|
שיטת רבנו חננאל - האיסור בגלל תחומין
בברייתא נאמר שאין להפליג פחות משלשה ימים קודם לשבת, אך לדבר מצווה - מותר. יש להבין מהו טעם האיסור ומה החילוק בין שלשה ימים הסמוכים לשבת לבין קודם לכן. כמו כן יש להבין מדוע איסור זה הותר לצורך מצווה.
רבנו חננאל כותב שאיסור ההפלגה הוא משום איסור יציאה מחוץ לתחום. הוא מעמיד את דברי הברייתא באדם שמפליג בספינה גוששת, כלומר בספינה ששטה במים רדודים שעומק המים מתחתית הספינה עד לקרקעית המים הוא פחות מעשרה טפחים שבאופן זה קיים האיסור של יציאה מחוץ לתחום. אולם אם הספינה שטה על גבי מים עמוקים מעשרה טפחים הרי שאז אין איסור של יציאה חוץ לתחום משום ש"אין [איסור] תחומין למעלה מעשרה" (על פי מסכת עירובין דף מ"ג ע"ב) ולכן גם בשלשה ימים הסמוכים לשבת מותר להפליג.
לכאורה שיטה זו קשה, שהרי אם מדובר במצב בו קיים האיסור של תחומין בהפלגה זו לא מובן מדוע שלשה ימים קודם השבת מותר להפליג. כמו כן קשה כיצד התירו איסור זה לצורך מצווה. הרי"ף מקשה קושיות אלו על רבנו חננאל, ומוסיף שאם מדובר רק כאשר אין עומק של עשרה טפחים היה על הברייתא להשמיענו פרט זה.
הב"ח מיישב את שתי הקושיות הראשונות ומסביר ששלשה ימים קודם השבת מותר להפליג אף שבשבת יעבור על איסור תחומין כיוון שבשבת יהיה אנוס על כך, אך בשלשת הימים הסמוכים לשבת אין לאדם להכניס את עצמו לאונס שיגרום חילול שבת, וכפי שתובא להלן שיטת בעל המאור והרמב"ן שמסבירים כך. לגבי השאלה כיצד התירו איסור זה לצורך מצווה הוא מבאר שאיסור יציאה מחוץ לתחום בספינה ששטה במים אינו אלא גזירה מדרבנן שלא לחלק בין הים לבין היבשה ולפי זה מובן שחכמים יכולים להקל בגזירתם.
שיטת רשב"ם - האיסור רק לשיטת בית שמאי
בתוספות במסכת עירובין (מ"ג ע"א ד"ה הלכה) מובאת דעת רשב"ם לפיה אין כלל איסור תחומין בהפלגה בספינה בים. לדעתו איסור תחומין הוא רק כשהאדם מהלך, אך אם הוא בספינה והיא זו שמהלכת אין האדם עובר איסור. את הדין המובא בסוגייתנו שיש איסור להפליג אפילו לפני שבת הוא מעמיד בשיטת בית שמאי שסוברים שאסור להתחיל בערב שבת מלאכה שתימשך לתוך השבת. לפי זה, מכיוון שאנו פוסקים כבית הלל שמתירים להתחיל מלאכה סמוך לשבת אין איסור להפליג בספינה לפני השבת. הרשב"ם מוסיף שאפילו בשבת עצמה מותר לצאת.
אמנם בהמשך התוספות (שם) מובאת דעתו של ריצב"א שמחד מסכים לרשב"ם שיש להעמיד ברייתא זו כבית שמאי ולשיטת בית הלל אין איסור להפליג לפני השבת, אך מאידך סובר שגם לפי בית הלל יש איסור להפליג ביום השבת עצמו. איסור זה הוא משום גזירה שמא יתקין בשבת כלי שיט בדומה לאיסור לשחות בנהר כפי שמובא במסכת ביצה (ל"ו ע"ב), או משום שהנהגת הספינה דומה להילוך ארבע אמות בכרמלית. כך פוסקים גם הרי"ד והריא"ז (הלכה א', י').
שיטת התוספות - האיסור מחמת הגזירה שאסור לשוט בשבת
התוספות (ד"ה אין) מבארים שטעם האיסור הוא מחמת הגזירה שאסור לשוט בשבת וכפי שהובא לעיל בשם הריצב"א. אמנם לשיטת התוספות איסור זה נוהג גם שלשה ימים קודם השבת. הבית יוסף מקשה שגם בשבת עצמה האיסור הוא משום גזירה שמא יתקין כלי שיט, ואם כן האיסור לפני השבת הוא גזירה לגזירה. הוא מתרץ שחכמים מלכתחילה הרחיבו גזירה זו לשלשה ימים קודם השבת. לשיטה זו ההסבר לכך ששלשה ימים קודם השבת מותר להפליג וכן שמותר להפליג לצורך מצווה הוא שחכמים לא גזרו במצבים אלו.
