מכון הלכה ברורה ובירור הלכה
Halacha Brura and Berur Halacha Institute

סוגיות בעיון ללימוד הדף היומי

טלטול תינוק שיש בידו מוקצה

מסכת שבת, דף קמ"א ע"ב - קמ"ב ע"א

סוגיה מספר 39

גמרא

נוטל אדם את בנו והאבן בידו.

אמרי דבי רבי ינאי: בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו. אי הכי מאי איריא אבן, אפילו דינר! נמי אלמה אמר רבא לא שנו אלא אבן, אבל דינר אסור! אבן אי נפלה לה - לא אתי אבוה לאיתויי, דינר אי נפיל - אתי אבוה לאתויי.

רש"י

והאבן בידו. בחצר ולא אמרי' דמטלטל לאבן: בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו. שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנה ואע"ג דלאו סכנת נפש גמורה אלא סכנת חולי: אתי לאתויי. וטעמא לאו משום טלטול הוא דאפילו לאוחזו בידו והתינוק מהלך ברגליו אסר ליה רבא דילמא נפיל ואתי לאתויי וכיון דלאו סכנת נפש היא לא שרו ביה טלטול:

הקדמה

שיטת רש"י - ההיתר לטלטל הוא כדי שהתינוק לא יחלה

שיטת הרי"ד - ההיתר מתבסס על הכלל של טלטול מן הצד

שיטת הריטב"א והשולחן ערוך - שילוב של רש"י והרי"ד

אחיזה ביד תינוק המחזיק דינר

הקדמה

במשנה מובא כדין פשוט שמותר לאדם לשאת את בנו אף שיש בידו אבן שהיא מוקצה למרות שבכך למעשה הוא מטלטל גם את האבן. בגמרא מבואר שמעיקר הדין היה אמנם צריך לאסור זאת, אך מכיוון שלתינוק יש געגועים לאביו - התירו. עם זאת רבא אומר שכשיש לתינוק דינר דהיינו מטבע ביד הדבר אסור. את טעם החילוק מבארת הגמרא שבדינר חוששים שאם זה ייפול מידי התינוק יבוא האב להרימו, אך באבן חשש זה לא קיים.

יש לברר טעם ההיתר לטלטל את התינוק שהאבן בידו, האם אנו מסתמכים על כללי טלטול מוקצה הרגילים או שכאן זו קולא מיוחדת שקיימת בתינוק. בנוסף לזאת יש לדון למסקנת הגמרא שהאיסור לטלטל תינוק שדינר בידו הוא משום חשש שהאב יבוא לקחת את הדינר בידו באלו מצבים חוששים לכך.

שיטת רש"י - ההיתר לטלטל הוא כדי שהתינוק לא יחלה

רש"י (ד"ה בתינוק) כותב שאכן נשיאת התינוק כרוכה באיסור של טלטול מוקצה, אך כיוון שהתינוק יבוא לידי חולי אם אביו לא ירימו התירו לו זאת משום שאין זה טלטול מוקצה ממש בידיים. גם מתוך דברי התוספות (ד"ה אי הכי) עולה שהאדם נחשב למטלטל מוקצה, אך לא החמירו כשמטלטל אגב התינוק כמו שהחמירו כשמטלטל בידיים. אמנם מדברי התוספות (ד"ה ונישדינהו) עולה שהתירו את הטלטול גם אם החשש הוא רק שהתינוק יצעק ויבכה ואינם מזכירים שההיתר הוא כדי למנוע מחלה מהתינוק וכך היא גם דעת המאירי.

שיטת הרי"ד - ההיתר מתבסס על הכלל של טלטול מן הצד

לעומת זאת הרי"ד (בתוספותיו ובפסקיו) מבאר שטלטול תינוק שיש לו געגועים שיש בידו אבן אינו אסור. הוא מבאר זאת על פי הכלל שטלטול מן הצד על ידי דבר המותר - מותר לצורך. כאן הטלטול על ידי התינוק נחשב טלטול מן הצד, וכיוון שהתינוק מעוניין באבן והאדם נזקק להרים את התינוק - הרי שאנו אומרים שהאדם צריך לטלטול האבן וכשעושה זאת בדרך של טלטול מן הצד - אין בכך איסור.

