[מאשה לא בטיל] - מדקתני לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים ולא קתני לא יבטל אדם מאשה אלא אם כן יש לו בנים שמע מינה הא יש לו בנים מאשה לא בטיל דצריך לישא אשה אבל אין צריך לחזר אחר ראויה לבנים. למכור ס"ת - כדי לישא בת בנים ואם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא עקרה או זקנה.

ב"ש אומרים שני זכרים - אבל לא זכר ונקבה. ילפינן ממשה - שכיון שהיו לו שני בנים פירש מן האשה. מברייתו של עולם - אדם וחוה. משאי אפשר - דאי לא איבראי חוה לא הוה נקבה אחריתי אבל הכא מי שיש לו שני זכרים נקבות הרבה בעולם. מדעתיה - משום שכינה ואסור לשאר כל אדם לעשות כן.

מתניתין - דקתני אא"כ כו' הא אם יש לו יבטל דלא כר' יהושע. לערב - לעת זקנתו. אי זה יכשר - איזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים.

הקדמה קיום פריה ורביה בשני בנים הסוברים שאין חיוב לשאת אישה בת בנים לאחר שקיים פריה ורביה הסוברים שחייב במצוות "לשבת" אך אינו צריך למכור לשם כך ספר תורה הסוברים שצריך למכור ספר תורה כדי לקיים מצוות "לשבת" פסיקת ההלכה הבדלים להלכה בין המצווה מן התורה למצווה מדברי חכמים הקדמה במשנה נחלקו בית שמאי ובית הלל באיזה אופן מתקיימת מצוות פרו ורבו. לפי בית שמאי מקיימים את המצווה על ידי הולדת שני בנים ולפי בית הלל בהולדת בן ובת. בגמרא מבארים שבית שמאי לומדים זאת ממשה רבנו שפרש מאשתו לאחר שנולדו לו כבר שני בנים, ואילו בית הלל לומדים מבריאת העולם שנברא האדם זכר ונקבה. בדעת בית הלל יש לעיין האם יוצאים ידי חובה בבן ובת דווקא, או שהם מקלים יותר מבית שמאי וסוברים שיוצאים ידי חובה גם בבן ובת, וכל שכן בשני בנים. בגמרא מובאים דברי רב נחמן בשם שמואל שאף מי שכבר הוליד ילדים אסור לו לעמוד בלא אישה וחייב להינשא משום שנאמר "לא טוב היות האדם לבדו". הגמרא מבארת שאין סתירה בין המשנה לרב נחמן, והמשנה מחדשת שאינו חייב לשאת אישה בת בנים לאחר שכבר הוליד ילדים, אך עדיין צריך לשאת אישה אף שאינה בת בנים כדי לא לעמוד בלא אישה כדברי רב נחמן. הגמרא מוסיפה שאם לאדם אין אפשרות כלכלית לשאת אישה בת בנים עליו למכור אפילו ספר תורה כדי שיוכל לקיים את המצווה, אך אינו חייב לעשות זאת כדי לשאת אישה שאינה בת בנים. בהמשך מובאת דעתו של רבי יהושע בברייתא שסובר שאף מי שכבר הוליד ילדים עליו להוסיף ולהוליד ילדים נוספים על פי הפסוק "ולערב אל תנח ידך", ורב מתנא פוסק כמותו. יש לעיין האם רבי יהושע חולק גם על דברי רב נחמן בשם שמואל, שהרי לפי רב נחמן משמע שהחיוב לשאת אישה למי שכבר הוליד ילדים הוא משום האיסור לעמוד בלא אישה בלבד, ולא משום המצווה להמשיך ולהוליד כדברי רבי יהושע. על פי זה יש לדון האם לדברי רבי יהושע צריך למכור ספר תורה כדי לקיים את מצוות "לערב אל תנח ידך". קיום פריה ורביה בשני בנים ההלכה הפשוטה נפסקה כבית הלל שמקיימים מצוות פריה ורביה מן התורה בהולדת בן ובת ולא כבית שמאי שמצריכים שני בנים. כאמור בית שמאי פוסקים כך על פי מה שמצינו אצל משה רבנו שפרש מאשתו לאחר שנולדו לו שני בנים, אך בית הלל סוברים שאין להביא משם ראיה מאחר ומשה פרש מדעתו. מכך נראה שלדעת בית הלל לא יוצא ידי חובה בהולדת שני בנים. כך עולה גם מתוך פירושו של הרמב"ם למשנה שכותב שטעמם של בית הלל הוא