שיטת בעל המאור והרמב"ן - האיסור משום שגורם לכך שיצטרך לחלל שבת
בעל המאור מסביר שידוע שהמפליגים בים צריכים לעשות פעולות מידי יום כדי שיוכלו לשוט בבטחה ופעולות אלו כרוכות בחלקן בעשיית מלאכות האסורות בשבת. מכיוון שכך, הרי שהאדם מכניס את עצמו למצב בו יצטרך לעשות מלאכה כדי להציל את עצמו מסכנה ודבר זה אסור לעשותו בסמוך לשבת. אלא שאיסור זה קיים רק שלשה ימים לפני השבת, שאז כבר נחשב הדבר לימים ששייכים לשבת, וכשמפליג בימים אלו נראה הדבר כגורם לכך שתתחלל השבת, אך קודם לכן אין איסור. הר"ן (על הרי"ף) מביא פירוש זה גם בשם הרמב"ן.
לפי פירוש זה יש לדון האם מותר להפליג בספינה כאשר המלחים הם גויים. הר"ן כותב שיש מקום להבחין בין מצב בו ישראל שכר את כל הספינה, שאז הגויים עושים את המלאכות לצורך ישראל והדבר אסור, לבין מצב בו רוב הנוסעים הם גויים שאז המלחים עושים את המלאכות לצורך הרוב שהם גוים ומותר לישראל ליהנות ממלאכה זו.
כאמור, בעל המאור סובר שאיסור זה קיים שלשה ימים לפני השבת, ברם בדעת הרמב"ן נחלקו הראשונים ודעת הריטב"א שאיסור זה נוהג רק ביום שישי ולא ברביעי וחמישי. הבית יוסף מקשה על שיטה זו מהמבואר בסוגייתנו שהאיסור נוהג שלשה ימים קודם השבת. הב"ח מתרץ שמקורו של הרמב"ן הוא מדברי הירושלמי (הלכה ח') מהם עולה כי לדעת בית הלל האיסור נוהג רק בערב שבת. לעומת זאת מהר"ן נראה כי אף לדעת הרמב"ן איסור זה נוהג שלשה ימים קודם השבת.
שיטת הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש - הפלגה לפני שבת גורמת לצער בשבת
הרי"ף והרא"ש מביאים טעם אחר לאיסור הפלגה לפני השבת. הם כותבים שטלטולי הספינה גורמים לצער ואי נוחות לאדם ולכן אין להפליג אפילו קודם השבת כיוון שעל ידי ההפלגה ייגרם לאדם צער בשבת עצמה ויש בכך ביטול מצוות עונג שבת. אמנם אם האדם מפליג שלשה ימים קודם השבת הרי הוא מתרגל לתנודות הספינה ואינו מצטער בזה בשבת. כמו כן לצורך מצווה יש להתיר, שמכיוון שהוא עוסק במצווה הרי הוא פטור ממצוות עונג שבת.
גם הרמב"ם מסכים להסבר זה, ובתשובה (מובאת במגיד משנה ובכסף משנה) הוא מוסיף שאיסור זה נוהג רק כאשר מפליגים במים מלוחים, אך במי נהרות שבהם השייט יותר נוח מותר להפליג גם סמוך לשבת.
הפלגה בספינה הגוששת בפחות מעשרה
לשיטות החולקות על רבנו חננאל ועל הסבר הרשב"ם יש לדון כיצד הם סוברות ביחס לאיסור תחומין. ניתן לומר שהם מסכימות לשיטת הרשב"ם שאין איסור תחומין כלל בהפלגה בספינה, אלא שאינם מקבלים את הסברו לאיסור ההפלגה ולכן להלכה במקום בו יהיה מותר להפליג, כגון לצורך מצווה או כשמפליג שלשה ימים קודם השבת יהיה מותר אף אם הספינה גוששת בפחות מעשרה טפחים.
כך מסביר המהרי"ק (שורש מ"ה) את שיטת הרי"ף. הב"ח מוכיח כשיטה זו מדברי הרא"ש אשר כאמור מסביר כמו הרי"ף, אך מאידך שיטתו בעירובין היא שיש איסור תחומין אף למעלה מעשרה, ואם כן, על כורחנו שהוא סובר שבהפלגה בספינה אין איסור תחומין כשיטת הרשב"ם.
מאידך הבית יוסף סובר שהרי"ף אוסר להפליג בספינה כשהיא גוששת בפחות מעשרה טפחים אפילו בתחילת השבוע ואפילו לצורך מצווה, ולכן יש להעמיד את הסוגיה בספינה ששטה למעלה מעשרה שאז אין איסור תחומין. כך הוא גם מסביר אך שיטת הרמב"ם בכסף משנה, וכך מסביר גם המגיד משנה.
שיטת השולחן ערוך
המחבר (בסעיף ב') פוסק כהסברם של הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש שהאיסור נובע מכך שייגרם לאדם צער וביטול עונג השבת ולכן בנהרות שאין צער בהפלגה - אין איסור. כמו כן הוא פוסק כשיטתו שבנוסף לכך קיים האיסור של תחומין כשהספינה היא למטה מעשרה ולפי מה שהתבאר איסור זה הוא גם בהפלגה בתחילת השבוע וכך כותב הגר"א (סק"ח).
