חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

הברכות שמברכים על נר חנוכה

דף כג. גמרא. אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך
לברך, ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך. אמר רב יהודה:
יום ראשון - הרואה מברך שתים ומדליק מברך שלש, מכאן ואילך -
מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת. מאי ממעט? ממעט זמן. ונימעוט
נס! נס - כל יומי איתיה. מאי מברך? מברך 'אשר קדשנו במצותיו וצונו
להדליק נר של חנוכה'.

לצילום עמוד הגמרא

ציון י. ...והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות, ואלו הן:
'בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של חנוכה', ו'שעשה נסים לאבותינו' וכו',
ו'שהחיינו וקיימנו' וכו'. וכל הרואה אותה ולא בירך - מברך שתים,
'שעשה נסים לאבותינו' ו'שהחיינו', ובשאר הלילות - המדליק מברך
שתים והרואה מברך אחת, שאין מברכין 'שהחיינו' אלא בלילה הראשון.

(רמב"ם חנוכה ג, ד)

המדליק בליל ראשון - מברך שלש ברכות: 'להדליק נר חנוכה' ו'שעשה
נסים' ו'שהחיינו', ואם לא בירך זמן בליל ראשון - מברך בליל שני או
כשיזכור.

מליל ראשון ואילך מברך שתים: 'להדליק' ו'שעשה נסים'. הגה.ויברך כל
הברכות קודם שיתחיל להדליק.

מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו
בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה - מברך 'שעשה נסים' ובליל ראשון מברך
גם 'שהחיינו', ואם אחר כך בליל שני או שלישי בא להדליק - אינו חוזר
ומברך 'שהחיינו'.

(אורח חיים תרעו, א-ג)

א. גדר החיוב בברכת"שעשה ניסים"

לפי הנראה מהגמרא נסמכה הברכה הזו למצות ההדלקה והתחדש שמברך
גם על הראיה לבדה, אולם מצינו לבעל השאילתות (שאילתא כה) אשר
כותב שכאשר מגיע יום שהתרחש בו נס לישראל כחנוכה ופורים - חייב
לברך ברכת "שעשה ניסים" כמו יתרו שבירך "ברוך ה' וגו'". בדרך זו
כותב גם המאירי שמי שאין לו נר להדליק, ואף אינו במקום שיכול
לראותו - מברך לעצמו ברכת "שעשה ניסים" ו"שהחיינו".

לפי דעתם יש לומר שאף מעיקר הדין אין הברכה הזו תלויה במצות הנר
אלא שחכמים העדיפו לסומכה להדלקה או לראיה, כמו ברכת "מאורי
האש" במוצאי שבת, שמלכתחילה מסדרים אותה על הכוס, אבל גם
בלעדיו מברך את הברכה הזו בפני עצמה.

אולם מדברי הראשונים האחרים נראה שחולקים וסוברים שברכת
"שעשה ניסים" היא חלק ממצות נר חנוכה. כך עולה מדברי התוספות
(סוכה מו, א ד"ה הרואה) שתיקנו את הברכה לרואה משום שיש כמה
בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים את המצוה, משמע שהחובה
לברך על הראיה באה במקום חיוב ההדלקה למי שאינו יכול להדליק.

כיוצא בזה ניתן ללמוד מדברי הרשב"א והר"ן (י, א בדפי הרי"ף) אשר
כותבים שמי שהדליקו עליו בביתו אינו צריך לחזור ולברך על הראיה,
שלא מצינו מי שיוצא במצוה שיחזור ויתחייב בברכתה.

לפי שיטה זו שמחברת את ברכת "שעשה ניסים" למצות הנר יש להמשיך
ולדון האם יש מצוה מיוחדת של ראיה, או שהכל כלול במצות ההדלקה.

מדברי התוספות, הרשב"א והר"ן ניתן להסיק שאין מצוה נפרדת של
ראיה. כך יוצא גם מדברי בעל העיטור (הל' חנוכה), בעל ההשלמה בשם
רבינו אשר והסמ"ג (עשין דרבנן ה).

לעומתם כותב בעל המאורות שאף מי שהדליקו עליו בביתו צריך לברך
על הראיה, וכך מוכח לדעתו מלשון הגמרא האומרת בסתמא שהרואה
מברך שתים, משמע אף כשהדליקו עליו בביתו. כך סוברים מקצת
הגאונים כמובא במגיד משנה, הראבי"ה (סי' תתמג) והריא"ז (הל' חנוכה
טז).

