ערלתו ודאי דוחה השבת. דבהאי קרא וביום השמיני דילפינן מיניה אפילו בשבת כתיב בסיפיה ערלתו דמשמע מיעוטא ערלתו של זה ולא של אחר ולמעוטי ספק אתא: אנדרוגינוס. ...וכן נולד מהול ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר...: שב"ש אומרים צריך להטיף כו'. ואפילו הכי מודו דשבת לא דחי: שצריך להטיף. חיישינן שמא ערלה כבושה היא: על גר. דליכא שום ספק ערלה כגון ערבי מהול: כת"ק. אליבא דב"ה דאמר א"צ להטיף ממנו דם ברית: אהדריה אתליסר מהולאי. שיטיפו ממנו דם ברית ולא רצו משום דשבת הואי ואפילו לב"ש ספק הוא ואין מחללין: עד דשוויה כרות שפכה. והוא עצמו מלו ועשאו כרות שפכה שחתך מן הגיד: אדרב. דאמר א"צ להטיף: בשבת מי אמר. הא ספיקא הוא: והוא סבר. רב אדא סבר דודאי ערלה כבושה היא ומחללינן: חיישינן. הא דאמר ר"ש בן אלעזר לדברי הכל צריך להטיף אספיקא קאמר ובחול שמא ערלה כבושה היא ולענין שבת נמי ודאי לא מחללינן: ודאי ערלה כבושה היא. ומחללינן: לאו מכלל דת"ק. דר' אליעזר הקפר סבר דברי הכל מחללין ואנא דאמרי כוותיה: ה"ג וממאי דילמא מכלל דת"ק סבר דברי הכל אין מחללין א"כ רבי אליעזר טעמא דב"ש אתא לאשמעינן כו'. א"כ דתנא לעיל מיניה אמר דברי הכל אין מחללין ר' אליעזר הקפר דאתא לאיפלוגי ולמימר דלאו דברי הכל הוא דהא לב"ש מחללין מאי רבותא אשמעינן דב"ש פליגי בה הא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ומשנינן דילמא הכי קאמר ר' אליעזר לת"ק דאמר בשבת לדברי הכל אין מחללין ופלוגתייהו בחול דלב"ה א"צ להטיף ממנו דם ברית הא ליתא דלא נחלקו בדבר זה אלא ודאי צריך ובשבת הוא דפליגי וטעמא דב"ה אתא לאשמעינן דבחול צריך ולאפוקי מת"ק דאמר לב"ה לא צריך:

הקדמה הפוסקים שאין צריך להטיף דם ברית לנולד מהול הפוסקים שצריך הטפת דם אך היא אינה דוחה שבת הפוסקים שצריך הטפת דם ברית והיא דוחה את השבת המצווה בהטפת דם במילה הקדמה סוגייתנו עוסקת בתינוק שנולד מהול והשאלה היא האם למרות שלמעשה אין לו ערלה בכל זאת צריך הטפת דם ברית. יש לדון בדבר הן בעצם החיוב האם יש צורך להטיף ממנו דם ברית, וגם אם נכריע שיש צורך בהטפה עדיין יש לשאול האם הטפה זו דוחה שבת. בעניין זה מצינו מחלוקות תנאים ואמוראים. בברייתא שמובאת בגמרא נחלקו תנא קמא ורבי שמעון בן אלעזר, שלדעת תנא קמא הדבר נתון במחלוקת בית הלל ובית שמאי שלבית הלל אין צורך בהטפה ולבית שמאי יש צורך בכך, אך לדעת רבי שמעון בן אלעזר אין בזה מחלוקת כלל ולכל הדעות יש צורך בהטפה. להלן יתבאר האם מחלוקת זו היא ביום חול או בשבת. בהמשך הגמרא מובאת מחלוקתם של רב ושמואל לגבי הפסיקה במחלוקת זו, רב סובר שהלכה כתנא קמא ושמואל סובר שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר. בהקשר לזה מביאה הגמרא מעשה ברב אדא בר אהבה שמל בשבת והתאונן שנענש על שנהג בניגוד לדברי רב, ומדבריו עולה כפי שאומרת הגמרא שלדעת שמואל מלים גם בשבת. עם זאת דעת רבה שגם לשיטת שמואל אין מלים בשבת ודברי רבי שמעון בן אלעזר שצריך להטיף דם ברית אמורים רק ביום חול. לשיטתו בשבת אין מלים מכיוון שההטפה היא רק מספק שמא יש לתינוק ערלה כבושה ואין דוחים שבת מספק. לעומתו רב יוסף סובר