אין זיקה - זיקת יבמתו שמתה לא אלימא למיהוי כארוסה להאסר אמו עליו משום חמותו. ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה - דתנן בפ' החולץ (לקמן מא) שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה של יבמה ותלה היבום באחיו משום רבי יהודה בן בתירא אמרו אומרים לזה שקדש אחות יבמתו המתן מלכנוס לפי שאחות זקוקתו היא הואיל ולאחר שנזקקה אחותה לו קדש את זו צריך להמתין עד שתתייבם היבמה לאחיו דפקעה זיקה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה ומדקאמר הלכה מכלל דפליגי עליה ואמרי אין זיקה לאחין חשיבא לאסור עליהן קרובותיה. ה"מ - דלא חשיבא זיקה להיות אסורות קרובות בתרי אחין כשנפלה לפני שני יבמין כגון ההיא פלוגתא דר"י ורבנן דכיון דלא ידיע קמי מאן מינייהו רמיא לא חשיבא למיסר קרובות. אבל בחד - שאין שם אלא יבם אחד דודאי עליה רמיא אימא דמיא ככנוסה ויאסר באמה. ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה אפילו בחד - ר"ע קא"ל בפ' ד' אחין (לקמן כט:) שומרת יבם אין יבמה מיפר נדריה לא לאחד ולא לשנים כלומר בין שנפלה לפני יבם אחד בין שנפלה לפני שנים דלא קרינן ביה אישה. ה"א אפי' מחיים - יבמה מותר באמה קודם חליצה ותצא היבמה לשוק משום בת אשתו. דאסור לבטל כו' - ואי נסיב אמה מחיים מבטל למצוה לגמרי מיבום ומחליצה. יש זיקה - זיקת ייבום הויא ככנוסה ואוסרת אמה על היבם משום חמותו. והא כי פליגי - ר"י ורבנן בתרי [הוא] דפליגי כדקתני (לקמן דף מא) המתן עד שיעשה אחיך מעשה.

הא דרב יהודה - דאמר לעיל אסור באמה דיש זיקה. דשמואל היא - משמיה דשמואל רביה שמיע ליה ולא מרב דהוה נמי רביה. שומרת יבם - ממתנת לייבום יבמה. שקדש אחיו - של יבם את אחותה אחר שנפלה זו לפניו. אומרים לו - למארס המתן מלכנוס לפי שאחות זקוקתך היא. עד שיעשה אחיך מעשה - עד שייבם אחיך את היבמה ותפקע זיקתה ממך אלמא זיקה אסרה לאחותה.

הקדמה תוקף איסור קרובות זקוקתו זיקה כשקידש את קרובת יבמתו ההסברים לכך שקידושין אינם מפקיעים זיקה האם נישואין מפקיעים זיקה הקדמה בסוגייתנו נחלקו רב ושמואל (לפי מסקנת הגמרא) האם היבם אסור בקרובות יבמתו לאחר מיתתה. הגמרא מסבירה שמחלוקתם תלויה בשאלה האם יש זיקה, ומבאר רש"י (ד"ה אין זיקה) שהמחלוקת היא האם הזיקה שבין היבם ליבמה חזקה דיה כדי להחשב כקשר של אישות הדומה לאירוסין וגורם ליבם להיאסר בקרובותיה של היבמה אף לאחר פטירתה. אבל במהלך הסוגיה מעלת הגמרא סברה לפיה בחיי היבמה גם הסוברים שאין זיקה יכולים לסבור שאסור לשאת את קרובותיה. זאת משום האיסור לבטל מצוות ייבום, דהיינו שעל ידי שהיבם נושא את קרובת יבמתו ממילא נדחית מצוות ייבום מכיוון שהיבמה הופכת להיות ערווה על היבם. למעשה, הפוסקים נוקטים כשמואל שיש זיקה, ומנמקים זאת בכך שהאמוראים בגמרא טורחים ליישב את שיטתו. יש לברר האם האיסור של היבם בקרובותיה של יבמתו גם לאחר מיתתה הוא מן התורה או מדרבנן בלבד. בהמשך הסוגיה, מביאה הגמרא את דעת רבי יהודה בן בתירה שאוסר על היבם לשאת את אחות היבמה אף אם כבר קידשה, ועליו להמתין עד שאחד האחים