הב"ח מדייק בלשון הרא"ש (סי' ח) והאגודה (סי' לז) שאף הם סוברים
כך, מתוך מה שכותבים שהמהלך בספינה ורואה נרות צריך לברך ואינם
מדגישים שהיינו דוקא כשלא הדליקו עליו בביתו.

רבינו ירוחם (נתיב ט, א) מביא שתי דעות, לפי דעה אחת אין צריך לברך
על הראיה כשהדליקו עליו בביתו, ולפי הדעה השניה צריך לצאת ולראות
ולברך על הראיה בפני עצמה. יתירה מזו כותב הריא"ז (שם טו) שאף
צריך להדליק אם נמצא במקום שאינו רואה נרות של אחרים, אך לא
התבאר אם מברך גם על עצם ההדלקה או לא, כיון שסוף סוף הדליקו
עליו בביתו.

אולם מדברי בעל ארחות חיים (חנוכה סי' יג) משמע שכאשר מחוייב
להדליק - צריך גם לברך, ומביא שכך היה נוהג רבינו משולם.

הפרי חדש (תרעז, ג) מדייק מלשון הגמרא שמדברת על הרואה, לשון
שמשמעותה בדיעבד, שאין זה חיוב ואינו צריך לחזר אחרי הנר ובודאי
שלא להדליק, ורק אם רואה - מברך. יתר על כן, לדעתו כיון שאין בזה
חובה - לכן אף אם הדליק אינו מברך, שכן אין מברכים על נר שאינו של
מצוה אלא של רשות.

הרשב"א והר"ן (על הרי"ף) מוסיפים גדר לחיוב שאינו מברך כשיודע
שעתיד להדליק, וכן כותבים הרי"ד, המאירי, המרדכי (סי' רסז) ובעל
שבלי הלקט (סי' קפה). הריטב"א מסביר שאינו נחשב כמי שמעביר על
המצוות כיון שעדיף שיברך את הברכה בשעת ההדלקה, וכן כותבים
הראבי"ה (סי' תתמג), בעל ההשלמה ובעל המאורות שמצוה לכנס את
הברכות, כמו שמצינו במצות סוכה שמכנס את כל הברכות על הכוס.

באותו ענין כותב בעל ספר המנהיג (הוצאת מוסד הרב קוק עמ' תקלא)
שאם רוצה לברך בהדלקה - הרשות בידו כדי לחברן יחד, משמע שרשאי
לברך עוד קודם בשעת הראיה, וכאילו יש ספק בדבר האם הברכה
קשורה דוקא להדלקה או שיש לה גם חיוב עצמי מצד ההודאה על הנס.

רש"י (ד"ה הרואה) כותב בשם רבותיו שלא הוזקקה ברכה זו אלא למי
שלא הדליק בביתו עדיין, משמע שמברך למרות שעתיד להדליק, ולדעת
הב"ח יש שגורסים אחרת בדבריו באופן שאין מקום לדיוק זה, אולם
האור זרוע (ח"ב סי' שכה) כותב על פי הגרסה שלפנינו שלפי רש"י באמת
אחר כך כשיבוא לביתו וידליק שוב לא יברך את הברכה הזו.

המהר"ם מרוטנבורג בתשובה (דפוס פראג סי' נז) כותב שאם כבר בירך
"שעשה ניסים" ו"שהחיינו" על הראיה - לא יחזור ויברך "שהחיינו" על
ההדלקה, ומדייק מלשונו בעל מקראי קודש (חנוכה סי' כח) שחוזר
ומברך ברכת "שעשה ניסים", מכאן שיש שני גדרים לברכה: בתור הודאה
וגם בתור חלק מברכת המצוות.

ב. שיטת ההלכה

המגיד משנה כותב בדעת הרמב"ם שמברך על הראיה גם כשהדליקו עליו
בביתו, והלחם משנה מסביר שהדיוק מבוסס על לשון הרמב"ם שכותב
שכל הרואה ולא בירך מברך שתים, משמע אפילו כשמדליקים עליו
בביתו.

מלשון זו ניתן עוד לדייק שאף מי שעתיד להדליק צריך להקדים ולברך
כשרואה את הנר שדולק, וכן מדייק בעל פרי חדש.

בעל ספר ימי שלמה מחזק את הדיוק האחרון הזה, ומסביר שהמגיד משנה
לא הזכירו מפני שיש חידוש גדול יותר בחיוב הברכה למי שהדליקו עליו
בביתו שיצא ידי חובה, אך כל שכן שמברך כשמקדים ורואה עוד לפני
שמדליק בעצמו. כך גם משמע מדברי בעל הגהות מיימוניות (אות ג)
כשמביא את דברי רש"י כמסייעים לשיטת הרמב"ם, והכוונה למה שכותב
רש"י שמברך כשלא הדליק עדיין, הרי משמע שמברך על הראיה גם כשעתיד
להדליק בביתו.

