|
הקדמה
הסוגיה שלפנינו עוסקת בדיני מוקצה בתמרים ובגרעיניהם וכן באגוזים ובקליפותיהם. על מנת להבין כראוי את הנושאים הנידונים כאן ראוי להקדים ולבאר את סוגי המוקצה הנידונים כאן.
"נולד" - במסכת ביצה (ל"ב ע"א) נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה האם מותר ביום טוב להסיק בכלים שנשברו ביום טוב. לדעת רבי יהודה אין מסיקים בהם הואיל ובשעת כניסת יום טוב לא עמדו להסקה אלא לצורך התשמיש של הכלי ורק ביום טוב נוצר מהם דבר חדש - שהפכו לעצים שמיועדים להסקה, לפיכך דינם כמוקצה. לעומתו רבי שמעון סובר שמותר להסיק בהם מכיוון שלדעתו "נולד" מותר.
מוקצה מחמת גופו - דבר שאיננו מיוחד לשום שימוש, כגון אבנים, עפר וכדומה. בסוג מוקצה זה גם רבי שמעון מודה שהוא אסור.
מתי אכל את האגוזים/תמרים
הרמב"ם מביא שיש הגורסים שאם אכל את האגוזים לפני יום טוב אז דין הקליפות כמוקצה, אך אם אכלם ביום טוב עצמו - מותר להסיק בהם. בעל ספר קובץ (על הרמב"ם) מבאר שיטה זו שמדובר שאכל את האגוזים לפני יום טוב ולא ייחדם לצורך הסקה אלא זרקם ועתה רוצה להסיק בהם, שאז כיוון שכבר זרקם - ביטלם מתורת עצים להסקה והפכם לסתם עצים שאינם מיוחדים לכלום שהם מוקצה מחמת גופו. אך אם אוכלם ביום טוב - מותר להסיק בקליפות כיוון שבכניסת החג היו ראויים אגב האגוזים עצמם.
הראב"ד כותב על כך שמעולם לא ראה נוסחה כזו ומכך משמע שהוא אינו מסכים לה. המגיד משנה והבית יוסף כותב שגם הרמב"ם עצמו סובר שהפסק הוא כפי הגרסה הראשונה שהביא, וכך גם משמעות הסוגיה שהאיסור בקליפות האגוזים הוא משום "נולד" כפי שמשמע מהצריכותא שהגמרא עושה.
הפסיקה במחלוקת התנאים
כאמור, נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון האם אוסרים בטלטול דבר ש"נולד" בשבת וביום טוב. מסוגיית הגמרא בתחילת מסכת ביצה (דף ב') משמע שביום טוב הלכה כרבי יהודה לחומרא. לפי זה פסקו הרבה פוסקים וכך גם הרמב"ם (הלכות יום טוב ב', י"ב) והשולחן ערוך (אורח חיים תק"א, ו') שההלכה במחלוקתם לגבי הסקה בשברי כלים היא כרבי יהודה שאין להסיק בהם. כך גם הם פוסקים בסוגייתנו לגבי הסקה בקליפות אגוזים שאכלם ביום טוב שדינם כ"נולד".
לעומת זאת יש שפוסקים כרבי שמעון שה"נולד" מותר ביום טוב. כך מובא בהגהות אשרי בסוגייתנו (ברא"ש סימן י"ח), וכך כותב בעל קרבן נתנאל בדעת הרא"ש לעיל (פ"א סימן ל"ט אות פ'). אמנם מדברי המגן אברהם (סקי"ד) משמע שמבין אף בדעת הרא"ש שה"נולד" אסור ביום טוב.
[עוד לגבי פסיקת ההלכה במחלוקת התנאים ניתן לעיין בבירור הלכה למסכת ביצה, דף ב' ע"ב ציון ב'].