אמנם הרמ"א (בסעיף א') כותב שכשמפליג שלשה ימים קודם לשבת מותר אפילו אם אין בגובה המים עשרה, ונראה אם כן שהוא פוסק כדעת הרשב"ם והמהרי"ק.
מלבד זאת, הרמ"א כותב (בסעיף ב') שאם האדם יצטרך לחלל שבת כדי למנוע פיקוח נפש - אסור לו להפליג אפילו בנהרות ואפילו למעלה מעשרה טפחים - שלשה ימים קודם השבת. דין זה מתאים להסבר בעל המאור בסוגייתנו, ונמצינו למדים שהרמ"א סובר שאף שנחלקו עליו הראשונים בפירוש הסוגיה, מכל מקום ניתן לקבל את שיטתו לפסק ההלכה. ניתן לומר שהסיבה שבגללה לא פירשו שאר הראשונים כמו בעל המאור היא משום שאין להניח כהנחה פשוטה שכל המפליג בספינה יצטרך לעשות מלאכות בשבת, וכן לא חששו למלאכות שעושים המלחים מכיוון שבדרך כלל רוב המפליגים אינם יהודים והמלחים עושים את המלאכות לצורך הרוב וממילא אין איסור בדבר. גם מדברי המחבר בסעיף ד' לגבי היוצאים בשיירה במדבר נראה כי הוא מקבל את שיטתו של בעל המאור להלכה.
לגבי שיטת בעלי התוספות שישנו איסור להפליג בשבת משום גזירה, כותב המחבר (סעיף ג') שלכן אין להיכנס לספינה בשבת, אך אם נכנס מערב שבת - מותר להפליג אם הוא מפליג בנהרות ולמעלה מעשרה. שיטה זו היא כדעת הריצב"א שהובאה לעיל לפיו הגזירה שלא לשוט קיימת רק כאשר הוא נכנס לספינה בשבת עצמה. המחבר מוסיף שמותר להיכנס ביום שישי לספינה אף אם יודעים שתפליג בשבת עצמה, כיוון שלא נכנס בשבת לספינה, אולם הגר"א (סקי"א) חולק על כך.
הרמ"א מסכים לדברי המחבר ומוסיף שאפילו אם רק קנה שביתה בספינה בשבת - מותר לו אחר כך לצאת מהספינה ולחזור אליה בשבת. המשנה ברורה (סקכ"ב) מסביר שכיוון שקנה כבר שביתה בספינה - נחשבת היא לביתו, ואינו נראה כמי שבא לשוט בשבת.
נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך
אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת, כדי שתתישב דעתו עליו קודם השבת ולא יצטער יתר מדאי. ולדבר מצוה מפליג בים אפילו בערב שבת, ופוסק עמו לשבות ואינו שובת, ומצור לצידן וכיוצא בהן - אפילו לדבר הרשות מותר להפליג בערב שבת, ומקום שנהגו שלא יפליגו בערב שבת כלל אין מפליגין.
(רמב"ם שבת ל', י"ג)
מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת אם הולך לדבר מצוה, ופוסק עמו שישבות, ואם אחר כך לא ישבות - אין בכך כלום. אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה בפחות משלשה ימים קודם השבת. הגה. אבל קודם שלשה ימים שרי אפילו בספינה שמושכין אותה על ידי בהמות, אפילו אין בגובה המים עשרה טפחים, ואפילו במקום שיצטרך הישראל לעשות אחר כך מלאכה בשבת להוליך הספינה. ואם הוא דרך מועט, כמו מצור לצידון שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד - מותר להפליג בערב שבת בבקר, מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת, ומקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלל, אפילו דרך מועט - אין מפליגין.
הא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת - הטעם משום עונג שבת, שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול, ודוקא למפליגים בימים המלוחים, אבל בנהרות - אין שום צער למפליגים בהם, ולפיכך מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת, והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים, אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחים - אסור (לצאת חוץ לתחום) משום איסור תחומין. הגה. וכן בספינה שיצטרך הישראל לבא לידי מלאכה בשבת - אסור ליכנס בה שלשה ימים קודם השבת אפילו הם נהרות הנובעים והיא למעלה מעשרה, אבל אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר, ולא דמי להליכה בקרון שאסור.
היכא דמותר להפליג מערב שבת, אם נכנס בספינה מערב שבת וקנה בה שביתה, אף על פי שמפלגת בשבת - מותר, והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה. הגה. ויש אומרים דאפילו יצא מן הספינה - שרי, דמאחר שקנה בה שביתה מערב שבת - מותר אחר כך ליכנס בה בשבת ולהפליג. ויש אומרים שעושין קידוש בספינה ואחר כך חוזרים לביתם ולנים שם ולמחר חוזרין לספינה ומפליגין, וכן נהגו בקצת מקומות ואין למחות, ועיין לקמן סימן של"ט ות"ד.
(אורח חיים רמ"ח, א'-ג')
|