כאילו עשאה בתוך הבית - ופסולה, כדתניא בברייתא בגמרא:

למה לי למתני כאילו עשאה בתוך הבית - מההוא קרא דנפקא לן תוך הבית נפקא לן תחת האילן, ולמה לי למיתלי האי בהאיך. הא קא מצטרף סכך פסול - מחובר סכך פסול הוא, דכתיב (דברים טז) באספך מגרנך ומיקבך ממה שאתה מאסף מגרנך עשה סוכתך, בפסולת גורן כגון קשין, ובפסולת יקב כגון אשכולות ריקניות וזמורות, אלמא, תלוש בעינן, ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה: בשחבטן - השפיל ענפיו למטה, מעורבין עם סכך כשר, ואין נראין בעין, וסכך כשר רבה עליו ומבטלה, דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא, כדתנן במתניתין (לקמן יא, א) אם היה סיכוך מרובה מהן כשרה: מאי למימרא - למה ליה לרבא למימר כשרה, ולמתניתין למה ליה למימר כאילו עשאה בתוך הבית, לאשמועינן דלא פסול אלא דומיא דבית האי לאו תחת שני סככים הוא, דכיון דחמתו מרובה, דענפיו מועטין וסכך כשר רבה עליו מהיכא תיתי למיפסל לאו משום שני סככים איכא דהא חד סככה הוא, ולאו משום מחובר איכא דהא בטל ליה ברובא. שמע מינה מהכא שמסככין על קני הגג, שקורין לט"ש אף על פי שסמוכות זו לזו בפחות משלשה, כיון שחמתן מרובה מצלתן, ואומר רבי דזהו השיעור כשהקנים והאויר שביניהן בשוה, כדאמרינן (סוכה כב, ב) כזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת, ובעוד שהן, הכסוי והקנים בשוה אין צריך לנענע, אבל אם הקנים רבה נוטל אחת מבינתים, וכל לשון חבטה שבתלמוד לשון השפלה, והמפרש חבטה תלישה או שליפה טועה, דאי מחובר הוא מאי אהני ואי תלוש הוא הא קתני או קצצן, מכלל דרישא מחוברים ועוד אי תלוש הוא, צלתה מרובה מחמתה אמאי לא הלא נפלו על הסכך, וגבי הדלה עליה אמאי בעי סיכוך הרבה מהן אטו היכא דלא חבטן דאיכא משום מחובר, דמצטרף סכך פסול לכשר, דאינו מעורב ביניהם, ולחודיה קאי ולא בטיל: הדלה - הרים ופשט עליה כעין דלית, שקורין טרייל"א: קיסוס - עשב המתפשט מאד ושרשיו כאילן, ועיקרו כאילן, וקורין לו אידר"א, ומתפשט ועולה על החומות: פסולה - משום מחובר: היכי דמי - סיכוך הרבה מהן, דמכשיר ליה בביטול, אי דלא חבטן דלא בטיל אמאי כשירה הא קמצטרף ונמצא מסכך במחובר, ואף על פי שהוא רחוק ומובדל מרבה הוא את הצל, וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה לבד מזה: אלא דחבטן - דבטיל אגב כשר, והוה ליה כוליה כשר: דיעבד - דקתני הדלה:

הקדמה סוכה שמעליה אילן שצילו מרובה מחמתו ולא חבטו סוכה שמעליה אילן שצילו מרובה מחמתו וחבטו סוכה שתחת אילן שחמתו מרובה מצילו ולא חבטו סוכה שתחת אילן שחמתו מרובה מצילו וחבטו הקדמה במשנה למדנו שסוכה שתחת אילן דינה כסוכה שבתוך הבית ופסולה. מקור הדין מובא בהמשך הגמרא ונלמד מהכתיב החסר של "בסכת תשבו", שמשמעו סוכה אחת ולא סוכה שמעליה עוד סוכה, אילן או בית. רבא מדייק בגמרא מכך שהשוו סוכה תחת אילן לסוכה שבתוך הבית, שאין האילן פוסל את הסוכה שתחתיו אלא כשצילו מרובה מחמתו בדומה לגג בית, אך אם חמתו מרובה מצילו אינו פוסל. הגמרא מעמידה את דבריו רק כאשר חבט את האילן, אך