הרי זה גט. ואם נתנו משכנסה הרי זו מגורשת הואיל ובידו לגרשה משנכתב ואי משום גט ישן דקי"ל (גיטין דף עט:) בית הלל פוסלין ותנן איזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר כתיבה הא איתמר בפרק הזורק (שם) אם נתגרשה תנשא לכתחלה: ולאשה בעלמא. וכנסה וגירשה בו אינו גט הואיל כשנכתב לא היה ראוי לגירושין: ליבמתו מהו. כתבו קודם שכנסה וכשכנסה נתנו לה מהו שתתגרש בו:

הקדמה המצוֵה לכתוב גט לאישה פנויה המצוֵה לכתוב גט למאורסת המצוֵה לכתוב גט ליבמתו הקדמה בסוגייתנו אומר רמי בר חמא כדבר פשוט שבעל יכול לצוות על הסופר לכתוב גט לארוסתו, אף שעוד לא נשאה, כדי שיוכל לגרש אותה בגט זה לכשיכנוס אותה, כיוון שכבר כעת יכול לגרשה; אולם אינו יכול לצוות עליו לכתוב גט לאישה פנויה, כדי שיוכל לגרשה בו לכשישאנה, שהרי אין בידו לגרשה כעת. לגבי יבמתו מסתפק רמי בר חמא, האם היבם יכול לצוות על הסופר לכתוב לה גט בעודה זקוקה לו כדי שיוכל לגרשה בו לכשייבם אותה, שהרי הזקוקה דומה לארוסה. יש להבין מה החיסרון בכתיבת גט לפנויה כדי לגרשה בו לאחר שתינשא. לגבי כתיבת גט לארוסה יש לדון ביחס שבין סוגייתנו לסוגיות נוספות שעוסקות בגט שנכתב לפני זמנו. במסכת גיטין (דף עט, ב) נחלקו במשנה בית שמאי ובית הלל: לפי בית שמאי מותר לגרש אישה בגט ישן, ובית הלל אוסרים זאת. המשנה מבארת שגט ישן הוא גט שלאחר שנכתב התייחדו הבעל והאישה. בגמרא מוסבר טעמם של בית הלל שחוששים שמא הבעל בא עליה באותו ייחוד והיא התעברה מייחוד זה, ולאחר מכן מגרשה, וכיוון שהזמן הכתוב בגט קודם לייחוד יבואו להוציא עליה לעז שהתעברה לאחר שכבר התגרשה. אמנם, בגמרא מבואר שבדיעבד הגט כשר. לכאורה אין הדברים מתיישבים עם מה שנראה מסוגייתנו שמכשירים לכתחילה גט שנכתב לפני הנישואין, אף שלאחר שנשאה מן הסתם התייחד עימה. סוגיה נוספת מצויה גם כן במסכת גיטין (דף כו, ב) שם מובאת ברייתא בה נאמר: "האומר: 'כתבו גט לארוסתי, לכשאכנסנה אגרשנה' - אינו גט", ומבאר עולא שגם כאן יש חשש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. מסוגיה זו עולה שאף בדיעבד גט שנכתב לאחר האירוסין וקודם הנישואין אינו גט. כמו כן יש להבין מהם צדדי הספק לגבי יבמה. המצוֵה לכתוב גט לאישה פנויה כאמור, בסוגייתנו נאמר שהגט פסול כיוון שאין ביד האיש לגרשה. רש"י (ד"ה ולאשה) מבאר שכיוון שבשעה שנכתב הגט אינו ראוי לגרשה - אינו גט. הרמב"ם מוסיף שסיבת הפסול היא משום שהגט לא נכתב "לשמה", דהיינו שגט צריך להיכתב לשם האישה המתגרשת על פי ציוויו של הבעל, אך כאן שהיא עדיין אינה אשתו נמצא שלא נכתב לשם גירושין. בדומה לזה כותב המאירי שהגט לא נכתב על פי ציווי הבעל. התוספות (ד"ה ולאשה) והרא"ש מבארים שהחסרון הוא בעשיית השליחות על כתיבת הגט בשעה שעדיין לא ראוי לגרשה. עם זאת, הם כותבים כי לסוברים שאדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם הרי שאין חסרון והגט כשר. הם מוכיחים כדבריהם מהסוגיה לקמן (צג, ב) בה נאמר שלסוברים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ניתן לשחרר עבד עוד בטרם נקנה, ודיני גט שחרור עבד וגט גירושי אישה שווים. הטור מביא את ההלכה הפשוטה שהגט פסול, אך מוסיף שלדעה שאדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם - הגט כשר. הבית יוסף והמהרש"ל (ים של שלמה סי' ד) תמהים על הוספה זו, שהרי ההלכה הפשוטה היא שאדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם. הב"ח מתרץ שכיוון