מה בין תמרי "ארמייתא" לתמרי "פרסייתא"
מהמשך הגמרא עולה שגם לשיטת רבי יהודה שאוסר "נולד" ביום טוב מותר להסיק בגרעיני תמרי "ארמייתא" הואיל ומותר לטלטלם אגב "אמן" והוא אסר רק בתמרי "פרסייתא". בדומה לזה הגמרא לקמן (קמ"ג ע"א) אומרת לגבי שבת שמותר לטלטל גרעיני תמרי "ארמייתא", אך אסור לטלטל גרעיני תמרי "פרסייתא".
רש"י (ד"ה פרסייתא וד"ה בארמייתא) והמאירי מסבירים שתמרי "ארמייתא" הם תמרים שגם לאחר שאוכלים אותם עדיין נשאר מעט מבשר הפרי דבוק לגרעין ולכן הגרעין איננו מוקצה הואיל ויש בו עדיין אוכל, וזוהי כוונת הגמרא שמותר לטלטלם "הואיל וחזיין אגב אמן". לעומת זאת תמרי "פרסייתא" הם תמרים מובחרים יותר שבשר הפרי איננו דבוק בחוזקה לגרעין ואחרי שאוכלים את הפרי - הגרעין נשאר ללא שום אוכל עליו ולכן דינו כמוקצה. לפי זה מובן שאם רוצים להשתמש בו כחומר להסקה ביום טוב יש לאסור זאת לדעת רבי יהודה שאוסר "נולד" מאחר ובערב יום טוב לא עמד לכך.
רבנו חננאל והרי"ף (נ"ט ע"ב בדפי הרי"ף) מסבירים שתמרי "ארמייתא" הם תמרים שגרעיניהם רכים וניתן לאוכלם יחד עם התמר ולכן אין דינם כמוקצה.
הרי"ף מביא פירוש נוסף, וכך מפרש גם רש"י לקמן שתמרי ארמייתא הם תמרים גרועים שמלכתחילה מיועדים לאכילת בהמה ביחד עם גרעיניהם ולכן דין הגרעינים כדין הפרי שהם מאכל בהמה ואינם מוקצה.
דין גרעיני תמרי "פרסייתא" בשבת
מהסוגיה כאן עולה שדין גרעיני תמרי "פרסייתא" תלוי במחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון לגבי "נולד", שלרבי יהודה שאוסר "נולד" אין להסיק ביום טוב בגרעיני תמרי "פרסייתא", ולרבי שמעון מותר. כאמור ההלכה הפשוטה היא שפוסקים כרבי יהודה ביום טוב. אמנם לגבי שבת מהגמרא במסכת ביצה (דף ב') משמע שפוסקים כרבי שמעון ולפי זה היה צריך להתיר טלטול גרעינים אלו בשבת. אולם יש להקשות על כך מדברי שמואל שהוא עצמו פוסק לקמן (דף קנ"ו ע"ב) כרבי שמעון ואילו בסוגיה אחרת (קמ"ג ע"א) הוא מחמיר שלא לטלטל גרעיני תמרי "פרסייתא". התוספות (קמ"ג ע"א ד"ה שמואל) ובעל המאור (נ"ט ע"ב בדפי הרי"ף) מתרצים שאמנם לדעת שמואל מותר לטלטל את הגרעינים, אלא שמכיוון שהוא "אדם חשוב" החמיר על עצמו. לפי זה להלכה שאנו פוסקים כרבי שמעון לגבי שבת מותר לטלטל גרעינים אלו. ההסבר לכך הוא כי גרעינים אלו מיועדים למאכל בהמה ולכן אין דינם כמוקצה אלא שלרבי יהודה יש לאוסרם מפני ש"נולדו" בשבת או ביום טוב.
