דכרכים - שהוא מקום שווקים, ומתקבצים שם ממקומות הרבה, והיא עשויה לכל הבא להתפלל, ואין לה בעלים מיוחדים. דכפרים - כל בעליו ניכרים, והרי הוא כבית השותפין.

הקדמה הסוברים שמקום קדוש פטור ממזוזה הסוברים ששימוש קודש פוטר ממזוזה חיוב מזוזה בבית כנסת שיטת הרמב"ם חיוב בית מדרש במזוזה הקדמה בדפים אלו במסכת אנו עוסקים בדיני מזוזה. בין שאר הדינים שנידונים לגבי המזוזה, נידונת השאלה מה מוגדר כבית שמחויב במזוזה. בגמרא מובאת המחלוקת בין חכמים לרבי יהודה לגבי חיוב מזוזה בלשכת פרהדרין, ומסקנת הסוגיה שמחלוקתם תלויה בשאלה האם דיור בעל כורחו של האדם מוגדר כדיור שמחייב במזוזה. חכמים סוברים שגם זה נחשב לדיור ולכן מובן מדוע לשכת פרהדרין הייתה מחויבת במזוזה, ואילו רבי יהודה סובר שאינו מוגדר כדיור. עם זאת גם הוא מסכים שבלשכת פרהדרין הייתה מזוזה אך רק מדרבנן כדי שלא יבואו לומר שהכהן אסור בבית אסורים, שהרי רואים שהוא גר במקום בלי מזוזה. בהמשך הגמרא מובאת ברייתא שפוטרת מזוזה בהר הבית, הלשכות והעזרות משום שנאמר בפסוק לגבי מזוזה לשון "בית", ודורשים חכמים מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול, להוציא מקומות קדושים שאינם חייבים במזוזה. מדרשה זו לכאורה עולה שכל המקומות בהר הבית פטורים ממזוזה אף אם גרים בהם, שהרי הם מקומות מקודשים. יש לעיין אם כן כיצד ברייתא זו מתיישבת עם הברייתא בה מובאת מחלוקת רבי יהודה וחכמים שמחייבים מזוזה בלשכת פרהדרין. אף שרבי יהודה עצמו סובר שהחיוב רק מדרבנן, מכל מקום סברתו היא כי דיור בעל כורחו של האדם אינו דיור, ומשמע שאם היה מודה לחכמים שדיור בעל כורחו מוגדר כדיור גם הוא היה מסכים לדבריהם שיש לחייב מזוזה בלשכת פרהדרין מן התורה. בהמשך מובאת ברייתא שמחייבת מזוזה בבית הכנסת, אולם לאחר מכן מובאת ברייתא נוספת בה נחלקו רבי מאיר וחכמים לגבי חיוב מזוזה בבית הכנסת שאין בו בית דירה, שחכמים פוטרים בכגון זה. אמנם גם הם מסכימים שאם יש בו בית דירה, בית הכנסת חייב במזוזה. יש לעיין מה טעמם של חכמים לפטור ממזוזה בבית הכנסת, ומהי ההלכה בעניין זה. עוד יש לשאול לגבי בית מדרש, האם דינו שווה לדין בית הכנסת. שאלה זו עולה הן מתוך השוואה שמופיעה בסוגייתנו בין בית כנסת לבית מדרש, והן מתוך סוגיות נוספות. הסוברים שמקום קדוש פטור ממזוזה כאמור, לגבי לשכת פרהדרין נחלקו רבי יהודה וחכמים האם דיור בעל כורחו מוגדר כדיור. לעומת זאת בברייתא שבהמשך דורשים שרק בית חול חייב במזוזה, אך "הר הבית, הלשכות והעזרות" פטורים ממזוזה כיוון שהם במקום קדוש. על פי לימוד זה לכאורה לכל הדעות יש לפטור את לשכת פרהדרין ממזוזה. אכן, הריטב"א (י"א ע"ב ד"ה יצאו) כותב שישנה