מכון הלכה ברורה ובירור הלכה
Halacha Brura and Berur Halacha Institute

סוגיות בעיון ללימוד הדף היומי

הבאת איזמל לצורך ברית בשבת דרך גגות, חצירות וקרפיפות

מסכת שבת, דף ק"ל

סוגיה מספר 36

גמרא

אמר רבי אבא בר רב אדא אמר רבי יצחק: פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת, והביאוהו בשבת דרך גגות ודרך חצירות, שלא ברצון רבי אליעזר. מתקיף לה רב יוסף: שלא ברצון רבי אליעזר?! אדרבה, רבי אליעזר הוא דשרי! וכי תימא שלא ברצון רבי אליעזר דשרי אפילו ברשות הרבים, אלא ברצון רבנן דאסרו דרך רשות הרבים ושרו דרך גגות, דרך חצירות וקרפיפות - ומי שרי?! והתניא: כשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים - כך אין מביאין אותו לא דרך גגות ולא דרך קרפיפות ולא דרך חצירות! אלא אמר רב אשי: שלא ברצון רבי אליעזר ומחלוקתו, אלא ברצון רבי שמעון, דתנן, רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד קרפיפות ואחד חצירות - כולן רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית.

רש"י

דרך גגות ודרך חצירות. שלא עירבו זו עם זו ואיכא איסורא דרבנן: שלא ברצון ר"א ומחלוקתו. קאמר דר"א אפילו ברה"ר שרי ואינהו דאייתו דרך חצרות גלי אדעתייהו דאין מכשירי מילה דוחין שבת ושלא ברצון החלוקין עליו דאסרי דרך חצרות דהעמידו חכמים דבריהם דאיסור שבת אף במקום כרת: אלא ברצון ר"ש. שמתיר אף לדבר הרשות: דתנן ר"ש אומר אחד גגות כו' כולן. ואפילו הן של בעלים הרבה מטלטלין מזה לזה דלא אסרו מרשות לרשות אלא בתים: קרפיפות. אם של בית סאתים הוא מטלטל בכולו ואם יותר ולא הוקף לדירה קרי ליה רשות אחת לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה: ששבתו בתוכן. שכשקדש היום היו בתוכו ולא בתוך הבית דאילו שבתו כלים בבית לא מיבעיא היכא דלא עירבו בני בתי החצר דאפילו מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית אלא אפילו עירבו ומטלטל מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית מחצר זו לחברתה שלא עירבו עמה:

הקדמה

הפוסקים כרבי שמעון

הפוסקים שאין להביא את האיזמל דרך גגות

הקדמה

במשנה שבתחילת הפרק מובאת מחלוקתם של רבי אליעזר ורבי עקיבא בעניין דחיית המילה את השבת. רבי אליעזר סובר שכל צרכי המילה דוחים את השבת אפילו באיסורי תורה, כולל מכשירי המילה שיכלו להכינם לפני השבת, ואילו לדעת רבי עקיבא רק מלאכות שלא היה ניתן לעשותם לפני השבת דוחים את השבת. לדעת רבי אליעזר במשנה אם לא הביאו לפני השבת את כלי המילה - מותר להביאם בשבת אף שעובר בכך על איסור הוצאה מרשות לרשות ורבי עקיבא חולק כיוון שיכלו להביא את הכלים לפני השבת.

בסוגיה שלפנינו הגמרא דנה בהבאת הסכין למקום המילה דרך גגות וחצרות. לשם הבנת העניין ראוי להקדים כי במסכת עירובין נחלקו התנאים במשנה (פ"ט ע"א) לגבי הגדרת גגות הבתים. לדעת חכמים דין הגגות כדין הבתים ועל מנת להתיר לטלטל דרך הגגות יש צורך שהבתים יתקנו עירוב חצרות. רבי שמעון חולק וסובר שכל הגגות, החצרות והקרפיפות נחשבות לרשות אחת ואין צורך להניח עירוב חצרות על מנת לטלטל מגג אחד לשני, אולם זאת רק לגבי כלים ששבתו בבין השמשות בגג, אך כלים שהיו בבית אין להוציאם לגג אחר אלא אם כן הניחו עירוב. הגמרא שם (דף צ"א ע"א) מסיקה שהלכה כרבי שמעון.