שאכן לשיטת רבי שמעון בן אלעזר מטיפים גם בשבת מכיוון שוודאי שלנולד מהול יש ערלה כבושה. הפוסקים שאין צריך להטיף דם ברית לנולד מהול בעל הלכות גדולות (הוצ' מקיצי נרדמים עמ' 205, מובא בתוד"ה לא נחלקו) פוסק שאין צורך להטיף דם ברית מתינוק שנולד מהול. התוספות מנמקים את פסיקתו על פי דברי רב שהלכה כתנא קמא לפיו בית הלל סוברים שקטן שנולד מהול אינו צריך הטפת דם, שהרי רב אדא בר אהבה אמר שנענש על שעבר על דברי רב. הרא"ש (סימן ה') מוסיף שהלכה כרב באיסורי. כדעת בעל הלכות גדולות פוסקים גם בעל השאילתות (שאילתא י') ובעל ספר יראים (השלם, סימן ת"ב). רבינו חננאל דוחה שיטה זו, מכיוון שגם אם פוסקים כרב עדיין ניתן לפרש שדבריו אמורים רק לגבי ברית בשבת שאין מטיפים דם ברית בשבת, אך אפשר שגם רב מסכים שביום חול יש צורך להטיף דם ברית. מדברי רש"י (ד"ה שב"ש) עולה שהוא מפרש את דברי רב כבעל הלכות גדולות, שהרי הוא כותב בדעת תנא קמא שגם לשיטת בית שמאי אין מטיפים דם ברית בשבת מכיוון שההטפה היא רק מספק ויוצא אם כך שמחלוקת בית הלל ובית שמאי היא בחול, ובית הלל סבורים שאף בחול אין מטיפים דם ברית. לגבי עצם העניין שאין צריך הטפת דם ברית בתינוק שנולד מהול יש להבין מהו הטעם. התוספות במסכת יבמות (מ"ו ע"ב ד"ה דרבי יוסי) מבארים שקטן שנולד מהול לא הייתה לו ערלה מעולם ולכן אינו צריך הטפה. על פירוש זה מקשה הרא"ש בשם הר"ש שיוצא מכך שקטן שנולד ערל ונימול לפני היום השמיני בוודאי צריך הטפת דם ברית, בעוד שלקמן (קל"ז ע"א) למדנו שאם טעה ומל בערב שבת במקום בשבת - אין הטפת הדם דוחה שבת, ואם היה בכך חיוב היה ראוי לדחות את השבת כמילה עצמה. עוד הוא מקשה שלא מצינו שהפוסקים שגוי שבא להתגייר צריך הטפת דם מחלקים בין גוי שנולד כשהוא מהול שאינו צריך מפני שלא הייתה לו ערלה. על כן מבאר הר"ש (מובא גם בתוספות בסוגייתנו) שמעיקר הדין גם קטן שנולד כשהוא מהול צריך הטפת דם, ורק מחמת המיעוט שבפסוק "ערלתו" אינו צריך הטפת דם. על כך יש להעיר שמפשטות דברי הגמרא נראה שהפסוק "ערלתו" מלמד שאין הטפת הדם דוחה שבת ולא שאינו צריך הטפת דם. הפוסקים שצריך הטפת דם אך היא אינה דוחה שבת הרי"ף כותב שכאן אין לפסוק על פי הכלל שהלכה כרב באיסורי מפני שפוסקים כרבה ורב יוסף שהם מאוחרים יותר על פי הכלל שהלכה כבתראי, ושניהם סוברים שגם הנולד מהול צריך הטפה אלא שנחלקו האם הטפה זו דוחה שבת. הוא מביא שכך פוסק גם רב האי גאון. לגבי השאלה האם ההטפה דוחה שבת הרי"ף פוסק כרבה שאינה דוחה שבת, שהרי במחלוקת רבה ורב יוסף פוסקים כרבה. הכסף משנה מוסיף עוד שיש לפסוק כנגד רב מפני שהברייתא של רבי אלעזר הקפר שמובאת בסוף הסוגיה היא לא כשיטתו, וייתכן שאם רב היה רואה ברייתא זו היה חוזר בו. עוד הוא כותב שכיוון שגם רבה וגם רב יוסף חולקים על רב יש לפסוק כשיטת הרבים. בעל הגהות מיימוניות כותב שכאן לא חל הכלל שהלכה כרב באיסורי מפני שכאן מחלוקת רב ושמואל היא בדעת התנאים ולא בדעתם שלהם. כפי שהובא לעיל, רבנו חננאל מסביר שגם בשיטת רב אפשר להסביר שצריך להטיף דם בחול, ולכן למעשה אף אם נחיל כאן את הכלל שהלכה כרב באיסורי יש להצריך הטפת דם ברית ביום חול. הרמב"ם