בדומה לזה מבאר בעל קרן אורה את דברי הרמב"ם. הרמב"ם בהלכה י"ד כותב: "שני דברים, אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו, והן סמוכים זה לזה או זה על זה או זה בזה, ובזמן שמטלטלין אחד מהן יטלטל השני, אם היה צריך לדבר שמותר לטלטלו - מטלטלו ואף על פי שדבר האסור מיטלטל עמו", ומסביר בעל קרן אורה שההלכה שלפנינו היא פירוט של כלל זה. משמע שלדעתו ההיתר של משנתנו הוא משום טלטול מן הצד. לפי זה הוא מסיק שגם אם אין חשש חולי מותר לטלטל כיוון שיש בזה צורך.

שיטת הריטב"א והשולחן ערוך - שילוב של רש"י והרי"ד

גם הריטב"א כותב שזהו טלטול מן הצד, אלא שהוא כותב שחכמים התירו טלטול זה רק מפני שהקטן יבוא לידי חולי.

השולחן ערוך כותב בטעם ההיתר שאינו נחשב למטלטל את האבן ונראה שהפירוש הוא שזה טלטול מן הצד. עם זאת הוא כותב שמדובר בתינוק שאם לא ייטלו הוא יחלה, ונראה אם כן שהוא סובר כריטב"א שרק בכגון זה התירו.

אחיזה ביד תינוק המחזיק דינר

רש"י (ד"ה אתי) מפרש שלפי תירוץ הגמרא שהאיסור בדינר הוא מחשש שאם ייפול מידי הבן יבוא אביו להעבירו ברשות הרבים, אסור לא רק לשאת את התינוק בידיים כשיש בידו דינר, אלא גם לאחוז ביד תינוק המהלך ברגליו כשבידו דינר.

הרמב"ן מקשה שלפי זה יש לאסור על האב אפילו להיכנס לארבע אמותיו של בנו כשמחזיק בידו דינר. על כן הוא מסביר שכאן החשש הוא שאם נתיר לאב לשאת את התינוק ובזאת למעשה לטלטל את הדינר שבידו, האדם יבוא לטעות ולסבור שגם מותר לו להרים בידיו את הדינר שנפל. אבל כשהתינוק הולך ברגליו ויש דינר בידו - אין חשש שהאב יבוא לידי איסור אם ייפול הדינר.

השולחן ערוך מביא מחלוקת זו. הב"ח כותב שלדינא יש להחמיר כדעת רש"י. אולם בעל אליה רבה כותב שיש לסמוך על דעת הרמב"ן במקום סכנת חולי. בעל כף החיים (סק"ה) כותב שעל פי הכללים בדברי המחבר הרי שדעתו לפסוק מעיקר הדין כדעת רש"י שאותה הוא מביא בסתם ולא כשיטת הרמב"ן שמובאת כ"יש אומרים" ולכן רק בשעת הדחק יש לסמוך על הדעה השנייה.

נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך

נוטל אדם את בנו שיש לו געגועין עליו והאבן בידו, אבל לא דינר, שאם יפול הדינר - יטלנו האב בידו. וכו'.

(רמב"ם שבת כ"ה, ט"ז)

נוטל אדם את בנו והאבן בידו, ולא חשיב מטלטל לאבן, והוא שיש לו געגועין עליו שאם לא יטלנו יחלה, אבל אם אין לו געגועין עליו - לא. ואפילו כשיש לו געגועין עליו לא התירו אלא באבן, אבל אם דינר בידו - אפילו לאחוז התינוק בידו והוא מהלך ברגליו אסור, דחיישינן דילמא נפיל ואתי אבוה לאתויי. ויש אומרים שלא אסרו אלא כשהוא נושא התינוק עם דינר בידו, אבל לאחוז התינוק בידו, אף על פי שדינר ביד התינוק - אין בכך כלום.

(אורח חיים ש"ט, א')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275

פרטים נוספים
בטל' 02-6521259
פקס 02-6537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמא | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | כתוב אלינו

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | THE TECHNIQUE | EXAMPLE | RARE BOOK SERVICE
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US