תרומה לכהן - נתינתה לכהן ומעשר ראשון ללוי קתני מעשר ללוי דומיא דתרומה לכהן מה תרומה אכילתה כנתינתה לכהן ולא לזר אף מעשר ללוי אכילתו ללוי ולא לזר דאי לאו הכי סבירא ליה לר' מאיר תרומה למאי קתני נהי דמעשר איצטריכא ליה לאורויי דלא יהבינן ליה לכהן כר' אלעזר בן עזריה אלא תרומה ל"ל ועוד מדקמהדר ליה ר"א לשון היתר מכלל דר"מ נמי באיסור והיתר איירי. מכלל דאיכא למאן דאסר - מעשר לכהן לאכול בתמיה והא ודאי כהנים לאו זרים נינהו כדאמר לקמן דכהנים איקרו לוים. נותנו אף לכהן - כדקאמר לקמן טעמא.

לכהן ולא ללוי - בתמיה הא ודאי קרא לוים קאמר.

מפני מה קנסו לוים במעשר - לאו לעיל קאי דטעמא דהכא לאו משום קנסא אלא משום דכהנים נמי לוים איקרו כדאמרן אלא דאמר בכמה דוכתין בהש"ס בתר דקנסינהו עזרא (חולין דף קלא:) ובמסכת סוטה (דף מז:) תנן יוחנן כ"ג העביר הודיית המעשר ואמר מפני שאין מפרישין אותו כתקנן דרחמנא אמר יהבה ללוים ואנן יהבינן לכהנים והכא נקט לה משום דקבעי למיפרך עלה מהא דרבי עקיבא דאהדריה לפתחא לבי קברי.

הקדמה שיטת התוספות שיטת הריטב"א במסכת כתובות שיטת המאירי שיטת הרמב"ם הקדמה בסוגייתנו נחלקו התנאים למי נותנים מעשר ראשון. בתורה נאמר: "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, וכו' " (במדבר יח, כא), אולם רבי אלעזר בן עזריה סובר שגם הכוהנים קרויים לויים, וממילא גם להם זיכתה התורה את המעשר. לעומת זאת, רבי עקיבא סובר שרק הלויים מקבלים את המעשר, ורבי מאיר סובר אף שהמעשר אסור לזרים. הרמב"ם פוסק שמן התורה המעשר ניתן ללויים כדעת רבי עקיבא, וזה על פי הכלל שהלכה כרבי עקיבא מחברו. בהמשך מובא שעזרא קנס את הלויים במעשר שהם זכאים לו מכיוון שלא עלו בימיו מבבל לארץ ישראל. אמנם לגבי השאלה מי זכה במעשר במקום הלויים נחלקו אמוראים, לפי דעה אחת המעשר ניתן לעניים, ולפי דעה אחרת לכוהנים. גם בסוגיות נוספות בש"ס מצינו אזכור של קנס זה. במסכת כתובות מובא שלפי רבי אלעזר בן עזריה אנו מחזיקים מי שמעידים עליו שקיבל מעשרות ככהן, ומבארת הגמרא שמדובר לאחר הקנס של עזרא, ועל כן וודאי שהוא כהן ולא לוי. מכך עולה שלאחר הקנס רק הכוהנים מקבלים את המעשר ולא הלויים. גם מהסוגיה במסכת חולין (קלא, ב) עולה שלפי רבי אלעזר בן עזריה לאחר הקנס המעשר ניתן רק לכוהנים, אלא שאף על פי כן הלוי אינו מחויב לתת את המעשר שלו לכהן ויכול לעכבו לעצמו. לעומת זאת, מצינו סוגיות אחרות מהן עולה שהלויים המשיכו לקבל את המעשרות גם בדורות שלאחר עזרא. במשנה במסכת מעשר שני (ה, ט) מסופר על רבן גמליאל שהפריש תרומות ומעשרות ונתן את המעשר לרבי יהושע בן חנניא שהוא לוי. גם מהמשנה במסכת גיטין (ל, א) ומהגמרא שם (עמוד ב) עולה שהלויים מקבלים את המעשרות, וכן ממקומות נוספים בש"ס. יש ליישב אם כן את כל המקורות האלו. שיטת