מחלוקת בין הברייתות, שלפי הברייתא בה מובאת מחלוקת רבי יהודה וחכמים אין פטור של מקום קדוש ממזוזה. אמנם יש להקשות לשיטתו, מדוע אין הגמרא מסבירה את שיטת רבי יהודה שסובר שאין חיוב מזוזה מן התורה בלשכת פרהדרין כשיטת הברייתא שסוברת שקודש פטור ממזוזה. גם התוספות ישנים כותב (י"א ע"ב ד"ה יצאו) שנחלקו הברייתות האם פוטרים מקום קודש ממזוזה, והוא מיישב (י"ב ע"א ד"ה הא) שאין להסביר את טעמו של רבי יהודה שפוטר את לשכת פרהדרין מטעם שהיא קודש, שאם כך אין מקום לגזירה "יאמרו כהן גדול בבית אסורים" שהרי כולם יודעים שהטעם שאין מזוזה בלשכת פרהדרין היא מטעם שזהו מקום קדוש. מכל מקום, משיטת הריטב"א והתוספות ישנים עולה שלפי הברייתא שפוטרת את לשכת פרהדרין ממזוזה הפטור של מקום קדוש הוא אפילו במקום שיש בו דיור אנשים. כך עולה גם מתוך דברי התוספות רא"ש (י"א ע"ב ד"ה יצאו) שכותב שגם חכמים וגם רבי יהודה מסכימים שמן התורה יש לפטור מקום קדוש ממזוזה, אלא שמדרבנן מחייבים, ומחלוקתם היא האם יש מקום לגזור מדרבנן גם בלשכת פרהדרין. רבי יהודה סובר שבלשכת פרהדרין אין לגזור משום שגם אם הייתה מקום חול גמור הייתה פטורה ממזוזה מכיוון שדיור בעל כורחו אינו דיור, אך אף על פי כן קבעו שם מזוזה כדי שלא יאמרו כהן גדול בבית אסורים. נראה שלשיטתו לא קשה מה שמובא בתוספות ישנים מדוע רבי יהודה גוזר "יאמרו כהן גדול בבית האסורים", הרי יודעים שהוא נמצא במקום קודש שפטור, מכיוון שגם רבי יהודה מסכים לשיטת חכמים שאף שמקום קודש פטור מן התורה, מכל מקום חייב מדברי חכמים, אלא שבלשכת פרהדרין יש לפטור ממזוזה כיוון שאף אם היה מקום חול היה פטור משום שדיור בעל כורחו אינו דיור, ובכל זאת גזרו מדרבנן שלא יאמרו כהן גדול בבית האסורים. הסוברים ששימוש קודש פוטר ממזוזה המאירי (י' ע"א ד"ה אין) כותב שבית חייב במזוזה רק אם יש בו דיור של חול, ואם יש בו כזה הרי הוא חייב במזוזה אף אם הוא מקום קודש. מתוך דברים אלו אנו לומדים שהמאירי סובר שאין סתירה בין הברייתות, והלימוד המובא בדף י"א ע"ב משמעותו שדיור שהוא של קודש אינו מחייב במזוזה, אולם מקום שהוא קדוש אך דרים בו בדיור של חול - חייב במזוזה. כיוצא בזה מסביר גם החתם סופר (שו"ת יו"ד, סימן רפ"א). רבי אלעזר משה הלוי הורוויץ בהגהותיו (נדפסות בסוף הגמרא) מסביר שהיה מקום לחייב מזוזה בלשכות של קודש אף שלא גרים בהם, בדומה לחיוב מזוזה בבתי אוצרות, שאלו מקומות שאף שאין גרים בהם מכל מקום הם לשימוש אנשים. אלא שבזה למדנו מהפסוק ששימוש של קודש לא מחייב במזוזה. אולם אם גרים בהם ממש דיור של חול - בזה לא פטר הלימוד מהפסוק. גם בהמשך מביא המאירי (ד"ה נמצא) שאחד מהתנאים הנצרכים לחיוב מזוזה