שובר אדם חבית. מליאה גרוגרות בסכין או בסייף לאכול ממנה גרוגרות דאין במקלקל שום איסור בשבת: ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. לנוקבה יפה בפתח נאה:

הקדמה שיטת רש"י - ההיתר משום מקלקל שיטת התוספות והרא"ש - מדובר בכלי גרוע שיטת הר"ן - אין סתירה בכלי קטן שיטת החידושים המיוחסים לר"ן פסיקת ההלכה הקדמה במשנה מובא כדין פשוט שמותר לשבור בשבת חבית שנמצא בה אוכל על מנת לאוכלו. עם זאת היתר זה מסויג בכך שאין לעשות כלי, ומפרש רש"י שהכוונה שלא יעשה לחבית פתח יפה. הראשונים דנו מדוע אין בשבירת החבית משום איסור "סותר", שהרי בזה הוא סותר את הכלי. להלן נביא את שיטות הראשונים המרכזיות שמיישבות דבר זה. שיטת רש"י - ההיתר משום מקלקל רש"י (ד"ה שובר) מסביר שכיוון שהוא מקלקל את החבית בשבירה זו, שהרי אינו מתכוון לפתוח נקב יפה אין איסור בדבר. מהסבר זה משמע שאכן הפעולה נחשבת למלאכת סתירה, אך היא מותרת מכיוון שהיא מוגדרת כקלקול. אלא שהראשונים מקשים על דבריו שהרי כפי שלמדנו לעיל (ק"ה ע"ב) המקלקל אף שאינו אסור מן התורה, מכל מקום אסור מדרבנן. הר"ן והרשב"א מתרצים את שיטתו שכיוון שכאן הקלקול הוא לצורך שבת שיוכל לאכול את הגרוגרות - לא גזרו בזה חכמים. הסבר אחר מובא בחידושי החתם סופר, שרש"י מפרש בהתאם לשיטתו לעיל (ע"ד ע"ב ד"ה ואי) שבעשיית כלים אין איסור בונה, וממילא גם אין איסור סותר. לפי זה עיקר ההיתר הוא משום שאין כאן שום מלאכה, וכוונת רש"י בדבריו ש"אין במקלקל שום איסור בשבת" היא שכיוון שאין במעשה השבירה שום מלאכה של תיקון לכן אין בזה אלא קלקול בעלמא שאינו מלאכה ובזה אין איסור בשבת. לפי זה יוצא שיש הבדל דיני בין הסבר הרשב"א והר"ן להסבר החתם סופר, לשיטת הרשב"א והר"ן ההיתר הוא רק כאשר השבירה היא לצורך שבת, ולשיטת החתם סופר מותר תמיד לשבור כשאינו מתכוון לעשות נקב יפה. אלא שיש להעיר שנראה כי גם לשיטת החתם סופר אם מדובר בכלי גדול שנידון כקרקע יש איסור לשוברו כפי שעולה מדברי רש"י במסכת עירובין שיובאו להלן. שיטת התוספות והרא"ש - מדובר בכלי גרוע התוספות (ד"ה שובר) והרא"ש (עירובין פ"ג סימן ה') מסבירים שסוגייתנו אינה עוסקת בחבית רגילה, אלא בחבית של "מוסתקי" שהיא חבית שעשויה משברי חביות דבוקים יחד וכיוון שזהו כלי גרוע האדם אינו חס עליו ואין חשש שיבוא לעשות ממנו כלי בשבירתו. התוספות מבססים העמדה זו על פי הגמרא במסכת ביצה (ל"ג ע"ב) שמעמידה כך את המשנה לפי אחת הדעות המובאות שם. לשיטה זו יוצא שכלי רגיל אין לשוברו בשבת אפילו בדרך של קלקול אף כשאינו מתכוון לעשות נקב יפה מכיוון שיש איסור בניין ואיסור סתירה בכלים, וההיתר הוא רק בכלי גרוע שלא גזרו בו על סתירתו. שיטת הר"ן - אין סתירה בכלי קטן לצורך הבנת שיטת הר"ן בסוגייתנו ראוי להקדים מהי שיטתו העקרונית בשאלה האם יש איסור בניין וסתירה בכלים. כפי שהובא לעיל, לדעת רש"י אין איסור בניין בכלים, ולדעת התוספות קיים איסור זה. שיטת הר"ן היא שיטה ממוצעת בין שיטת רש"י ובין שיטת התוספות. הר"ן (ל"ז ע"א בדפי הרי"ף, ד"ה ומקשו) מסביר שיצירת כלי חדש אכן אסורה משום בניין, אך אין איסור בהרכבת כלי קיים. לשיטתו אין איסור בניין בכלים, אך יש איסור בניין כלים, כלומר כלי שכבר קיים אין איסור בניין בהוספת חלקים בו וממילא גם לא איסור סתירה, אך יצירת כלי חדש אסורה משום בניין. לפיכך הר"ן מפרש את סוגייתנו כפשוטה שאין איסור סתירה בכלי, אלא שהוא מסייג זאת שאם הכלי גדול שאז הוא נידון כמחובר לקרקע - יש בו איסור סתירה. את זאת הוא כותב על פי סוגיה במסכת עירובין (ל"ה ע"א) ממנה עולה שיש איסור סתירה בכלי. בדומה לזה כותב הרשב"א (עבודת הקודש בית מועד, שער ב', ז') שרק בכלי גדול כאהל יש איסור סתירה. לגבי גודל החבית שמחשיב אותה כמחוברת לקרקע מדברי