התוספות התוספות (ד"ה מר סבר, וכן במקומות נוספים) סוברים שמחלוקת רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לגבי הדין מן התורה בהפרשת המעשרות באה לידי ביטוי גם ביחס למהות הקנס של עזרא. לפי רבי אלעזר בן עזריה שמדין תורה גם הלויים וגם הכוהנים נוטלים את המעשר, מסתבר שהקנס הוא שרק הכוהנים ייטלו את המעשר ולא הלויים. לעומת זאת, לפי רבי עקיבא שמן התורה רק הלויים נוטלים את המעשר נראה שגם אם מוסיפים מקבלים נוספים שנוטלים את המעשר יש בזה קנס ללויים ואין צריך לקנוס אותם שלא ייטלו כלל. על פי זה הם מבארים שרק לפי רבי אלעזר בן עזריה אכילת מעשר מהווה ראיה לכך שהמקבל הוא כוהן, מה שאין כן לפי רבי עקיבא שגם הלויים מקבלים את המעשר אף לאחר הקנס, אין ראיה מכך שהאדם מקבל מעשרות שהוא כוהן. את כל המקורות מהם עולה שהלויים נוטלים מעשר מבארים התוספות על פי שיטת רבי עקיבא שגם לאחר הקנס ממשיכים הלויים לקבל את המעשרות. את המחלוקת בסוגייתנו האם המעשרות ניתנים לכוהנים או לעניים הם מבארים בשיטת רבי עקיבא, אך לפי רבי אלעזר בן עזריה אין מקום לומר שהעניים ייטלו את המעשר במקום הכוהנים והלויים, שהרי את הכוהנים אין סיבה לקנוס. לגבי הסוברים שהקנס ניתן לעניים מבארים התוספות שהכוונה לעניים מכל המעמדות, דהיינו כוהנים, לויים וישראלים, כיוון שלא מסתבר שהמעשר יינתן רק ללויים עניים שהרי גם את הלויים העניים יש לקנוס. אמנם, התוספות במסכת קידושין על פי הגרסה שלפנינו (כז, א ד"ה נתון, אך להמהרש"א גרסה אחרת) מביאים אפשרות שעזרא לא קנס את הלויים העניים, וכך מביאים גם הר"י קורקוס (על הרמב"ם) ובעל כפתור ופרח (פרק כה). הטור כותב שהמעשר ניתן לכהן או ללוי. הבית יוסף מבאר שהוא פוסק כרבי עקיבא שמדין תורה המעשר ניתן רק ללוי ועזרא קנס שיינתן גם לכוהן כהסבר התוספות. כך מביא גם הרמ"א בשלחן ערוך. שיטת הריטב"א במסכת כתובות הריטב"א במסכת כתובות כותב שלא מסתבר שחכמים ייקנסו את הלויים ויעקרו דין תורה, שהתורה אומרת שיוצאים ידי חובת נתינת מעשר רק על ידי נתינה ללוי וחכמים יתקנו שייתנו לכהן. על כן הוא מחדש שהקנס שהלויים לא יקבלו את המעשר נאמר רק בשיטת רבי אלעזר בן עזריה שסובר שמדין תורה גם הכוהנים נוטלים מעשר, וקנסו את הלויים שרק הכוהנים ייטלוהו, וגם לאחר הקנס מקיימים את מצוות נתינת המעשר כפי שנאמרה בתורה. לעומת זאת, לפי רבי עקיבא שמן התורה המעשר ניתן רק ללויים לא מסתבר שקנסו ועקרו דין תורה שלא ייתנו מעשר ללויים, ולכן הוא כותב שכנראה קנסו את הלויים בדבר אחר ולא במעשר. על פי זה הוא מבאר שכל המקורות מהם עולה שהלויים המשיכו לקבל מעשרות גם לאחר קנס עזרא הרי זה בשיטת רבי עקיבא. הריטב"א מוסיף שאף שיש ביד חכמים כוח לתת את המעשר ללויים שהרי הפקר בית דין - הפקר, לא מסתבר שחכמים יעשו זאת כדי לעקור