ללא חבטה פוסל האילן את הסוכה אף כשחמתו מרובה מצילו משום ש"מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר". נמצא שלפנינו ארבעה מצבים לסוכה שתחת האילן: כשצל האילן מרובה מחמתו ולא חבט את האילן או שחבטו, וכן כשחמתו של האילן מרובה מצילו ולא חבטו או שחבטו. יש לדון בכל מצב מה הדין ומה טעם הדין. כמו כן יש לדון מהי החבטה שמכשירה את הסוכה כשהאילן שמעליה חמתו מרובה מצילו. סוכה שמעליה אילן שצילו מרובה מחמתו ולא חבטו זהו המצב הפשוט ביותר שעליו למדנו במשנה שהסוכה פסולה, וכאמור מקור הדין מהדרשה "בסכת" - ולא בסוכה שתחת סוכה, אילן או בית. הב"ח (בתחילת הסימן) מסביר שלולא הדרשה היה מקום לטעות ולהכשיר סוכה זו שהרי היא סוכה שעשויה כהלכתה והסכך הפסול שמעליה לא גורע מכשרות הסוכה. מהדרשה של "בסכת" למדים גם את הפסול של סוכה תחת אילן ובית, וגם את הפסול של סוכה תחת סוכה. אמנם בעל העיטור כותב בהלכות סוכה (עמוד 168) שיש הבדל בין דינים אלו. לגבי פסול סוכה תחת סוכה מבואר בגמרא לקמן (י, א) שאינו פסול אלא כשיש רווח בין הסככים, אבל בסוכה שתחת האילן או תחת כל סכך פסול אחר, אף אם הסכך הפסול צמוד לסכך הכשר - הסוכה פסולה. סוכה שמעליה אילן שצילו מרובה מחמתו וחבטו לפי המסקנה, מעמידה הגמרא את דברי רבא שמשנתנו עוסקת רק באילן שצילו מרובה מחמתו אף כשחובט את האילן. הפירוש המקובל ל"חבטן" הוא שהשפיל את ענפי האילן ועירבן בסכך הכשר, וראה עוד בהמשך שיטות נוספות. על פי זה עולה, שאף אם חובט את ענפי האילן שצילו מרובה מחמתו לתוך הסכך הכשר - אין הענפים מתבטלים והסוכה עדיין פסולה, ומשמע שדין זה נכון גם כאשר יש יותר סכך כשר מפסול. כך אכן כותב המשנה ברורה (סק"ב) בביאור דברי המחבר שכותב שאם צילו של האילן מרובה מחמתו הסוכה פסולה "בכל עניין", ומדייק זאת (בשער הציון סק"ג) מדברי הגמרא כפי שהובא לעיל. יש לברר מדוע אין הסכך הפסול מתבטל בסכך הכשר ועל ידי זה תוכשר הסוכה. הראבי"ה (סימן תריג) מבאר שצל האילן שמרובה מחמתו מוגדר כדבר חשוב שאינו בטל ברוב, ועל כן אף כשחובט את ענפי האילן ומערבן עם הסכך הכשר הם אינם בטלים ופוסלים את הסוכה. כמו כן, הריטב"א והר"ן מסבירים שאין לומר שיש כאן ביטול ברוב רגיל, שהרי הכלל בהלכות ביטול איסורים שאם האיסור עדיין ניכר בתוך התערובת ואפשר להוציאו משם - אינו מתבטל, ואף כאן אפשר להפריד את הסכך הפסול מהכשר. על פי זה מובן מדוע כשצל האילן מרובה מחמתו אינו מתבטל אף כאשר מערב את ענפיו בתוך הסכך הכשר, והסכך רבה עליהם. סוכה שתחת אילן שחמתו מרובה מצילו ולא חבטו על דברי רבא שמעמיד את משנתנו דווקא באילן שצילו מרובה מחמתו, שואלת הגמרא שגם באילן שחמתו מרובה מצילו יש לפסול את הסוכה משום ש"מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר". בפשטות נראה כי אין מדובר כאן בפסול של סוכה תחת האילן שנלמד מהכתיב החסר של "בסכת", שהרי אין האילן מוגדר כ"סכך" מאחר שחמתו מרובה מצילו, אלא בפסול של הצטרפות סכך פסול (מחובר) לסכך הכשר של הסוכה. בעניין זה נחלקו הראשונים באיזה מצב