שיש דעות שאדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם, בגט כזה יש לחשוש לאותם דעות לחומרה ולפסול את האישה לכהונה משום "ריח הגט". המגיה על המשנה למלך (הלכות גירושין ו, ג) כותב שיש הבדל להלכה בין הטעמים בכגון שהבעל מצווה על הסופר לכתוב את הגט בלבד והבעל בעצמו נותן את הגט לאחר שנושא את האישה. לפי הטעם של הרמב"ם הרי גם בכגון זה אין הגט טוב, שהרי נכתב שלא לשמה, אולם לפי התוספות והרא"ש בכגון זה יש להכשיר את הגט לפי הסוברים שאין צריכים שליחות בכתיבת הגט, שהרי לדעתם אין חסרון בלשמה של הגט אלא רק בשליחות, וכאן אין צריכים לשליחות. רבי עקיבא איגר (בגליון הרמב"ם, וכן בשו"ת מהד' תניינא סי' עג וסי' פד) חולק עליו וכותב שגם התוספות מודים לרמב"ם שיסוד החיסרון הוא משום שהגט נכתב שלא לשמה. הוא כותב שגם לפי התוספות אם מצווה על הסופר לכתוב את הגט לאחר הנישואין אין הגט טוב, שהרי אינו יכול לצוות על כך משום שזהו דבר שלא בא לעולם, אולם אם אין חסרון של לשמה לא מובן מדוע זה דבר שלא בא לעולם, הרי כבר עכשיו יכול הבעל בעצמו לכתוב את הגט ולגרשה בו לאחר מכן, אלא על כורחנו שגם לפי התוספות יש חסרון של כתיבת גט שלא לשמה כשכותב בשעה שלא יכול לגרשה, אלא שלפי הסוברים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם חסרון זה אינו קיים כיוון שבידו בשעה זו לקדשה ואז היא ראויה לגירושין. הט"ז (סק"ב) ובעל ערוך השלחן (סעיף ו) מתרצים באופן נוסף את דברי הטור. הם מביאים שישנה דעה (חושן משפט סי' רט, ד) שאם מקנה דבר שלא בא על מנת שהקניין יחול לאחר שאותו דבר כבר יהיה בעולם - הקניין מועיל, ולפי זה גם כאן כשמצווה לכתוב גט והוא יתננו לה לאחר שיישאנה - הגט טוב. עם זאת, בעל ערוך השלחן מסיק שאין לפסוק לקולא כדעה זו, אלא רק לחשוש להחמיר. המצוֵה לכתוב גט למאורסת כפי שהובא לעיל, בסוגייתנו הדין פשוט שהגט טוב, אולם מסוגיות אחרות משמע שאם מגרשה לאחר מכן יש חיסרון בגט זה משום החשש שיאמרו "גיטה קודם לבנה". רש"י (ד"ה הרי זה) מיישב שגם בסוגייתנו הכוונה שהגט כשר רק בדיעבד, וזה על פי הסוגיה במסכת גיטין דף עט, ב שלפי בית הלל גט ישן פסול לכתחילה. התוספות (ד"ה לכשאכנסה) מקשים על פירוש רש"י מהסוגיה במסכת גיטין בדף כו, ב ממנה עולה לפי הבנתם שהכותב גט לאישה לפני שנשאה הגט פסול אף בדיעבד. על כן הם מתרצים בשם רבנו תם שכיוון שהחשש הוא שמא יאמרו גיטה קודם לבנה יש משמעות לשאלה איזה זמן נכתב בגט, וכן האם יש וודאות שהבעל בא על האישה בין כתיבת הגט לבין נתינתו לה. גט ישן, שהוא כדברי המשנה גט שלאחר כתיבתו התייחדו הבעל והאישה, כשר בדיעבד כיוון שאין וודאות שהבעל אכן בא עליה. לעומת זאת, גט שנכתב לפני הנישואין והבעל רוצה לגרש בו את האישה אחר הנישואין פסול אפילו בדיעבד כדברי הגמרא בדף כו, ב מאחר שקרוב לוודאי שלאחר הנישואין בא על האישה. אולם בסוגייתנו מכשירים גט שנכתב לפני הנישואין כיוון שמדובר בכגון שכותב בגט את הזמן של הגירושין עצמם, כלומר זמן שלאחר הנישואין. שיטה נוספת מובאת בתוספות במסכת בבא בתרא (קלה, ב) לפיה סוגייתנו עוסקת בדין מן התורה, דהיינו שגט שנכתב לאחר האירוסין כשר לגרש בו את האישה לאחר הנישואין, אך חכמים גזרו וביטלו גט זה כמבואר במסכת גיטין מחשש שיאמרו גיטה קודם לבנה. הרמב"ם כותב בסתם שהגט כשר כשנכתב בין האירוסין לנישואין, ומבאר הכסף משנה ששיטתו כרש"י, והגט כשר רק בדיעבד. הראב"ד משיג על הרמב"ם וכותב שרק אם כותב בגט