חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

הדלקה מנר לנר

דף כב. - כב: גמרא. איתמר, רב אמר: אין מדליקין מנר לנר, ושמואל אמר:
מדליקין... אמר אביי: כל מילי דמר עביד כרב, לבר מהני תלת דעביד
כשמואל: מדליקין מנר לנר... יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה,
ויתיב וקאמר: טעמא דרב משום ביזוי מצוה. אמר להו: לא תציתו ליה!
טעמיה דרב משום דקא מכחיש מצוה. מאי בינייהו? איכא בינייהו דקא
מדליק משרגא לשרגא; מאן דאמר משום ביזוי מצוה - משרגא לשרגא
מדליק, מאן דאמר משום אכחושי מצוה - משרגא לשרגא נמי אסור...

מאי הוי עלה? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: חזינא, אי הדלקה עושה
מצוה - מדליקין מנר לנר, ואי הנחה עושה מצוה - אין מדליקין מנר לנר.

לצילום עמוד הגמרא

ציון ז (כב, א). ...ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה אחר. השגת
הראב"ד. ועל ידי קינסא.

(רמב"ם חנוכה ד, ט)

מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה, ודוקא להדליק זה מזה בלא אמצעית, אבל
להדליק זה מזה על ידי נר של חול - אסור, ויש מתירים גם בזה, אלא אם
כן הוא בענין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של
חנוכה. הגה. ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר,
דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו למצוה כל כך, לכן אין
להדליק זה מזה, וכל זה אינו רק בעוד שדולקין למצותן, אבל אחר שעבר
זמן המצוה מותרים בהנאה, כל שכן שמותר להדליק מהן.

(אורח חיים תרעד, א)

א. ביאור הסוגיה והמסקנה היוצאת ממנה

לפי המבואר יש שתי אפשרויות להסביר את שיטת רב שאוסר את
ההדלקה, משום אכחושי מצוה או משום ביזוי מצוה. עם זאת נראה
שבמסקנה הגמרא דוחה את האפשרות להסביר שהאיסור הוא משום
אכחושי מצוה מפני שמצינו שבמנורה במקדש הדליקו מנר לנר.

בתחילת הסוגיה למדנו שרבה עשה כשמואל אף על פי שבדרך כלל הלכה
כרב באיסורים, ולפי זה ראוי לכאורה לפסוק שמותר להדליק מנר לנר
אפילו על ידי קיסם. אולם בסוף הסוגיה נראה שהגמרא עצמה אינה
מקבלת את המסקנה הזו ועל כן היא שואלת "מאי הוי עלה", ומשיבה
שהדין תלוי בשאלה אם ההדלקה עושה מצוה או ההנחה.

התוספות (ד"ה מאי) בפירושם הראשון מסבירים שהגמרא סוברת שאין
דברי רבה עיקר, וחזר הדין שההלכה צריכה להיות כרב, אולם מהדלקת
המנורה במקדש מוכח שאין לחוש לטעם של אכחושי מצוה אלא רק
לביזוי מצוה, והוא כאשר מדליק עם קינסא. את שאלת הגמרא הם
מסבירים שאם הנחה עושה מצוה הרי יש מקום לטעם של ביזוי מצוה אף
כשמדליק מנר לנר לממש, לפי שאינה דומה הדלקת נר חנוכה להדלקת הנר
של המנורה במקדש, כיון ששם בודאי ההדלקה עושה מצוה.

פירוש זה מובא גם על ידי הר"ן בחידושיו והרא"ש (סי' ז), והמסקנה
היוצאת היא שאין מדליקים מנר לנר על ידי קיסם אבל מתירים בלעדיו
כיון שההדלקה עושה מצוה, וגם הרמב"ן והרשב"א סוברים שאסור
להדליק בקינסא.

בפירושם השני מסבירים התוספות בשם ריב"ם שההלכה היא כשמואל
שרבה פסק כמותו, והבעיה היא האם שמואל עצמו מתיר בקינסא, והרי
זה תלוי בשאלה מה אסר רב, האם הוא אסר רק בקינסא או אפילו מנר
לנר ממש. לפי זה מובן שאם רב אוסר בקינסא - הרי שמואל שחולק עליו
מתיר אף בזה, אבל אם רב אוסר אפילו מנר לנר ממש - ניתן לומר
ששמואל מסכים עמו לאסור את ההדלקה בקינסא. המסקנה היוצאת היא
שכיון שהדלקה עושה מצוה - ממילא מסתבר שרב אסר רק בקינסא
ושמואל מתיר אף בזה, והלכה כמותו.

