מכון הלכה ברורה ובירור הלכה
Halacha Brura and Berur Halacha Institute

סוגיות בעיון ללימוד הדף היומי

הסומך סוכתו בכרעי המיטה

מסכת סוכה דף כא, ב

סוגיה מספר 3

גמרא

משנה. הסומך סוכתו בכרעי המטה - כשרה. רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - פסולה.

גמרא. מאי טעמא דרבי יהודה? פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל; חד אמר: מפני שאין לה קבע, וחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. מאי בינייהו? כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם, למאן דאמר לפי שאין לה קבע - הרי יש לה קבע, ומאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה - הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה. אמר אביי: לא שנו אלא סמך, אבל סיכך על גב המטה - כשרה. מאי טעמא? למאן דאמר לפי שאין לה קבע - הרי יש לה קבע, למאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה - הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה.

רש"י

בכרעי המטה - מטה שלמה: ר' יהודה אומר כו' - טעמא מפרש בגמרא:

שאין לה קבע - שמטלטלת על ידי מטה, ור' יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן: שמעמידה כו' - ואף על פי שלא למדנו פסול אלא לסכך, הואיל ועיקרו של סכך אלו מעמידין הוי כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה: אבל סיכך על המטה - ולא סמך הסיכוך בכרעים, אלא על גבי יתידות, אבל כל דופני הסוכה אינן אלא מטות משלשה צדדין לא פסיל ר' יהודה, דהא לא גמרינן פסול מיניה לסוכה אלא לסיכוך, וזה לא הוא ולא מעמידו בפסולים, ולענין קבע נמי יש קבע לסיכוך:

הקדמה

"מפני שאין לה קבע"

"מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה"

פסיקת ההלכה

פסיקת הרמב"ם והשולחן ערוך

הקדמה

במשנתנו נחלקו רבי יהודה וחכמים האם מותר לסמוך סוכה בכרעי המיטה: חכמים מכשירים, ואילו רבי יהודה פוסל. עם זאת, גם רבי יהודה מסכים שהסוכה כשרה בכגון שיכולה לעמוד בפני עצמה. בגמרא מובאים שני הסברים לדעתו של רבי יהודה. הטעם הראשון - משום שאין קבע לסוכה, והטעם השני - מפני שהסכך נסמך על גבי דבר המקבל טומאה. הגמרא אומרת שיש נפקא מינה להלכה בין ההסברים השונים, במסכך על גבי שפודין של ברזל: לפי הטעם שרבי יהודה פוסל משום שאין קבע לסוכה, הרי בכגון זה הסוכה קבועה, אולם לטעם שהפסול הוא מפני שסומך בדבר המקבל טומאה, גם בכגון זה יש לפסול, שהרי הסכך נסמך על דבר המקבל טומאה.

בבירור סוגיה זו, ראשית יש להבין מבחינה מציאותית איך נסמכת הסוכה לכרעי המיטה. כמו כן יש לברר את המשמעות של שני הטעמים שהובאו בגמרא. עוד יש לדון כיצד פוסקים להלכה במחלוקת התנאים שבמשנה, ואם הלכה כרבי יהודה יש לברר כאיזה טעם, וכפי שמובא בגמרא, יש נפקא מינה להלכה בין הטעמים.

"מפני שאין לה קבע"

הטעם הראשון שמובא בגמרא בביאור הפסול לפי שיטת רבי יהודה כשסומך את הסוכה על כרעי המיטה הוא משום שאין קבע לסוכה. רש"י (ד"ה שאין לה קבע) מבאר שכיוון שהסכך נסמך על גבי המיטה עצמה, וכשמטלטל את המיטה הרי הסוכה מיטלטלת יחד איתה, הרי שסוכה זו נחשבת לסוכה עראית. רש"י מוסיף שרבי יהודה פוסל סוכה זו בהתאם לשיטתו הכללית בהלכות סוכה ש"סוכה - דירת קבע בעינן" כפי שלמדנו כבר בגמרא לעיל (ז, ב). לפי פירוש רש"י דברי אביי שמכשיר כשמסכך על גבי המיטה פירושם שהסכך לא נסמך על המיטה עצמה אלא על גבי עמודים שתקועים בקרקע, והמיטה עומדת מתחת לחלל הסכך, שבכגון זה אין הסכך מיטלטל על ידי הסוכה ולכן הסוכה נחשבת קבועה.

אמנם ראשונים אחרים סוברים שהטעם שאין לסוכה קבע אינו פסול של דירת עראי, אלא מדובר בפסול מהותי בסוכה שגם חכמים שסוברים ש"סוכה - דירת עראי בעינן" מסכימים לו. בהתאם לכך הם מסבירים גם את המציאות שהמשנה עוסקת בה באופן שונה.

