נברשתא - מנורה, ודומה לו בספר (דניאל ה) לקבל נברשתא דדהבא במעשה בלשאצר. שפרשת סוטה כתובה עליה - ולא יצטרך להביא תורה לכתוב ממנו מגילת סוטה במקדש.

שמע מינה כו' - ופלוגתא היא במסכת גיטין בפרק הניזקין (ס, א). באלף בית - אותיות של ראשי התיבות. כשהוא כותב - כהן הכותב את המגילה להשקותה. כמה שכתוב בטבלא - לפי סימני האותיות. בסירוגין - אם לא שכב אחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא, ואת כי שטית ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא, יתן ה' אותך ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא ובאו המים ואחריו ראשי תיבות (אם שכב ואת כי שטית).

הקדמה שיטת הרמב"ם שיטת המאירי והרי"ף כתיבה באלף בית ובסירוגין גדרי הכתיבה האסורה הקדמה במשנה למדנו על פעולות הילני המלכה לטובת המקדש, ובין השאר על כך שהכינה טבלא של זהב שבה כתובה פרשת סוטה כדי שלא יצטרכו להביא ספר תורה במיוחד בכל פעם שכותבים את פרשת סוטה לצורך השקאת הסוטה. הגמרא מקשה שממעשה זה ניתן להסיק שמותר לכתוב פרשיות בודדות מן התורה, זאת בניגוד לחלק מהדעות במסכת גיטין (ס' ע"א) שם למדנו על מחלוקת בעניין זה. במסכת גיטין נחלקו הדעות האם התורה מלכתחילה ניתנה כיחידה שלמה, או כמגילות רבות שרק לאחר מכן צורפו יחד לתורה השלמה. בהמשך מסתפקת הגמרא האם מותר לכתוב פרשיות בודדות מהתורה, ומסבירה שספק זה הוא גם לשיטה שמלכתחילה ניתנה התורה כמגילות מגילות מאחר שבסופו של דבר חוברו והודבקו כל המגילות ליצירה שלמה שאין להפרידה. דעת רבה שאסור לכתוב פרשיות שלא במסגרת כתיבת התורה כולה. בעניין זה מביאה הגמרא ברייתא בה נחלקו הדעות האם יש איסור לכתוב פרשיות, כשלדעת תנא קמא יש איסור בדבר ורבי יהודה מקל. כאמור בסוגייתנו הגמרא רוצה לסייע לדעה שמותר לכתוב פרשיות בודדות מהמעשה בטבלה שהכינה הילני, אך הגמרא דוחה זאת. מתחילה אומרת הגמרא שאפשר שהטבלה נכתבה ב"אלף בית", ובהמשך היא מוסיפה שאפשר להעמיד את כתיבת פרשת סוטה בכתיבה ב"סירוגין". יש להבין מהו הפירוש של כתיבה ב"אלף בית" וב"סירוגין" שכפי שעולה מהגמרא באופן זה לכל הדעות מותר לכתוב פרשיות. בברייתא שבמסכת גיטין נאמר לפי הדעה האוסרת לכתוב פרשיה בפני עצמה שאם כוונתו להשלים את הפרשה מותר לכותבה, ויש לשאול מה הכוונה "להשלים", האם דווקא כשרוצה להשלים את כתיבת התורה כולה, או שמא אפילו כתיבת חומש שלם מותרת. כמו כן יש לברר מהו פסק ההלכה במחלוקת זו. שיטת הרמב"ם הרמב"ם בהלכה שלפנינו פוסק כדעה שאוסרת לכתוב פרשיות כשאינן במסגרת של כתיבת חומש שלם, וזה כשיטת תנא קמא שבברייתא וכשיטת רבה. הכסף משנה מסביר שהרמב"ם פוסק כך כיוון שבאמוראים מצינו את דעת רבה שמכריע כך ואין מי שחולק עליו. כמו כן מסוגייתנו שמקשים מהמשנה שניתן להסיק ממנה שמותר לכתוב פרשיות בפני עצמן והגמרא מתאמצת לדחות ראיה זו משמע שההלכה כדעה האוסרת. מדברי הרמב"ם משמע שכתיבת חומש שלם אינה בכלל האיסור, ולכן אם בדעתו להשלים את הפרשה לחומש שלם הדבר מותר. הכסף משנה מסביר שאפשר ללמוד כך מהגמרא במסכת גיטין שמסתפקת האם יוצאים ידי חובת קריאת התורה בקריאה מחומש בודד, ומשמע שמותר לכתוב חומש בפני עצמו. לעומת זאת, הדרישה (סק"א) מעלה אפשרות בדעת הרמב"ם שאף שמותר לכתוב כל חומש בפני עצמו, מכל מקום זהו דווקא כאשר עושה זאת במסגרת כתיבת כל התורה כולה, דהיינו שאם הוא מתכוון לכתוב את כל חמשת החומשים יכול לכתוב כל חומש בפני עצמו ולכרכו בנפרד, אך אפשר שאין לכתוב רק חומש בפני עצמו בלבד. השולחן ערוך מעתיק את דברי הרמב"ם. שיטת