פוסק שצריך להטיף דם ברית מקטן שנולד מהול, ואין הטפה זו דוחה שבת, ומסביר הכסף משנה שפוסק כדעת רבי אלעזר הקפר. גם השולחן ערוך פוסק כך ומוסיף את דברי רב האי גאון שייזהר לא לסכן את התינוק. הפוסקים שצריך הטפת דם ברית והיא דוחה את השבת בעל העיטור (הלכות מילה ח"ג) פוסק כרב יוסף שודאי הערלה כבושה ולכן צריך הטפת דם ברית והטפה זו דוחה את השבת כשהברית בזמנה. הוא מנמק פסק זה בכך שלרב יוסף יש סיוע מהברייתא של רבי אלעזר הקפר, ואף שרבה דחה סיוע זה מכל מקום הדחייה דחוקה ואין להתחשב בה. המצווה בהטפת דם במילה הסוגיה שלפנינו עוסקת בברית מילה כאשר אין ערלה ברורה שניתן להסיר אותה והשאלה היא האם צריך בכל אופן "הטפת דם". מכך ניתן להבין שהטפת הדם היא חלק מהותי ממעשה המילה בנוסף למצווה להסיר את בשר הערלה, ולכן גם כאשר אין ערלה עדיין קיימת המצווה להטיף דם ברית. ראיה נוספת לכך שיש מצווה בהטפת דם במילה מביא האדר"ת (מובא בטוב ראי ע"מ 129) מהגמרא לעיל (קל"ד ע"א). בגמרא שם מסופר שרב נתן לא מל תינוק שצבעו היה ירוק, ומבאר רש"י שחשש שלא יצא ממנו דם, והטפת דם ברית מצווה היא על פי הכתוב "גם את בדם בריתך..." (זכריה ט', י"א). מכך הוא מסיק שהטפת דם ברית היא מעיקרי מצוות מילה, ונראה מדבריו שהיא לעיכובא. מאידך גיסא מעיר האדר"ת שמנוסח הברכה במילת גרים המובא בגמרא לקמן (קל"ז ע"ב) "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית..." משמע שדווקא במילת גרים יש מצווה להטיף דם ברית, ולא בתינוק מישראל שאין מזכירים אצלו בברכה הטפת דם. מרן הרב זצ"ל (שם ע"מ 130) מוכיח שהטפת דם היא מצווה ולעיכובא מכך שמילה דוחה את האיסור של חובל שמוציא דם, ואילו לא הייתה הטפת דם מצווה היה צריך להסיר את הערלה בשבת באמצעות סם שאינו מוציא דם, שהרי בתורה לא כתוב במפורש שהמילה היא על ידי חיתוך. בשולי הדברים יש להוסיף שבזמננו קיבלה שאלה זו משמעות מעשית. עם התגברות השימוש בקרני לייזר ברפואה עלתה האפשרות לבצע את חיתוך הערלה באמצעות קרן לייזר ולא בסכין ובכך להימנע מדימומים. אפשרות זו יכולה להוות פיתרון לביצוע ברית לסובלים מבעיות בקרישת דם (=המופיליה) שכן בשיטה הרגילה של חיתוך הערלה בסכין ישנה סכנה ממשית לחייהם כתוצאה מהדימום. לפי מה שהובא לעיל שהטפת הדם היא חלק מהותי ממעשה המילה הרי שאין מילה כזו כשרה. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך ...וכן קטן שנולד כשהוא מהול - צריך להטיף ממנו דם ברית ביום השמיני... קטן שנולד כשהוא מהול ... - אין דוחין את השבת אלא נימולין באחד בשבת, שהוא יום תשיעי שלהן. (רמב"ם מילה א', ז', י"א) נולד כשהוא מהול - צריך להטיף ממנו דם ברית, ומיהו בנחת, וצריכה מילתא למבדקה יפה יפה בידים ובמראית עינים ולא בפרזלא, דלא לעייק ליה, ורואים ונזהרים היאך מלין אותו, וממתינים לו הרבה ואין חוששין ליום שמיני, שלא יביאוהו לידי סכנה. (יורה דעה רס"ג, ד') קטן שנולד כשהוא מהול... אף על פי שנימולים לשמונה - אינם דוחים את השבת. וכו'. (שם רס"ו, י') ...ונולד כשהוא מהול... - אין מילתן דוחה שבת. (אורח חיים של"א, ה')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300