חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

ברכה על הספק מדאורייתא ומדרבנן

דף כג. גמרא. אמר אביי: ודאי דדבריהם - בעי ברכה, ספק דדבריהם - לא
בעי ברכה. והא יום טוב שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה! התם - כי
היכי דלא לזילזוליה בה. רבא אמר: רוב עמי הארץ מעשרין הן.

לצילום עמוד הגמרא

ציון ל...שכל ודאי של דבריהם - מברכין עליו, אבל דבר שהוא מדבריהם
ועיקר עשייתן לו מפני הספק, כגון מעשר דמאי - אין מברכין עליו; ולמה
מברכין על יום טוב שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק? כדי שלא
יזלזלו בו.

השגת הראב"ד. זה הטעם לאביי, אבל רבא חלק עליו ואמר שאין הטעם
לדמאי אלא מפני שרוב עמי הארץ מעשרין הם, אבל ספק אחר - אפילו
בדרבנן מברכין.

(רמב"ם חנוכה ג, ה)

א. שיטות שונות לביאור המחלוקת שבגמרא

רש"י מפרש שרבא חולק על אביי בכך שלדעתו אין החיוב על הדמאי
אפילו בכלל ספק, ומצותו רק בגדר חומרא בעלמא ולכן אין מברכים
עליו.

בדרך אחרת כותב הרמב"ן שרבא סבר שזהו חיוב כמצוה ודאית
מדבריהם שהיה ראוי לברך עליה, והטעם שאין מברכים הוא מפני שרוב
עמי הארץ מעשרים וצריך לעשות היכר שלא יחשבו שזו מצוה
מדאורייתא.

נמצא שיש הבדל בין הפירושים באשר לדעת רבא, שלפי פירוש רש"י ניתן
להבין שרבא סובר שמברכים על הספק, בעוד שלפי הפירוש של הרמב"ן
אף רבא מודה שאין מברכים על הספק.

הראשונים דנים במסקנה זו לאור מה שלמדנו במסכת ברכות (דף כא, א)
שכל ספק ברכות מדרבנן אינו חוזר ומברך, ורק בספק דאורייתא חוזר
ומברך, ויוצא לכאורה שיש קושי על פירוש רש"י בדעת רבא בסוגייתנו.

הר"ן (דף י, א בדפי הרי"ף) מתרץ ששם מדובר על ברכות שחיובן מצד
עצמן כתפילה, קריאת שמע וברכת המזון, ועליהן נאמר שכאשר חיובן
מדרבנן - אין מברכים על הספק. לעומת זאת כשמדובר בברכות שמברכים
על המצוות - יש לומר שכל שצריך לחזור ולעשותן מספק צריך גם
לחזור ולברך, למרות שהחיוב של ברכת המצוות הוא רק מדרבנן, וכך
גם בדמאי אלמלא הטעם שזו חומרא בעלמא.

אחרת יוצא לפי פירוש הרמב"ן אשר מביא את דעת הרי"ף לקמן (דף נד, א)
לגבי מילה, כשמלים מספק את מי שנולד מהול, שאין מברכים על הטפת דם
ברית כיון שכל קיומה של המצוה הוא מספק.

גם רבינו חננאל בסוגייתנו כותב בעקבות מסקנת הגמרא שאין מברכים על
הטפת דם ברית שעושים למי שנולד מהול, מכאן שמפרש שרבא אינו
חולק על אביי מהבחינה העקרונית, אלא מוסיף טעם להלכה בדמאי שאין
חיובה בגדר ספק אלא בגדר של תקנה ודאית.

כך כותב גם הראב"ן (סי' שמא) ומוסיף שזהו הטעם להלכה הנוהגת
ביום השמיני של חג שיושבים בסוכה ואין מברכים, ועיין עוד בבירור
הלכה לסוכה מז, א ציון א בענין הברכה על הסוכה ביום השמיני,
ולברכות כא, א ציון א בענין הספק בקריאת שמע וברכותיה.

בכל אחת מהסוגיות האלה מתברר צד מיוחד של ספקות בברכות, אולם
מסוגייתנו יש ללמוד את עיקר הדין אם מברכים על מצוה שמקיימים
מספק.

המאירי בחידושיו לקמן (דף קלה, א) מחלק בענין זה בין שני סוגים של
ספקות. סוג אחד הוא הספק בדמאי, בהטפת דם ברית למי שנולד מהול
ובכסוי הדם בכוי, שבכל אלה אין מברכים על הספק, לעומת הסוג השני
של ספק פרטי לאדם אם קיים את המצוה, שכיון שצריך לחזור ולקיים -
צריך גם לחזור ולברך.

ההסבר לחילוק נראה כמו שכותב הפרי חדש (או"ח סי' סז) שבסוג
הראשון יש ספק על עצם החיוב, מה שאין כן בסוג השני שבודאי התחייב
והספק הוא אם יצא ידי חובה. כעין זה כותב גם בעל ספר ההשלמה
בחידושיו לקמן (קלה, א) באחד מפירושיו שבהטפת דם ברית אינו מברך
כיון שיש ספק על עיקר המצוה.

אכן בדמאי ישנם שני הצדדים, שכן מצד אחד ניתן לומר שבודאי התחייב
ורק יש ספק אם הפרישו, אבל מצד שני ניתן לומר שכיון שרוב עמי הארץ
מעשרים - ממילא זה נחשב כתקנה חדשה שנתקנה על הספק ונידונית לענין
הברכה כמו הטפת דם ברית וכיסוי הדם לכוי.