ייבם או יחלוץ ליבמה ועל ידי כך תותר אחותה לו. הגמרא מעמידה את שיטתו כסוברים שיש זיקה. מכך משמע שאין הקידושין של אחות יבמתו מפקיעים את הזיקה אף שהיבמה אסורה עליו באיסור ערווה של אחות אישה. יש לדון מדוע הזיקה אינה פוקעת על ידי הקידושין, והאם כאשר ישא את אחותה כן תפקע הזיקה, וראה עוד להלן. תוקף איסור קרובות זקוקתו רש"י (ד"ה ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה אפילו בחד) מבאר שלפי הסוברים שאין זיקה, אין היבם קרוי "אישה" של היבמה לעניין מה שכתוב בפסוק לגבי הפרת נדרים (במדבר ל, יד): "...אישה יקימנו ואישה יפרנו". מכך משמע שהמחלוקת היא ברובד של דין תורה, ולדעת הסוברים שיש זיקה, האיסור הוא מן התורה. אבל לקמן (כח, ב ד"ה משום) כותב רש"י שאיסור הזיקה הוא מדבריהם. ר' נחום פרצוביץ (בשיעוריו אות שיא) מבאר שעיקר המחלוקת היא לגבי קשר האישות שבין היבם ליבמה, וקשר זה גורר את האפשרות להפר את נדריה וכן את גזירת חכמים על איסור קרובותיה. דהיינו, עיקר הקשר הוא מן התורה, אך איסור הקרובות הוא הרחבה מדברי חכמים לקשר זה. גם הרמב"ן (בחידושיו לסוגייתנו ולקמן כז, ב), הרשב"א והתוספות רי"ד (שניהם לקמן מא, א) סוברים שאיסור קרובות היבמה הוא מדרבנן. לעומת זאת, מדברי התוספות חד מקמאי (לקמן כו, ב) עולה שגם איסור הקרובות הוא מן התורה לפי הדעה שיש זיקה. אבל מהגמרא לקמן (יח, ב) מוכח לכאורה שהאיסור הוא מדרבנן, ומתרץ המהדיר לריטב"א (מהד' מוסד הרב קוק, פ"ג הע' 130) שזיקת מי שעומדת לייבום היא מן התורה וכך גם איסור קרובותיה, אך יבמה שאינה עומדת לייבום, אף משום שיש בייבומה איסור מדרבנן, איסור קרובותיה הוא מדרבנן בלבד ובכך עוסקת הגמרא לקמן. הרמב"ם כותב שאיסור הקרובות הוא מדרבנן. אבל בשו"ת נאות דשא (סי' לא) מסיק מכפילות ההלכות ברמב"ם, שהלכה יג עוסקת באיסור קרובות היבמה לאחר מיתתה, ואיסור זה אכן מדרבנן כפי שמדגיש הרמב"ם, אולם בחיי היבמה האיסור בקרובותיה הוא מן התורה, ולכן בהלכה יד שעוסקת באיסור הקרובות בחיי היבמה אין הרמב"ם כותב שהאיסור מדרבנן. מהרש"ל (ים של שלמה סי' ב) מסתפק לגבי היקף האיסור, האם גזרו גם על איסור שניות בקרובות זקוקתו. הוא מדייק מדברי הרמב"ם שאיסור קרובות זקוקתו דומה לאיסור קרובות חלוצתו, ולגבי קרובות חלוצתו מפורש שגם שניות אסורות. מסקנה זו מובאת על ידי רבי עקיבא אייגר (בהגהותיו לשלחן ערוך). זיקה כשקידש את קרובת יבמתו במשנה לקמן (מא, א) שמובאת בסוגייתנו סובר רבי יהודה בן בתירה שאם נפלה יבמה לפני מספר אחים, ואחד מהם קידש את אחותה - אסור לו לשאתה עד שאחד האחים האחרים ייבם או יחלוץ ליבמה. הגמרא מעמידה את דברי רבי יהודה בן בתירה כדעה הסוברת שיש זיקה, ומחמת הזיקה אסור לו לכנוס את אחות יבמתו עד שתפקע זיקת היבמה על ידי ייבום או חליצה של אחד האחים. בהמשך המשנה שם מבואר שאם מתו שאר האחים, על אותו אח שקידש את אחות יבמתו לגרש את אשתו ולחלוץ ליבמתו. מדינים אלו רואים שהזיקה נשארת גם לאחר שקידש את אחות היבמה ונאסרה עליו היבמה באיסור ערווה של אחות אשתו. אמנם, התוספות (ד"ה