מצטרף הסכך הפסול לסכך הכשר ופוסל את הסוכה. שיטת התוספות (ד"ה הא) היא שאין סכך פסול פוסל סוכה כשרה שמתחתיו אלא כשצילו מרובה מחמתו וזה מדין שני סככים. לשיטתו, הוא מסביר שכאן מדובר כאשר אין הסוכה מסוככת כהלכתה וחמתה מרובה מצילה ולכן שואלת הגמרא שכיוון שכדי שיהיה צל הסוכה מרובה מחמתה יש צורך בצירוף סכך פסול - אין להכשיר בכגון זה את הסוכה. כשיטת התוספות ניתן לדייק גם מתוך פירוש רש"י שמפרש (ד"ה הא) שהבעיה בהצטרפות סכך פסול לסכך כשר היא משום שמועיל צל האילן לצל הסכך להשלים צלה של סוכה, וכך אכן מדייקים בדבריו הראבי"ה (שם) והמרדכי (סימן תשלד). לעומת זאת, דעת ריב"א (מובא ברא"ש), הרמב"ן (בחידושיו), הראב"ד (בהשגותיו על בעל המאור, דף ב, א בדפי הרי"ף), הריטב"א והר"ן שסכך פסול פוסל את הסכך הכשר שמתחתיו, ועל כן אף אם הסוכה מסוככת כהלכתה וצלה מרובה מחמתה, פוסלים ענפי האילן שמעל הסוכה את הסכך שמתחתיהם ובכך מתמעט שיעור הסכך הכשר שבסוכה עד שאין צלה של הסוכה מרובה מחמתה אלא על ידי צירוף של סכך פסול. הם מסבירים שכאשר יש סכך פסול מעל סכך כשר, הרי הצל בא תחילה מהסכך הפסול, ואם כן נמצא שאין הסכך הכשר מועיל להוסיף צל ואין בו צורך, ועל כן פוסל הסכך הפסול את הסוכה. אמנם, על פי סברה זו מסייג הרמב"ן שאם אף לאחר שננכה את הסכך הכשר שתחת הסכך הפסול, יישאר צלה של הסוכה מרובה על חמתה - אז הסוכה תישאר כשרה. הריטב"א והר"ן מוכיחים כנגד שיטת התוספות מכך ששנינו סתם במשנתנו "העושה סוכתו תחת האילן", וסתם סוכה משמעה סוכה כשרה כראוי, ואם כן האילן פוסל אף סוכה המסוככת כהלכתה. שיטה נוספת היא שיטתו של בעל המאור שמסביר שמדובר כאן בכגון שקדם האילן לסוכה. על כן, כאשר מתחיל לסכך את הסוכה ועוד לא שם את כל הסכך, מצטרף הסכך הפסול לסכך הכשר ועל ידי שניהם נעשה צל הסוכה מרובה מחמתה ופסולה בכך. אף אם לאחר מכן ישוב ויוסיף סכך כשר לסוכה עד שיהיה סכך כשר כשיעור, שוב לא יועיל הדבר, כיוון שהסוכה כבר נחשבת לסוכה עשויה שצלה מרובה מחמתה ואין הסכך הנוסף מצטרף לסכך הסוכה. אמנם, אם קדמה הסוכה לאילן ובטרם היה על גבי הסוכה סכך פסול כבר הייתה הסוכה מסוככת כהלכתה - אין הסכך הפסול שעל גביה מצטרף לסכך הכשר שלה ופוסל אותה. הריא"ז כותב שאם אין בין ענפי האילן שלשה טפחים - הרי הם כולם כלבודים ופוסלים את הסכך שכנגדם, אף אם צילו של האילן מועט מחמתו. הוא מוסיף שבדרך זו אין האילן פוסל אלא כשהוא מרוחק שלשה טפחים או יותר מהסכך הכשר, שבכגון זה אין האילן בטל ברוב הסכך הכשר, מפני שעומד בפני עצמו. נראה שסברתו היא שאם אין האילן מרוחק מהסכך שלשה טפחים - רואים את הסכך הכשר והפסול כסכך אחד. במקום שיש סכך אחר שמפסיק בין שני חלקי סכך אין אומרים לבוד כמבואר בתוספות לקמן (יט, א ד"ה לא). השולחן ערוך מביא תחילה את שיטת התוספות שכאשר חמתו של האילן מרובה מצילו אין האילן פוסל את הסוכה אם היא מסוככת כהלכתה, ורק אם צלה של הסוכה מרובה מחמתה על ידי צירוף צל האילן אז הסוכה נפסלת. ובהמשך הוא מביא את שיטת ריב"א ור"ן שפוסלים כל סוכה שמעליה