חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

קביעת ימי החנוכה כימים טובים

דף כא: גמרא. מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא
אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון... לשנה אחרת קבעום
ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

לצילום עמוד הגמרא

ציון י. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים
האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל... וימים אלו
הן הנקראין חנוכה, והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, וכו'.

(רמב"ם חנוכה ג, ג)

בכ"ה בכסליו (מתחילים) שמונת ימי חנוכה, ואסורים בהספד ותענית,
אבל מותרין בעשיית מלאכה, ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד
שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין להקל להם.
ריבוי הסעודות שמרבים בהם - הם סעודות הרשות, שלא קבעום
למשתה ושמחה. הגה. ויש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות
משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח, ונוהגין לומר זמירות
ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצוה, וכו'.

(אורח חיים תרע, א-ב)

רש"י מפרש שאין בכוונת הגמרא לומר שהימים אסורים במלאכה, אלא
שיקראו בהם את ההלל ויאמרו "על הנסים" בהודאה, ומתוך דבריו
משמע שאין בהם מצות שמחה. כן כותב המהר"ם בתשובה (פראג סי'
תרה) שאין מצות סעודה בחנוכה, אולם הרמ"א בדרכי משה (סק"א)
כותב בשמו שבכל זאת נוהגים לעשות סעודות ולהרבות בהן במזמורים
ותשבחות כדי לעשותן סעודות של מצוה.

בעל הלבוש מסביר את ההבדל בין פורים לבין חנוכה, שבפורים היתה
הצלת נפשות, מה שאין כן בחנוכה.

גם המרדכי כותב במסכת פסחים (סי' תרה) שהסעודות הן של רשות,
אולם בחדושי אנשי שם על המרדכי ובדרכי משה (שם) בשם מהר"א
מפראג מובא בשם המרדכי שבסוגייתנו אמרו שחנוכה נקבע ליום טוב
משום הנס ולכן קבעוהו להלל והודאה, אבל במגילת תענית ובמדרש רבה
(פ' בהעלותך) אמרו שחנוכה נקבע ליום טוב משום חנוכת המזבח,
ומטעם זה קבעוהו למשתה ושמחה.

המהרש"ל (יש"ש ב"ק פ"ז סי' לז) כותב שהסעודות שעושים בחנוכה הן
של מצוה מפני שכל סעודה שאדם עושה שלא בדרך מריעות אלא לתת
שבח לה' הרי היא בכלל סעודת מצוה. הוא משוה זאת לסעודת פדיון הבן
שאינה מצוה מלכתחילה ובכל זאת אמרו על רב שהשתתף בה למרות שלא
היה משתתף בסעודות הרשות. לדעת המהרש"ל יש בעצם ההגדרה של
הימים בתור ימים טובים כדי ללמד שיש בהם ענין של משתה ושמחה. כך
כותב גם המרדכי (הארוך), ומדייק בלשון רש"י שכותב שלא אסרום
במלאכה, מכאן שיש בהם משתה ושמחה, וכן פוסק הב"ח אשר מוסיף
בסימן תרפב שצריכים לאכול פת כמו ביום טוב.

עוד מצינו בתוספות בתענית (יח, ב ד"ה הלכה) שכותבים שאין להתענות
בחנוכה מפני שהם ימי משתה ושמחה, וכמוהם כותבים הרשב"א
בתשובה (ח"א סי' תרצט) ומהרי"ץ גיאת (מובא ברא"ש מו"ק פ"ג סי' פז).
גם הרמב"ם כותב על ימי החנוכה שקבעום כימי שמחה והלל, ובעיון
בדבריו נמצא שמסביר את טעם התקנה מפני הנצחון במלחמה והחזרת
המלכות בארץ ישראל לעם ישראל וחנוכת המזבח וטהרתו. כאמור זהו
הנוסח במגילת תענית ובמדרש, ולפי זה מובן מדוע נאמר שם שנקבעו
הימים כימי שמחה, מה שאין כן לאחר החורבן שבטל הטעם לעשותם כימי
שמחה, ולא נותר אלא לעשותם כימי הלל והודאה, כמו שאמרה הגמרא
בסוגייתנו.

לפיכך נראה שהרמב"ם שכותב את ההלכה, כשיטתו תמיד, כפי שהיא
לעולם ולא רק לזמן הזה - משאיר את הגדר של ימי שמחה במקומו. אבל
מחבר השלחן ערוך שנוהג לכתוב את ההלכות כפי שהן בזמן הזה -
מקפיד להדגיש שלא קבעום למשתה ושמחה, ומוסיף שהסעודות שמרבים
בהן הן של רשות ולא של מצוה.

הרמ"א מביא את הדעות הנזכרות שיש בכל זאת קצת מצוה בריבוי
הסעודות, וכן שנוהגים לומר זמירות ותשבחות.

מרן הרב זצ"ל מסביר בספר מצות ראיה (סי' תרע) שלא כל סעודה
שעושים בכל יום ניתן להופכה לסעודת מצוה על ידי שירות ותשבחות,
אלא רק בחנוכה שהשירות מכוונות לטעם של הישיבה בסעודה שהוא
להודות על הנס. גם למעשה הוא כותב שמנהג אבותינו מעולם היה
להרבות בסעודה, והרי זה כקבלה בחובה.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516