ולימא) מעלים אפשרות שאף לדעה שסוברת יש זיקה והיבם אסור בקרובות יבמתו, אם עבר וקידש אחת מקרובותיה נפקעת הזיקה בכך, שהרי עכשיו היבמה אסורה עליו באיסור ערווה. הדבר דומה ליבמה שנפלה לפניו וכבר היה נשוי קודם לכן לאחותה, שכמובן לא נוצרת זיקה בין היבם לבין היבמה, כך גם בכגון זה כיוון שהקידושין תופסים באחות זקוקתו פוקעת זיקתה. בדברי התוספות מועלית האפשרות שרק לדעת רבי יהודה בן בתירה אין הקידושין מפקיעים זיקה, אך לשאר הסוברים שיש זיקה, קידושי קרובת זקוקתו מפקיעים את הזיקה. אבל נראה שמסקנת דבריהם היא שלסוברים יש זיקה, אין הקידושין מפקיעים את הזיקה. ויש לדון בטעם הדבר, ומדוע אם קדמו הקידושין לזיקה אין הזיקה חלה. עוד יש לברר האם מעיקר הדין הזיקה לא פוקעת או שזהו דין מדרבנן, ולכך אפשר שיש השלכה לשאלה האם חיוב חליצה ליבמתו גם לאחר שקידש את אחותה הוא מן התורה או מדרבנן. עוד יש לדון האם כאשר נושא בנישואין גמורים את אחות יבמתו משתנה הדין ובכגון זה גם רבי יהודה בן בתירה מסכים שהזיקה פוקעת. ההסברים לכך שקידושין אינם מפקיעים זיקה אף שהובא לעיל שהתוספות אומרים שאין הקידושין מפקיעים את הזיקה, מכל מקום הם נוקטים (בד"ה שומרת) כפי שיובא להלן שנישואין מפקיעים את הזיקה. הרמב"ן מבאר את סברתם שמשמעות הזיקה בין היבם לבין היבמה היא כעין קשר קידושין, ואין קשר זה פוקע משום קשר קידושין אחר שבין היבם לבין אחות זקוקתו. על פי סברה זו נראה שמעיקר הדין אסורה אחותה של היבמה על היבם גם לאחר שקידשה, כיוון שהזיקה שבין היבם ליבמתו עדיין בתוקפה. אבל כפי שהובא לעיל, אפשר שאיסור הקרובות הוא מדרבנן, אך עצם הזיקה היא מן התורה. לפי זה מסתבר שחיוב החליצה של היבמה גם לאחר קידושי אחותה ליבם הוא מן התורה. הרשב"א (לקמן מא, א) מקשה על סברה זו, שאם הזיקה אכן דומה לקידושין עליה למנוע את חלות הקידושין בקרובת זקוקתו, ואם אינה כקידושין לגמרי, מדוע אינה נפקעת על ידי קידושין גמורים. הרמב"ן עצמו אינו מסכים לדברי התוספות, אך מכל מקום גם הוא סבור שאין הקידושין לאחותה של היבמה מפקיעים את הזיקה, מכיוון שלדעתו הזיקה היא מן התורה ואינה נפקעת אף אם היבמה נעשית ערווה על היבם. זיקה זו פוגמת את קשר הקידושין שבין היבם לקרובת זקוקתו. לסברה זו מסכימים גם הריטב"א והנמוקי יוסף. באופן אחר מבאר הרשב"א (שם) שאמנם מן התורה הקידושין לאחותה של היבמה מפקיעים את זיקת היבמה לגמרי. אבל חכמים גזרו בדבר משום שהזיקה דומה לקידושין, ואםיתירו לו לשאת את קרובת זקוקתו יאמרו שהוא נושא את קרובת מי שהייתה מקודשת לו תחילה. על כן החמירו בכך אף אם עבר וקידש שלא ישא אותה עד שיעשה אחד האחים מעשה. הוא מבאר שכיוון שהיבם מנוע מלכנוס את אשתו מחמת היבמה, החמירו גם עליה שאינה מותרת לשאר העולם אלא על ידי חליצה ממנו. לשיטתו, מן התורה קידושין לקרובתה של היבמה מפקיעים את זיקתה לגמרי, והאיסור שלו בקרובותיה, וכן שלה לשאר העולם ללא חליצה הוא מדרבנן. מדברי התוספות נראה לדייק כדברי הרשב"א, שכן הם כותבים (ד"ה שומרת) שהאיסור באחותה של יבמתו לאחר שקידשה הוא משום ש"נראה כנושא