חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

הנרות שמדליקים המהדרין והמהדרין מן המהדרין

דף כא: גמרא. תנו רבנן: מצות חנוכה - נר איש וביתו, והמהדרין - נר לכל
אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון
מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים: יום ראשון
מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא: פליגי בה תרי
אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: טעמא
דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין, וחד
אמר: טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש
ואין מורידין.

לצילום עמוד הגמרא

ציון ו.ז. כמה נרות הוא מדליק בחנוכה? מצותה שיהיה כל בית ובית
מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם
אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית, נר לכל אחד
ואחד, בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר
- מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך בכל לילה
ולילה נר אחד.

כיצד? הרי שהיו אנשי הבית עשרה - בלילה הראשון מדליק עשרה נרות
ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים, עד נמצא מדליק בליל שמיני
שמונים נרות.

מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד
בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק
בליל שמיני שמונה נרות, בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם
אחד.

(רמב"ם חנוכה ד, א-ג)

כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף
והולך אחד בכל לילה עד שבליל אחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני
הבית לא ידליקו יותר. הגה. ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק, וכן
המנהג פשוט, ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד כדי
שיהיה היכר כמה נרות מדליקין.

(אורח חיים תרעא, ב)

א. מי מדליק לפי מנהג המהדרין

מלשון הרמב"ם משמע שאחד מבני הבית מדליק את הנרות כמספר בני
הבית, וכן משמע מלשון רש"י שכותב שהמהדרין אחר המצוות עושים נר
אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית. לעומת זאת לשונו של בעל
שלטי הגבורים (דף ט, ב בדפי הרי"ף) היא שכל אחד מוסיף אחד, משמע
שכל אחד מדליק לבד, וכן כותב הרמ"א בשלחן ערוך.

בעל בית הלוי (עה"ת הל' חנוכה) מסביר שהרמ"א מסכים מעיקר הדין
לרמב"ם שאחד מדליק לכולם, אלא שזה רק בזמן שהיו מדליקים בפתח
הבית, כי אז לא יכול כל אחד להדליק בפני עצמו, מה שאין כן לפי מה
שנהגו להדליק בתוך הבית שיותר טוב שכל אחד ידליק לבדו.

לגופם של דברים כותב המאירי שמדליק נרות כמספר בני ביתו הגדולים,
וכן הריא"ז (הל' חנוכה ה) כותב שאין מדליקים עבור הקטנים, אבל
מדליקים עבור הגדולים, נשים וגברים. לכאורה ראוי היה להדליק נר גם
עבור אשתו, אולם כבר כותב על כך בעל אליה רבה שכיון שאשתו כגופו
- אין היא כלולה בדין הזה, ועיין עוד לקמן דף כג, א ציון ד שהמנהג שהאשה
אינה מדליקה כשהבעל בבית.

ב. המהדרין מן המהדרין

התוספות כותבים בשם ר"י שענינו של ההידור הזה בהיכר שיש לימים
לפי מספר הנרות, ואי אפשר לשלב בזה גם את ההידור הראשון
שמדליקים נרות לפי מספר אנשי הבית.

בחידושים המיוחסים לר"ן מובאים דברי הרא"ה שכותב כר"י ומנמק
שברוב הבתים יש מעט אנשים, ונמצא שיש יותר הידור בהדלקה לפי
מספר הימים, ביחוד בימים האחרונים.

אחרת היא דעת הרמב"ם שמסביר את ההידור השני בתור תוספת להידור
הראשון, דהיינו שמוסיף והולך לפי הימים את כל הנרות שמדליק לפי
מספר בני הבית.

הריטב"א מסביר שאם מדליק רק לפי הימים - נמצא שמדליק בימים
הראשונים פחות נרות ממה שהיה מדליק לפי מספר אנשי הבית, ואיך
אפשר לקרוא לכך מהדרין מן המהדרין.

הגר"א (סק"ד) תולה את ההבדל בטעמים שבגמרא למחלוקת בית שמאי
ובית הלל, שלפי הטעם הראשון שמדליק כנגד הימים הרי זה כדי שיהיה
היכר, וההדלקה לפי מספר בני הבית מקלקלת את ההיכר. מאידך גיסא לפי
הטעם השני שיש ענין להוסיף כיון שמעלין בקודש - הרי זה מצטרף
להדלקה לפי בני הבית, כשביחד יוצא שמדליק נרות רבים. הגר"א מחזק
את הדברים לפי הרי"ף שמביא את דברי רבי יוחנן בהמשך הגמרא על שני
הזקנים שהיו בצידן, אחד עשה כבית שמאי ואחד כבית הלל, זה נותן טעם
לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקודש ואין
מורידין. מכאן שזהו הטעם הקובע, ולא הטעם הראשון שמדליקים נרות
לפי הימים כדי שיהא היכר.

גם בעל העיטור מביא רק את הטעם שמעלין בקודש, ומדייק בעל פתח
הדביר שסובר כרמב"ם שמדליק לפי הימים וגם לפי מספר בני הבית. כך
אפשר לדייק בדברי הריא"ז ובעל הלכות גדולות שמביאים רק את הטעם
השני שמעלין בקודש, אולם המאירי מביא את הטעם הזה למרות שפוסק
כר"י שמדליק רק לפי הימים ולא לפי בני הבית.

ג. המנהג למעשה

הרמב"ם עצמו, לאחר שכותב את ההלכה הנראית לו, מוסיף שהמנהג
הפשוט בקהילות בספרד להדליק רק לפי מספר הימים, דהיינו כדברי
התוספות.

הריטב"א מסביר את המנהג שחששו להדליק כל כך הרבה נרות שלא
יאשימום בכשפים.

הבית יוסף והב"ח מביאים את דברי הרמב"ם על המנהג ומסיקים ממנו
שכוונתו לומר שאין לשנות מן המנהג, אולם רבי עקיבא איגר כותב
בתשובה (תנינא סי' קכה) שיש להבין את דברי הרמב"ם שנהגו כפי שנהגו
ויש להם על מי לסמוך, אולם אין מניעה לנהוג כמנהג השני ולהדליק גם
לפי מספר בני הבית.

המחבר בשלחן ערוך כותב את ההלכה לפי המנהג שבספרד שמזכיר
הרמב"ם, דהיינו כשיטת התוספות, בעוד שהרמ"א כותב את ההלכה
דוקא לפי דעת הרמב"ם בתחילה, דהיינו שכל אחד מבני הבית מדליק,
וכותב הט"ז (סק"א) שזהו דין מיוחד שהספרדים נוהגים כתוספות
והאשכנזים כרמב"ם.

בדרכי משה (סק"א) כותב הרמ"א בשם מהר"ל מפראג שבזמן שמדליקים
בתוך הבית אף התוספות מודים שכל אחד מדליק, כיון שיכולים להדליק
כל אחד בפינה אחרת.

עוד ראוי להעיר שלמרות שהרמ"א פוסק כרמב"ם - כמדומה שהמנהג
הוא שרק הבנים מדליקים ולא הבנות הגדולות, וכבר עומד על כך החתם
סופר בחידושיו, ומסביר שאין דרכן של הבנות לצאת ולהדליק, וכמובן
שזה הסבר רק לפי מה שכותב הרמ"א שכל אחד מדליק לבדו, ולא לפי מה
שמשתמע מהרמב"ם שבעל הבית מדליק את כל הנרות לפי מספר בני הבית.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516