חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

באיזה גובה מניחים נר של חנוכה

דף כא: גמרא. אמר רבינא: זאת אומרת, נר חנוכה - מצוה להניחה בתוך
עשרה, דאי סלקא דעתך למעלה מעשרה - לימא ליה 'היה לך להניח למעלה
מגמל ורוכבו'! ודילמא אי מיטרחא ליה טובא - אתי לאימנועי ממצוה?!

לצילום עמוד הגמרא

ציון מ. מניחו למעלה משלשה טפחים, ומצוה להניחו למטה מעשרה
טפחים, ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים - יצא, וכו'.

(אורח חיים תרעא, ו)

א. מצוה למטה מעשרה

רבינא מדייק כך מהמשנה בבבא קמא, שאם לא כן לא היה צריך להפטר
מהנזק הנגרם מנר חנוכה שכן היה עליו להניחו למעלה מהגובה של גמל
ורוכבו.

הרשב"א מסביר שאמנם הגובה של גמל ורוכבו הוא של יותר מעשרה
טפחים, אך כיון שמוכח שמצוה להניחו בגובה נמוך - מסתבר שהכוונה
למטה מעשרה טפחים. שיעור זה נמצא בדיני סוכה, וכיון שדומה חנוכה
לסוכה בפסול של עשרים אמה - יש להמשיך ולתת לו גם את השיעור של
עשרה טפחים שנזכר שם.

הריטב"א מוסיף שזהו שיעור המסתבר, כמו שמצינו ששיעור עשרה
נחשב לרשות היחיד וכן שלא ירדה שכינה למטה מעשרה, מכאן שתוך
עשרה טפחים נחשב לרשותו של האדם לגמרי.

הרא"ש (סי' ה) ורבינו ירוחם (נתיב ט ח"א) מנמקים את הצורך להניח את
הנר למטה מעשרה בכך שאין רגילות להניח נר בגובה כזה, וממילא יש
יותר פרסום לנס.

הגמרא עצמה דוחה את הדיוק של רבינא, ובדברי הראשונים נמצאת
מחלוקת אם ההלכה כמותו.

רבינו חננאל, רבינו יונה (מובא בר"ן על הרי"ף), הרשב"א, הרא"ש, הר"י
(מובא בהגה"מ חנוכה פ"ד אות ט), הסמ"ג (עשה דרבנן ה), רבינו ירוחם
ובעל ארחות חיים (הל' חנוכה סי' ג) פוסקים כרבינא משום שאין לדחות
את דבריו מפני הקושיה שאינה מוחלטת.

למעשה כותב הטור שמצוה מן המובחר להניחו למטה מעשרה, אך מדגיש
שאם הניחו למעלה מעשרה - יצא, וכן כותב השלחן ערוך. הם מוסיפים
שמניחו למעלה משלושה טפחים, ומסבירים זאת הבית יוסף והב"ח
שלמטה משלושה טפחים הרי הוא כמניח בקרקע ולא ניכר שבעל הבית
הניחו. אולם הפרי חדש כותב שבדיעבד יוצא ידי חובה גם בזה.

המגיד משנה (חנוכה ד, ז) מוכיח מהמשך הגמרא, מדברי רב כהנא שפסל
את הנר אם הניחו למעלה מעשרים אמה, שבדיעבד הנר כשר כל שהניחו
למטה מעשרים אמה, אפילו כשהוא למעלה מעשרה טפחים.

בעל משאת בנימין מתרץ בדרך זו את קושית התוספות (כב, א ד"ה נר)
מדוע נקט רב כהנא בלשון 'פסול' ולא אמר על הנר שהניחו למעלה
מעשרים אמה שינמיך אותו. התירוץ הוא שאם בא להנמיך צריך להנמיך
אפילו למטה מעשרה טפחים, ולכן נקט בלשון 'פסול' ללמדך שכל שהניחו
למטה מעשרים אמה - כשר בדיעבד.

הרי"ף והרמב"ם אינם מביאים את ההלכה הזו ומשמע שסוברים שדברי
רבינא נדחו בגמרא, וכן כותבים בעל הגהות מיימוניות (שם) והמגיד
משנה (שם) בדעת הרמב"ם. יתירה מזו כותב המאירי שיש הידור מצוה
להגביה את הנר למעלה מעשרה כדי שיראוהו, ומכל מקום מותר להניחו
למטה מעשרה. כמוהו כותב גם בעל המאורות שיכול להניחו למטה
מעשרה.

בעל אלפסי זוטא מוסיף שאם מדמים לסוכה - ראוי לומר שצריך להגביה
למעלה מעשרה, כמו בסוכה שפסולה למטה מעשרה.

בעל סדר היום (מובא באליה רבה תרעא, ו) כותב שמצותה מעשרה
טפחים ועד שמונה עשר, כגובהה של המנורה במקדש.

הריטב"א כותב שבזמן הזה שמדליקים בפנים - נהגו להדליק למעלה
מעשרה טפחים, שכן כבר לא קיים הטעם לשיטתו שצריך להדליק בתוך
עשרה משום שזה כרשות היחיד, שהרי בתוך הבית ממילא הכל רשות
היחיד.

גם המרדכי (סי' רסו) כותב שכשמדליק בפנים - מדליק למעלה מעשרה,
ומבארים בעל בגדי ישע (אות ב) ובעל מחצית השקל (סק"ו) שכאשר
מדליק בבית - ברור יותר שמדליק לשם מצוה והפרסום בולט גם למעלה
מעשרה טפחים. מאידך גיסא כותב הבית יוסף שיש לדייק אחרת מהמשך
דבריו של המרדכי (סי' רסח) שמביא בשם מהר"ם מרוטנבורג שצריך
להדליק למטה מעשרה טפחים ואינו מחלק בין מי שמדליק בפנים לבין מי
שמדליק בחוץ.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516