חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

הדלקת הנר הנוסף, השמש, ליד נרות החנוכה

דף כא: גמרא. אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה, ואי איכא
מדורה - לא צריך, ואי אדם חשוב הוא, אף על גב דאיכא מדורה - צריך
נר אחרת.

ציון ט. .וצריך להיות בתוך הבית נר אחר להשתמש לאורו, ואם היתה
שם מדורה - אינו צריך נר אחר, ואם אדם חשוב הוא שאין דרכו
להשתמש למדורה - צריך נר אחר.

(רמב"ם חנוכה ד, ח ואורח חיים תרעא, ה)

...ונוהגים להדליק נר נוסף כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף,
שהוא אותו שהודלק אחרון, ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה.
הגה. ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף, רק מניח אצלן השמש שבהן
מדליק הנרות, והוא עדיף טפי, ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות,
שאם בא להשתמש - ישתמש לאותו נר. וכו'.

(אורח חיים תרעג, א)

א. הטעם והגדר לחיוב הוספת הנר בסוגייתנו

רש"י מסביר שמדליקים נר אחר כדי שיהיה היכר שהנרות של מצוה,
וההסבר הוא שכיון שמדליק בבית, אם לא יוסיף נר אחר - יאמרו שלא
הדליק לצורך מצוה אלא לצורך עצמו.

הר"ן (דף ט, ב בדפי הרי"ף) מוסיף שהחידוש של רבא בסוגייתנו הוא
שלמרות שזו שעת הסכנה שהתירו להדליק את הנר בביתו ועל כרחו
משתמש לאורו - בכל זאת צריך להדליק נר נוסף, לעשות היכר. לפי שיטת
הר"ן מובנת הגרסה בגמרא שאמר רבא שצריך נר אחר להשתמש לאורו,
אבל לפי רש"י אין מקום לגרסה, וזה הטעם למחיקתה על ידי הגר"א
בהגהותיו.

גם המאירי כותב על פי הגרסה בגמרא שמדליק נר אחר להשתמש לאורו,
ואפילו לא היה צריך לתשמיש - מדליק, כדי שלא יאמרו שהדליק הכל
לצרכו. הוא מוסיף שלא אמרו שצריך נר אחר אלא במניחו על שלחנו,
אבל כל שמניח סמוך לפתח - אינו צריך אף על פי שבא ועומד ליד הנרות,
זאת משם שהכל יודעים שאין עמידה זו לצורך תשמיש. עם זאת הוא
מסיים שהמנהג הוא להדליק תמיד נר אחר אף כשאינו צריך לשום שימוש
בנרות, ומנהג אבותינו בידינו.

נושא זה נדון גם על ידי רבינו ירוחם (נתיב ט ח"א) אשר כותב שמי
שאינו רגיל להדליק נרות - אינו צריך להוסיף נר, אולם מתוך דבריו
נראה שמבין שדברי רבא בקשר לנר נוסף נאמרו לאו דוקא לגבי שעת
הסכנה.

הבית יוסף (סי' תרעג) מסביר שעכשיו נוהגים להוסיף נר אף כשמדליק
בפתח שאין רגילים להדליק בו נרות משום שאין הכל בקיאים בהגדרת
המקומות, והרמ"א בתשובה (סי' פא) מחלק בין המדליקים בפתח בחוץ,
כבזמן הגמרא, שאין צריכים להוסיף נר, לבין המנהג בזמנו להדליק בפתח
הבית בפנים, שצריך להוסיף נר מפני הטעמים שהוזכרו.

ב. השימוש באור כשיש נר נוסף

הט"ז (סי' תרעא סק"ד) מדייק מדברי הר"ן שיש היתר שימוש, שהרי
בשביל זה אמרו שידליק כדי שלא יכשל בשימוש לאור נרות החנוכה
עצמם. אכן בפשטות יוצא שהוספת הנר מתירה את השימוש באור היוצא
מכל הנרות, שהרי אי אפשר להפריד. אולם הפרי חדש (סי' תרעג, א) מדגיש
שההיתר הוא רק כשצריך לאור חלש, כגון שיושב לסעודה, ולא כשצריך
לאור חזק ללימוד ולעיון.

בעל שו"ת הלכות קטנות (מובא בשערי תשובה תרעג סק"ה) כותב
שההיתר הוא משום שזה וזה גורם מותר בדרבנן, וסומכים על כך
למרות שנוהגים כמהדרין מן המהדרין להדליק הרבה נרות ורוב האור
בא מנרות של מצוה. בעל שערי תשובה מוסיף שהאיסור הוא להתקרב
במיוחד בשביל השימוש במצוה, וכשיש נר נוסף נראה שמתקרב בשבילו,
ושוב אין מקום לאיסור.

הגר"א בסימן רסד (סק"ח) כותב שההלכה הזו תלויה בפירושים שבגמרא,
שלפי פירוש רש"י שמדליק נר נוסף כדי שיהיה ניכר שמדליק את הנרות
האחרים לשם מצוה אין מקור על פיו ניתן להתיר את השימוש לאור
הנרות כשיש נר נוסף. עם זאת מסתבר שכאשר רוב האור יוצא מנרות
רגילים - מותר להשתמש באור, והאיסור הוא כשרוב האור או לפחות
מחציתו יוצא מהנרות של חנוכה.