מלבד זה לפנינו תשובה של הרמב"ם (מהדורת בלאו סי' רכב, מובאת
במג"א סי' תרנא סקכ"ה) שם הוא כותב על המדליק נר חנוכה שאם לא
היה בכוונתו להדליק נרות אחרים, ואחר כך נזדמן לו להדליק - מברך
שוב, והוא הדין בברכת הראיה, והרי זה צריך עוד לתלמוד ולהגדרה.

השלחן ערוך כותב במפורש שמברך "שעשה ניסים" על הראיה רק כשלא
הדליק ואינו עתיד להדליק, וגם אין מדליקים עליו בביתו.

עם זאת ישנה הלכה נוספת בסימן תרעז, ג שם הוא כותב שאף על פי
שמדליקים עליו בתוך ביתו - מדליק בברכות אם הוא במקום שאין בו
ישראל, והרמ"א מסבירו שעושה כן מפני שחייב לראות את הנרות,
ומקשים הט"ז (תרעו סק"ד), הגר"א (תרעז סק"ג) והמשנה ברורה (תרעז
סקי"ד) שיש סתירה בין ההלכות. נראה שיש להסביר שכאשר מדליקים
עליו בביתו אינו יכול לברך על הראיה לחוד כיון שיצא ידי חובה, אולם
אם מכוון שלא לצאת ידי חובה - יכול להדליק ולברך. יתכן איפוא שזו
דעת המחבר בסימן תרעז שראוי לאדם שנמצא בין הגוים שיכוון שלא
לצאת, כדי שיוכל להדליק ולראות את הנרות בימי החנוכה.

ג. סדר הברכות

דעת הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, וכן נפסק בשלחן ערוך, שמברך "שעשה
ניסים" ואחר כך "שהחיינו". לעומתם כותב בעל השאילתות (שאילתא כו)
שמקדים את ברכת "שהחיינו" לברכת "שעשה ניסים". כך כותב בעל ספר
המנהיג (שם), וכן היא הגרסה במסכת סופרים (פרק כ, ו).

הנצי"ב בהעמק שאלה מביא כתב יד אחר בלשון בעל השאילתות לפיו דין
המדליק שונה מדין הרואה, שהמדליק מקדים "שעשה ניסים" לברכת
"שהחיינו", בעוד שהרואה מקדים ברכת "שהחיינו" לברכת "שעשה
ניסים". ההסבר האפשרי לחילוק הוא שכאשר מדליק מצטרפת ברכת
"שעשה ניסים" כחלק מברכת המצוות, שלעולם היא מוקדמת לברכת
הזמן, מה שאין כן כאשר רואה ואינו מדליק, כי אז ברכת "שעשה ניסים"
נחשבת רק לברכת ההודאה, וממילא ברכת הזמן קודמת לה.

אולם לפי הגרסה בלשון בעל השאילתות שגם המדליק מקדים את ברכת
הזמן - צריך לומר שסובר שזו ברכת הודאה מכל מקום, לכן מקומה
לאחר ברכת "שהחיינו".

במסכת סופרים (שם) נאמר עוד שמברך "להדליק" ואומר 'הנרות הללו',
ורק אחר כך מברך ברכת "שהחיינו" וברכת "שעשה ניסים".

הטור כותב שאומר 'הנרות הללו' לאחר שהדליק, משמע אם כן
שהברכות האחרונות אף הן לאחר שמדליק, ובפשטות הרי זה משום
שאינן חלק מברכת המצוות ואין צריך לברכן עובר לעשייתן, וכן כותב
הריטב"א שיש אומרים שמברך אותן כנגד הנר, כשם שהרואה מברך
לאחר שרואה.

עם זאת הוא כותב שנוהגים לברך את כל שלש הברכות לפני ההדלקה,
וכן מסיקים המהרי"ל בתשובה (סי' קמה), המהרש"ל בתשובה (סי' פה)
והרמ"א בשלחן ערוך, ושיטתם מבוארת שכל הברכות הן חלק מברכת
המצוות שמברך תמיד עובר לעשייתן.

דעה מיוחדת לרבינו יונה (מובא ברבינו ירוחם נתיב ט, א ובאבודרהם
עמ' ר), לפיה מברך "להדליק" לפני הכל, אך ברכת "שעשה ניסים" מברך
לפני הנר הנוסף של אותו לילה.