הוא "דירת חול". אולם הוא מוסיף ש"יש מוסיפין שאף הבית יהא במקום חול". נראה שהוא מכוון לשיטות שהובאו לעיל שסוברות שכל מקום שהוא קודש פטור ממזוזה אף אם גרים שם דיור של חול. חיוב מזוזה בבית כנסת בברייתא נחלקו חכמים ורבי מאיר, שלפי חכמים בית כנסת חייב במזוזה רק אם יש בו בית דירה, ואילו לפי רבי מאיר אף אם אין בו בית דירה הוא חייב במזוזה. ההלכה נפסקה כחכמים, אלא שצריך להבין מאיזה טעם פוטרים חכמים בית כנסת שאין בו בית דירה, ומדוע כאשר יש בו בית דירה הדין משתנה. כמובן שיש לדון בכך לאור השיטות השונות בביאור פטור מקום קודש ממזוזה. לשיטת הריטב"א והתוספות ישנים שהובאה לעיל שמקום קדוש פטור ממזוזה נראה שגם כאן יש להסביר את פטור בית הכנסת משום שהוא מקום קדוש. בעל שו"ת שרידי אש (חלק ב', סימן פ') מבאר שאף שקדושת בית הכנסת היא מדרבנן, מכל מקום מצינו שהמקום נקרא "קודש" בלשון הפסוק, כמו שדרשו חכמים (מגילה כ"ט ע"א) "ואהי להם למקדש מעט - אלו בתי כנסיות שבבבל". בדומה לזה מובא בשאילתות (עקב, שאילתא קמ"ה) "ובתי כנסיות ומדרשות נמי פטורין דאיקריין מקדש, שנאמר: 'והשמותי את מקדשיכם' ". אמנם לשיטה זו יש להבין מדוע כאשר יש בית דירה בבית הכנסת הוא חייב במזוזה. הנימוקי יוסף (על הלכות מזוזה לרי"ף ו' ע"ב, נדפס בסוף מסכת מנחות) מסביר בטעם החילוק בין בית כנסת של כפרים לבית כנסת של כרכים שבית כנסת של כפרים מן הסתם נבנה על דעת שילינו בו אורחים, ועל כן מראש אין הקדישו הקדש גמור. מדבריו עולה שכאשר יש בבית הכנסת בית דירה, הרי זה ממעט מלכתחילה את קדושת בית הכנסת ומשום כך אין בית הכנסת מוגדר כמקום קודש גמור שפטור ממזוזה. לשיטת המאירי פטור בית הכנסת פשוט מכיוון שאין בו דיור של חול, ברם אם אכן יש בו בית דירה - הרי הוא חייב במזוזה. לשיטתו גם מובן מדוע אף שקדושת בית הכנסת היא מדרבנן, מכל מקום שימושו הוא בוודאי שימוש לצורכי קודש ולכן אינו מוגדר כדיור חול שמחייב במזוזה, וכך מסביר זאת החתם סופר שהובא לעיל. שיטת הרמב"ם הרמב"ם פוסק מחד שהפטור של הר הבית, הלשכות והעזרות, וכן של בית כנסת הוא משום שהן "קודש" ומאידך מחייב מזוזה בלשכת פרהדרין מפני שהייתה בה דירה לכהן הגדול. פסיקה זו היא לא כשיטת הריטב"א והתוספות ישנים שהרי לשיטתם אם אנו פוסקים שהר הבית פטור ממזוזה משום שהוא קודש, יש לפטור גם את לשכת פרהדרין אף שיש בה בית דירה. אמנם נראה כי אין להסביר את שיטת הרמב"ם כמאירי שהרי הוא כותב בהלכה א' שאחד מהתנאים שמחייבים מזוזה הוא שיהיה הבית חול, ומשמע שאם הוא קודש הוא פטור אף שיש בו דיור חול. מסתבר כי שיטתו של הרמב"ם היא כשיטתם העקרונית של הריטב"א והתוספות ישנים שמקום קדוש פטור לגמרי