מכון הלכה ברורה ובירור הלכה
Halacha Brura and Berur Halacha Institute

תולעי פירות

שאלה: בסי' פד ס"ו כתב השו"ע וז"ל: "תולעים הגדלים בפירות, בעודם במחובר, חשוב כשורץ על הארץ, ואסור אע"פ שלא פירש, והוא שריחש. אבל תולעים הנמצאים בפולין ואפונים תחת הקליפה, והקליפה משחרת עליהם מבחוץ, וכשמסירים הקליפה מוצאים היבחושים תחתיהם, מותרים, לפי שהם מונחים במקום צר ולא קרינן ביה השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחשו. אבל הנמצאים בשרביטים, אסורים, שיש להם מקום לרחוש", עכ"ל. ובב"י הביא בזה מחלוקת הראשונים, דזוהי דעת התוס' והרא"ש ומהר"ם שדייקו כן מדברי רש"י, אבל הרשב"א והר"ן חולקים על זה (ויש להוסיף שגם הרמב"ן חולק על זה). ולכאורה מסתימת דברי הרי"ף והרמב"ם נראה שגם הם חולקים על זה, שכן זה חידוש גדול לדינא לקולא ואין לזה כל רמז בדבריהם. ומלבד זאת, בדין פירשה ומתה שהובא בסעיף ד' שם, שנחלקו הראשונים אם הבעיא דרב יוסף בגמ' (חולין סז ע"ב) היא בפירשה ומתה (רש"י וסיעתו) או בפירשה מתה (רי"ף רמב"ם רשב"א וסיעתם), מוכח לכאורה שהרי"ף והרמב"ם לא מצריכים שריצה בפועל, וא"כ לכאורה מוכח מזה שאין הם מסכימים עם התוס' הנ"ל וסיעתם במה שדייקו מדברי רש"י. ולפי זה רציתי לשאול, על מה שפסק הב"י וסתם להקל, וז"ל בהכרעה בב"י: "ולענין הלכה כיון שהתוספות והרא"ש ורש"י והר"ם מסכימים להתיר הכי נקטינן" – מדוע פסק כן, ולא יהא אלא ספק דאורייתא ולחומרא? ומלשונו לא נראה שזה משום שהרא"ש הקל והרי"ף והרמב"ם סתמו, וכשיטתו בענין עמודי ההוראה. ויש להעיר שבנידון הנ"ל בסעיף ד' הוא הביא בסתם את דעת המקילים "ויש אוסרים", ונחלקו האחרונים מה דעתו, אם פסק להקל (ש"ך וכרו"פ וגר"א) או להחמיר (פר"ת ועוד) או שלא הכריע (פר"ח). ועוד באותו ענין, תמהתי על עצם דיוקם של התוספות מדברי רש"י, שהרי בהמשך הסוגיה בד"ה לאויר העולם מבואר בדברי רש"י להדיא שהבעיות דרב יוסף בפירשה ומתה ובפירשה לאויר העולם עניינן בדיוק זה, האם בעינן שריצה בפועל או שדי בראוי לרחוש; וכיון שלהלכה מכריעים לחומרא אפילו בפירשה ומתה (וזה מוסכם לכל הראשונים), יוצא לכאורה דלא בעינן ריחש בפועל על הארץ כלל, וא"כ כיצד דייקו מדברי רש"י בתחילת הסוגיה דהתולעת "מהלכת בתוך הקישות וכו' הוי כמהלכת על גבי קרקע" שצריך דוקא מהלכת? וסתירה לכאורה פשוט דאין כאן, דרש"י היותר טוב נקט, דמהלכת ודאי הוי שורץ ואינו נכנס כלל לבעיות שבהמשך. אבל אין הכי נמי שלעניין הלכה לכאורה לא צריך מהלכת כלל כפי שעולה מהמשך דבריו וכנ"ל. תשובה: לגבי הכרעת הבית יוסף: אכן נראה שהטעם להכרעתו הוא שהרא"ש אומר את דעתו בפירוש, והרי"ף והרמב"ם אינם אומרים. אף שלא הזכיר זאת בלשונו, לא הוצרך לכך כי סמך על מש"כ בהקדמתו. הוא כותב בהקדמתו, שבמקום שרק שנים מהשלשה אומרים את דעתם, והם חלוקים, הוא מכריע ע"פ פוסקים נוספים; ובמקום שאף אחד מהשלשה אינו אומר את דעתו, הוא מכריע לפי פוסקים נוספים. מכאן שבמקום שאחד אומר את דעתו, הוא מכריע כמותו, בלי צורך לפוסקים נוספים, וקל וחומר שיש עוד שהסכימו כאן לרא"ש. אף שאולי אפשר להסיק מסתימת הרמב"ם והרי"ף שהם אוסרים, אין הכרח בכך, במיוחד שדרכו של הרמב"ם לכתוב רק דברים המפורשים בתלמוד ובגאונים, ולא לכתוב דברים שהוא מדייק מהסוגיות, גם אם דעתו היא כך. לגבי הדיוק מרש"י: על הקושי כבר העיר הר"ן על הרי"ף שם, ולכן חלק על רש"י; וכן העיר ס' וזאת ליצחק, חולין שם, ונשאר בצ"ע; וכן העיר על זה פרי חדש ס"ק יח, ומכח זה פירש את רש"י שלא כהבנת תוס'. חוסן ישועות, חולין שם, תירץ שכאן בכלל אינה ראויה לריחוש, כיון שהיא נמצאת במקום צר כלשון השו"ע (אלא שפרי חדש שם דחה תירוץ זה, עיי"ש). שבט סופר, חולין שם, מחלק, שתוס' מתייחסים לריחוש בתוך פרי מחובר, ובזה רש"י נקט לגבי קישות: "מהלכת", משמע שכדי להיחשב "שורץ על הארץ" מצד שהפרי מחובר לקרקע, צריך תנועה. ומה שפוסקים בפירשה ומתה ופירשה לאויר העולם שאסורה, הוא בפירשה מפרי תלוש, ואז היא על הארץ ממש, ובזה לא צריך רחישה. וכן חזון איש יו"ד סי' יד (א) ס"ק ה תירץ שרש"י מודה שעל הארץ ממש אין צריך רחישה. תפארת יעקב, חולין שם, תירץ שכיון שהגיע לארץ, אפילו לא ריחשה על הארץ, די בזה ששרצה לפני כן (בפרי התלוש). באר יצחק, חולין שם, תירץ שמה שצריך רחישה בפרי מחובר הוא כי זה לא מחובר כי עומד ליתלש והעומד ליתלש כתלוש, ולכן אם אינו רוחש, מותר כמו הפרי עצמו כי כל חיותו מהפרי ולכן אינו נחשב כמונח על הארץ, אבל כשמהלך בתוך הפרי, שמראה שיש לו חיות בפני עצמו, והפרי הוא רק בסיס לתולעת, אז נחשב כהולך על הקרקע כי כרגע הפרי מחובר לקרקע. לעומת זאת, בפרישה מפרי תלוש, כיון שנפל לארץ אין צריך רחישה על הקרקע. כנפי יונה, יורה דעה סי' פד, תירץ שעצם פרישתו מהפרי נחשבת שריצה. עוד י"ל ע"פ דברי תלמוד, חולין שם (עמ' קט-קי) שהטעם להתיר אם לא רחשה בתוך הפרי המחובר הוא שאז בטלה לפרי, וזה לא שייך אם פירשה מהפרי (התלוש), גם אם בפועל לא ריחשה על הארץ. עוד י"ל ע"פ אור החמה, חולין שם, שהסברה לאסור בפירשה מהפרי התלוש, הוא שעצם זה שיצאה לאויר העולם נחשב שירוץ, כיון שהוא ניכר בעולם, משא"כ כשהיא בתוך הפרי התלוש.