המאירי והרי"ף המאירי במסכת גיטין פוסק כדעת רבי יהודה שאין מניעה לכתוב פרשיות בודדות מהתורה, אך הוא כותב שגם לשיטת רבי יהודה הדבר מותר רק אם כותב עניין שלם. אמנם בהמשך הוא מביא בשם גדולי הפוסקים שבזמן הזה התירו לכתוב לגמרי להתלמד משום "עת לעשות לה' " וכך הוא כותב גם בסוגייתנו. נראה שכוונתו לדברי הרי"ף במסכת גיטין (כ"ח ע"א בדפי הרי"ף) שכותב שמותר לכתוב מגילה לתינוק כדי שיתלמד בה. אכן, הרא"ש והר"ן במסכת גיטין תמהו על הרי"ף מדוע הוא פוסק בניגוד לדעת תנא קמא ורבה. הר"ן עצמו במסכת שבת (מ"ג ע"א בדפי הרי"ף) מסביר שהטעם הוא כדברי המאירי משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך". גם הרא"ש במסכת גיטין בהסברו השני כותב מעין סברה זו שהתירו לכתוב מפני העניים שאם לא יתירו להם לכתוב פרשיות בודדות בפני עצמן לא יהיה באפשרותם ללמוד תורה. בדומה לזה מסביר הרמב"ם את דעת המתירים וכותב בתשובה (מהד' בלאו, סימן רס"ח) שיש איסור ברקימת פסוקים על טלית מהטעם שאין לכתוב פסוקים שלא כחלק מספר שלם, ואף המתירים לא התירו אלא משום עת לעשות לה' ורק לצורך לימוד, אך לצורך קישוט הטלית אין מי שיתיר. אמנם על הסברה להתיר משום העניים כותב הבית יוסף שבגמרא עצמה (במסכת גיטין) העלו את האפשרות ש"כיוון דלא אפשר" יש להתיר לכתוב מגילה לתינוק, ובכל זאת המסקנה נראית שהדבר אסור. עוד מקשה המהרש"ל (ים של שלמה למסכת גיטין) שלא מצינו שהתירו איסורים לצורך עניים. מכל מקום, לפי ההסברים שהובאו לעיל גם הרי"ף מסכים שמעיקר הדין אין היתר לכתוב חלקים מהתורה, והתירו רק משום הצורך. לעומת זאת, בעל כתב סופר (בחידושיו למסכת גיטין) מדייק מלשון הרי"ף שההיתר לכתוב מגילה לתינוק אינו משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך" אלא מפני שסובר שמעיקר הדין אין בכך איסור. הוא מביא בהקשר לזה את הסברו הראשון של הרא"ש בדעת הרי"ף שכיוון שפוסקים כרבי יוחנן שהתורה מלכתחילה ניתנה מגילות מגילות אם כן אין איסור לכתוב פרשיות בפני עצמן. אמנם הגמרא אומרת שאף לרבי יוחנן יש להסתפק בדבר מאחר ונדבקו המגילות לספר אחד שוב אין להפרידן, אך בעל כתב סופר כותב שלפי סברה זו היה לאסור גם כתיבת חומש שלם בפני עצמו, ומכיוון שבכתיבת חומש שלם אנו מקלים, מכאן שלא מקבלים סברה זו ויש להקל אף בכתיבת פרשיות בודדות. למעשה הט"ז (סק"א) והש"ך (סק"ג) מביאים את דברי הפוסקים המקלים, וכותבים שכך המנהג המקובל. אמנם הט"ז מגביל היתר זה רק לכתיבה לצורך לימוד ולא לקישוט ולנוי. כתיבה באלף בית ובסירוגין כאמור כתיבה באלף בית ובסירוגין אינה כלולה באיסור לכתוב מגילה בפני עצמה ומותרת אף לאוסרים. רש"י מפרש שכתיבה באלף בית פירושה בראשי תיבות. לעומתו מסביר רבנו קרשקש (במסכת גיטין) שמדובר שאמנם כותב את כל האותיות אך במפוזר. אפשר שרבנו קרשקש לא מפרש כרש"י מאחר ובדרך כלל כתיבה בראשי תיבות נקראת בלשון חכמים נוטריקון ולא באלף בית. עם זאת, נראה כי רבנו קרשקש להלכה יסכים להסברו של רש"י שכתיבה בראשי תיבות מותרת, אך יש לעיין האם גם לפי הסבר רש"י כתיבה באותיות מפוזרות לא נאסרה. לגבי כתיבה בסירוגין מפרש רש"י שהכוונה לכתיבת המילים הפותחות את הפסוק בשלמותן, והמשך הפסוק בראשי תיבות, וכך מפרש גם המאירי. הערוך (ערך סרג) מפרש שכותב חלק מהמילים בדילוגים. פירוש נוסף מובא בפירוש המשניות לרמב"ם על מסכת סוטה (ב', ד') שכתיבה בסירוגין היא כתיבה לא בשורות אלא בטורים. אמנם בתשובה שהובאה לעיל הרמב"ם מפרש באופן שונה, שמדובר בכתיבת עד שלוש מילים בשורה אחת, וכך הוא פוסק בהלכותיו. בתשובה