בתחילת הסוגיה מסופר על מעשה שהביאו איזמל של מילה דרך הגגות, ומסקנת הסוגיה שמעשה זה הוא כשיטת רבי שמעון שמתיר טלטול דרך הגג, אך לדעת חכמים אין להתיר להביא סכין למילה דרך הגג אף שמדובר באיסור מדרבנן. להלן נדון כיצד יש לפסוק למעשה בעניין זה.

הפוסקים כרבי שמעון

הרי"ף כותב שכיוון שהגמרא במסכת עירובין הכריעה שהלכה כרבי שמעון כך יש לפסוק אף שזה בניגוד לכלל הרבים שאין הלכה כיחיד נגד רבים. בנוסף לכך בסוגייתנו מובא שנהגו הלכה למעשה כדעת רבי שמעון ולפי הכלל פוסקים כ"מעשה רב". עם זאת גם לשיטה זו ההיתר להביא את הסכין דרך הגג הוא רק בסכין ששבת בגג או בחצר, אך סכין ששבת בבית אין להביאו לבית אחר אף דרך הגג, וגם רבי שמעון מודה שאין לעבור אפילו על איסור דרבנן לצורך המילה כאשר היה אפשר לעשות זאת לפני שבת. כשיטה זו פוסקים גם הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א , הרא"ש, הר"ן (בחידושיו ועל הרי"ף), המאירי ורבינו ירוחם (נתיב א', ב').

הרמב"ם כותב שאין מביאים את הסכין מחצר לחצר הואיל ויכלו להביאו בערב שבת, ומשמע שפוסק שלא כרבי שמעון. לעומת זאת בהלכות עירובין (ג', י"ח-י"ט) הוא פוסק במפורש כרבי שמעון. הכסף משנה מסביר את שיטתו על פי דברי הרי"ף שגם לשיטת רבי שמעון לא התירו להביא דרך גגות כלים ששבתו בתוך הבית, ובזה עוסקת ההלכה שלפנינו, והרמב"ם לא ראה צורך לכתוב זאת במפורש מפני שסמך על פסיקתו כרבי שמעון בהלכות עירובין.

השולחן ערוך פוסק בהלכות שבת שאין לבטל אפילו איסור דרבנן לשם מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת, ובהלכות מילה פוסק כרבי שמעון. מסתבר שכוונתו כפי שהוא מסביר את דעת הרמב"ם שאין שום איסור באיזמל ששבת בחצר כשיכול להעבירו דרך גגות וחצרות, ורק כששבת בבית אין להוציאו.

הפוסקים שאין להביא את האיזמל דרך גגות

רבנו חננאל (קל"א ע"א-ע"ב) פוסק כדעת חכמים שאין להביא את האיזמל אף דרך גגות, וכדברי רבי עקיבא במשנתנו שכל דבר שניתן היה לעשותו מערב שבת - אינו דוחה את השבת, ואין חילוק בין איסור תורה לבין איסור דרבנן, שהעמידו דבריהם במקום כרת. הוא מוסיף שאף על פי שבעירובין פוסקים כרבי שמעון, בדין איזמל הלכה כדעת רבנן בסוגייתנו. הוא מביא ראיה לשיטתו מדברי הירושלמי (הלכה א') שפסקו האמוראים שם שתדחה המילה למחר ולא יביאו איזמל. הרי"ף מוסיף ראיה לשיטה זו מדברי רבא במסכת פסחים (צ"ב ע"א) "ערל והזאה ואיזמל - העמידו דבריהם במקום כרת", ומסבירה שם הגמרא שהכוונה למה שלמדנו בברייתא שאין להביא איזמל אף דרך גגות, חצרות וקרפיפות, מכאן שאין הלכה כרבי שמעון. אולם הרי"ף דוחה את שתי הראיות האלו ומסביר שניתן להעמיד שמדובר על סכין ששבת בתוך הבית, שכפי שהובא לעיל גם לשיטת רבי שמעון אין היתר להביאו דרך הגג.