הראב"ד (בהשגותיו לבעל המאור, י, א בדפי הרי"ף, וכפי שמסבירו הריטב"א בחידושיו) מבאר שמדובר בכגון שבנה סוכה נפרדת, אלא שהסוכה נסמכת על כרעי המיטה בצורה כזאת שאם תינטל המיטה - הסוכה תיפול. באופן זה נחשבת הסוכה כסוכה שאינה עומדת ברוח מצויה שפסולה לדברי הכל, שהרי דבר ידוע הוא שיזדקקו להזיז את המיטה במהלך שבעת ימי החג ואז תיפול הסוכה. הרמב"ן (מלחמות ה'; י, א בדפי הרי"ף) כותב שלשיטת הראב"ד אם סומך את הסכך על המיטה עצמה כך שגם כאשר המיטה מיטלטלת נשארת הסוכה שלמה - יש להכשיר את הסוכה, שלא כפירוש רש"י בדעת רבי יהודה שהובא לעיל. בדרך זו הוא מסביר את דברי אביי, שכשמסכך על המיטה עצמה - הסוכה כשרה.

הריטב"א כותב שמבחינת הסברה פירושו של הראב"ד מתקבל, אלא שלפי פירוש זה היה צריך להיות כתוב במשנה "הסומך סוכתו למיטה" ולא "על כרעי המיטה". על כן הריטב"א מבאר בשם הרמב"ן שמדובר בכגון שכפה את המיטה, וסיכך על גבי כרעיה. מכיוון שהמיטה "אינה ראויה לעמוד כפויה, ועומדת לתקנה שתעמוד כדרכה", לכן אין קבע כלל לסוכה ופסולה. לעומת זאת, גם לפי פירוש זה אם יסמוך את הסכך על המיטה עצמה כאשר היא עומדת כדרכה - הסוכה תהיה כשרה כשיטת הראב"ד שהובאה לעיל, בניגוד לשיטת רש"י.

גם בירושלמי (פ"ב ה"ב) מובאות שתי דעות בביאור דעת רבי יהודה: "אמר רבי אימי: משם שאין ממעי המיטה לסכך עשרה טפחים. אמר רבי בא: משם שאין מעמידין על גבי דבר טמא". הרמב"ן (שם), התוספות (ד"ה שאין) והרא"ש כותבים שהדעה השנייה שמובאת בירושלמי מקבילה להסבר השני שמובא בסוגייתנו "שמעמידה בדבר המקבל טומאה", ומסתבר שגם הפירוש הראשון שבירושלמי מקביל לפירוש הראשון שבסוגייתנו. לפי דרך זו למדנו שהפסול שאין לסוכה קבע הוא משום שאין בין המיטה לסכך עשרה טפחים. כלומר, מדובר בכגון שסיכך על גבי המיטה עצמה, ואין בין הסכך לגג המיטה עשרה טפחים, והסוכה פסולה משום שאין בה חלל עשרה טפחים. הרא"ש אף מוסיף שלא מסתבר שחכמים מכשירים סוכה כזו שהרי היא דירה סרוחה, ולכן נראה שרבי יהודה בא רק לפרש את דברי חכמים ולא לחלוק עליהם. אולם אם מסכך על גבי עמודים נפרדים מהמיטה, ומכניס את המיטה לתחת הסכך - הסוכה כשרה, וזה פירוש דברי אביי שמכשיר כשמסכך על גבי המיטה. בכגון זה אין המיטה ממעטת את חלל הסוכה בדומה למה שלמדנו לעיל (ג, ב) לגבי כרים וכסתות שאינם ממעטים את חלל הסוכה.

"מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה"

הטעם השני המובא לדברי רבי יהודה הוא משום שהסכך נסמך על גבי דבר המקבל טומאה, דהיינו המיטה. רש"י מבאר (ד"ה שמעמידה) שכאשר מעמיד את הסכך על גבי דבר המקבל טומאה, דומה הדבר כאילו מסכך בדבר זה, והרי זה סכך פסול. בעל קרבן נתנאל (על הרא"ש, אות ג) מבאר שלדעת רש"י העמדה בדבר המקבל טומאה אסורה מעיקר הדין, ואפשר שלשיטתו פסול זה הוא מן התורה.

לעומת זאת, הראב"ד (שם), הרמב"ן (שם), הריטב"א, המאירי והר"ן מבארים שטעם הפסול בהעמדה בדבר המקבל טומאה הוא משום גזירה שמא יבואו לסכך בדבר המקבל טומאה עצמו, ופסול זה הוא מדברי חכמים. הר"ן מוסיף שגזרו רק בדבר שיש בו חשש שיבואו לטעות, ועל כן אין מניעה לסמוך את הסכך על גבי חומת אבן, שהכול יודעים שאבנים פסולות לסכך, ועוד שדבר ידוע שמבנה שגגו עשוי מאבנים אינו נקרא סוכה אלא בית.