רש"י במסכת עירובין (ל"ה ע"א ד"ה ומתני') עולה שאם הכלי אינו מחזיק ארבעים סאה אינו נחשב כקרקע וכך כותב גם בעל אור זרוע (ח"ב סימן ע"ח, י"ב). אולם הרשב"א (בחידושיו לעירובין דף ל"ד ע"ב) חולק וסובר שגם חבית בגודל כזה נחשבת כקטנה, ולא התפרש בדבריו מהו הגודל הקובע. גם הרי"ד (בתוספותיו למסכת עירובין, ל"ד ע"ב) מסביר שבכלי רגיל אין איסור סתירה ורק בכלי שנידון כמחובר לקרקע יש איסור. אמנם הוא מגדיר כלי כמחובר לא לפי גדלו כפי שסוברים הרשב"א והר"ן, אלא לפי מידת קביעותו, דהיינו שכלי שאי אפשר לטלטלו נחשב כאהל ויש בו איסור סתירה. לשיטת זו יש לדון האם בחבית גדולה יש איסור סתירה גם כאשר היא חבית גרועה של מוסתקי ודעת הרשב"א (עבודת הקודש, שם) שבחבית של מוסתקי אף שהיא גדולה כאהל אין בה איסור סתירה. שיטת החידושים המיוחסים לר"ן בחידושים המיוחסים לר"ן מבואר שטעם ההיתר לשבור את החבית הוא שהחבית דומה לקליפה ששומרת על האוכל, וכמו שמותר לשבור את קליפת האגוז על מנת לאוכלו כך מותר לשבור גם חבית לצורך האוכל שבה. כהסבר זה עולה גם מתוך דברי המאירי בחידושיו למסכת עירובין. לפי הסבר זה ההיתר לשבור הוא רק בכלי שיש בו דבר מאכל, שאז הכלי נידון כקליפת המאכל, אך אין לשבור כלי לצורך אחר. פסיקת ההלכה הרמב"ם מביא את דין המשנה כלשונו ואינו מזכיר שההיתר הוא דווקא בחבית של מוסתקי ומכך ניתן להבין שהוא לא מעמיד את המשנה כשיטת התוספות בחבית של מוסתקי, אלא סובר כאחד ההסברים האחרים שהובאו לעיל. אולם בעל שלטי הגבורים (ס"א ע"ב בדפי הרי"ף, אות א') מבאר שאף לדעת הרמב"ם מדובר בחבית של מוסתקי שהרי דעת הרמב"ם כדעת התוספות שיש בנין בכלים. לעומת זאת בעל ערוך השולחן (סעיף ה') מבאר את שיטת הרמב"ם בדומה לשיטת רש"י על פי הסבר הרשב"א והר"ן שכיוון שאיסור סתירה כשאינו על מנת לבנות הוא רק מדרבנן, לא גזרו על כך כשרוצה לאכול מהפירות שבתוך החבית. בעל אגרות משה (או"ח ח"א סימן קכ"ב, ה') מסביר את שיטת הרמב"ם בדומה לשיטת הר"ן שאיסור בנין הוא רק בעשיית כלי, אך בכלי שכבר קיים אין איסור בנייה ולא איסור סתירה ולכן הוא מתיר לשבור את החבית. הוא מוסיף שמסתימת לשון הרמב"ם משמע שהיתר זה קיים גם בכלי שהוא גדול מארבעים סאה. הטור והמחבר בשלחן ערוך פוסקים כשיטת התוספות והרא"ש שמותר לשבור רק חבית של מוסתקי ולא חבית שלימה. הרמ"א מוסיף שההיתר הוא בחבית שאינה מחזקת ארבעים סאה כדעת האור זרוע. מלשונו משמע שחבית גדולה שמכילה יותר מארבעים סאה - אסור לשוברה גם כשהיא חבית של מוסתקי, בניגוד לדברי הרשב"א בעבודת הקודש. כך מבינים את לשון הרמ"א המגן אברהם (סק"א), בעל מחצית השקל, בעל נתיב חיים והפרי מגדים. עם זאת בדבריהם לא מבואר האם זו גם דעת המחבר, או שלשיטת המחבר מותר לשבור גם חבית גדולה, והרמ"א חולק ואוסר זאת. מדברי הגר"א (סק"ג) משמע שמבין שהרמ"א חולק על המחבר לגמרי וסובר כר"ן שחבית קטנה מותר לשוברה אף על פי שהיא שלימה ואינה של מוסתקי, וכן משמע שמבין בעל ערוך השלחן (סעיף ח') בדעת הרמ"א. יתירה מזאת, הוא מקשה על הטור והמחבר מדוע הם מחמירים כשיטת התוספות והרא"ש ואינם מביאים את הדעות המתירות אף בחבית שלימה אף על פי שאין זה אלא איסור דרבנן. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך ...שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. וכו'. (רמב"ם שבת כ"ג, ב') אין בנין וסתירה בכלים, והני מילי שאינו בנין ממש, כגון חבית הגה. שאינה מחזקת ארבעים סאה שנשברה ודיבק שבריה בזפת - יכול לשברה ליקח מה שבתוכה, ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דאם כן הוה ליה מתקן מנא, אבל אם היא שלמה - אסור לשברה, אפילו בענין שאינו עושה כלי, וכו'. (אורח חיים שי"ד, א')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300