אילן אף שחמתו מרובה מצילו. אמנם הוא כותב שכל זה כאשר ענפי האילן מכוונים כנגד סכך הסוכה, שרק בכגון זה נמצא שחלק מסכך הסוכה נפסל מכיוון שמעליו סכך פסול, והתוצאה היא שללא צירוף צל האילן צילה של הסוכה מועט מחמתה. בסיום שיטה זו מוסיף המחבר "בין שהאילן קדם בין שהסוכה קדמה, כיון שענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר" - דהיינו שהוא בא להוציא משיטת בעל המאור שהובאה לעיל שפוסל רק כאשר האילן קדם לסוכה. סוכה שתחת אילן שחמתו מרובה מצילו וחבטו את דברי רבא שמכשיר סוכה שמעליה אילן שחמתו מרובה מצילו מעמידה הגמרא בכגון "שחבטן". בגמרא מובא שהחידוש בדברי רבא שמותר אפילו לכתחילה, ולא גוזרים כשחבט שמא יבואו להכשיר גם ללא חבטה. לעיל התבארו שיטות הראשונים מדוע ללא חבטה פסולה הסוכה, ולאור שיטות אלו יש לדון כיצד מועילה החבטה. כמו כן יש לדון מהו טיבה של חבטה זו. רש"י (ד"ה בשחבטן) מפרש שמדובר בכגון שהשפיל את ענפי האילן ועירבן יחד עם הסכך הכשר. בכגון זה כיוון שהסכך הכשר מרובה על הסכך הפסול, הפסול מתבטל ברוב. כך מפרש גם הראבי"ה. לעומת זאת, הר"ן כותב שאין כאן ביטול ברוב, שהרי הסכך הפסול ניכר בתוך התערובת וניתן להפרידו. על כן הוא מפרש שמעיקר הדין אין צורך לבטל את הסכך הפסול, וכפי ששנינו לקמן (טו, א): "המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה, אם יש ריוח ביניהן כמותן (וברווח סכך כשר) - כשרה". הרי שאף שהסכך הפסול אינו מעורב ואינו מתבטל, ואף אין רוב סכך כשר כנגד הפסול - הסוכה כשרה. טעם הדבר, שכיוון שצילה של הסוכה מרובה מחמתה, ואין רוב של סכך פסול בסוכה - הסוכה כשרה. אמנם בנידון דידן יש צורך ברוב סכך כשר כיוון שהסככים מעורבים יחד החמירו שאין הסוכה כשרה אלא אם הסכך הכשר מרובה על הפסול. אמנם, על הסוברים שיש כאן ביטול ברוב יש להקשות כיצד התירו לבטל את הסכך הפסול בכשר, הרי הכלל הוא ש"אין מבטלין איסור לכתחילה", וכאן הרי הותר אף לכתחילה לחבוט את ענפי האילן ולערבם. הראבי"ה אכן כותב שאין להשפיל את ענפי האילן בחג כיוון שבכך הוא מבטל איסור, וההיתר לחבוט לכתחילה הוא לפני החג, שאז עדיין לא חל שם "איסור" על הסכך הפסול, וכך פוסק גם המגן אברהם (סק"ג). אולם בהמשך מביא הראבי"ה תירוץ נוסף להיתר להשפיל לכתחילה, שהאיסור לבטל איסורים אינו אלא מדרבנן, ורק כאשר נהנה מהביטול, אולם כאן הרי מבטל לצורך מצווה, ו"מצוות לאו ליהנות ניתנו" ועל כן אין איסור בדבר. לפי תירוץ זה גם בתוך החג מותר לבטל את הסכך הפסול. עוד מתרץ הט"ז (סק"ב) שכאן לא שייך האיסור לבטל איסורים, שהרי אין הסכך הפסול מוגדר כ"איסור", אלא שבסוכה שמסוככת בסכך כזה אי אפשר לקיים מצוות ישיבה בסוכה. לעומת זאת, בעל ההשלמה ובעל המכתם סוברים שאסור להשפיל את ענפי האילן לכתחילה משום שאין מבטלים איסור לכתחילה. הם מסבירים שהאמור בסוגייתנו שמותר אפילו לכתחילה הכוונה היא שאם עבר וחבט ועירב את הענפים כבר, אז מותר לכתחילה לשבת בסוכה זו. לפי שיטת הר"ן שאין ההיתר משום ביטול הסכך הפסול מובן