לעומת זאת, הרא"ש מקשה על טעם זה שיהיה אסור לסכך על גבי מחיצת אבנים, ונשאר בקושיה. בעל קרבן נתנאל מדייק מכך שגם הרא"ש סובר כרש"י שאין מדובר על גזירת חכמים אלא על איסור מעיקר הדין, ועל כן אין לתרץ כר"ן.

פסיקת ההלכה

כאמור, הרא"ש כותב שלפי הטעם שאין קבע לסוכה, רבי יהודה וחכמים לא נחלקו בדין זה כלל, ומובן שההלכה היא שסוכה זו פסולה. אמנם מדברי שאר הראשונים עולה שאכן נחלקו התנאים בדין סוכה זו, ונחלקו הדעות כמי לפסוק.

בעל המאור (י, א בדפי הרי"ף), הראבי"ה (סימן תרלא), הרי"ד, הריא"ז ובעל ההשלמה סוברים שהלכה כחכמים. הרי"ד מנמק פסק זה על פי הכלל הידוע שהלכה כרבים.

בעל קרבן נתנאל (אות ד) כותב שגם לפי רש"י יש לפסוק כחכמים. נראה שטעמו מפני שלפי רש"י כאמור הטעם הראשון "לפי שאין לה קבע" אינו להלכה שהרי הוא בשיטת רבי יהודה שסובר ש"סוכה - דירת קבע בעינן", ואילו ההלכה כדעת חכמים שדירת עראי בעינן. כמו כן הטעם השני שמעמידה בדבר המקבל טומאה נדחה במסקנת הירושלמי, ונמצא שלפי שני הטעמים אין לפסוק כרבי יהודה. עוד מובא בדברי הראשונים שהטעם השני סותר לסתם משנה לקמן (כב, ב) שמתירה לבנות סוכה על גבי אילן אף שהאילן פסול משום מחובר. אמנם הרמב"ן דוחה ראיה זאת, כיוון שבמשנה מדובר שבונה את הסוכה כולה, אף דופנותיה על גבי האילן, והאילן משמש רק כקרקעית לסוכה, אך הסכך עצמו לא נסמך על גבי האילן.

לעומת זאת, בעל העיטור (עמ' 164), הרמב"ן (שם), הראב"ד (שם), הרא"ש, הרא"ה, הריטב"א והר"ן סוברים שהלכה כרבי יהודה. כך גם מסבירים בעל המאור והרמב"ן את שיטת הרי"ף שמביא על המשנה את דברי אביי, ומשמע שהלכה כמותו וכשיטת רבי יהודה. הנימוק המרכזי לפסוק כרבי יהודה הוא מחמת שהסוגיה היא בשיטתו, והאמוראים טורחים לנמק את דבריו.

אמנם, גם לפי הפוסקים כדעת רבי יהודה יש לעיין מאיזה טעם פוסלים סוכה הנסמכת על גבי מיטה. הרא"ש מסיק שהטעם מפני שאין לסוכה קבע הוא הטעם שנפסק להלכה, וכפי שהובא לעיל כך מסקנת הירושלמי. לפי הרא"ש אף חכמים מודים לדין זה כיוון שמדובר בכגון שאין מהמיטה ועד לסכך עשרה טפחים. לפי זה, להלכה אין מניעה לסמוך את הסכך על גבי דבר המקבל טומאה.

לעומת זאת, מדברי בעל העיטור נראה שהוא פוסק כטעם שהפסול הוא מפני שמעמיד בדבר המקבל טומאה. אפשר משום שהוא סובר כרש"י שהטעם "שאין לה קבע" הוא רק לשיטת רבי יהודה ואין הלכה כמותו. עם זאת, הוא סובר שהאיסור להעמיד הוא רק בדבר המקבל טומאה ולא בשאר פסולי סכך ועל כן אין מניעה להניח את הסכך על חומת אבנים, שהרי האבנים אינן מקבלות טומאה ופסולן לסיכוך הוא משום שאינן גידולי קרקע. נראה שלדבריו מתורצת הסתירה מהמשנה שמתירה לבנות סוכה על גבי אילן, שהרי הפסול של אילן הוא משום מחובר ולא משום שמקבל טומאה.

אמנם, מדברי הרמב"ן, הרא"ה, המאירי והר"ן נראה שפוסקים כשני הטעמים, ונראה שזה משום שאביי בגמרא חושש לשניהם.