ראוי להעיר שהגר"א כותב שגם לפי הר"ן נשאר האיסור בתוקפו, ומדייק
בלשונו ממה שכותב שמדליק את הנר הנוסף בשביל היכר ולא בשביל
היתר השימוש. גם הב"ח (סי' תרעג) כותב כך בדעת הר"ן ומסביר את
החידוש שבגמרא שהיה מקום לומר שכיון שנכשל באיסור ומשתמש
לאור הנר - כבר לא יועיל שום היכר שעושה, ועל כך אמרו שבכל זאת
יעשה היכר.

בעל שפת אמת עומד על הקושי שיש בדברי הר"ן וכותב שלשונו אינה
מובנת, ולכן נמצאו דעות שונות בביאור שיטתו.

למעשה מצינו לרבינו ירוחם שכותב שמניח את הנר הנוסף באופן נפרד,
ובעל צידה לדרך (מובא בב"ח) כותב שמניחו שלא כסדר של שאר הנרות
כדי שלא ישתמש לאור של נרות חנוכה.

כיוצא בזה כותב המרדכי (סי' רסט) שנהגו לעשות את הנר גדול יותר,
שאם בא להשתמש ישתמש בנר של חול, ובארחות חיים (חנוכה סי' ד)
מובא שיש מחכמי צרפת שמצריכים שיניח את הנר הנוסף דוקא מלמטה
ולא מלמעלה, ומסביר הב"ח שהאור מתפשט מלמטה למעלה. לעומת זאת
כותב המהרי"ל שיניחו דוקא מלמעלה, ואף שיטתו מוסברת בב"ח, שכיון
שעיקר המצוה להניח את נרות החנוכה למטה מעשרה טפחים, באופן
שניכר שמדליקים לשם מצוה - לכן ראוי להניח את הנר הנוסף למעלה.

ג. שיטת השלחן ערוך

בסימן תרעא כותב המחבר את ההלכה כפי שהיא יוצאת מסוגייתנו,
והט"ז (סק"ד) כותב כדבר פשוט שגם בדרך כלל צריך להניח נר נוסף,
וזה על פי הר"ן שמסביר שהחידוש כאן שמניח נר נוסף גם בשעת הסכנה
כשמדליק על השלחן.

בדרך קצת אחרת מסביר המגן אברהם (סק"ה) שבעקבות מה שנאמר
בסוגייתנו התקבל המנהג להדליק תמיד נר נוסף.

בסימן תרעג כותב המחבר עצמו שנוהגים להדליק נר נוסף, ומבאר
שעושים כן כדי שאם ישתמש לאורו יהיה זה לאורו של הנר הנוסף
שאינו של מצוה.

הנושא הזה מובא בשלחן ערוך על ידי הרמ"א גם בהלכות שבת (סי' רסד,
א). שם מדובר על האיסור להשתמש לאורם של נרות שבת כשמדליק
בשמנים ובפתילות גרועים, וכותב הרמ"א שאם יש נר אחד מדברים
המותרים - מותר להשתמש לאורם של האחרים. הרי מבואר שסובר
שהוספת נר מועילה להתיר הכל, וכותב הגר"א (שם) שהמקור הוא
מסוגייתנו ולפי ההסבר בסוגיה שהוספת הנר מתירה את השימוש לאורם
של כל הנרות, גם של המצוה.

המגן אברהם בסימן תרעג (סק"ד) מביא את דעת הרמב"ן שאוסר את
השימוש גם כשמדליק נר אחר, ומוסיף להביא את דעת רבינו ירוחם
שכאשר מדליק במקום שאין רגילים להניח נרות - אינו צריך להניח נר
אחר כלל. כל זה מבואר לפי השיטה שאוסרת את השימוש ומפרשת את
הצורך בנר אחר בשביל היכר בלבד. עם זאת המגן אברהם עצמו מסיים
שראוי להניח תמיד נר נוסף כדי למנוע מצב שישתמש לאורם של נרות
המצוה בלבד.

מתוך דבריו משמע שיש אצלו ספק, ולכן מלכתחילה כותב שיש להחמיר
כרמב"ן, שלא להשתמש, ובכל זאת כותב שראוי להניח תמיד נר אחר כדי
שאם ישתמש יהיה זה בהיתר. כיוצא בזה כותב המגן אברהם בהמשך
סימן תרעג (סקי"א) בקשר לנר חנוכה שהתערב עם שאר נרות, שהרמ"א
כותב שידליק מן התערובות עד כדי שיהיה ברור שמדליק גם נר של היתר,
ומצדיקו המגן אברהם מפני שכאשר הם כולם ביחד מותר להשתמש
לאורם. אפשר אם כן להסביר שהיתר זה הוא כמו דין בדיעבד, אולם בעל
מחצית השקל מסביר שיש לחלק בן מי שמדליק ממש לשם מצוה, שאז
האיסור להשתמש חמור יותר, לבין מי שמדליק שלא לשם מצוה, כמו
במקום שהתערבו הנרות, שבכגון זה ראוי להתיר את השימוש אגב הנר
המותר לאחר שכבר אין חשש לביזוי מצוה.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516