בדומה לשיטת רבנו חננאל, מביא המאירי בשם הגאונים שגם פסקו שלא כרבי שמעון ואסרו להביא איזמל דרך גגות. עם זאת הוא מביא בשם גדולי המפרשים שלא מסתבר שהגאונים טעו בדבר זה ופסקו כנגד גמרא מפורשת במסכת עירובין שהלכה כרבי שמעון. הם מסבירים שאמנם גם הגאונים מסכימים שמותר לטלטל כלים ששבתו בגג זה לגג אחר כדעת רבי שמעון. אולם הסוגיה כאן עוסקת בכלים ששבתו בבית, ובזה גם רבי שמעון מודה שאין לטלטלם לגג אחר לדבר רשות, אלא שהגמרא כאן סוברת שלצורך מצוות מילה מתיר זאת רבי שמעון. בעניין זה לדעתם אין הלכה כרבי שמעון כפי שמוכיחים מלשון הגמרא שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת. יש להעיר שמלשון רבנו חננאל לא משמע שזו כוונתו.

הבנה נוספת בדברי רבנו חננאל כותב הב"ח. הוא מסביר שיש להבדיל בין טלטול חפצי רשות מגג לגג שפוסקים כרבי שמעון, לבין טלטול איזמל לצורך מילה שבזה אין הלכה כרבי שמעון. בדרך זו הוא מסביר גם את שיטת הרמב"ם שכפי שהובא לעיל בהלכות מילה אוסר להביא סכין לצורך מילה בשבת מחצר לחצר ואילו בהלכות עירובין פוסק כרבי שמעון. האור שמח (בהלכות מילה) מסביר שהטעם לחילוק הוא שאיזמל של מילה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, שהרי מקפידים עליו שלא להשתמש בו לדבר אחר. מחמת זה הוא גרוע לעניין זה מדבר הרשות, שדווקא דבר שמותר בטלטול בשבת שהיה בחצר בבין השמשות מותר להוציאו לחצר אחרת. אך סכין של מילה שמותר בטלטול רק לצורך מצוותו, ובין השמשות אינו זמנו, לכן אינו נחשב כדבר ששבת בחצר ואסור להוציאו בשבת לחצר אחרת.

נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך

...אבל מכשירי מילה אינן דוחין את השבת. כיצד? הרי שלא מצאו סכין... ולא מביאין אותו ממקום למקום, ואפילו מבוי שאינו מעורב - אין מביאין אותו מחצר לחצר, ואין עירוב מדבריהם נדחה מפני הבאת הסכין, הואיל ואפשר להביאו מערב שבת.

(רמב"ם מילה ב', ו')

מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת - אינם דוחים את השבת. לפיכך, אם לא הביא איזמל למילה מערב שבת - לא יביאנו בשבת, אפילו במקום שאין בו אלא איסור דרבנן, שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת, וכו'.

(אורח חיים של"א, ו')

... אבל מכשיריה אינם דוחים כיון שהיה אפשר לעשותה מבעוד יום, ולפיכך... ואין מביאין אותו ממקום למקום, ואפילו להוציאו מהבית ולהביאו דרך גגין וחצרות ומבואות שלא עירבו, אבל אם שכח הסכין בגג וחצר - מותר להביאו מזה לזה, וכו'.

(יורה דעה רס"ו, ב')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275

פרטים נוספים
בטל' 02-6521259
פקס 02-6537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמא | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | כתוב אלינו

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | THE TECHNIQUE | EXAMPLE | RARE BOOK SERVICE
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US