הכי גרסינן: נקלף נסדק ניקב וחסר כל שהוא פסול - ניקב וחסר כל שהוא חדא מילתא, דאילו ניקב ולא חסר שתחב בו מחט והוציאה - כשר, כדקתני סיפא.

תני עולא בר חנינא - אניקב ולא חסר קאי, דמכשר תנא דמתניתין, ואתא האי תנא למימר דאם מפולש הוא מצידו לצידו - פסול בנקב כל שהוא, אפילו של מחט, ונקב שאינו מפולש - בכאיסר, אם רחב כאיסר פסול ואף על פי שלא חסר כלום, כגון שתחב בו יתד עבה, ומתניתין בפחות מכאיסר, ובשאינו מפולש.

הקדמה שיטת רש"י - דברי עולא מוסבים על הסיפא שיטת בעל העיטור, בעל ספר יראים והראב"ד שיטת יש מפרשים שמובאת בר"ן מהו נקב מפולש פסיקת השולחן ערוך הקדמה במשנה לעיל העוסקת בפרטי דיני האתרוג מובא בסיפא שאם האתרוג ניקב אך לא נחסר על ידי נקב זה - האתרוג כשר. אולם אתרוג שנחסר כל שהוא - פסול, כפי שנאמר ברישא של המשנה: "ניקב וחסר כל שהוא - פסול". יש להבין האם מדובר בשני פסולים נפרדים, פסול של ניקב ופסול של חסר או בפסול אחד, דהיינו אתרוג שעל ידי שניקב נחסר כל שהוא. אם מדובר בשני פסולים שונים יש להבין מדוע ברישא של המשנה ניקב פסול, ואילו בסיפא מכשירה המשנה ניקב. בגמרא מובאים דברי עולא בר חנינא שנקב מפולש פוסל את האתרוג במשהו, אך שאינו מפולש פוסל רק ברוחב של איסר (סוג מטבע). יש לברר על איזה חלק במשנה מוסבים דברי עולא, דהיינו האם דבריו מוסבים על הרישא של המשנה "ניקב וחסר כל שהוא - פסול" ובא עולא ללמדנו שיש מצבים שאף שהאתרוג לא נחסר בכל זאת נפסל על ידי נקב, או שדבריו מוסבים על הסיפא "ניקב ולא חסר כל שהוא - כשר" ובא עולא להגביל את ההיתר רק בכגון שלא ניקב נקב מפולש או ברוחב איסר. עוד יש להבין מה מוגדר כנקב מפולש. שיטת רש"י - דברי עולא מוסבים על הסיפא רש"י (ד"ה תני עולא) מפרש שעולא בא להגביל את ההיתר שאמור בסיפא לגבי אתרוג שניקב ולא נחסר, שאם הנקב מפולש או ברוחב כאיסר - נפסל האתרוג בכך. לפי רש"י המשנה עוסקת בנקב שאינו מפולש ולכן נקב זה אינו פוסל את האתרוג מדין "ניקב", והפסול שבאה המשנה ללמדנו הוא פסול אחר של "חסר". כך מבאר רש"י גם במשנה (ד"ה הכי גרסינן) שהדין שאמור ברישא "ניקב וחסר כל שהוא - פסול" פירושו שהאתרוג פסול מדין חסר ולא מדין ניקב מאחר ולשיטתו עוסקת המשנה כולה בנקב שאינו מפולש שאיננו פוסל. עולא כאמור מציין שיש מצבים בהם גם נקב שהאתרוג לא נחסר על ידו פוסל את האתרוג מדין "ניקב", וזה בנקב מפולש או בנקב רחב כאיסר. לשיטת רש"י יוצא שישנם שני פסולים, פסול של חסר שנאמר במשנה, ושיעורו בכל שהוא, ופסול של ניקב שמלמד אותנו עולא, ופוסל בנקב מפולש או בנקב רחב כאיסר. הרא"ש מביא שבירושלמי משמע כפירוש רש"י, שכך אמרו (הלכה ו): "ניקב ולא פילש מבפנים - כשר, כהיא דתנינן תמן ...ניקב ולא חסר כל שהוא - כשר", דהיינו שהסיפא של המשנה עוסקת בנקב שאינו מפולש, ולפי זה נראה שגם הרישא עוסקת בנקב כזה. אמנם, בעל העיטור (הלכות לולב, עמוד פח) מקשה שלפי פירוש זה הייתה הגמרא צריכה לפרש שדברי עולא מוסבים על הסיפא, כיוון שבגמרא מובאים דבריו בהקשר לפירוש הרישא של המשנה. גם הריטב"א מתקשה בפירוש רש"י שמכשיר נקב שאינו מפולש ואינו רחב כאיסר אם האתרוג לא נחסר, שמציאות כזו של נקב רחב כל כך שלא גורם לחיסרון באתרוג אינה מצויה. שיטת בעל העיטור, בעל ספר יראים והראב"ד בניגוד לרש"י מפרש בעל העיטור שדברי עולא מוסבים על הרישא של המשנה כפי שעולה מהקשר דבריו בגמרא. לשיטתו יוצא שמה שפוסלת המשנה ניקב וחסר זה רק בנקב מפולש, אך נקב שאינו מפולש - אינו פוסל אף אם נחסר