כאמור לפי הפירוש של רש"י יוצא שרבא חולק על אביי וסובר שמברכים
על הספק, ורק בדמאי אין מברכים מפני שזו חומרא בעלמא. עם זאת גם
לפי פירוש זה נראה שמברכים רק על הספק שיש לו עיקר מהתורה,
דהיינו על מצוה שחיובה מדאורייתא, ולא על ספק שאין לו עיקר
מהתורה, כגון שמסתפק אם הדליק נר חנוכה, שכיון שהמצוה היא
מדרבנן - בודאי שאין מברכים על הספק. כך כותבים הרמב"ן, הרשב"א,
הר"ן (על הרי"ף) והמאירי, וזוהי שיטת בעל העיטור (מובא בטור יורה
דעה סי' כח) להלכה, וכן של חכמי לוניל כמו שכותבים הלחם משנה (הל'
חנוכה) והגר"א (או"ח תרפח סק"ט).

בעל ההשלמה והמאירי מוסיפים שאף לפי דעה זו אין הכרח לומר
שמברכים על הטפת דם ברית למי שנולד כשהוא מהול, זאת משום שיש
שסוברים שאין צריכים לעשות כלל את ההטפה, ולפיהם אין צורך לפרש
שהרי"ף שכותב שאין מברכים על ההטפה חולק על הדעה הזו.

דעה מחודשת לריטב"א בשם מקצת מרבותיו שמפרשים שרבא חולק על
דברי אביי בכל הספקות בברכות, שהוא סובר שמברך מספק גם בברכת
המצוות וגם בברכות הנהנין שכל חיובן הינו רק מדרבנן.

ב. שיטת הרמב"ם

בתשובה (מהד' בלאו סי' שלג) הוא מבאר שכל ברכות המצוות הן
מדרבנן, לכן כשיש ספק על חיוב המצוה - אין מברכים.

את המחלוקת שבסוגייתנו הוא מבאר שנחלקו אם מברכים על תקנת
חכמים שנתקנה אפילו על הספק. בדרך זו יוצא שביום טוב שני
שמברכים - לפי רבא הרי זה מעיקר הדין, בעוד שלפי אביי הרי זה רק מפני
הטעם שלא יבואו לזלזל בו, ואילו בדמאי שאין מברכים - לפי אביי הרי
זה מעיקר הדין ולפי רבא מפני הטעם המיוחד שרוב עמי הארץ מעשרים.

בהלכה שלפנינו כותב הרמב"ם את הטעם של אביי, והראב"ד משיג עליו
מדוע אינו כותב את ההלכות לפי הטעם של רבא. בדברי הראב"ד מבואר
שסובר שלפי רבא יש אף נפקא מינה לדינא לחייב ברכה בכל ספק במצוות,
על כן הוא משיג גם על מה שכותב הרמב"ם בהלכות סוכה (ו, יג)
ובהלכות מילה (ג, ו) לגבי טומטום ואנדרוגינוס שאין מברכים על
המצוות שמקיימים מספק, ולדעתו מברכים כיון שהלכה כרבא
בסוגייתנו. אולם לפי מה שהתבאר בדברי הרמב"ם בתשובה הרי הוא
סובר שאין מחלוקת לדינא בין רבא לאביי בכל הספקות אלא רק בדברים
שיש עליהם תקנה מיוחדת של חכמים כמו דמאי ויום טוב שני, וגם בזה
אין מחלוקת ביניהם לדינא אלא כל אחד מסביר את ההלכה לפי טעמו.

המגיד משנה מסביר שלדעת הרמב"ם רבא אינו חולק על אביי שאין
מברכים על הספק, ורק בדמאי הוא סובר שצריכים לטעם אחר מפני שעל
ההפרשה בדמאי היתה תקנה שהפכה אותה לדין ודאי כשיטת הרמב"ם.
אבל הלחם משנה מעיר שהמגיד משנה כנראה לא ראה את תשובת הרמב"ם
לפיה גם אביי דן על הדמאי בתור תקנה ודאית, ולא בתור ספק סתם.
לדעתו כיון שהרמב"ם מביא דוקא את טעמו של אביי - יוצא שסובר שאין
מברכים אף כשיש תקנה יחודית על הספק, ומקשה מדוע אם כן מברכים
על בדיקת חמץ שנתקנה רק על הספק, ומתרץ שהברכה היא אף על מעשה
הביעור והביטול שאף הם חלק מהמצוה, ונעשים על הודאי.

הגר"א (שם) כותב שהרמב"ם בהלכות חזר בו ממה שכתב בתשובה, שכן
לפי מה שכתוב שם יוצא שרבא חולק על אביי, אבל לפי ההלכה נראה
שמפרש שרבא אינו חולק על אביי, ורק מוסיף טעם לדבריו מדוע אין
מברכים על הדמאי.

בשלחן ערוך נפסקה ההלכה שאין מברכים על הספק. כך באורח חיים (סי'
יז, ב) לגבי טומטום ואנדרוגינוס שאינם מברכים על המצוות שחיובן
עליהם הוא מספק, כגון ציצית, וכך ביורה דעה (סי' כח, ג וסי' רסה, ג)
לגבי כיסוי הדם בכוי ולגבי הטפת דם ברית אצל מי שנולד מהול.

כמו כן עיין בשיטתו לגבי יום טוב שני ושמיני עצרת בבירור הלכה
לסוכה (שם), ולגבי הספק בקריאת שמע וברכותיה בבירור הלכה
לברכות (שם).

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516