אחות זקוקתו", ומשמע שמעיקר הדין אינה אחות זקוקתו והזיקה פקעה על ידי הקידושין. הסבר נוסף מובא בתוספות רי"ד (לקמן מא, א), שחכמים גזרו שהיבמה תחשב לאשתו של היבם מחמת הזיקה, וכיוון שכן אם קידש את אחותה נחשב הדבר למקדש את אחות אשתו שאין הקידושין תופסים בה. אמנם כל זה מדרבנן, אך מן התורה הקידושין תופסים בה. לפי זה חיוב החליצה הוא מדרבנן, שהרי מן התורה פקעה הזיקה על ידי קידושי אחותה. האם נישואין מפקיעים זיקה לעיל הובאה שיטת התוספות שאף שאין קידושין לקרובת זקוקתו מפקיעים את הזיקה, נישואים מפקיעים אותה. בטעם שיטתם מבאר הרמב"ן על פי דרכו שאין הזיקה של היבמה שהיא כקידושין יכולה להפקיע את הנישואין לאחותה, וכלשון הרשב"א בהביאו סברה זו "וכשיקדש אחותה האיך תוציא מקודשת זו למקודשת הראשונה, דמאי אולמא דבתרייתא מקמייתא, אבל נשואה שהיא כנוסה אצלו אינו בדין שתוציא המקודשת [= דהיינו היבמה שזיקתה דומה לקידושין] לזו מביתה אחר שנכנסה אצלו". הרשב"א מבאר גם הוא על פי דרכו, שכיוון שהאיסור בקרובת זקוקתו גם לאחר קידושיה הוא מדרבנן, לא ראו חכמים להחמיר כל כך שצריך לגרשה כשכבר נשאה, וכיוון שהוא אינו אסור בקרובותיה מחמתה, גם אותה לא הצריכו חליצה. אבל נראה שמסקנת הרמב"ן עצמו היא שגם הנישואין אינם מפקיעים את הזיקה, והוא מבאר זאת, שהזיקה נשארת תמיד ואינה פוקעת לא על ידי קידושין ולא על ידי נישואין, וזיקה זו פוגמת את קשר הקידושין והנישואין. נראה שכך סוברים גם הריטב"א והנמוקי יוסף. מדבריהם נראה שהזיקה נשארת מן התורה, ואף אם נשא את אחות יבמתו לא הותרה היבמה לשאר העולם אלא רק על ידי חליצה מהיבם. גם לפי התוספות רי"ד נראה שאין הנישואין מפקיעים את הזיקה, אך נראה שלדעתו האיסור הוא מדרבנן. הרמב"ם אינו מחלק בין נישואין לקידושין, ומכך מדייק הלחם משנה שגם אם נשא את אחות יבמתו אין הזיקה פוקעת בכך. השלחן ערוך מביא תחילה בסתם שהיבם אסור באחות יבמתו עד שיעשה בה אחד האחים מעשה, ובשם יש אומרים הוא מביא את דעת הסוברים שנישואין גמורים מפקיעים את הזיקה. נספח - פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך החולץ ליבמתו, כשם שהיא אסורה עליו, כך קרובותיה כגון אמה ובתה... ואפילו שניות שלה אסורות כגון בת בת בתה... וכן אם מתה יבמתו ועדיין היא זקוקה לו - אסור בקרובותיה כאילו היתה אשתו ומתה תחתיו, וכל האיסורין האלו מדבריהן... אסור ליבם לישא קרובת זקוקתו כגון אמה או בתה, עד שייבם אחד מאחיו לה או יחלוץ ותסור זיקתו מעליה וישא אמה או בתה או שאר קרובותיה, אף על פי שהן כולן אסורות על אחיו שחלץ או יבם כמו שבארנו. (רמב"ם יבום וחליצה א, יג-יד) היבם אסור בקרובות זקוקתו אפילו מתה קודם שייבם או יחלוץ, בין שהוא יבם אחד, בין שהם שני יבמים... לפיכך אם קידש אחד מהם אחות זקוקתו אסור לו לכנסה מפני שהיא כאחות ארוסתו, עד שייבם אחיו או יחלוץ לזקוקה ותפקע הזיקה. ויש אומרים דדוקא בקידשה, אבל אם כנסה, פקעה לה זיקה ומותר לבא עליה קודם שייבם או יחלוץ אחיו... (אבן העזר קנט, ה)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300