חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

מקום הנחת נר חנוכה

דף כא: גמרא. תנו רבנן: נר חנוכה - מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ.
אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות רבים, ובשעת הסכנה
- מניחה על שלחנו ודיו.

לצילום עמוד הגמרא

ציון ח. נר חנוכה - מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ בטפח הסמוך
לפתח... ואם היה דר בעליה - מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים...

בימי הסכנה מניח אדם נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים, ואפילו הניחו על
שולחנו - דיו, וכו'.

(רמב"ם חנוכה ד, ז-ח)

נר חנוכה - מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח
לרשות הרבים - מניחו על פתחו, ואם יש חצר לפני הבית - מניחו על פתח
החצר, ואם היה דר בעליה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים - מניחו
בחלון הסמוך לרשות הרבים, ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה
- מניחו על שלחנו ודיו, וכו'.

(אורח חיים תרעא, ה)

א. בחצר או ברשות הרבים

רש"י (ד"ה מבחוץ) כותב שמניח את הנר בחצר ולא ברשות הרבים, וכן
כותב הר"ן (דף ט, ב בדפי הרי"ף). הפרי חדש (סי' תרעא, ה) מפנה גם
לפירוש רש"י לקמן (כג, א ד"ה חצר) שמקפיד לפרש על חצר שיש לה שני
פתחים שהכוונה לבית שיש לו שני פתחים לחצר, משמע שסובר שלעולם
יש להדליק בתוך הרשות ולא ברשות הרבים, וכיון שלשון הברייתא היא
שמדליק על פתח ביתו מבחוץ - לכן מפרש שהכוונה לפתח של הבית לחצר.

אחרת היא דעת הריטב"א ורבינו ירוחם (נתיב ט ח"א) שמפרשים בכוונת
רש"י שידליק בפתח החצר לרשות הרבים ועדיין בתוך החצר. הפרי חדש
מביא להם ראיה מדברי רש"י לקמן (מה, א ד"ה מקמי) שם הוא כותב
שנותן את הנר בפתח הסמוך לרשות הרבים.

עוד מצינו שרש"י לקמן (כב, א ד"ה מצוה) כותב שמניח את הנר בחצר או
ברשות הרבים, והריטב"א מוכיח מדברי רש"י במסכת בבא קמא (דף כב,
א ד"ה נר חנוכה) מהם משמע שסובר שמניח את הנר ברשות הרבים. לפי
זה הוא מסיק שלדעת רש"י יכול בודאי להדליק ברשות הרבים, ומה
שכותב בסוגייתנו כוונתו לומר שאין צריכים להניח ברשות הרבים אלא
אפשר גם מבפנים במקום שבני רשות הרבים רואים, ולמסקנה זו מגיעים
גם בעל פתח הדביר (על העיטור הל' חנוכה הע' ג), בעל חכמת מנוח ובעל
שפת אמת.

בחידושים המיוחסים לר"ן ובתוספות הרא"ש מבואר שכאשר יש חצר
עדיף להדליק בפתח הבית מבחוץ ובתוך החצר, וכשאין חצר ידליק בפתח
הבית מבחוץ ברשות הרבים, ובדרך זו ניתן ליישב את מה שנראה
כסתירה בפירוש רש"י.

המאירי מוכיח מהגמרא לקמן (דף מה, א) שאין מדליקים ברשות הרבים,
וההוכחה היא ממה שאמרו שמותר לטלטל את הנר של חנוכה לאחר
שכבה מפני הסכנה, ומסתבר שלהיתר זה יש מקום רק כשיש איסור
מדרבנן ולא כשיש איסור דאורייתא, כמו כשהנר מונח מבחוץ ברשות
הרבים. עם זאת הוא דוחה שאפשר שמדובר שם בכרמלית.

התוספות (ד"ה מצוה) מפרשים שבברייתא בסוגייתנו אמרו שמדליק
בפתח ביתו מפני שמדובר באופן שאין חצר, אבל כשיש חצר - מדליקים
בפתח החצר, כמו שמשמע מהסוגיה של חצר שיש לה שני פתחים. עם זאת
לא התבאר בתוספות אם מדליק בפתח החצר מבחוץ, דהיינו ברשות
הרבים, או בפנים בתוך החצר.

הבית יוסף מבין שכוונת התוספות שמניח בפתח החצר מבחוץ, וכן הוא
כותב בשלחן ערוך.

הרא"ש בתוספותיו כותב שמצוה להניח את הנר על פתח ביתו מבחוץ,
וכגון שהבית סמוך לרשות הרבים, אבל אם יש חצר לפני הבית - צריכה
שתי נרות, ולכאורה יש בדבריו חידוש שלא מצאנו כמותו אצל אף אחד
מהראשונים, ואולי נפלה טעות סופר בדבריו.

