חבילות חבילות . שנראה כמו שהיו עליו למשאוי וממהר לפרק משאו: בכהן אחד. הוי חבילות וכן לגבי עבדים בב"ד אחד ובאדון אחד.

הקדמה תוקף האיסור וטעמו במעמד אחד או בעשייה בבת אחת החילוק בין כוהן אחד לשני כוהנים רציעת שני עבדים כאחת מילת שני תינוקות ביחד במצוות שברשות ושבחובה במעשה אחד הקדמה בסוגיה לעיל הגמרא עסקה באיסור להשקות שתי סוטות כאחת, והביאה בעניין זה מחלוקת בין רבי יהודה שאוסר זאת על פי דרשת הכתוב לבין רבי שמעון שדורש את טעם האיסור, ועל פי הטעם שמחמתו נובע האיסור הוא סובר שבתנאים מסוימים ניתן להשקות שתי סוטות כאחת. על מסקנה זו מקשה הגמרא מברייתא בה נאמר שאסור להשקות שתי סוטות משום הטעם שאין עושים מצוות חבילות חבילות, ומטעם זה גם אין מטהרים שני מצורעים ואין רוצעים שני עבדים ואין עורפים שתי עגלות בבת אחת. הגמרא מיישבת את דעתו של רבי שמעון שיש לחלק בין השקיית שתי סוטות על ידי כוהן אחד לבין השקייתן על ידי שני כוהנים. ראשית, יש לברר מהו המקור והטעם לאיסור לעשות מצוות חבילות חבילות, והאם איסור זה הוא מן התורה או מדרבנן. בנוסף לכך יש לברר את הגדר המדויק של איסור זה, האם האיסור הוא בכך שבאותו מקום נעשות בבת אחת שתי מצוות, או שהאיסור הוא על אדם אחד שלא יעשה שתי מצוות ביחד. עוד יש להבין את תירוץ הגמרא שמחלקת בין כוהן אחד שמשקה את הסוטות לבין שני כוהנים, אימתי אין עוברים על האיסור של עשיית מצוות חבילות חבילות, האם בכוהן אחד או בשניים. בנוסף לכך כפי שיובא להלן נחלקו המפרשים בגדר האיסור שנאמר בברייתא לרצוע שני עבדים. על פי סוגיה זו דנים הפוסקים במציאות שבה ישנם שני תינוקות שצריך למול אותם, האם אין בכך משום עשיית מצוות חבילות חבילות והדברים מתבארים בהמשך. כמו כן מסוגיה זו ומדברי המפרשים עולים גדרים שונים באיסור זה, כפי שיובא להלן. תוקף האיסור וטעמו רש"י (ד"ה חבילות) מסביר שאיסור זה נובע מכך שכאשר האדם עושה כמה מצוות ביחד הוא מראה שהמצוות עליו כמשאוי ורוצה להיפטר מהן. כך מסבירים גם התוספות (ד"ה והא) ומוסיפים שהאיסור מדרבנן. באופן אחר כותבים התוספות במסכת מועד קטן (ח, ב ד"ה לפי) שאסור לעשות כמה מצוות ביחד כדי שיהיה ליבו פנוי לכל מצווה בפני עצמה. הם משווים זאת לאיסור המובא בגמרא שם לערוך שמחה במועד משום ש"אין מערבין שמחה בשמחה", וגם שם הטעם לדבריהם הוא כדי שיהא לבו פנוי לשמחת המועד. כאמור התוספות משווים בין איסורים אלו, וכותבים שהאיסור לערב שמחה בשמחה הוא מן התורה. בספר טוב ראי מובא שמרן הרב קוק זצ"ל אומר בשם בנו הרצי"ה שיש לדייק מכך שגם האיסור לעשות מצוות חבילות חבילות הוא מן התורה וכך מדייק בסוגייתנו גם בעל מצפה איתן. לעומת זאת, מדברי בעל אגרות משה (או"ח ח"א סי' קפט) נראה שגם לטעם זה האיסור מדרבנן. במעמד אחד או בעשייה בבת אחת התוספות (ד"ה אין) כותבים שהאיסור לעשות מצוות חבילות חבילות בהשקיית שתי סוטות הוא אף אם אינן שותות בבת אחת אלא רק מעמידים אותן ביחד. אפשר שהם כותבים כך מתוך השוואת איסור זה לאיסור להשקות שתי סוטות כאחת שלפי דברי רבי שמעון הטעם הוא משום שלא יהא ליבה גם בחברתה, ומשמע שהאיסור הוא אף בהעמדה. על פי זה הם מוסיפים שגם ברציעה האיסור הוא להביא את שני העבדים לרציעה בבת אחת, אף שמעשה הרציעה אינו בבת אחת. מתוך כך מתקשים התוספות מדוע לא אסרו להעמיד בעזרה שני זבחים המובאים להקרבה. המגן אברהם (סי' קמז סקי"א) כותב על פי דבריהם שיש לאסור להוציא ביחד שני ספרי תורה לצורך קריאה בבית הכנסת, אף שהקריאה עצמה אינה נעשית מתוך שניהם בבת אחת, והוא מביא שכך אכן נאמר