שבהולדת בן ובת מקיימים את המצווה משום שבכך מתמלאת הכוונה של קיום המין בשלמות. הרשב"א, הריטב"א והמאירי כותבים בפירוש שלפי בית הלל אין יוצאים ידי חובה בשני בנים. לעומת זאת, בירושלמי (הלכה ו) נאמר שיוצאים ידי חובה בשני בנים, ולפי זה הפירוש במשנה הוא שבית הלל מקילים יותר מבית שמאי וסוברים שאף בבן ובת יוצאים ידי חובה. הרי"ד (בפסקיו) כותב שכך יש לפרש אף בסוגייתנו, כיוון שלדעתו הסברה הפשוטה היא שאם יוצאים ידי חובה בבן ובת כל שכן שיוצאים ידי חובה בשני בנים. הוא מבאר שהגמרא מעמידה את מחלוקת בית הלל ובית שמאי בשאלה מהו המקור ממנו לומדים את אופן קיום המצווה, לפי בית שמאי המקור הוא ממשה רבנו ואין לומר שלומדים מבריאת העולם כיוון ששם לא הייתה אפשרות אחרת לקיים את העולם. לעומת זאת, בית הלל סוברים שאין לומר שהמקור הוא ממשה רבנו כיוון ששם הסיבה שפרש מאשתו אינה משום שכבר קיים את המצווה, אלא משום כבוד השכינה ולכן יש ללמוד מבריאת העולם. אמנם, לאחר שבית הלל לומדים את אופן קיום המצווה מבריאת העולם, יש מקום לומר שכל שכן שיוצאים ידי חובה בשני בנים. בעל ההשלמה (אות יא) מביא ראיה שבנים עדיפים משיטת אביי בהמשך הגמרא שסובר שאם אדם הוליד בת שמתה אך הניחה בן - יצא ידי חובת המצווה, אך אם בנו הוליד בת ומת - לא יצא ידי חובה, ומשמע שהבן עדיף על הבת. הרשב"א, הריטב"א והמאירי כותבים שאין להביא משם ראייה שכן שם מדובר על בני בנים שמקלים בהם יותר כמו שמצינו בדעת רבא, שהלכה כמותו, שסובר שיוצאים ידי חובה אף בשתי בנות שנולדו מבנו ובתו. מלשון הרמב"ם והשלחן ערוך משמע בפשטות שיוצא ידי חובה דווקא כשנולדו לו בן ובת. אמנם, בשו"ת אבני נזר (אה"ע סי' א) כותב שלמהרי"ט היו רק בנים, ואף על פי כן לא נשא אישה נוספת כדי לקיים את המצווה. בעל אבני נזר מסביר שניתן לסמוך על שיטת הירושלמי. הוא מוסיף שגם בספר הזהר (חלק ג, קמח, א) נאמר שמקיימים את המצווה בשני בנים בדומה לירושלמי, שם מסבירים שמשה פרש מאשתו מאחר שכבר קיים פריה ורביה. הסוברים שאין חיוב לשאת אישה בת בנים לאחר שקיים פריה ורביה כאמור, הגמרא מבארת שישנה מחלוקת בין התנא של משנתנו שסובר שלאחר שקיים אדם מצוות פריה ורביה שוב אינו חייב לשאת אישה בת בנים לבין רבי יהושע שסובר שעדיין מצווה במצוות "לערב אל תנח ידך" ורב מתנא פוסק כמותו. אף על פי כן הריא"ז פוסק (הלכה ג, ו) שמי שכבר קיים מצוות פריה ורביה והוליד לפחות בן ובת אינו חייב לשאת אישה בת בנים ורשאי להיבטל מפריה ורביה. בעל קרן אורה מעלה אפשרות להסביר שיטה זו שמדברי רב נחמן בשם שמואל שאף אדם שיש לו כבר כמה בנים חייב לשאת אישה משום הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו" משמע שאין חיוב לשאת אישה משום מצוות הולדה למי שכבר יש כמה בנים. מכך נראה שגם רב נחמן בשם שמואל מסכים לסתם המשנה שמי שהוליד בן ובת אינו חייב לשאת אישה בת בנים, ואם כן יש לפסוק את ההלכה כסתם משנתנו וכדעת רב נחמן בשם שמואל, ולא כרבי יהושע שבברייתא וכרב מתנא. לעומת זאת, הרמב"ן (במלחמות ה') כותב שרב נחמן בשם שמואל אינו חולק על דעת רבי יהושע ורב מתנא, ואפשר שהחידוש בדבריו שמדובר באיסור גמור לעמוד בלא אישה, ולא רק במצווה ולכן בית דין כופים על האדם לקיימה, ואפשר אף שחיוב זה הוא מן התורה כפי שנלמד מהפסוק "לא