האתרוג, אלא אם כן רחבו כאיסר. לפירושו תחילת דברי עולא שעל ידי ניקב וחסר כל שהוא האתרוג נפסל הם חזרה על הדין שנאמר כבר במשנה, והחידוש שבדברי עולא הוא בהמשך דבריו שאם ניקב ונחסר בכאיסר האתרוג פסול אף בנקב לא מפולש. לפי זה פירוש דברי עולא "ניקב נקב מפולש - במשהו" מתפרשים שצריך שיחסר שיעור של כל שהוא, שלא כפירוש רש"י שבנקב מפולש האתרוג נפסל אף אם לא נחסר כלום. יוצא, שלפי בעל העיטור ישנו רק פסול אחד של "חסר", אלא שאם נחסר האתרוג על ידי נקב מפולש - נפסל בחסרון כל שהוא, ואם נחסר בנקב שאינו מפולש - נפסל רק בשיעור איסר. לפירוש זה מסכימים גם בעל ספר יראים (סימן תכב) והראב"ד (בהשגותיו). בעל ההשלמה והמאירי מעירים שלפי שיטה זו יוצאת "קולא יתירה", שמכשירים אתרוג שניקב ולא חסר אפילו הנקב מפולש אם האתרוג לא נחסר. שיטת יש מפרשים שמובאת בר"ן הר"ן מביא בשם יש מפרשים שברישא של המשנה מדובר על שני פסולים שונים: פסול ניקב, וזה פסול רק בנקב מפולש אך גם אם האתרוג לא נחסר, ופסול של חסר שפוסל בחיסרון כל שהוא. לעומת זאת בסיפא של המשנה מדובר על נקב שאינו מפולש ועל כן אין הנקב פוסל. לפי פירוש זה דברי עולא מתייחסים לרישא של המשנה ולכן פירוש זה מתיישב טוב יותר במהלך הגמרא ממנו עולה שעולא עוסק ברישא של המשנה, ועולא מפרש שניקב פסול דווקא אם ניקב נקב מפולש. עוד הוא מוסיף שישנה אפשרות לפסול ניקב אם הנקב בשיעור איסר אף אם הנקב אינו מפולש. הר"ן עצמו דוחה שיטה זו מאחר ולדבריהם יש לפרש באופן שונה את המילה "ניקב" שמופיעה ברישא של המשנה ובסיפא, שברישא מדובר על נקב מפולש, ובסיפא על נקב שאיננו מפולש. עוד מקשה הר"ן שאם כוונת המשנה ברישא "ניקב וחסר כל שהוא - פסול" לשני פסולים שונים, הייתה צריכה המשנה לנקוט "ניקב, חסר כל שהוא" ללא וו החיבור כדרך שנוקטת המשנה לגבי שאר הפסולים: "נקלף, נסדק, ניקב". למעשה, המסקנה ההלכתית היוצאת משיטה זו שווה לזו שיוצאת משיטת רש"י, שלפי שיטות אלו נקב פוסל או בנקב מפולש או בנקב בשיעור של איסר גם אם האתרוג לא נחסר, אך חסרון כל שהוא פוסל את האתרוג גם אם האתרוג לא ניקב. הרמב"ם פוסק שחסרון פוסל באתרוג בכל שהוא, אולם נקב אינו פוסל אלא במפולש או בשיעור איסר. את שיטתו ניתן להסביר או כשיטת רש"י שהובאה לעיל, וכך נראה שמפרש הגר"א (בביאורו לשולחן ערוך) או כשיטת היש מפרשים שבר"ן. המגיד משנה נוטה לפרש את הרמב"ם כיש מפרשים שבר"ן, ומבאר הלחם משנה שיש ראייה מהסוגיה לשיטה זו. בהמשך, הגמרא משווה בין דיני טריפות בבהמה לפסולי אתרוג, ומביאה שהפסול של ניקב שנאמר באברים שונים של הבהמה כבר אמור במשנתנו לגבי אתרוג. בהלכות טריפות ההלכה היא שרק נקב מפולש מטריף את הבהמה, ולפי זה נראה כי גם המשנה עוסקת בנקב מפולש כדברי יש מפרשים שבר"ן ולא כפירוש רש"י. אמנם יש להעיר כי גם שיטת בעל העיטור מתיישבת עם המשך הגמרא, שהרי גם לדעתם הפירוש ב"ניקב" שאמור במשנה הוא נקב מפולש, אלא שהרמב"ם כאמור לא פוסק כשיטה זו, ועל כן מעדיף המגיד משנה על פי הסבר הלחם משנה לבארו כשיטת היש מפרשים שבר"ן. מהו נקב מפולש בעל הלכות גדולות (הלכות לולב, סימן טו) כותב שנקב מפולש הוא נקב העובר מעברו האחד של האתרוג לעברו השני. כך מבאר גם הריטב"א, ומשווה זאת למבוי מפולש שפירושו מבוי שפתוח בשני ראשיו, ויש בו דרך שעוברת מצד לצד. לשיטה זו, אף אם הנקב מגיע עד למרכז האתרוג, מקום חדרי הזרע - אין זה מוגדר כנקב מפולש. אמנם, התוספות (ד"ה אי נסדק) אף שמסכימים שפירוש "נקב מפולש" הוא נקב מעבר