ד. ברכת "שהחיינו"

לעיל כבר נזכרה שיטת המאירי שגם מי שאין לו נר מברך "שעשה ניסים"
ו"שהחיינו", מכאן שסובר לכאורה שמברך את ברכת הזמן על עיצומו של
יום. לעומתו כותב הפרי חדש (סי' תרעו, א) שרק ברגל וביום הכפורים
מצינו שמברך "שהחיינו" על עיצומו של יום אבל לא בחנוכה שאינו יום
של מקראי קודש, לכן מברך "שהחיינו" רק על קיום המצוה של הדלקת
הנר. גם המאירי עצמו כותב במסכת מגילה (דף ד, א) שאין מברכים זמן
על היום אלא כשיש כוס לקידוש, ורק ביום הכפורים מברך למרות שאין
קידוש משום שאין ספק בקדושתו היתירה, ולא נפקע כוסו אלא מצד
איסור שתייה שבו. הוא דן שם על ברכת הזמן בפורים, ומבאר שאין
מקום לברכה מצד היום עצמו מפני שאין שם קידוש, ומברך רק על קיום
מצות היום כמו בחנוכה שמברך על ההדלקה ולא על היום.

לפי זה יש לבאר את דברי המאירי בסוגייתנו שמברך את ברכת הזמן
בצמוד לברכת "שעשה ניסים" משום שהיא עצמה מצות היום, להודות
לה', אפילו כשאין לו נר. אמנם המשנה ברורה בשער הציון (סק"ג) מבקש
להסיק מדברי המאירי הללו שמברך ברכת הזמן בחנוכה אף על עיצומו
של יום, אולם גם הוא משאיר את הדברים בצריך עיון.

עוד כותב המאירי שמי שלא הדליק בלילה ראשון ומדליק באחד מהלילות
הבאים - מברך ברכת "שהחיינו" על ההדלקה הראשונה, משמע שנוהג כן
למרות שכבר בירך ביום הראשון ברכת "שהחיינו" ביחד עם ברכת
"שעשה ניסים", והבית יוסף מביא תשובה לפיה אין לחזור ולברך.

לגבי עצם הדין שמי שלא הדליק מברך "שהחיינו" אחר כך בפעם הראשונה
שמדליק, יש הסכמה גם בדברי ראשונים אחרים כמו בעל שבלי הלקט (סי'
קפו), הראבי"ה (סי' תתמג), הרי"ד בתוספותיו והריא"ז (הל' חנוכה טז),
וכן נפסק בשלחן ערוך. כך משמע מהסוגיה בעירובין (דף מ, ב) ובסוכה
(מז, ב) שכל שלא אמר "שהחיינו" ביום הראשון - מברך ביום אחר.

אחרת היא דעת מהר"ש בדרשותיו (מובא בב"ח) שסובר שאם לא בירך
בלילה הראשון - שוב לא יברך.

הב"ח מחדש שברכת "שהחיינו" היא חיוב הגוף ולכן גם אם הדליקה עליו
אשתו בביתו - צריך לחזור ולברך בשעה שמדליק בפעם הראשונה, אולם
המגן אברהם (סק"ב) מביא את דעת החולקים אשר סוברים שהברכה הזו
כמו ברכת "שעשה ניסים" קשורה רק למצות ההדלקה, לכן כשם שיוצא
בנר שאשתו מדליקה - כך יוצא בברכות שמברכת.

ה. נוסח ברכת ההדלקה

המגן אברהם (פתיחה לסי' תרעו) כותב בשם השל"ה ומטה משה שצריך
לומר 'שלחנוכה' בתיבה אחת, ומבאר בעל מחצית השקל שנוסח זה בא
לעשות את ההבחנה בין נר של שבת לבין נר של חנוכה. זאת משם שנר של
שבת לצרכו הוא מדליק, שמשתמש לאורו, מה שאין כן בנר של חנוכה
שאסור להנות ממנו וכל כולו רק לצורך מצות החנוכה.

בשערי תשובה (סק"א) מובא בשם בעל מחזיק ברכה שבשבת יש כמה
מצוות והנר היא רק אחת מהן, בעוד שבחנוכה הנר הוא העיקר, שיש רק
מצוה מעשית אחת והיא ההדלקה.

עיין עוד בבירור הלכה למסכת פסחים דף ז, ב ציון א בענין הנוסח
שאומרים 'להדליק' ולא 'על הדלקת'.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516