כבית שמאי - דאי כבית הלל לא בעי שולחנו, כדלקמן בפרק הישן (סוכה כח, א). ודיקא נמי גרסינן - ודיקא נמי כדלקמן בגדולה פליגי, והוא יושב על הפתח מבחוץ, וראשו מושכב לתוכה, ושולחנו לפני גופו בבית. מדקתני - גבי פלוגתא מי שהיה, ולא איירי בשיעורא דסוכה. ואם איתא - דבשיעורא דסוכה פליגי, ליתני: סוכה המחזקת ראשו ורובו ושולחנו - כשרה, ושאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו - בית שמאי פוסלין כו'. אמר מר זוטרא דיקא נמי - דבקטנה פליגי, ובשיעורא דפוסלין ומכשירין על כרחך אסוכה מהדרי. אלא - לא גרסינן, והכי גרסינן: לעולם בתרתי פליגי.

הקדמה שיעור סוכה קטנה טעם הפסול בסוכה קטנה פסק ההלכה בסוכה גדולה הקדמה בסוגייתנו מובאות שתי מחלוקות בין בית שמאי ובית הלל. המחלוקת הראשונה היא לגבי השיעור המזערי של שטח הסוכה. דעת בית שמאי שאם אין בסוכה כדי להחזיק ראשו רובו ושולחנו של האדם הסוכה פסולה, ואילו בית הלל סוברים שדי בסוכה שמחזיקה רק את ראשו ורובו. במחלוקת זו פוסק רב שמואל בר יצחק לחומרא כדברי בית שמאי. מחלוקת נוספת שקיימת בין בית שמאי ובית הלל היא האם מותר לאדם שיושב בתוך הסוכה לאכול על גבי שולחן שנמצא מחוץ לסוכה בתוך הבית, שבית שמאי אוסרים זאת מחשש שמא יימשך אחר שולחנו ויבוא לאכול מחוץ לסוכה. כאמור במחלוקת הראשונה נפסקה ההלכה כבית שמאי, אולם בדבריהם לא מפורש מהו השיעור המדויק של "ראשו, רובו ושולחנו", ויש לבררו. כמו כן יש לבאר את טעם הפסול בסוכה שהיא קטנה מגודל זה, והאם זהו פסול מן התורה או מדברי חכמים. במחלוקת לגבי היושב בסוכה גדולה ואוכל על גבי שולחן שבתוך הבית לא נפסקה ההלכה בסוגייתנו בפירוש. אמנם ידוע הכלל שהלכה כדברי בית הלל במחלוקתם עם בית שמאי, אולם יש לדון שמא המחלוקת לגבי האוכל על גבי שולחן שבתוך הבית תלויה בפסק ההלכה לגבי סוכה קטנה, ואם כן מאחר ואנו פוסקים בשיעור סוכה קטנה כבית שמאי, גם במחלוקת זו יש לפסוק כבית שמאי. שיעור סוכה קטנה השיעור שנאמר בדברי בית שמאי הוא כדי "ראשו, רובו ושולחנו". לגבי השטח שתופס מקומו של אדם מובא בגמרא לקמן (ז, ב) ש"גברא באמתא יתיב", דהיינו אדם יושב בשיעור של אמה על אמה, דהיינו ששה טפחים על ששה טפחים. הרא"ש מביא בשם הירושלמי (ב, ח) ששיעור שולחנו של אדם הוא טפח, ונמצא בסך הכל שיעור הסוכה שבעה טפחים על שבעה טפחים. גם מהגמרא לקמן (כח, א) עולה שזהו שיעור הסוכה. מידה זו מוזכרת בדברי רבים מן הפוסקים, ובהם הרי"ף (יג, א בדפי הרי"ף), בעל העיטור (הלכות סוכה, עמ' 156), הרא"ש ועוד. אבל רש"י לקמן (ד, א ד"ה על פני; ד, ב ד"ה ובנה) והתוספות (לקמן ז, א ד"ה עושה) כותבים ששיעור הסוכה הוא שבעה טפחים ומשהו על שבעה טפחים ומשהו. כך כתב גם הראבי"ה (סימן תקצח). הפני יהושע (לקמן ד א) סובר שאין ללמוד מדברי רש"י הנ"ל שיש להוסיף לשיעור שבעה טפחים עוד משהו, מפני שלדעתו רש"י פירש כך רק בסוגיה שם, כיוון שמדובר שם בסוכה ללא מחיצות אלא ששפת הסוכה תלולה, ואנו מכשירים את הסוכה על ידי שאנו רואים את שפת הסוכה נמשכת כלפי מעלה, והמחיצה הדמיונית מועילה להכשיר את הסוכה ("גוד אסיק מחיצתא"). שיעור ה"משהו" שמוסיף רש"י הוא לצורך אותה מחיצה דמיונית. אולם בסוכה שיש לה דפנות שלמות - שיעור חללה המזערי הוא שבעה טפחים מצומצמים. בעל ערוך לנר חולק על הפני יהושע מכיוון