בירושלמי (מגילה פ"ד הלכה ה). אמנם, המגן אברהם כותב שלדעת הרמב"ם אין איסור כאשר מביאים שתי מצוות במעמד אחד כשהמצוות עצמן לא נעשות בו זמנית, ועל פי זה הוא מיישב את מנהגנו להוציא שני ספרים יחד מהארון, וראה עוד להלן. החילוק בין כוהן אחד לשני כוהנים כאמור, הגמרא מחלקת בין מציאות שכוהן אחד עושה את שתי המצוות לבין מציאות ששני כוהנים עושים אותן. רש"י (ד"ה בכהן) מבאר שכאשר כוהן אחד עושה את שתי המצוות יש איסור בדבר משום עשיית מצוות חבילות חבילות, אך כששני כוהנים עושים אותן אין איסור בדבר. המגן אברהם מקשה (כפי שמבאר דבריו בעל מחצית השקל) מדוע הרמב"ם בהלכות העוסקות באיסור לעשות מצוות חבילות חבילות אינו מביא חילוק זה, שבשני כוהנים אין איסור בדבר. הוא מתרץ שהרמב"ם מסביר הפוך מרש"י, שבשני כוהנים יש איסור כיוון שהמצוות נעשות בו זמנית, וזה על פי שיטתו שלפי הרמב"ם אין איסור בהעמדה כאחת אלא רק בעשיית המצוות בבת אחת. לעומת זאת, בכהן אחד אין איסור כיוון שאין אדם יכול לעשות בו זמנית שני מעשים, ונמצא שלעולם אדם בודד לא עובר על עשיית מצוות חבילות חבילות. כיוון שהרמב"ם כותב בפשטות שאין לעשות מצוות חבילות חבילות, דהיינו שיעשו בבת אחת שתי מצוות בו זמנית, ממילא הדבר ברור שמבחינה מציאותית איסור זה לא שייך באדם אחד, ולכן הרמב"ם לא ראה צורך לכתוב זאת. בעל תועפות ראם (על ספר יראים, סי' תנט אות י) מבאר שגם לפי דברי המגן אברהם וודאי שאין איסור לשני בני אדם לקיים סמוך אחד לשני אותה המצווה, כגון ששני אנשים יניחו תפילין זה לצד זה, והאיסור אינו אלא או במצווה המוטלת על בית דין (כהשקאת סוטה ורציעת עבדים) או שצריכה להיעשות דווקא במקום מסוים (כטהרת מצורע). בעל חמד משה (סי' קמז סק"ב) ובעל נשמת אדם (כלל סח, ב) חולקים על המגן אברהם וסוברים שגם הרמב"ם מסכים לרש"י בביאור החילוק שבין כוהן אחד לשני כוהנים. את קושיית המגן אברהם מדוע משמיט הרמב"ם חילוק זה הם מיישבים שחילוק זה שבגמרא נאמר רק כדי ליישב את דעת רבי שמעון שסובר שפעמים שמשקים שתי סוטות כאחת, אך לדעת רבי יהודה שהלכה כמותו אין צורך בתירוץ זה, וממילא הדין שגם בשני כוהנים יש איסור של עשיית מצוות חבילות חבילות. רציעת שני עבדים כאחת רש"י (ד"ה בכהן) מבאר שהאיסור הוא בבית דין אחד, וזה על פי שיטתו שגם בסוטה האיסור הוא בכוהן אחד. אמנם, הוא מוסיף שמדובר גם בעבדים של אדון אחד. התוספות (ד"ה כאן) מקשים עליו שאם בית דין אחד רוצעים את שני העבדים יש לאסור אף אם מדובר בעבדים של אדונים שונים, שהרי בית הדין עושים מצוות חבילות חבילות. הם מחזקים שאלתם ממה שנאמר שיש איסור גם בטהרת מצורעים ושם הרי מדובר במצורעים שונים, אלא שהאיסור מצד הכוהן שמטהר אותם. המהרש"א מיישב את דברי רש"י שאין איסור אלא כאשר מדובר בעבדים של אותו אדון, מכיוון שגם על האדון יש מצווה, ולכן אם מדובר בשני אדונים אין לאסור אף אם זה נעשה בבית דין אחד, שמצד האדונים השונים שלכל אחד יש מצווה אחרת יש היתר בדבר. הרש"ש כותב שהתוספות חולקים על סברה זו ולדעתם עצם ההבאה של שני עבדים לבית אחד אסורה, כפי שהובאה לעיל שיטתם שהעמדת הסוטות אסורה. הוא מוסיף שאפשר שגם רש"י אינו חולק בזה על התוספות, ויש לפרש את דבריו "בבית דין אחד ובאדון אחד" - "או באדון אחד", ויוצא שהאיסור יכול להיות בשני אופנים: האחד בשני אדונים בבית דין אחד, והשני בשני עבדים של אדון אחד אפילו אם הרציעה נעשית בשני בתי דין, וצריך לומר ששני בתי הדין סמוכים זה לזה והאדון מביא את שני עבדיו לשניהם בבת אחת. גם המשנה למלך (עבדים ג, ט) מפרש כך את שיטת