סיבת האיסור המשנה מונה רשימה של חומרים שאין להשתמש בהם בתור שמנים ופתילות לנר של שבת. רבה מפרש זאת בגמרא מפני שבחומרים אלו אין הנר דולק יפה. רש"י (ד"ה שאין) כותב שמכיוון שאינם דולקים יפה יש לחשוש שמא האדם יטה את הנר ובהטיית הנר קיים האיסור של הבערה כמבואר ברש"י לעיל (י"א ע"א ד"ה ולא). גם התוספות (כ"ג ע"ב ד"ה גזרה) מבארים את סיבת האיסור כך, וכך כותב גם הרמב"ם בהלכה שלפנינו. לעומת זאת, הרמב"ם בפירוש המשנה כותב שהאיסור נובע מכך שחוששים שאור הנר יהיה חלוש וחשוך, והאדם יניח את הנר ויצא. בדומה לכך כותב הריב"ן (מובא בתוספות ישנים לדף כ"א ע"א) שהאיסור הוא שמא יכבה הנר ולא יהיה שלום בית. הגמרא בהמשך דנה לגבי הדלקת נרות חנוכה בחומרים המנויים במשנה, ואומרת שאם מותר להשתמש לאור נרות חנוכה אין להדליק אותם בחומרים המנויים במשנה בשבת חנוכה. המגיד משנה כותב שמכאן ראיה לשיטת רש"י, שהרי אם האיסור בהדלקת נר שבת בחומרים אלו הוא מפני החשש שיטה מובן שאם מותר להשתמש לאור נרות חנוכה חשש זה קיים גם בהם ולכן אין להדליק בחומרים גרועים בשבת חנוכה, וכך אכן מפרש רש"י (ד"ה ומותר) גמרא זו. אולם אם האיסור הוא בגלל החשש שמא יצא, לא מובן מדוע יש לאסור להדליק בחומרים אלו גם נרות חנוכה בשבת חנוכה. הבדלים בדין בין ההסברים הפרי מגדים (משב"ז סק"א) כותב שנפקא מינה בין הטעמים תהיה כשאין לו פתילה או שמן אחרים לבד מאותם הפסולים להדלקה האם ידליק בפסולים. לשיטת רש"י נראה לאסור, שהרי יש חשש שמא יטה, אך לשיטת הרמב"ם בפירוש המשנה מסתבר שידליק בהם, שכן אין ספק של שמא יניחם ויצא מוציא מידי ודאי כאשר לא מדליק כלל. במילים אחרות ניתן לומר שלפי רש"י ישנו איסור להדליק בחומרים אלו משום גזרה שמא יטה, ברם לפי הסבר הרמב"ם בפירוש המשנה בהדלקת נרות בחומרים אלו אין איסור, אלא שלא מתקיימת באופן הראוי תקנת חכמים להדליק נרות שבת. לכן נפקא מינה נוספת מביא הפרי מגדים האם אדם שעבר והדליק נרות שבת בחומרים אלו ילקה מכת מרדות כדין העובר על דברי חכמים. לפי שיטת רש"י יש מקום לומר שילקה, שהרי חכמים אסרו על הדלקת נרות בחומרים אלו והוא עבר על גזירתם. אולם לפי דברי הרמב"ם בפירוש המשנה מסתבר שלא ילקה מכיוון שלא עבר על איסור של חכמים אלא רק ביטל את תקנתם ב"שב ואל תעשה" ועל כך אין לוקים. הרשב"א בתשובה (ח"א סימן קע"א) מסביר את סיבת האיסור כמו רש"י, ומוסיף שכיוון שהטעם הוא שחוששים שמא יטה, לכן אם עבר והדליק בחומרים אלו אסור לו להשתמש לאור הנר. אמנם מסתבר שאם כל הסיבה לאסור את השימוש בחומרים אלו להדלקת הנר היא בגלל החשש שמא יצא או בגלל שהנר יכבה ולא יהיה שלום בית, אם עבר והדליק בנרות אלו יהיה מותר לו להשתמש לאורם וכך פוסק הרוקח (סימן מ"ה). לגופם של דברים המגן אברהם (סק"א) כותב שכוונת הרשב"א לאסור שימוש לאור הנר אפילו בתשמיש שאינו מצריך עיון, שהרי בתשמיש שמצריך עיון כבר נפסק בסימן רע"ה (סעיף א') שאסור לעשותו לאור כל נר ואפילו בנר שעשוי מחומרים שבוערים היטב. לעומתו בעל נתיב חיים חולק עליו וסובר שתשמיש כזה מותר גם לאור נר שעשוי מחומרים גרועים. את הוכחת המגן אברהם ניתן לתרץ כפי שכותב הט"ז (סימן תרע"ג סק"ד) שלאור נר העשוי מחומרים גרועים אסור לעיין אפילו אם נמצא יחד איתו אדם נוסף שמזכיר לו שאסור להטות, אך בשאר הנרות למדנו (סימן רע"ה סעיף ב') שאם קורא לאור הנר יחד עם אדם נוסף שמזכיר לו שאסור להטות - מותר. פסיקת ההלכה הביאור הלכה (ד"ה והשלהבת) פוסק שאף אם אין לו פתילות ושמנים אחרים מלבד אלו המנויים במשנה לא ידליק בהם מפני החשש שמא יטה. אמנם הוא מביא בשם הפרי מגדים שלגבי פסול עיטרן שמובא במשנה לקמן (כ"ד ע"ב) ומבואר בגמרא (שם) שהאיסור הוא מפני שריחה רע ויש חשש שמא יניחם ויצא, אם אין לו שמן אחר - ידליק בו, שאין ספק מוציא מידי ודאי. הרמ"א בהלכה שלפנינו מביא את דברי הרשב"א שאוסר להשתמש לאור נר שהודלק בחומרים הפסולים להדלקה. עם זאת הוא מביא דעות שמסייגות איסור זה. בהגהות מיימוניות (אות י') מובאים דבריהם של רבינו יואל ורבינו שב"ט שמתירים להשתמש לאור נר שהודלק מחומרים פסולים כאשר יש לידו נר נוסף שהודלק מחומרים כשרים. התוספות ישנים כותבים בשם הר"ש מקוצי שמותר להשתמש לאורם של נרות אלו כאשר עושה דבר שיכול לעשותו גם בלי נר. הרמ"א מסיק שניתן להקל על פי שיטות אלו לצורך שבת בדיעבד. אמנם המגן אברהם (סק"ד) סובר שאם הנר הפסול מונח בצמוד לנר הכשר מותר להשתמש לאורו, שהרי לאור הנר הכשר מותר להשתמש והנר הפסול שלידו אינו אוסר שימוש זה, וההיתר בדיעבד הוא כאשר הנרות לא מונחים זה בצד זה. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך שמן שמדליקין בו לשבת צריך שיהא נמשך אחר הפתילה, אבל שמנין שאין נמשכין אחר הפתילה כגון זפת ושעוה ושמן קיק ואליה וחלב - אין מדליקין בהן. ומפני מה אין מדליקין בפתילות שאין האור נתלית בהן ולא בשמנים שאין נמשכים אחר הפתילה? גזירה שמא יהיה אור הנר אפל ויטה אותה בשעה שישתמש לאורה. (רמב"ם שבת ה', ח') אין עושין פתילה לנר של שבת, בין נר שעל השלחן בין כל נר שמדליק בבית, מדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת כגון צמר ושער וכיוצא בהם, אלא מדבר שהאור נתלה בו כגון פשתה נפוצה ובגד שש וצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהן. הגה. ואם הדליק בדברים האסורים - אסור להשתמש לאורו. ויש אומרים דאם יש נר אחד מדברים המותרים - מותר להשתמש לאור האחרים, וכן דבר שאפשר בלא נר - מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים, ולצורך שבת יש להקל בדיעבד. אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה, ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה ולא בשמן העשוי מצמר גפן ולא באליה ולא בחלב... (אורח חיים רס"ד, א', ג',)

' לע"נ ____________________ '