פסיקת הרמב"ם והשולחן ערוך

הרמב"ם אינו מביא כלל בהלכותיו דין סוכה שסמוכה על מיטה. בעל ערוך לנר מבאר שהרמב"ם פוסק כדעת חכמים שמכשירים סוכה כזו, ולכן אין צורך להביא דין זה בהלכותיו כיוון שאין סברה לפסול. אמנם, עדיין יש לשאול מדוע לא פוסק הרמב"ם שאין הלכה כרבי יהודה, מאחר ומחלוקת זו הובאה במשנה ובגמרא. נראה, כי הרמב"ם סובר שעיקר טעמו של רבי יהודה הוא משום שאין לסוכה זו קבע, ובמחלוקת זו כבר פסק הרמב"ם כדברי חכמים ש"סוכה - דירת עראי בעינן". כך אכן כותב הרמב"ם בפירוש המשניות שרבי יהודה לשיטתו שסובר ש"סוכה - דירת עראי בעינן" ולכן היא צריכה לעמוד בפני עצמה.

השולחן ערוך לעומת זאת פוסק כדעת רבי יהודה וכשיטת הרא"ש, דהיינו שטעם הפסול הוא משום שאין בין הסכך למיטה עשרה טפחים. בסוף ההלכה הוא כותב שאם יש עשרה טפחים בין הסכך לבין המיטה הסוכה כשרה, ומכאן שאינו חושש לטעם של מעמיד בדבר המקבל טומאה, שהרי מדובר שמסכך על המיטה עצמה, ואף שהיא מקבלת טומאה - אם יש חלל עשרה טפחים הסוכה כשרה. המגן אברהם (תרכט סק"ט) מוכיח כך גם מההלכה המובאת בשולחן ערוך (תרכט, ח) שמותר לחבר את כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשור בבלאות, אף שהם מקבלים טומאה.

אמנם, יש להקשות על כך מדבריו בסעיף הקודם (תרכט, ז) שם הוא כותב: "יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו". הספק הוא האם סולם נחשב לדבר המקבל טומאה, והרמ"א פוסק להחמיר בדין זה כשיטת התוספות שסולם מקבל טומאה. מכך נראה שהוא אוסר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה.

המגן אברהם (שם) כותב שני הסברים בדברי השולחן ערוך. לפי ההסבר הראשון לא חושש השולחן ערוך כלל לטעם מעמיד בדבר המקבל טומאה כמוכח בהלכה שבסוגייתנו, אלא שהספק בדין סולם הוא לגבי סיכוך בסולם עצמו, ואילו על גביו פשוט הוא שמותר. כך מתרץ גם בעל גינת ורדים (או"ח כלל ז סימן ח). לפי זה דברי הרמ"א להחמיר הם מדין סיכוך, שאסור לסכך בסולם, וכן כותב הגר"א בביאורו שם. בדרך זו יש להבין גם את דברי השולחן ערוך לגבי העמדת הכלונסאות בדבר המקבל טומאה, שאין הכוונה להתיר לעמיד רק את הכלונסאות, אלא גם את הסכך מותר להעמיד בכך, אלא שנקט השולחן ערוך את לשון תשובת בעל תרומת הדשן שנשאל בעניין זה.

בדרך שנייה כותב המגן אברהם כי אמנם לכתחילה חושש השולחן ערוך לטעם מעמיד כמוכח מדבריו בעניין סולם, אלא שבדיעבד הסוכה הכשרה, ולכן הוא פוסק שאם סיכך על גבי המיטה באופן שיש חלל עשרה טפחים - הסוכה כשרה. לפי פירוש זה מותר להעמיד לכתחילה בדבר המקבל טומאה רק כלונסאות וכיוצא בהן שאינן אלא מעמיד דמעמיד של הסכך.

החזון איש (הלכות סוכה, סימן קמג, ב) חולק בדין זה וסובר שלמחמירים בעניין מעמיד, אין הבדל בין מעמיד בדבר המקבל טומאה לבין מעמיד בדבר שהועמד בדבר המקבל טומאה ולכן הוא סובר שיש להחמיר לא להעמיד גם את הכלונסאות של הסוכה בדבר המקבל טומאה.

המשנה ברורה (תרכט ס"ק כב, כו; תרל סקנ"ט) פוסק כדעת המגן אברהם, דהיינו שלכתחילה אין להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, אך בדיעבד הסוכה כשרה, ולהעמיד את הסכך בדבר שהועמד בדבר המקבל טומאה מותר אף לכתחילה.

נספח - פסקי השולחן ערוך

הסומך סוכתו על כרעי המטה, והכרעיים הם מחיצות, אם יש בה גובה עשרה טפחים מן המטה לסכך - כשרה, ואם לאו - פסולה. ואם סמך הסכך על עמודים, והכרעיים הם דפנות, אפילו אין גבוה עשרה מהמטה עד הסכך - כשרה, כיון שיש עשרה טפחים מהארץ עד הסכך.

(אורח חיים תרל, יג)

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 026521259
פקס 026537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמה | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | צרו קשר

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | השיטה | EXAMPLE |
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US