טוב היות האדם לבדו". עוד הוא מוסיף שאפשר שהחידוש בדברי רב נחמן בשם שמואל שאף אדם שאינו בר הולדה, כגון זקן או סריס, שאינו צריך לשאת אישה בת בנים כדי להוליד, אסור לו לעמוד בלא אישה ויכול לשאת אישה שאינה בת בנים. הסוברים שחייב במצוות "לשבת" אך אינו צריך למכור לשם כך ספר תורה הרי"ף מביא בהלכותיו את המשנה, את דברי רב נחמן בשם שמואל ואת דברי רבי יהושע. בעל המאור והרא"ש כותבים שמכך שהשמיט את דברי הגמרא שהתנא של המשנה חולק על רבי יהושע, וכן מכך שמביא את כל הדעות משמע שמבין שאין מחלוקת ביניהם להלכה. על כן הם מבארים שדינו של רבי יהושע שלעולם יש לאדם לשאת אישה בת בנים מוסכם על כולם, אלא שאם אין לו די רכוש כדי לשאת אישה בת בנים אזי אם עוד לא הוליד ילדים עליו למכור ספר תורה כדי לקיים מצווה זו. אולם אם כבר הוליד בנים - אינו צריך למכור ספר תורה כדי לשאת אישה, אך אף על פי כן אל יעמוד בלא אישה כלל אלא ישא אישה שאינה בת בנים. מדברי הרא"ש משמע שלדעתו הרי"ף כלל לא גורס בגמרא את המשפט: "מתניתין דלא כרבי יהושע". לפי זה, יוצא שלהלכה אדם שכבר הוליד ילדים וקיים מצוות פריה ורביה אינו צריך למכור ספר תורה לשם קיום מצוות "לשבת". בדומה לזה מבאר בעל אבני מילואים (סי' א סק"ד) בדעת ר"י שבתוספות (ד"ה נפקא). הוא כותב שדברי ר"י שאדם שיש לו בנים מצווה בהולדת ילדים נוספים אך אינו צריך למכור לשם כך ספר תורה נאמרו אף בדעת רבי יהושע, וכך נפסק גם בפסקי התוספות. אמנם, לכאורה דבריו קשים, שהרי התוספות עוסקים בדברי הגמרא שבביאור המשנה, ולא בדעת רבי יהושע שלפי הגמרא חולק על התנא של משנתנו. הסוברים שצריך למכור ספר תורה כדי לקיים מצוות "לשבת" בעל המאור והרא"ש עצמם כותבים שלפי רבי יהושע שהלכה כמותו אף מחויב למכור ספר תורה כדי לקיים מצוות "לשבת", בניגוד לתנא של משנתנו שסובר שאין חייבים בכך. בדומה לזה כותב המהרש"א (מהדורא בתרא) בדעת התוספות שהמחלוקת בין התנא של משנתנו לבין רבי יהושע היא האם מחוייבים למכור ספר תורה לשם קיום מצוות "לשבת", אך כולם מסכימים שאדם שבאפשרותו לשאת אישה בת בנים - חייב לעשות זאת אף אם כבר יש לו ילדים. הרמב"ן כותב שזו גם דעת הרי"ף. הוא מסביר שהרי"ף מביא את משנתנו כדי ללמוד ממנה אימתי מקיים אדם את המצווה מן התורה, וראה להלן ההבדל להלכה בין הדין מן התורה לבין מצוות "לערב אל תנח ידך", אך מדרבנן מחויבים להוליד ילדים גם מעבר לחיוב מן התורה כדברי רבי יהושע. כמו כן כפי שהובא לעיל יש משמעות לדברי רב נחמן בשם שמואל כאשר הבעל אינו מסוגל ללדת, ואף על פי כן צריך לשאת אישה. פסיקת ההלכה הרמב"ם כותב שמדברי סופרים יש מצוות הולדה גם למי שיש לו בנים. אולם בהלכה ז הוא כותב שמי שכבר הוליד בנים מותר לו לשאת עקרה. המגיד משנה (הלכה ז) מבאר שהרמב"ם כותב בהלכה זו את הדין מן התורה, אולם מדרבנן יש מצוות הולדה גם למי שיש כבר ילדים כמבואר בדבריו בהלכה טז. רבנו אברהם מן ההר מבאר בדעת הרי"ף והרמב"ם שאף מוכרים ספר תורה כדי לקיים מצוות "לערב אל תנח ידך". לעומת זאת הלחם משנה סובר שכדי לקיים את המצווה מדרבנן אין מוכרים ספר תורה ובכך הוא מבאר את ההבדל בין הלכה ז להלכה טז, אלא שהוא מתקשה שמדברי הרמב"ם בהלכות ספר תורה (י, ב) משמע שבכל מצב מוכרים ספר תורה כדי לשאת אישה. המחבר בשלחן ערוך מביא