הר"ן בחידושיו מסביר זאת ששמואל מתיר אפילו אם הנחה עושה מצוה,
זאת משום שאינו חש בכלל לסברה של ביזוי מצוה, אולם הספק
מלכתחילה היה שחושש לכך כשמדליק על ידי קינסא.

הריטב"א מסביר שזו גופא בעית הגמרא, האם הלכה כרב או כשמואל,
והגמרא עצמה תולה את הענין בשאלה אם הדלקה עושה מצוה או הנחה
עושה מצוה, שאם הדלקה עושה מצוה - הכל מותר, ואם הנחה עושה
מצוה - הכל אסור, והמסקנה היא שהדלקה עושה מצוה.

יתירה מזו כותב הרא"ה (מובא בחידושים המיוחסים לר"ן), שאף מהדין
של המנורה ניתן להבין שמותר על ידי קיסם, שכן התירוץ שמדובר
בפתילות ארוכות נראה כדיחוי בעלמא, ובעל ארחות חיים (הל' חנוכה
סי' יז) מדייק כך מהלשון שמדליקים מנר לנר ולא נר מנר, שהכוונה אף
על ידי קיסם.

כדעת המתירים סוברים הר"ן (על הרי"ף דף ט, ב), המאירי, בעל התרומה
(סי' רכט), הריא"ז (הל' חנוכה יא), הסמ"ג (עשין דרבנן ה), המרדכי (סי'
רעא) והאור זרוע (ח"ב סי' שכד).

הרי"ף מביא את דברי אביי שרבה נהג בענין זה כשמואל, ונחלקים הרא"ש
והר"ן בחידושיו בביאור דעתו. לדעת הרא"ש כיון שכותב את הלשון
שמדליקים מנר לנר - משמע שעל ידי קיסם אסור, אבל הר"ן כותב
שכוונתו להתיר זאת לגמרי, אף על ידי קיסם.

ב. שיטת ההלכה

התוספות (כג, א ד"ה שמע) כותבים שלפי מסקנת הגמרא שהדלקה עושה
מצוה ראוי להתיר את ההדלקה מנר לנר, אולם כיון שנהגו העולם
להחמיר - אין לשנות את המנהג.

מדבריהם משמע שהעולם נוהג להחמיר לגמרי, היינו אפילו בלי קיסם,
וכן כותבים מהרי"ח (מובא בהגהות אשרי), בעל הגהות מיימוניות (אות
כ) והר"ש משאנץ (מובא במרדכי ובאגודה), והב"ח מסביר את החומרא
שהיא מפני שעיקר הדין הוא להדליק נר אחד והנר הנוסף הוא רק מפני
הידור מצוה, לכן ראוי שלא להדליק מנר לנר.

לעומת זאת הרמב"ם כותב את ההלכה שמותר להדליק, והראב"ד מוסיף
שמותר אף על ידי קינסא, ונראה שמבין שהרמב"ם אוסר בקינסא, וכך
היא באמת דעת המגיד משנה והלחם משנה, שהרמב"ם מתיר רק מנר לנר
ממש. אכן ניתן ללמוד על שיטת הרמב"ם ממה שכותב בהלכות תמידין
ומוספין (ג, יד) לגבי המנורה במקדש שלא ידליק על ידי נר אחר משום
בזיון, והרי זה כמסקנת סוגייתנו שמדליק מפתילה לפתילה, מכאן מסתבר
שהוא הדין בנרות חנוכה, ועיין על כך עוד לקמן (כב, ב ציון ג).

מאידך גיסא ניתן לדייק אחרת ממה שכותב הרמב"ם בהלכות מעשר שני
(ג, יט) שאין שוקלים דינרי זהב כנגד מעשר שני מפני החשש שמא לא
יכוון משקלו יפה, וזהו הטעם שמובא בגמרא דוקא למאן דאמר שמותר
להדליק על ידי קינסא.

הלחם משנה כבר עומד על קושי זה בלשון הרמב"ם ומתרץ שהטעם הזה
טוב לכל הדעות, ואין להוכיח מהבאתו שהרמב"ם מתיר הדלקה על ידי
קינסא.

המחבר בשלחן ערוך פוסק שמדליקים נר מנר ממש ולא על ידי אמצעי,
ומביא גם את דעת המתירים אפילו בקינסא.

לעומת זאת הרמ"א מביא את המנהג, שנזכר בתוספות, להחמיר שלא
להדליק מנר לנר בשום אופן.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516