערות שלא לצורך, והמשנה ברורה (סקכ"ג) מביא גם את דעת המחמירים.

טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו כשיש לו כלי שמלאכתו להיתר

כאמור הותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך שימוש בגוף הכלי. המשנה ברורה (סקי"ב) כותב שההיתר הוא דווקא כשאין לו אפשרות להשתמש בכלי שמלאכתו להיתר. בשער הציון (סקי"ג) הוא מוכיח זאת מהגמרא לעיל שמסיקה שהטעם שאסרו בשבת להניח ולהפשיט את הפסח על מקלות, למרות שהם כלים שמלאכתם להיתר, הוא שניתן לתלותו על הידיים כשמונחות על כתפי חברו. הוא כותב שאם בכלי שמלאכתו להיתר אסרו כשניתן לעשות זאת בדרך אחרת - כל שכן שבכלי שמלאכתו לאיסור אסור כשניתן להשתמש בכלי שמלאכתו להיתר.

אולם בעל קצות השולחן (בדי השולחן סקי"ד) כותב שדווקא בטלטול מקלות לא התירו כשאפשר ללא טלטול כלל, אבל כשצריך בלאו הכי לטלטל - מסתבר שאין לחלק בין טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לבין טלטול כלי שמלאכתו להיתר.

כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור

בעל שלטי הגבורים מוכיח מדברי הרמב"ם שכלי שמשתמשים בו להיתר ולאיסור נחשב לכלי שמלאכתו להיתר, שהרי הוא כותב (כ"ו, ב') שמכבדות שמכבדים בהן את הקרקע מלאכתן להיתר, למרות שמכבדים בהן גם בית שאינו מרוצף שהוא שימוש של איסור.

עם זאת, הפרי מגדים (מש"ז בפתיחה וא"א סק"ט) כותב שכלי שרוב תשמישו לאיסור נחשב ככלי שמלאכתו לאיסור למרות שמשתמשים בו גם להיתר. המשנה ברורה בביאור הלכה מחדש שהיינו דווקא בכלי שעיקרו למלאכת איסור, אלא שלפעמים משתמשים בו להיתר. אבל בכלי שהדרך המקובלת היא להשתמש בו גם להיתר וגם לאסור - אינו נחשב ככלי שמלאכתו לאיסור גם אם משתמשים בו יותר לאיסור.

נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך

יש כלי שמלאכתו להיתר והוא הכלי שמותר לעשות בו בשבת דבר שנעשה לו בחול, כגון כוס לשתות בו, וקערה לאכול בה, וסכין לחתוך בו בשר ופת, וקורדום לפצוע בו אגוזים וכיוצא בהן.

ויש כלי שמלאכתו לאיסור והוא הכלי שאסור לעשות בו בשבת דבר שנעשה בו, כגון מכתשת וריחים וכיוצא בהן שאסור לכתוש ולטחון בשבת.

כל כלי שמלאכתו להיתר, בין היה של עץ או של חרס או של אבן או של מתכת - מותר לטלטלו בשבת, בין בשביל עצמו של כלי בין לצורך מקומו בין לצורך גופו. וכל כלי שמלאכתו לאיסור, בין היה של עץ או של חרס או של אבנים או של מתכת - מותר לטלטלו בשבת, בין לצורך גופו בין לצורך מקומו, אבל בשביל עצמו של כלי - אסור.

כיצד? מטלטל הוא את הקערה של עץ לאכול בה או לישב במקומה או כדי שלא תגנב, וזה הוא בשביל עצמה, וכן אם טלטל אותה מן החמה כדי שלא תיבש ותשבר או מן הגשמים כדי שלא תתפח ותפסד - הרי זה טלטול בשביל עצמה ומותר, מפני שמלאכתה להיתר.

וכן מטלטל הוא הריחים או המכתשת לשבר עליה אגוזים או לעלות עליה למטה, וזה הוא לצורך גופו, או לישב במקומו. אבל אינו מטלטלה כדי שלא תשבר ולא כדי שלא תגנב וכן כל כיוצא בזה.

(רמב"ם שבת כ"ה, א'-ה')

כלי שמלאכתו לאיסור - מותר לטלטלו... בין לצורך גופו, כגון קורנס של זהבים או נפחים לפצוע בו אגוזים, קרדום לחתוך בו דבילה, בין לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם, ומותר לו ליטול משם ולהניחו באיזה מקום שירצה. אבל מחמה לצל, דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שישבר או יגנב שם - אסור.

כלי שמלאכתו להיתר - מותר לטלטלו אפילו אינו אלא לצורך הכלי, שלא ישבר או יגנב, אבל שלא לצורך כלל - אסור לטלטלו, וכתבי הקודש ואוכלים - מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל. וכו'.

(אורח חיים ש"ח, ד')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275

פרטים נוספים
בטל' 02-6521259
פקס 02-6537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמא | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | כתוב אלינו

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | THE TECHNIQUE | EXAMPLE | RARE BOOK SERVICE
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US