רש"י. מילת שני תינוקות ביחד המגן אברהם בהתאם לשיטתו שהובאה לעיל בדעת הראשונים בהסבר הסוגיה כותב שיש לדון במילת שני תינוקות ביחד מצד האיסור לעשות מצוות חבילות חבילות. הוא כותב שלפי שיטת התוספות הרי שיש איסור להביא שני תינוקות למקום אחד על מנת למולם, אף שבפועל המילה לא מתבצעת בבת אחת. כמו כן לפי פירוש רש"י שהתבאר בחילוק בין כוהן אחד לבין שני כוהנים, הרי שבשני מוהלים מותר למול את התינוקות אף בבת אחת. לעומת זאת, לפי שיטת הרמב"ם אין איסור בהבאת שני התינוקות למקום אחד, וכמו אין איסור למול אותם בזה אחר זה אף במוהל אחד, אך אסור למול אותם בבת אחת על ידי שני מוהלים. אמנם, יש להעיר על דבריו כי התשב"ץ (ח"ב סי' מב) כותב שאין איסור של עשיית מצוות חבילות חבילות במילת שני תינוקות משום שאם מדובר בשני תינוקות של אב אחד - הרי שאין כאן שתי מצוות, אלא מצווה אחת שמוטלת על האב למול את בניו, ואם מדובר בשני אבות - הרי שלפנינו שתי מצוות שמוטלות על אנשים שונים שאין איסור בדבר, כסברת בעל תועפות ראם שהובאה לעיל. נראה שזו דעת הטור והשלחן ערוך (יורה דעה רסה, ה) שדנים בפרטי דינים שונים לגבי מילת שני תינוקות, ואינם מעלים את הבעיה של עשיית מצוות חבילות חבילות. במצוות שברשות ושבחובה המגן אברהם (שם) כותב שהאיסור חל רק במצוות שהן חובה ולא במצוות שהן רשות. בדרך זו הוא מיישב את תמיהת התוספות מדוע אין איסור להעמיד שני זבחים יחד בעזרה, ולפי דבריו אכן בקרבנות חובה יש איסור לשיטת התוספות להעמידם יחד. בעל מחצית השקל מסביר את החילוק על פי פירוש רש"י שהאיסור הוא מפני שהמצוות נראות עליו כמשאוי, ולפי זה יש מקום רק כשעוסק במצוות שהן חובה עליו ולא במצוות שהן רשות. בעל מנחת קנאות ובעל אגרות משה (שם) מקשים על דברי המגן אברהם מהגמרא שמזכירה את האיסור לעשות מצוות חבילות חבילות גם בקשר למצוות שהן רשות, כהשקאת סוטה שהדבר תלוי ברצון הבעל ורציעת עבדים שאין זו מצווה שבחובה ותלויה ברצון האדון והעבד להאריך את תקופת העבדות. אמנם נראה שלפי המגן אברהם מצוות אלו מוגדרות כחובה, שהרי הרוצה לבדוק את אשתו שנסתרה חייב להשקותה, וכן הרוצה להאריך את תקופת העבדות חייב לרצוע את העבד, מה שאין כן קרבנות נדבה שתלויים לגמרי ברצונו של האדם. במעשה אחד בעל מנחת קנאות מקשה מדוע במשנה במסכת פרה (יב, ב) התירו להזות על האדם ועל הכלים אפילו על מאה כאחד, ומדוע התירו לכסות את הדם של כמה עופות בבת אחת, כפי שנפסק בשלחן ערוך (יו"ד כח, ט). כיוצא בזה מצינו לגבי שחיטת חולין (יו"ד יט, ג-ה) שיכול לשחוט כמה בהמות בבת אחת ובברכה אחת, ולא נזכר שיש בכך משום עשיית מצוות חבילות חבילות. נראה שניתן ליישב את קושייתו על פי דברי בעל שדי חמד (כללים מערכת האל"ף, סי' לט) שהאיסור חל רק בשתי מצוות שכדי לקיימן בבת אחת צריך לעשות שני מעשים בבת אחת, ולא בשתי מצוות שאפשר לקיימן בבת אחת על ידי מעשה אחד, כמו השולח מנות לעני ומתכוון לקיים בהן גם את מצוות מתנות לעניים. כך סובר גם מרן הרב קוק זצ"ל (שם) ומוסיף שיש אף הידור במעשה אחד שמועיל לשני דברים, בדומה למה שמצינו במסכת שבת (קיז, ב) שיש הידור בבציעה על פת שכבר עשו בה מצווה אחרת. נספח: פסקי הרמב"ם ...ואין מטהרין שני מצורעין כאחד, שאין עושין מצוות חבילות חבילות. (רמב"ם טומאת צרעת יא, ו) ...ואין רוצעין שני עבדים כאחד, שאין עושין מצות חבילות חבילות. (רמב"ם עבדים ג, ט) ...ואין עורפין שתי עגלות כאחת, שאין עושין מצות חבילות חבילות. (רמב"ם הל' רוצח ושמירת הנפש י, ה)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300