שלא ניתן לומר הסבר זה בדברי התוספות, ואנו נוסיף שגם בדברי הראבי"ה אין הסבר זה עולה יפה. עוד הוא כותב שמלשון רש"י לא משמע כדברי הפני יהושע. על כן, מסקנתו היא שאכן שיטת רש"י היא שיש להוסיף משהו על שיעור שבעה טפחים, וכותב שאפשר שהייתה לו גרסה אחרת בגמרא. ברמב"ם ובשולחן ערוך נפסק שהשיעור הוא שבעה טפחים, ונראה שלשיטתם אין צורך להוסיף עוד משהו לשיעור זה. כבר נזכר שהשיעור שנאמר בדברי בית שמאי הוא ראשו רובו ושולחנו, אך הפוסקים המירו שיעור זה למדה קבועה, ומסתבר שאין הוא משתנה באדם גדול או קטן. כך עולה גם מתוך דברי המגן אברהם (סק"א) שכותב שאף שאנו איננו יושבים בהסבה כבזמן התלמוד אלא בישיבה זקופה, ולכאורה היה די לנו בשיעור קטן יותר, אין להקל כיוון שהר"ן כתב (יג,א) שסוכה שפחותה משבעה על שבעה אינה דירה כלל. טעם הפסול בסוכה קטנה בגמרא כאן ניתן הטעם לדברי בית שמאי שאוסרים לאכול בפתח הסוכה כשהשולחן מחוץ לסוכה - שמא יימשך אחר שולחנו. אפשר להבין שזה גם טעם הפסול בסוכה קטנה, שכיוון שעל כורחנו השולחן יהיה מחוץ לסוכה, שהרי בסוכה אין די מקום להכניס גם את האדם וגם את השולחן, אם כן יש לפסול את הסוכה. לפי זה הפסול הוא מדברי חכמים, בדומה לאיסור לאכול בסוכה כשהשולחן מחוץ לסוכה. כך נראה שמסבירים הריטב"א והר"ן את שיטת הרי"ף (יג, א) שכותב על שתי המחלוקות: "דחד טעמא נינהו", וכן הוא כותב (ד, א) שטעמם של בית שמאי בסוכה קטנה "דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו". עם זאת, הביאור הלכה (ד"ה אפילו) מעיר שאף לשיטה זו, אם הסוכה פחותה משיעור של ששה טפחים היא פסולה מן התורה, שהרי לדברי בית הלל סוכה כזו פסולה מן התורה, ולא מצינו שבית שמאי חולקים עליהם בזה. אבל מדברי הרמב"ן (במלחמות ה', ג, ב בדפי הרי"ף) משמע שהוא מסביר את שיטת הרי"ף שאף שטעמם של בית שמאי בשתי המחלוקות הוא טעם אחד, מכל מקום הפסול בסוכה קטנה הוא מן התורה. הוא מבאר שסוכה צריכה להיות ראויה לאכילה, ואם אין בסוכה שיעור להניח גם את שולחנו של האדם בתוכה, הרי הוא נמשך ויוצא מחוץ לסוכה, ונמצא שסוכה זו אינה ראויה לאכילה. לכן "אפילו לישן ולשנן ולטייל בה, או לאכול ופתו בידו, פסולה; שכל שאינה ראויה לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה - אינה סוכה". לעומת זאת, בעל המאור (ג, ב) כותב שטעמם של בית שמאי בסוכה קטנה אינו משום שמא יימשך אחר שולחנו, אלא משום שהם סוברים שפחות משיעור ראשו רובו ושולחנו זו דירה עראית מדי ואינה ראויה לישיבת סוכה. הוא מסייע פירוש זה מהגמרא לקמן (ז, א), שם אומר אביי שטעמם של בית שמאי שפוסלים סוכה שאינה מחזיקה ראשו רובו ושולחנו הוא משום שהם סוברים ש"סוכה - דירת קבע בעינן". אבל הרמב"ן דוחה ראיה זו, בכך שהגמרא שם היא בשיטת אביי בלבד, ולפי דעתו אין הלכה כדעת בית שמאי, שהרי הוא מעמיד את דבריהם ב"שיטה", היינו כשיטת עוד דעות שסוברות ש"דירת קבע בעינן", והכלל הוא שאין הלכה כ"שיטה". מכיוון שאנו פוסקים שהלכה כבית שמאי, מכאן שדברי אביי אינם להלכה, ואם כן אפשר לפרש באופן אחר את שיטת בית שמאי. רבי עקיבא איגר (בתוספותיו למשנה) כותב שיש נפקא מינה להלכה בין הטעמים, בכגון שאדם נמצא בסוכה קטנה ששיעורה ששה טפחים, שפתוחה לסוכה גדולה, ושולחנו בסוכה הגדולה. לפי הטעם שהפסול הוא מן התורה, שזו