דין תורה בקביעות. אמנם, נראה כי התוספות סוברים שאין בזה משום עקירת דין תורה בקביעות שהרי לפי רבי עקיבא עדיין היו ממשיכים לתת את המעשר גם ללויים. על דברי הריטב"א יש להקשות מהמסופר בסוגייתנו שרבי עקיבא אמר לרבי אלעזר בן עזריה, שככוהן הוא יכול לקבל מעשר בתור קנס אך לא בתור חלוקה מדין תורה, משמע שגם לפי רבי עקיבא קנסו לתת את המעשר לכוהנים. אכן, הר"י קורקוס כותב על דברי הריטב"א שאינו מוצא דרך ליישב פירוש זה עם דברי התלמוד. שיטת המאירי המאירי כותב שהמחלוקת בין התנאים היא רק בנוגע לדין מן התורה, אולם לאחר הקנס של עזרא כולם מסכימים שרק הכוהנים נוטלים את המעשר. לפי דבריו יוצא שאכילת מעשר בזמן הזה מהווה ראיה על כהונה אף לפי רבי עקיבא, וקשה אם כן מדוע אמרו במסכת כתובות שרק לפי רבי אלעזר בן עזריה מהווה אכילת מעשר ראיה. אמנם, התוספות במסכת כתובות (ד"ה אין) כותבים שיש גרסה אחרת בגמרא שם לפיה למסקנה כולם מסכימים שאכילת מעשר מהווה ראיה על הכהונה, אלא שהם דוחים גרסה זו מפני שכפי שהובא לעיל מכמה מקומות עולה שהלויים המשיכו לקבל מעשרות גם לאחר הקנס. המאירי עצמו במסכת כתובות כותב שהקנס הוא שאם יש כוהן נותנים את המעשר לכוהן, אולם אם אין כאן כוהן כלל לא גזרו לעקור את נתינת המעשר אלא יינתן ללוי. על פי זה אפשר ליישב שבכל המקומות בהם נראה שנותנים מעשר ללוי מדובר בכגון שאין שם כוהן. שיטת הרמב"ם כאמור, הרמב"ם פוסק שמן התורה הלכה כרבי עקיבא שהמעשר ניתן רק ללויים. עם זאת, הוא כותב שהקנס של עזרא הוא שלא יינתן המעשר ללויים אלא לכוהנים, ובפשטות הכוונה שגם לפי רבי עקיבא עזרא קנס לגמרי את הלויים שרק הכוהנים ייטלו את המעשר וכך מבינים בדעתו הר"י קורקוס בתחילת דבריו והכסף משנה. הרמב"ם כותב שעזרא קנס את הלויים "בזמנו", ומשמע שהקנס לא היה לדורות. כך משמע גם מדברי הרמב"ם בהלכות מעשר שני (יא, יג) שכותב ש"בזמן שהיו נותנין מעשר ראשון לכהנים לא היו מתודין, שנאמר 'וגם נתתיו ללוי' " - משמע שרק בתקופה מסוימת לא נתנו מעשר ראשון ללויים. הר"י קורקוס והכסף משנה מבארים שלפי הרמב"ם עזרא קנס את הלויים רק בזמנו, כיוון שאותם שבזמנו לא עלו לארץ והקנס היה שהמעשר יינתן רק לכוהנים. לאחר זמנו של עזרא שוב חזר הדין לקדמותו שרק הלויים נוטלים את המעשר, ובכך מיושבים כל אותם מקומות מהם עולה שהלויים נוטלים את המעשר. אמנם, הר"י קורקוס מקשה על כך מכל אותם מקומות מהם עולה שגם לאחר תקופת עזרא עדיין היה הקנס בתוקף, כגון בסוגייתנו במעשה של רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה, בסוגיה במסכת כתובות ובסוגיות נוספות. הר"י קורקוס מיישב בדרך שונה במקצת שלפי רבי עקיבא עזרא קנס בזמנו את הלויים שרק הכוהנים ייטלו את המעשר. לאחר זמנו חזר הדין שהלויים נוטלים מעשר, אך לא בטל הקנס לגמרי, ועל