ישנה תוספת שהשורה השנייה אף אינה נקראת יחד עם השורה הראשונה. השולחן ערוך פוסק כדברי הרמב"ם. גדרי הכתיבה האסורה גם לדברי האוסרים כתיבת פרשיות מהתורה כאשר אינו כותב חומש שלם יש לדון איזו כתיבה כלולה באיסור זה. במסכת יבמות (ק"ו ע"ב) מתיר מר זוטרא לכתוב את פרשת החליצה בפני עצמה. הגמרא מקשה עליו: "והא לא ניתן להיכתב!" ומפרש רש"י שאסור לכתוב פרשיות בודדות. אף על פי כן ההלכה נקבעה כמותו. אכן, הדרישה והכתב סופר מביאים מכאן ראיה לדעת הרי"ף שמותר לכתוב פרשיות מהתורה. אולם לדעת האוסרים יש להבין מדוע לא אסרו משום כתיבת פרשה מהתורה בפני עצמה. רש"י (שם ד"ה והלכתא) מבאר שכתיבת פרשת חליצה אינה אסורה כיוון שאין מטרת הכתיבה לשם קדושת ספר תורה אלא רק לצורך הקראת פרשת החליצה ולכן זה מותר. בדומה לכך מסביר בעל חתם סופר (שו"ת יו"ד סימן רנ"ד, ד"ה הנה) שרק כתיבה שהיא לצורך לימוד אסורה מכיוון שמדרכי הלימוד לייחס חשיבות לסדר הדברים וסמיכות הפרשיות, וכאשר אין התורה כולה כתובה ברצף הדבר פוגע בלימוד. אמנם, על הסבר החתם סופר קשה מסוגייתנו שמקשה בפשטות על הסוברים שאין כותבים מגילה לתינוק מפרשת סוטה שכתבה הילני המלכה אף שאין מדובר בכתיבה לצורך לימוד, וכך מקשה הכתב סופר בחידושיו. בתשובותיו הוא מיישב שיש להבחין בין הדעות האם התורה ניתנה חתומה או מגילות מגילות. לפי הדעה שהתורה ניתנה חתומה, האיסור לכתוב פרשיות הינו גזירת הכתוב ואין לנו לומר סברות ולהגביל איסור זה על סמך סברתנו. אולם לסוברים שהתורה ניתנה מגילות מגילות, אנו מחמירים ואוסרים כיוון שאומרים מסברה שלאחר שנדבקו המגילות שוב אין להפרידן, ואם כן כיוון שהאיסור נלמד מסברה ניתן להגביל איסור זה על סמך הסברה וכדברי החתם סופר שרק כתיבה להתלמד אסורה. לפי זה קושיית הגמרא בסוגייתנו היא רק לסוברים שהתורה ניתנה חתומה, אך להלכה אנו נוקטים שהתורה ניתנה מגילות וניתן לפסוק כדברי החתם סופר. יש להעיר שמדברי הרמב"ם בתשובתו שאסר רקימת פסוקים עלהטלית נראה שאינו סובר כך, ואדרבה, נראה כי כתיבה שלא לצורך לימוד אסורה יותר שבה אין לומר את הסברה של "עת לעשות לה' הפרו תורתך". את ההיתר לכתוב פרשת חליצה צריך להסביר לשיטתו שכתיבה לצורך מצווה מותרת. בתשובת הרמב"ם הוא אוסר אף כתיבת פסוקים על ידי רקימה. אולם המהרי"ט בתשובה (ח"ב, או"ח סימן ג') חולק וסובר שאין לאסור כתיבה כזו מאחר ואינה נחשבת לכתיבה לא בהלכות ספר תורה ואף לא בהלכות גיטין. לעומת זאת, חריטה נחשבת לכתיבה לגבי גיטין ולכן הקשתה הגמרא מהמעשה של הילני המלכה שחרטו בטס של זהב את פרשת סוטה. עם זאת, הרמב"ם (בתשובתו) מביא אופן אחר של היתר לכתוב פסוקים וזה כאשר משנה את צורת הכתב. כך כותב גם התשב"ץ (ח"א סימן ב') שכל ששינה בצורת האותיות והכתב - מותר. מדברי הרמב"ם נראה שכל שלא כותב בכתב אשורי (מרובע) אין איסור בדבר וכך כותב במפורש התשב"ץ. נספח - פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפני עצמו, ואין בהן קדושת ספר תורה, אבל לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיה בה פרשיותז, ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים עליה חומש - מותר. כתב מגילה שלש שלש תיבות בשיטה אחת - מותר. (רמב"ם ספר תורה ז', י"ד) לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיו בה פרשיות. ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלימה לחומש - מותר. כתב מגילה שלש שלש תיבות בשיטה אחת - מותר (יורה דעה רפ"ג, ב'-ג')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300