דירה סרוחה, מסתבר שלא יצא ידי חובה. אולם לפי ההסבר שהפסול הוא מדברי חכמים, שמא יימשך אחר שולחנו, בכגון זה אין לגזור, שהרי אף אם יימשך אחר שולחנו עדיין הוא נמצא בתוך סוכה. מרן הרב קוק זצ"ל (בבירור הלכה מכת"י) מדייק מלשון הרמב"ם והשולחן ערוך שכוללים את שיעור הסוכה באורך וברוחב יחד עם שיעור גובה הסוכה (המיזערי והמירבי), שבדומה לגובה הסוכה שהוא מהתורה, כך גם שיעור שבעה טפחים על שבעה טפחים באורך וברוחב הוא מהתורה. פסק ההלכה בסוכה גדולה כאמור, לגבי מחלוקת בית שמאי ובית הלל במי שיושב בסוכה גדולה ושולחנו מחוץ לסוכה, לא נאמר במפורש בסוגיה כמי ההלכה. הרי"ף, שמסביר שטעם הפסול לפי בית שמאי בסוכה קטנה הוא משום שמא יימשך אחר שולחנו, סובר שכיוון שנפסקה ההלכה בסוכה קטנה כבית שמאי, אם כן כך הוא פסק ההלכה גם בסוכה גדולה, שהרי הטעם שווה בשניהם. לפסיקה זו מסכימים גם רבנו חננאל, הראב"ד (בהשגותיו על בעל המאור) הריטב"א ועוד. לעומת זאת, בעל המאור כותב כאמור שטעמם של בית שמאי בסוכה קטנה אינו דומה לטעמם בסוכה גדולה, ונמצא שהמחלוקות לא קשורות זו בזו; ומכיוון שכך, בסוכה גדולה יש לחזור לכללי הפסיקה הרגילים שהלכה כדעת בית הלל. הר"ן מוסיף שאף לפי שיטת הרי"ף, שהטעם בשתי המחלוקות שווה, שחוששים שמא יימשך, עדיין יש מקום לומר שבסוכה גדולה יש פחות חשש, כיוון שיכול למשוך את השולחן לתוך הסוכה, ולכן אפשר לפסוק מצד אחד כבית שמאי, ששיעור סוכה קטנה אינו פחות משבעה על שבעה, ומצד שני כבית הלל, שלא גוזרים באדם שאוכל בסוכה גדולהושולחנו מחוץ לסוכה. כנגד זה, הרמב"ן כותב שכיוון ששתי המחלוקות הובאו ביחד בגמרא, משמע שהם תלויות זו בזו, ואין לנו לחלק ביניהן מסברה ולומר שהפסק בהן שונה. הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים בסוכה גדולה כשיטת הרי"ף וסיעתו, היינו שגם בזה הלכה כבית שמאי, שאסור לאכול בסוכה כשהשולחן מחוץ לסוכה. לשיטה הפוסקת כבית שמאי גם בסוכה גדולה, יש לדון במי שעבר וישב בסוכה גדולה כששולחנו בתוך הבית. בתוספות (ד"ה דאמר) מבואר שחכמים גזרו שאינו יוצא ידי חובתו מן התורה. לעומת זאת, הר"ן והריטב"א (לקמן כז, א) כותבים שרק מדרבנן לא יצא ידי חובתו. מרן הרב קוק זצ"ל (בבירור הלכה מכת"י) מדייק מלשון הרמב"ם והשולחן ערוך שכותבים שמי שאוכל בסוכה אך שולחנו מחוץ לסוכה "כאילו לא אכל בסוכה", שלדעתם חכמים גזרו שלא יוצא ידי חובה אף מדין תורה, כשיטת התוספות. נספח - פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך שיעור הסוכה: ...ורחבה - אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. ויש לו להוסיף ברחבה אפילו כמה מילין. היתה פחותה מעשרה או משבעה על שבעה, או גבוהה מעשרים אמה כל שהוא - הרי זו פסולה. (רמב"ם סוכה ד, א) מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך ביתו או חוץ לסוכה ואכל -הרי זה אסור, וכאילו לא אכל בסוכה, עד שיהיה שולחנו בתוך הסוכה גזרה שמא ימשך אחר שולחנו ואפילו בסוכה גדולה. (רמב"ם שם ו, ח) סוכה שאין בה שבעה על שבעה - פסולה... מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו חוץ לסוכה ואכל - כאילו לא אכל בסוכה, אפילו אם היא סוכה גדולה, גזירה שמא ימשך אחר שלחנו. (אורח חיים תרלד, א, ד)

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300