את הזמן המאוחר הגט כשר, וזה כשיטת רבנו תם. השלחן ערוך כותב שהגט כשר רק אם נכתב בו הזמן המאוחר שלאחר הנישואין כשיטת רבנו תם. הבית שמואל (סק"א) מבאר שאף שיש פוסלים גט שכתוב בו זמן מאוחר (כמובא בשלחן ערוך אבן העזר קכז, ט), מכל מקום כאן הגט כשר כיוון שאינו נותן לה את הגט עד שמגיע הזמן הכתוב בו. עם זאת הוא מוסיף שמלשון המחבר משמע שלכתחילה לא ראוי לגרש בגט כזה. בהמשך (סק"ב) הוא כותב שאף ששיטת המחבר היא כרבנו תם וגט שנכתב בו זמן מוקדם לנישואין פסול, מכל מקום אם הבעל גירשה בגט כזה והלכה ונישאת כבר - לא תצא כדין הנשאת בגט שפסולו מדרבנן. המצוֵה לכתוב גט ליבמתו רש"י (ד"ה ליבמתו) מבאר שגם כאן הכוונה שמצווה לכתוב גט ליבמתו בעודה זקוקה לו, ובכוונתו לגרשה לאחר שייכנסנה. התוספות (ד"ה ליבמתו) מקשים עליו שלפי דברי הגמרא הסברה שלא יכול לכתוב גט לאישה פנויה היא כיוון שאין בידו לגרשה, והרי גם את יבמתו אינו יכול לגרש. עוד הם מקשים מדוע הגמרא אומרת שהסברה שלא יכול לגרשה היא מפני שלא עשה בה מאמר, הרי המאמר מועיל רק מדרבנן, ואם כן וודאי שאינו מעלה או מוריד לעניין הפסול מן התורה של גט שנכתב לאישה שאינה אשתו. הרא"ש מיישב שכיוון שהיבם יכול לבא על היבמה בעל כרחה ובכך היא נעשית לאשתו, ניתן לומר שדבר זה גורם לכך שכבר עכשיו נחשבת היבמה לאשתו שיכול לגרשה. באופן אחר כותב הרשב"א שכיוון שיכול לחלוץ לה דומה הדבר לאשתו שמגרשה בגט. לגבי השאלה השנייה הם כותבים שהספק של הגמרא לגבי כשרות הגט הוא שמא הגט לא נחשב לגט אף מדרבנן ואינו פוסל את האישה לכהונה, ועל כן הגמרא מציגה את הספק אף לגבי דין דרבנן, שכיוון שלא עשה בה מאמר יש מקום לומר שאין בגט זה ממש אפילו לעניין פסול דרבנן. התוספות עצמם מפרשים באופן אחר. בתחילה הם מביאים בשם ר"י שהספק הוא האם גט זה פוסל את היבמה לכהונה מדרבנן, אך מן התורה פשוט שאין גט שנכתב ליבמה מועיל. עוד הם מפרשים בשם ריב"ם שמדובר בכותב גט ליבמה לפני שעשה בה מאמר כדי לגרשה בו לאחר המאמר, והספק הוא האם גט זה מפקיע את המאמר. הרשב"א מעיר שלפי הסבר התוספות בשם ר"י יש להכריע ספק זה לקולא כדין ספק באיסור דרבנן, אך לפי הסבר רש"י יש לפסוק לחומרה שהרי זה ספק בדין תורה. הרמב"ם כותב שיש לפסוק לחומרה בספק זה, ומכך מסיק הרשב"א שהוא מפרש כרש"י, ועל כן מחמיר שזהו ספק בדין תורה. כך פוסק גם השלחן ערוך. נספח - פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך אמר לסופר: "כתוב גט לפלונית, ויהיה עמי, לכשאשאנה אגרשנה בו", ונכתב ונשאה וגירשה בו - אינו גט, מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב גט זה ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין. אבל אם אמר לו: "כתוב אותו לארוסתי, לכשאשאנה אגרשנה בו, וכנסה וגירשה בו - כשר". כתבו ליבמתו ואחר שיבמה גירשה בו - הרי זה ספק גירושין הואיל ואינה אשתו גמורה כשכתבו. השגת הראב"ד. דוקא שזמן הגט אחר הנישואין, אבל אם כתב זמן הגט מן האירוסין - אינו גט משום דהוי גיטה קודם לבנה. (רמב"ם גירושין ג, ו) אמר לסופר: "כתוב גט לארוסתי, לכשאכניסנה אגרשנה", וכנסה וגירשה בו - הוי גט כיון שבידו לגרשה עתה. במה דברים אמורים? שכתב בו זמן הנתינה, אבל אם כתב בו זמן הכתיבה - פסול. צוה לכתוב גט לגרש בו אשה בעלמא לכשיכניסנה - אינו גט. ואם היא יבמתו ואחר שיבמה גירשה בו - הרי זו ספק מגורשת. (אבן העזר קלב א-ב)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300