כן גם הכוהנים ממשיכים ליטול. לעומת זאת, לפי רבי אלעזר בן עזריה גם לאחר זמנו המשיך הקנס שרק הכוהנים ייטלו ועל כן לשיטתו גם בזמן הזה מהווה אכילת מעשר ראיה לכך שהאוכל הוא כהן. על הסבר זה מקשה הר"י קורקוס שהיה על הרמב"ם לפרט את ההבדל בין הדורות לפי רבי עקיבא שהלכה כמותו, ומכך שהרמב"ם לא מפרט זאת נראה שאיננו סובר כך. תירוץ נוסף מציע הר"י קורקוס לפיו נחלקו במהות הקנס רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. לפי רבי עקיבא שמן התורה המעשר ניתן ללויים בלבד והקנס היה שיינתן במקומם רק לכוהנים, מסתבר שלא עקרו דין תורה לגמרי ולכן קנסו רק לדורו של עזרא. לעומת זאת, לפי רבי אלעזר בן עזריה שלא עקרו בקנס את הדין מן התורה, שהרי גם לפי דין תורה ניתן המעשר ללויים - קנסו גם לדורות, ועל כן מיושבים כל אותם מקומות מהם משמע שגם בזמן הזה הקנס קיים, שהם בשיטת רבי אלעזר בן עזריה. בהמשך דבריו מעלה הר"י קורקוס הבנה אחרת בדברי הרמב"ם לפיה הקנס הוא גם לדורות וגם בזמן הזה, ודברי הרמב"ם "עזרא קנס את הלויים בזמנו" מתפרשים שהגזרה הייתה בזמן עזרא, אך תוקפה לדורות. לפי זה שיטת בפשטות שיטת הרמב"ם היא כדברי המאירי שהובאו לעיל לפיהם גם לפי רבי עקיבא קנסו את הלויים לגמרי שהמעשר ניתן רק לכוהנים. כאמור על שיטה זו קשה מכל אותם מקומות מהם עולה שגם לאחר הקנס נטלו הלויים מעשר, ומתרץ הר"י קורקוס שאפשר שבאקראי מותר לתת ללויים. עוד מתרץ הר"י קורקוס שאפשר שלפי רבי עקיבא הקנס הוא שהמעשר יינתן גם לכוהנים וגם ללויים וכל המקומות בהם משמע שהלויים נוטלים מעשר הם בשיטת רבי עקיבא, אך הרמב"ם בעניין זה פוסק כרבי אלעזר בן עזריה שהקנס ניתן רק לכוהנים, אף שבמחלוקת בדין התורה הוא פוסק כרבי עקיבא. הוא מנמק פסק זה שהרמב"ם סובר שהפסוק בספר מלאכי (ג, י) מסייע לשיטת רבי אלעזר בן עזריה, וכן ברייתות נוספות בש"ס. המחבר בשלחן ערוך פוסק שהמעשר ניתן ללוי, ומבאר הב"ח שכיוון שלפי הבנת הבית יוסף ברמב"ם בזמן הזה המעשר ניתן רק ללויים, והתוספות גם מסכימים שמקיימים את המצווה בנתינה ללוי כך יש לעשות כדי לצאת ממחלוקת. נספח - פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך אחר שמפרישין תרומה גדולה מפריש אחד מעשרה מן הנשאר, וזהו הנקרא "מעשר ראשון" ובו נאמר: "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' וגו' ", והמעשר הזה ללויים זכרים ונקבות שנאמר ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה. ...ועזרא קנס את הלוים בזמנו שלא יתנו להן מעשר ראשון אלא ינתן לכהנים לפי שלא עלו עמו לירושלים. (רמב"ם מעשר א, א, ד) ...ואחר כך מפריש מן השאר אחד מעשרה, והוא נקרא "מעשר ראשון", ונותנו ללוי. ויש אומרים אף לכהן. (יורה דעה שלא, יט)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300