טעם להדלקת נרות מתוך עיון בסוגיות הגמרא ובראשונים עולים שני טעמים מרכזיים לתקנת הדלקת נרות שבת. הגמרא בדף כ"ג ע"ב אומרת שנר שבת קודם גם לנר חנוכה וגם לקידוש היום מפני שנר שבת הוא משום 'שלום בית' וזה עדיף על פני פרסום הנס שבנרות חנוכה ועל פני קידוש היום של שבת. רש"י (במקום) מסביר שכאשר יש חושך מצטערים בני הבית. בנוסף לזה הוא מביא בהמשך (דף כ"ה ע"ב) שישנו חשש שהאדם ייכשל וייפול בחושך וגם על ידי זה יתבטל השלום. לעומת זאת, רבי ישמעאל במשנה (כ"ד ע"ב) אוסר להדליק נרות שבת בעטרן "מפני כבוד השבת", ומבאר זאת רבא בגמרא שישנה חובה להיות נוכח במקום הדלקת הנרות. רש"י מבאר שהכוונה למקום הסעודה, ששם החובה להדליק את הנרות ולאכול לאורם, וזה משום "כבוד שבת" שכדברי רש"י "אין סעודה חשובה אלא במקום אור". כך כותבים גם התוספות (ד"ה הדלקת) ומוסיפים שרבא לא מחדש שיש חובה להדליק נרות שבת, שדין זה הוא פשוט ומוזכר במשנה, אלא הוא מחדש שיש חובה לאכול במקום ההדלקה משום עונג שבת. להלן נברר בעז"ה מהם ההבדלים לדין בין שני הסברים אלו, ומהי פסיקת ההלכה בנידון. בנוסף לזאת יש לברר מהי ההלכה לגבי עדיפות נרות שבת על פני קידוש היום. מקום ההדלקה לפי הטעם השני שהובא לעיל בשם רש"י והתוספות שההדלקה היא משום כבוד שבת שיאכל לאור הנרות, פשוט שצריך להדליק את הנרות דווקא במקום האכילה ונראה שאין צריך להדליק במקומות נוספים. אולם לפי הטעם שמטרת ההדלקה היא שיהיה אור בבית ולא ייתקלו וייפלו מסתבר שצריך להדליק נרות בכל החדרים באופן כזה שלא יישאר מקום חשוך לגמרי. אכן המהר"ם (מובא במרדכי סימן רצ"ד ובב"ח) סובר שאין חובה להדליק במקום האכילה כאשר ממילא קיים שם אור מכיוון שעיקר התקנה היא כדי שלא ייתקל, ולכן ידליק את הנרות בחדרים שבהם אין די אור. הב"ח מביא את שיטת האגודה (ח"ב סימן מ"ה) שאם אין הנרות ארוכים דיים ואינם דולקים עד הלילה - ברכתו עליהם היא ברכה לבטלה, ומסיק שלשיטה זו עיקר חובת הדלקת הנר תלויה דווקא באכילה ולכן צריך שהנרות יידלקו עד שעת הסעודה כפי שעולה מפירוש רש"י והתוספות בסוגיה בדף כ"ה ע"ב. הוא כותב ששיטה זו חולקת על המהר"ם וסוברת שגם כאשר יש אור במקום האכילה ישנה חובה להדליק שם נרות משום כבוד שבת שיאכל את הסעודה לאור הנרות. הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים שגם אדם שאין לו מה לאכול חייב להדליק נרות שבת. מכך ניתן להבין שאין חובת ההדלקה תלויה במקום האכילה. אמנם המגן אברהם (סק"ד) מסביר את דבריהם שאין הכוונה שנר שבת דוחה לגמרי את הסעודה, אלא שלא יעשה סעודה גדולה אך פת הוא חייב לאכול ואפילו אם על ידי כך לא יישאר לו די כסף לקניית נרות שבת. לפי זה אין להביא ראיה מכאן. ראיה נוספת ניתן להביא מדבריהם לגבי האיסור להדליק בעטרן שריחו רע שם הם אינם מזכירים את החובה לסעוד לאור הנר אלא כותבים בסתמא שהחשש הוא שמא יניחנו ויצא, ומוסיף הרמב"ם ש"חובה עליו לישב לאור הנר" אך לא מזכירים בהקשר לכך אכילה. בעל בני בנימין מוכיח כך גם מדברי הרמב"ם בהלכות שביתת העשור (ג', י') שם כותב הרמב"ם שיש חובה להדליק נרות שבת גם כאשר היא חלה ביום כיפור, וכמובן שאז לא סועדים. יתירה מזאת, בעל ערוך השולחן (סעיפים ב'-ד') סובר שגם לדעת רש"י שיש מצווה לאכול לאור הנרות מכל מקום בנוסף לכך קיימת גם מצווה להדליק בשאר החדרים כדי שהאדם לא ייכשל ויושבת השלום בבית. הוא מוכיח כך מדברי רש"י עצמו בהמשך (ד"ה הדלקת) שכותב כך. לכן הוא מסיק שישנם שני טעמים להדלקת הנר. הראשון משום כבוד שבת, וטעם זה קיים כאשר מדליק במקום שסועד שם, ואפילו אם המקום אינו חשוך לחלוטין אף על פי כן הוספת הנרות משרה אווירת כבוד. הטעם השני הוא משום עונג שבת, שלא ייתקל וייפול ועל ידי כך יבטל השלום בבית. לטעם זה צריך להדליק בכל החדרים החשוכים שבבית. גם מתוך דברי הרמב"ם הוא מדייק שקיימים שני טעמים אלו של כבוד שבת ושל עונג שבת. להלכה הוא מסיק שאם אפשר להדליק במקום האכילה - זוהי