חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

האיסור לשקול כנגד מעשר שני

דף כב: גמרא. מתיב רב אויא: סלע של מעשר שני - אין שוקלין כנגדו דנרי
זהב, ואפילו לחלל עליו מעשר שני אחר... אמר רבה: גזירה שמא לא יכוין
משקלותיו וקא מפיק להו לחולין.

לצילום עמוד הגמרא

ציון א.ב. מעשר שני - אין שוקלין כנגדו אפילו דינרי זהב, ואפילו לחלל
עליהם מעשר שני אחר, גזירה שמא יכוין ממנו משקלות ונמצאו הפירות
חסרים, והוא שוקל בהן מעות לחלל עליהן מעשר אחר, נמצא מוציא
מעשר לחולין בפחות מדמיו.

(רמב"ם מעשר שני ג, יט)

רש"י מפרש שאסור משום שמבזה את המעשר, ואף כשאומר ששוקל
לצורך מעשר אחר - חוששים שימצאו לא טובים או שימצאו יתירים
ויחוס עליהם ולא יחלל עליהם, ונמצא שביזה את המעשר שלא לצורך.

רב האי גאון (אוצה"ג הפירושים סי' מ) מסביר את החשש שעלול להעריך
את מעות החולין ביותר משווין ויבוא לפדות מעשר שני בפחות
משוויו. נראה שהחשש הזה הוא דבר המצוי מפני שמעות מעשר שני
שוהות אצל האדם זמן רב ללא שימוש ובינתיים עלולות להעלות חלודה
ולאבד ממשקלן, וכך כותב בעל מרכבת המשנה בדעת הרמב"ם.

בין כך ובין כך מדובר לדעתם במשקל של מעות חולין כנגד מעות מעשר,
אבל הרמב"ם מדבר על משקל של מעות כנגד הפירות. בהתאם לשיטה זו
מוחק הגר"א (בהגהות לגמרא) ומתקן את הגרסה שלא מדובר על סלע של
מעשר שני אלא על מעשר שני סתם, דהיינו פירות.

מהר"י קורקוס מסביר את שיטת הרמב"ם שהחשש הוא שהפירות ילכו
ויחסרו כדרכם, וכשיבוא לשקול כנגדם ולחלל על המעות בהתאם
למשקלם על פי כיוונו הראשון, ולא ישים לב שחסרו - עלול להוציא
מעשר לחולין בפחות מדמיו.

בהתאם לכך אף הוא כותב שכנראה אין גורסים "סלע של מעשר שני", אך
מוסיף שאולי גורסים זאת וגזרו על סלע כדי שלא יבוא לשקול כנגד
הפירות.

כמו כן הוא כותב שגרסת הרמב"ם בדברי רבה אינה "שמא לא יכוון
משקלותיו" אלא "שמא יכוון משקלותיו", דהיינו שמא יהיה שוקל כל
הזמן על סמך כיוונו הראשון, אך לבסוף מיישב גם את הגרסה שלפנינו
לשיטת הרמב"ם.

גם הלחם משנה בהלכות חנוכה (ד, ט) נדרש לשיטת הרמב"ם ומקשה
מדוע אינו מפרש בפשטות שהטעם לאיסור הוא משום ביזוי מצוה, כשם
שאסור להדליק נר מנר על ידי קינסא.

הוא מתרץ שאין השקילה של המעות דומה לגמרי להדלקה על ידי קינסא,
משום ששוקל את המעות לצורך מצוה. בדרך זו הוא מפרש את דברי
רבה בסוגייתנו שבא לעשות הפרדה גמורה בין הסוגיות ולומר שיש
באיסור של השקילה טעם שונה לגמרי.

לגופם של דברים הוא כותב בדעת הרמב"ם שהאיסור הוא שלא לשקול
מעות כנגד פירות כשבא לחלל על המעות מעשר שני מפני הטעם הנזכר,
שמשקל הפירות הולך וחסר, ומטעם זה אסור לשקול את המעות כנגד
כל הפירות ולאו דוקא כנגד פירות של מעשר שני.

אולם בענין זה חולק עליו בעל מרכבת המשנה (ח"א הל' חנוכה שם)
ולדעתו האיסור הוא לשקול רק כנגד פירות של מעשר שני, מפני שרגילים
להשהותם זמן רב עד שיעלה עמם לירושלים.

בהלכה כ הרמב"ם מוסיף שאין שוקלים כנגד מעות מעשר שני, וההסבר
הנראה כאן הוא משום הבזיון ולא מפני שעלול להפסיד משהו מהמעשר.
אפשר אם כן לומר שבהלכה שלפנינו אין לחשוש לבזיון כיון ששוקל
לצורך המעשר, ואסרו רק מפני החשש שיחסיר במשקלו. לעומת זאת
בהלכה כ מדובר על משקל שלא לצורך המעשר, לכן יש איסור מפני
הבזיון.

אולם בעל מרכבת המשנה (ח"ב הל' חנוכה) מסביר גם את הנאמר בהלכה
כ שלא לשקול מפני אותו חשש של חסרון, משום שגם מעות ששוהות
הרבה זמן בבית עלולות להיות חסרות.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516