את שתי הדעות, את דעת הסוברים שאין מוכרים ספר תורה כדי לקיים מצוות "לערב אל תנח ידך" בתחילה בסתם, ואת הדעה שמוכרים ספר תורה לשם כך בשם "יש אומרים". בעל חלקת מחוקק (סקי"א) מדייק מכך שהעיקר להלכה כדעה הראשונה ואין למכור ספר תורה לשם קיום מצווה זו. לעומת זאת, בעל בית שמואל (סקט"ז) כותב שהעיקר כדעה השנייה שזו דעת רוב הראשונים, והדעה הראשונה היא רק ביאור בעל המאור והרא"ש בדעת הרי"ף. הבדלים להלכה בין המצווה מן התורה למצווה מדברי חכמים הראשונים מציינים מספר הבדלים להלכה בין המצווה לקיים פריה ורביה מן התורה, לבין המצווה מדברי חכמים. הרמב"ן (במלחמות ה') כותב שאין כופים את האדם לקיים את המצווה מדברי חכמים, בעוד שעל המצווה מן התורה כופים. עוד הוא מוסיף שיש הבדל לעניין ההלכה שאישה שפעמיים התגרשה לאחר שלא ילדה עשר שנים, שאסורה להינשא למי שעוד לא קיים את המצווה מן התורה, אך מי שכבר הוליד ילדים רשאי לשאתה, שעדיין הדבר ספק אם היא ראויה ללדת, וכיוון שהחיוב להוליד אינו אלא מדברי חכמים אינו צריך להחמיר. בעל המאור מביא שני הבדלים נוספים. ההבדל הראשון הוא לעניין מי שנשא אישה ולא ילדה במשך עשר נשים, שאם עוד לא קיים את מצוות פריה ורביה מן התורה חייב לגרשה ולשאת אישה בת בנים, אך אם קיים את המצווה מן התורה אינו חייב לגרשה. עוד הבדל הוא לעניין הלכות אבלות, שמי שמתה אשתו צריך לחכות שיעברו שלשה רגלים בטרם הוא נושא אישה אחרת, אך אם עוד לא קיים את המצווה מן התורה מותר לו לשאת אישה מיד. נספח - פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך כמה בנים יהיו לאיש ותתקיים מצוה זו בידו? זכר ונקבה, שנאמר: "זכר ונקבה בראם". היה הבן סריס או שהיתה הבת אילונית - לא קיים מצוה. לא ישא אדם עקרה וזקנה ואילונית וקטנה שאינה ראויה לילד אלא אם כן קיים מצות פריה ורביה או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה. נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה - הרי זה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד, ואם לא רצה להוציא כופין אותו ומכין אותו בשוט עד שיוציא. וכו'. אף על פי שקיים אדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם. וכן מצות חכמים היא שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבא לידי הרהור, ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד. (רמב"ם אישות טו, ד, ז, טז) כיון שיש לאדם זכר ונקבה, קיים מצות פריה ורביה, וכו'. אף על פי שקיים פריה ורביה אסור לו לעמוד בלא אשה, וצריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו, אפילו יש לו כמה בנים. ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אלא אם כן ימכור ספר תורה, אם אין לו בנים - ימכור כדי שישא אשה בת בניםף, אבל אם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה. ויש אומרים שאפילו אם יש לו בנים ימכור ספר תורה כדי שישא אשה בת בנים. הגה. מיהו אם מכיר שאינו בן בנים עוד ואינו ראוי עוד להוליד, ישא אשה שאינה בת בנים. וכן אם יש לו בנים הרבה ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו - מותר לישא אשה שאינה בת בנים, אבל אסור לישב בלא אשה משום חשש זו. (אבן העזר א, ה-ו)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300