האפשרות העדיפה. אך אם שם כבר אישה אחרת מדליקה - יכולה האישה להדליק גם בחדר שם היא מתאכסנת אם אכן הוא חשוך ואור הנר מועיל שם. ברכה על ההדלקה התוספות (ד"ה חובה) מביאים שיטה הסוברת שאין לברך על הדלקת נר שבת מאחר והדלקתו נקראת בדברי רב 'חובה'. בדומה לזה גם לגבי מים אחרונים נאמר (חולין ק"ה ע"א) 'מים אחרונים חובה' ושם ההלכה היא שאין מברכים עליהם מכיוון שאינם מצווה אלא חובה. התוספות בהמשך מביאים את דברי רבנו תם שדוחה שיטה זו וסובר שאין ללמוד ממים אחרונים לגבי הדלקת הנר. הוא מסביר שבמים אחרונים החובה היא רק משום חשש סכנה של מלח סדומית שכדי למנוע סכנת עיוורון על ידי שייגע בידיו עם המלח בעיניו - תיקנו שירחצם, אך אין בתקנת הנטילה טעם חיובי של מצווה. אולם בהדלקת הנר ישנו טעם חיובי של עונג שבת ולכן יש לברך על הדלקה זו. נראה שאת שיטת החולקים על רבנו תם ניתן להסביר על פי הסברה שהובאה לעיל בשם המהר"ם שחובת הדלקת הנר היא רק משום חשש שלא ייתקל וייכשל. לפי הסבר זה גם בהדלקת הנר המטרה היא למנוע תקלה ולא חיובית משום מצווה ומובן אם כן שאין לברך על כך. למעשה דעת רוב הגאונים והראשונים היא כדעת רבנו תם, וכך פוסקים גם הרמב"ם והשולחן ערוך. העדפת נרות על פני קידוש וסעודת פת בגמרא בדף כ"ג ע"ב מבואר בדברי רבא שנרות שבת עדיפים וקודמים לקידוש היום משום שלום ביתו. אמנם יש לדון האם דין זה נכון גם כאשר אין לו אפילו פת לסעודה. יש מקום להבחין בכך משתי סיבות. ראשית במצב כזה אינו יכול לקיים את הקידוש אפילו על פת, וקידוש היום חובתו מדאורייתא. בנוסף לכך כאשר אין לו פת אינו יכול לקיים את מצוות סעודת שבת כתיקנה. המאירי ורבינו יהונתן (מובא בחידושים המיוחסים לר"ן) סוברים שנר שבת קודם גם כשאין לו פת. לעומת זאת הרשב"א והר"ן (י' ע"א בדפי הרי"ף) כותבים שהנר קודם בתנאי שיש לו פת. כבר הובא לעיל שהמגן אברהם הכריע שכאשר אין לו מה לאכול פשוט שפת עדיפה על פני נר שבת. הוא מוכיח כדבריו מדברי הרא"ש במסכת פסחים (פ"י סימן י"ז) שם הוא מקשה על הדין המבואר בסוגייתנו שזהו דין פשוט שנר עדיף על הקידוש שהרי יכול לקדש על הפת, ואינו מתרץ שאין לו פת, ומכאן שמבין שאמנם הסוגיה עוסקת רק במצב שיש לו פת. להלכה המשנה ברורה (סק"ט) פוסק כדברי המגן אברהם, ולכן הוא מסיק שסדרי העדיפויות למי שאין לו מספיק כסף הם כדלהלן: פת לסעודות שבת, נר שבת אך די בנר אחד, מאכלים נוספים לסעודה כדי לקיים מצוות עונג שבת. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום - נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו; גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". (רמב"ם חנוכה ד', י"ד) הדלקת נר בשבת - אינה רשות, אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה, שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה, כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה, אלא חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל - שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת, וחייב לברך קודם הדלקה: 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת', כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים. (רמב"ם שבת, ה', א') אחד האנשים ואחד הנשים - חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל - שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא. ...ואם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום - נר שבת קודם. וכן אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה - נר שבת קודם משום שלום הבית, דאין שלום בבית בלא נר. (ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולקנות נר חנוכה - עיין לקמן סימן תרע"ח). (אורח חיים רס"ג, ב'-ג') מי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ונר שבת - יקנה נר שבת מפני שלום ביתו... (אורח חיים תרע"ח)

' לע"נ ____________________ '