אחרת היא שיטת הרמב"ן (בחידושיו ובמלחמות ה' לרי"ף שם). הוא מסביר שככלל אין גרעיני התמרים משמשים למאכל בהמה אלא להסקה. לכן ביום טוב שמותר להבעיר אש, ועצים העומדים להסקה אינם מוקצה - גם התמרים מותרים בטלטול, אלא שאם אכלו את התמרים ביום טוב עצמו יש לאוסרם לדעת רבי יהודה האוסר "נולד". אולם בשבת שאסור להבעיר אש, ועצים העומדים להסקה דינם כמוקצה - גם גרעיני התמרים דינם כמוקצה אפילו לדעת רבי שמעון ומובן מדוע החמיר בהם שמואל שפוסק כרבי שמעון.
שיטת הרמב"ם והשולחן ערוך
הרמב"ם בהלכה שלפנינו כותב את האיסור להסיק בקליפות אגוזים שאכלם ביום טוב ואינו כותב זאת לגבי גרעיני תמרים. הב"ח (אות ו') כותב שהרמב"ם סובר שאכן בגרעיני תמרים הדין שונה מהמבואר בסוגייתנו והם אינם מוקצים מאחר והם עומדים לאכילת בהמה. הב"ח כותב שכך משמע מסוגיית הגמרא במסכת ביצה (כ"א ע"ב). אולם המגן אברהם (סקי"ד) מקשה על כך, שגם אם הגרעינים ראויים לבהמה, עדיין יש לאוסרם כדין "נולד" שהרי לפני יום טוב עמדו למאכל אדם.
גם הפני יהושע (ביצה כ"א ע"ב) סובר כב"ח שלדעת הרמב"ם גרעיני התמרים אינם מוקצים, אך הוא מסביר שאף אינם נחשבים כ"נולד". הוא כותב שמכיוון שלא השתנתה צורת הגרעינים, וגם לפני שאכל את הפרי הייתה דעתו להסיק בהם הם נחשבים מוכנים לטלטול לצורך הסקה ביום טוב. הוא מוכיח כדבריו מהגמרא במסכת ביצה (שם) ממנה עולה שהמנהג הפשוט היה לטלטל את גרעיני התמרים ביום טוב לצורך האכלת הבהמות מכיוון שהגרעינים ראויים להסקה. הוא כותב שאף שמסוגייתנו עולה שבגרעיני תמרים ישנה סברה גדולה יותר מאשר בקליפות אגוזים לומר שהם "נולד" מכיוון שהם מכוסים, מכל מקום ההלכה היא כסוגיית הגמרא במסכת ביצה שאינם "נולד", והסברה בכך היא שגרעיני תמרים עומדים יותר להסקה וכפי שהתפרש לעיל אך קליפות אגוזים לפני שאכלו את האגוזים לא עמדו להסקה אלא היו שמירה של הפרי, וגם לאחר שהפרי נאכל אינם ראויים כל כך להסקה. יש להעיר עם זאת שהרמב"ן לשיטתו מפרש את הגמרא במסכת ביצה בגרעינים שהיו מוכנים כבר מערב יום טוב להסקה, אך אם התמרים נאכלו ביום טוב יש לאסור את הגרעינים לדעת רבי יהודה שאוסר "נולד".
השולחן ערוך מעתיק את לשון הרמב"ם שאוסר להסיק רק בקליפות אגוזים ומשמיט את דין גרעיני התמרים. אולם המשנה ברורה (סק"ל) כותב שאין להסיק גם בגרעיני תמרים שאכלם ביום טוב ואפילו אם הם ראויים למאכל בהמה מכיוון שהם אסורים מדין "נולד" כדברי המגן אברהם. עם זאת הוא כותב שאם נשאר מבשר הפרי דבוק על הגרעין יש להתיר את טלטולם, וזהו כפירוש רש"י והמאירי בסוגיה.