שאין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. למעשה, המשנה ברורה (סק"ה) מסיק שמותר לערב את הסכך אפילו בתוך החג, ומנמק זאת בשער הציון (סק"ח) על פי הסבר הראבי"ה השני, הט"ז ושיטת הר"ן, ובפרט שמדובר שהאיסור לבטל איסורים אינו אלא מדרבנן. אמנם ישנם בדברי הראשונים הסברים נוספים לתירוץ הגמרא "בשחבטן". בעל המאור מסביר שמדובר שחבט את ענפי האילן עד שהשיר את עליהן. הוא מסביר זאת בהתאם לשיטתו שהפסול הוא משום שהסכך הפסול מצטרף לסכך הכשר מכיוון שהוא קדם לו, וצל הסוכה נעשה מרובה מחמתה על ידי צירוף סכך כשר וסכך פסול, ושוב אין לצרף סכך כשר נוסף להכשיר את הסוכה. אולם אם הוא חובט את ענפי האילן ומשיר את עליהן הרי הוא מגלה את דעתו שלא נוח לו בצל האילן, ובכגון זה אין מצטרף צל האילן לצל הסוכה, והסוכה כשרה על ידי הצל הכשר, בדומה למצב בו קדמה הסוכה לאילן לפי שיטתו. באופן דומה מסביר המאירי שפירוש חבטן הוא שהשיר את עלי האילן לגמרי, עד ששוב אין ממש בצל האילן. השולחן ערוך פוסק כהסבר רוב הראשונים, דהיינו שהכשרת סוכה שמעליה אילן נעשית על ידי השפלת הענפים ועירובם בתוך הסכך הכשר. נספח - פסק השולחן ערוך (אין לעשות סוכה תחת בית או אילן), והעושה סוכתו תחת האילן, יש אומרים שאם האילן צלתו מרובה מחמתו - פסולה בכל ענין, אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה; אבל אם האילן חמתו מרובה מצילתו, אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן - כשרה, אפילו לא השפיל הענפים למטה לערבם עם סכך הסוכה, אבל אם אין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא על ידי האילן - צריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך בענין שלא יהיו ניכרים, ויהא סכך רבה עליהם ומבטלן. ויש אומרים, שאפילו אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו, אם ענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר - פסולה, בין שהאילן קדם בין שהסוכה קדמה, כיון שענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר. הגה. מיהו אם השפיל הענפים למטה ועירבן עם הסכך שאינן ניכרין - בטלין, והסוכה כשרה. וכן אם הניח סכך הכשר על סכך הפסול - מיקרי עירוב וכשר. אבל אם הענפים כנגד האויר שבין הסכך הכשר, (או שהסכך הרבה שאפילו ינטל נגד האילן נשאר כשיעור) - כשרה, הואיל וצל הכשר הוא מרובה מחמתה; שאפילו אם ינטל האילן יש שיעור בכשר להכשיר. ובכל זה לא שאני לן בין קדם האילן לקדם הסכך, דין אחד להם. (אורח חיים תרכו, א) [הערה: בסוגיה זו לא עסקנו בבירור שיטת הרמב"ם כיוון שלא רצינו להאריך יותר, אולם עיון בשיטתו יכול להעלות הבנות נוספות בסוגיה. להרחבה בשיטת הרמב"ם ניתן לעיין בבירור הלכה. כמו כן, לסוגיה זו השלכות למעשה על סוכה שמעליה סכך פסול כגון חוטי כביסה וכדומה, אך גם לגבי השלכות אלו לא רצינו להאריך יותר. להרחבה בעניין זה כדאי לעיין ברש"י בסוגייתנו ד"ה מאי למימרא, בבירור הלכה ובשולחן ערוך סעיף ג ודברי הפוסקים על סעיף זה]

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300