ממזוזה. עם זאת הרמב"ם פוסק שלשכת פרהדרין חייבת במזוזה זאת מאחר שאיננה מקום קודש גמור. בעל שרידי אש מבאר זאת על פי דברי המאירי שאין ללשכת פרהדרין דין קודש גמור מכיוון שהייתה פתוחה לחול. הוא מוסיף שניתן לומר שמלכתחילה נבנתה על מנת לשמש את הכהן הגדול ומשום כך לא חלה עליה קדושה גמורה בדומה לבית כנסת של כפרים כסברת הנמוקי יוסף שהובאה לעיל. הנצי"ב בספרו העמק שאלה (על השאילתות שם, סקי"ב) מסביר באופן נוסף שלשכת פרהדרין הייתה נבנית מכספו של הכהן הגדול ועל כן אין בה קדושה כשאר בית המקדש. חיוב בית מדרש במזוזה בסוגייתנו אין התייחסות ישירה לדין בית מדרש, אולם מצינו פטור בית כנסת ממזוזה ובהמשך הסוגיה (י"ב ע"א) לגבי נגעים הגמרא כורכת יחד דין בית כנסת ובית מדרש. התוספות (י"א ע"ב ד"ה שאין) מביאים מקורות נוספים לדין מזוזה בבית המדרש ומדבריהם עולה שאם לבית המדרש ישנו פתח לבית פרטי יש לחייב מזוזה בפתח זה. כמו כן נראה שאם מדובר בבית מדרש ששייך לאדם פרטי בית המדרש חייב במזוזה. אולם ההלכה לגבי בית מדרש סתם היא שהוא פטור ממזוזה. כך פוסק גם הרמב"ם. לעומת זאת, הרא"ש (הלכות מזוזה, סימן ו') מביא שמהר"ם מרוטנבורג קבע מזוזה בפתח בית מדרשו, ומאז הפסיקה רוח רעה לבעתו. כך מסיק גם המרדכי להלכה. השולחן ערוך מביא תחילה את שיטת הפוטרים, אך מוסיף שיש מחייבים ונכון לחוש לדבריהם ולקבוע מזוזה גם בבית המדרש אך ללא ברכה. הגר"א כותב שמקור לחיוב מזוזה בבית המדרש הוא על פי סוגיה שבירושלמי. הב"ח והש"ך (סקי"ט) מבארים את הסברה לחלק בין בית כנסת לבין בית מדרש, שבבית מדרש מתוך שהתלמידים יושבים שם כל היום מהבוקר עד הערב דומה לדירה. הפתחי תשובה (סק"ט) מביא בשם התוספות שאם בית המדרש שייך לאדם פרטי שהוא חייב במזוזה. נספח - פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה, ואלו הן: ...ויהיה הבית חול... הר הבית, הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן קדש, בית הכנסת של כפרים שהאורחין דרין בו חייב במזוזה, וכן בית הכנסת של כרכין אם היה בו בית דירה חייב, כל השערים שהיו במקדש לא היה להם מזוזות חוץ משער נקנור ושלפנים ממנו, ושל לשכת פרהדרין מפני שהלשכה הזאת היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי ההפרשה. (רמב"ם הלכות תפילין ספר תורה ומזוזה, פרק ו', הלכות א', ו') בית הכנסת, אם יש בו דירה לשום אדם חייב במזוזה. בית המדרש פטור מהמזוזה. ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב במזוזה באותו פתח. ויש אומרים שבית המדרש חייב במזוזה, ונכון לחוש לדבריהם אבל לא יברך עליה. (יורה דעה רפ"ו, ג', י')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300