השולחן ערוך בהלכות שבת (סימן ש"ח סעיף ל') פוסק שגרעיני תמרים במקום שמאכילים אותם לבהמות מותרים בטלטול, וזה על פי שיטת רבי שמעון שמתיר "נולד" שכאמור לגבי שבת הלכה כמותו. עם זאת הוא כותב שאדם חשוב צריך להחמיר בטלטולם. פסיקה זו היא כשיטת התוספות ובעל המאור שהובאה לעיל. המשנה ברורה (ס"ק קכ"ג) מוסיף שרק בגרעיני תמרים יש עניין שאדם חשוב יחמיר על עצמו אך לא בשאר איסורי "נולד" וזאת מאחר שיש מקומות שאין מאכילים אותם לבהמות, וכמו כן הם ראויים למאכל בהמה רק על ידי הדחק.
הסקה בפירות עצמן
בסוגייתנו כתוב שמותר להסיק בתמרים ובאגוזים, והטעם לכך שאף שאינם עומדים להסקה מכל מקום מכיוון שאינם מוקצה שהרי הם ראויים למאכל ניתן לעשות איתם גם שאר צרכיו. בדומה לזה מותר להסיק גם בכלים שאינם שבורים אף שאינם עומדים להסקה.
לעומת זאת למדנו בתוספתא במסכת ביצה (ג', ט'): "אגוזין ושקדין עצמן - אין מסיקין בהם ביום טוב לפי שאינו מן המוכן". הבית יוסף עומד על סתירה זו ומתרץ שהתוספתא עוסקת באגוזים ושקדים קלופים, שמכיוון שהם אוכל ללא קליפות - אינם מוכנים כלל להסקה. אך סוגייתנו עוסקת באגוזים ושקדים עם קליפתם, שאגב הקליפות ניתן להסיק גם באגוזים.
הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך אינם מביאים את ההלכה שמסיקים באגוזים, וייתכן שסוברים שאמנם אין להסיק בהם על פי התוספתא. אך הרמ"א פוסק כחילוקו של הבית יוסף, ומבאר המגן אברהם (סקט"ו) שאוכלים דינם שונה מכלים שבהם כן ניתן להסיק מכיוון שהאוכל לא משמש לשום דבר מלבד אכילה ולכן אינו מוכן להסקה, מה שאין כן כלים שלעיתים משתמשים בכלי גם לא לצורך ייעודו המקורי.
דעה שונה לבעל חסדי דוד אשר מפרש את התוספתא על פי סוגייתנו וכותב שכוונתה לכך שאין מסיקים בקליפי האגוזים שנשברו ביום טוב, אך באגוזים עצמם ניתן להסיק. יש להוסיף לכך שבעל תוספתא כפשוטה מביא שיש כתבי יד שבהם הגרסה שונה ונאמר בתוספתא שניתן להסיק באגוזים עצמם. גם הרשב"א בספר עבודת הקודש (בית מועד, שער ה', ב') פוסק כך שניתן להסיק גם באוכלים עצמן בדומה להסקה בכלים.
המשנה ברורה (סקל"א) מביא את הסבר המגן אברהם, אך גם את דעת הרשב"א, וכותב שכך מובא גם בירושלמי.
נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך
...כיוצא בו, אגוזים ושקדים שאכלן מערב יום טוב - מסיקין בקליפיהן ביום טוב, ואם אכלן ביום טוב - אין מסיקין בקליפיהן, ויש נוסחאות שיש בהן שאם אכלן מבערב - אין מסיקין בקליפיהן, שהרי הוקצו, ואם אכלן ביום טוב - מסיקין, מפני שהן מוכנין על גב האוכל.
השגת הראב"ד. מעולם לא שמענו זאת הנוסחא.
(רמב"ם שביתת יום טוב ב', י"ב)
שקדים ואגוזים שאכלו מערב יום טוב - מסיקין בקליפיהם ביום טוב, ואם אכלם ביום טוב - אין מסיקין בקליפיהם. הגה. גם אין להסיק עם האגוזים והשקדים עצמן, אלא אם כן הם עדיין בקליפה, וכו'.
(אורח חיים תק"א, ז')
|