ב. הדר בעליה

בגמרא אמרו שמניח את הנר בחלון הסמוך לרשות הרבים, ורש"י
לשיטתו אף טורח להסביר שעושה כן משום שאין לו מקום בחצר. מאידך
גיסא לדעת הסוברים שמלכתחילה צריך להדליק בפתח לרשות הרבים
מבחוץ - מפרש הבית יוסף שלא אמרו כך לבעל העליה מפני שלא יהיה
ניכר שהנר של בעל העליה.

נמצא על כן שיכול להיות הבדל אם יש לו פתח נפרד לחצר, שלפי רש"י
ידליק בפתח הזה ולא בחלון הסמוך לרשות הרבים, בעוד שלפי
התוספות מסתבר שעדיף שידליק בחלון.

ג. בשעת הסכנה

רש"י מפרש שמדובר בגמרא על הסכנה מצד הפרסיים שחקקו חוק שלא
להדליק נר אלא בבית עבודה זרה שלהם, וכן הוא כותב לקמן (מה, א ד"ה
מקמי חברי).

התוספות (ד"ה ובשעת) מוסיפים שלמרות שלפי הנראה ממסכת גיטין (דף
טז, ב) הפרסיים היו באים ונוטלים את הנר אף מתוך הבית, מכל מקום
אין רגילות שיחפשו בבתים. אולם בסוגיה לקמן כותבים התוספות (ד"ה
מקמי) בשם ר"י שבסוגייתנו לא מדובר על סכנת חברים אלא על גזירת
השמד שלא להדליק נר חנוכה, ועל כך אמרו שידליק בביתו ודיו.

גם המאירי מפרש בסוגייתנו שמדובר על גזירת שמד שאין מניחים את
ישראל לעסוק במצוות, ומביא שיש מפרשים שמדובר על הגזירה של
הפרסיים שלא היו מניחים להדליק אלא בעבודה זרה שלהם, אך דוחה
זאת מפני שבזמנם ראוי היה שלא להדליק אפילו בבית. אולם הפרי חדש
כותב להיפך, שלפי השיטה שמדובר על גזירת שמד גזירת הפרסיים אינה
צריכה לבטל את המצוה כלל וימשיך להדליק בחוץ, אולי מפני שגזירתם
אינה של סכנת נפשות.

הריטב"א כותב שכאשר יש סכנת נפשות הרי זה פשוט שלא יכניס עצמו
לסכנה, שאין נהרגים על מצות עשה, ובסוגייתנו מדובר בסכנה של צער
או איבה, ומתחדש שגם בזו ידליק בביתו ודיו. עיין עוד בבירור הלכה
למסכת סנהדרין (דף עד, א ציון ג-ו) בענין היקף החיוב למסירות נפש
בשעת השמד.

הב"ח מסביר שהתקנה להדליק בפנים אינה ביטול של המצוה אלא רק
שינוי במקום שמקיימים את המצוה, וכמו שמצינו במסכת כתובות (דף
ג, ב) ששינו את יום הנישואין מפני הסכנה, ולכן כשמדובר על שעת השמד
קבעו שימשיכו להדליק אך לא בחוץ אלא בבית. לעומת זאת כאשר
מדובר על גזירת הפרסיים שאינה גזירת שמד שהרי היא חלה על כל
האומות - דעתו היא שאם הסכנה קיימת גם כשמדליק בבית אין להכנס
לספק סכנה ופטורים לגמרי.

ד. המדליקים בבית גם שלא בשעת הסכנה

האור זרוע (ח"ב סי' שכג) תמה על המנהג הזה, ובעל העיטור כותב
שאחרי שכבר נהגו בשעת הסכנה - אפשר כבר להדליק תמיד בפנים.

הריטב"א כותב בשם רבו שבמקומות שיש רוח ואי אפשר להדליק בחוץ
- מדליק בבית, וכן כותב בעל ערוך השלחן (סעיף כד) שלא הטריחו להכין
כלי זכוכית ולשים את הנר בתוכו באופן שיהיה מוגן מהרוח והגשם.

בעל שו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' קמט) מוכיח מדברי רבי יהושע בן לוי
לקמן (כג, א) שהיו מדליקים בעששית, לכן הוא כותב שכנראה אלה שלא
נהגו כך הרי זה מפני היוקר והטורח הרב שהיו בסידור כלי זכוכית
כאלה.

בדרך נוספת אפשר לומר שהדין של שעת הסכנה נקבע כבר מלכתחילה
בשעת תיקון המצוה של נר חנוכה, ונמצא שמעיקר הדין יש אפשרות גם
להדליק בפנים ולכן המשיכו לנהוג כך גם שלא בשעת הסכנה. הסבר זה
עונה גם על השאלה איך התירו להדליק בפנים בשעת הסכנה ולא אמרו
שצריך למסור את הנפש בשעת השמד גם על מצוה קלה כמו נר חנוכה.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516