לעבר, מעלים אפשרות שנקב יפסול אף אם איננו מפולש אם הוא בעומק ומגיע עד לחדרי הזרע. הם מסבירים שבגמרא הוצרכו לפסול נקב מפולש משום שתיתכן מציאות של נקב מפולש שאינו כנגד חדרי הזרע שאף על פי שלא ניקבו חדרי הזרע - האתרוג פסול. הרא"ש מסייע פירוש זה מדברי הירושלמי שהובאו לעיל "ניקב ולא פילש מבפנים - כשר" ומשמע שנקב שמפולש לתוך חדרי הזרע פוסל. דעה שלישית מובאת בריטב"א ובר"ן, "שיש מחמירים לומר שהקליפה דבר בפני עצמו הוא, וכל שניקבה כולה מצד אחד, הרי זה כנקב מפולש". אמנם, הבית יוסף כותב שאפשר שאין כאן דעה שלישית, אלא לשיטה זו כל האתרוג עד חדרי הזרע נקרא "קליפה", והרי דבריהם כשיטת התוספות והרא"ש. אבל הב"ח סובר ששיטה זו אכן חולקת על כל השיטות שהתבארו לעיל, וסוברת שהקליפה החיצונית שיש בה חריפות כשאוכלים אותה נחשבת לדבר אחד, שאם הוא ניקב מצד לצד נפסל האתרוג. דהיינו די בכך שהקליפה לבדה תנקב נקב מפולש כדי לפסול את כל האתרוג, ופירוש דברי עולא "ניקב נקב מפולש" הכוונה לנקבה הקליפה. פסיקת השולחן ערוך לגבי המחלוקת בעניין נקב מפולש האם פוסל אף ללא חיסרון, וכן בנקב שאינו מפולש האם פוסל רק בחסרון של כאיסר מביא המחבר את שתי הדעות. בתחילה הוא אמנם סותם כדעת רש"י והרמב"ם שמחמירים ופוסלים נקב מפולש אף ללא חיסרון, וכן חיסרון כל שהוא אף לא בשיעור של כאיסר בנקב שאינו מפולש, אך בהמשך הוא מביא את שיטת בעל העיטור שמקל בזה כדברי "יש אומרים". על פי הכללים, נראה שדעת המחבר נוטה לפסוק כדעת רש"י והרמב"ם. עם זאת, הרמ"א מוסיף שבשעת הדחק ניתן להסתמך על הדעה השנייה שבשולחן ערוך. בסעיף הבא מביא המחבר שתי דעות מהו נקב מפולש, דעת בעל הלכות גדולות והריטב"א תחילה, ואחר כך דעת התוספות והרא"ש שגם נקב עד חדרי הזרע פוסל. המגן אברהם (סק"ב) מעיר שאם ניקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה, היינו שלא כנגד חדרי הזרע, הרי זה לדברי הכל נקב מפולש. למעשה, המשנה ברורה (סקי"ד) מכריע שיש לכתחילה להחמיר כדעה השנייה ולפסול אתרוג שניקב עד חדרי הזרע אף אם לא נחסר האתרוג בנקב זה, אך בשעת הדחק שאין למצוא אתרוג אחר אפשר לסמוך על הדעה הראשונה, ואף לברך על אתרוג שניקב עד חדרי הזרע בלבד. אם האתרוג לא נחסר בנקב זה, כגון שניקב במחט דקה,ניתן להקל יותר כיוון שאפשר לצרף את שיטת בעל העיטור שנקב שאינו מחסר כלל את האתרוג אינו פוסלו אף אם זהו נקב מפולש. נספח - פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא - פסול; ושאינו מפולש, אם היה כאיסר או יתר - פסול. חסר כל שהוא - פסול. השגת הראב"ד. זה שיבוש, אלא נקב מפולש - בחסרון משהו, שאינו מפולש - בחסרון כאיסר, אבל מכל מקום חסרון בעינן. (רמב"ם לולב ח, ז) אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא - פסול; ושאינו מפולש, אם היה כאיסר - פסול. ואם חסר כל שהוא - פסול. ויש אומרים דגם בנקב מפולש בעינן חסרון משהו, ושאינו מפולש - בחסרון כאיסר. הגה. ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן על ידי קוצים אף על פי שיש בהם חסרון, שזהו דרך גדילתן. מיהו, אם רואה שאין העור והבשר קיים תוך הנקב - פסול לסברא הראשונה, אף על פי שאינו מפולש. ובשעת הדחק יש להקל כסברא האחרונה להכשיר חסרון שאינו כאיסר ואינו נקב מפולש. מפולש - יש מפרשים כפשוטו, דהיינו שניקב מצד זה לצד זה. ויש מפרשים, שכיון שניקב עד חדרי הזרע שהגרעינים בתוכו, מקרי מפולש. (אורח חיים תרמח, ב-ג)

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300