חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

אכסנאי בנר חנוכה

דף כג. גמרא. אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא:
מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי
איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי.

לצילום עמוד הגמרא

ציון ה.ו.ז. אורח שמדליקין עליו בתוך ביתו - אינו צריך להדליק עליו
במקום שנתארח בו. אין לו בית להדליק עליו בו - צריך להדליק במקום
שנתארח בו, וממשתף עמהן בשמן. ואם היה לו בית בפני עצמו, אף על פי
שמדליקין עליו בתוך ביתו - צריך להדליק בבית שהוא בו, מפני העוברין.

(רמב"ם חנוכה ד, יא)

בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם - צריכים להדליק נר שבת בחדרם
ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו - אינו צריך להדליק בחדרו ולברך
עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו.

אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו - צריך להשתתף
בפרוטה.

שנים או שלשה בעלי בתים אוכלים במקום אחד - יש אומרים שכל אחד
מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר, ונכון ליזהר בספק ברכות ולא
יברך אלא אחד. הגה. אבל אנו אין נוהגים כן.

(אורח חיים רסג, ו-ח)

אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו - צריך לתת פרוטה לבעל הבית
להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה, ואם יש לו פתח פתוח לעצמו - צריך
להדליק בפתחו אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל
על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו. הגה. ויש אומרים
דבזמן הזה שמדליקין בפנים ממש - ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו.

יש אומרים שאף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין
בו ישראל - מדליק בברכות. הגה. כי חייב לראות הנרות, וכן נוהגין,
ואפילו אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות, אם רוצה להחמיר על עצמו
ולהדליק בפני עצמו - מדליק ומברך עליהם, וכן נוהגין.

(שם תרעז, א, ג)

א. החידוש וגדר החיוב

הר"ן (י, א בדפי הרי"ף) מסביר את החידוש בחיוב של האכסנאי שאף מי
שאין לו בית אינו פטור כמו במזוזה, ובפשטות יוצא שלדעתו מצות נר
חנוכה היא חובת הגוף בלבד. אולם יתכן שדוקא על אכסנאי אמרו שחייב
ולא על המהלך במדבר שאינו דר בבית, מפני שזו מצוה שאין מקיימים
אותה אלא כשנמצאים בבית.

אחרת היא דעת התוספות (סוכה מו,א ד"ה הרואה) והרא"ש
(בתוספותיו שם) אשר משוים את הדין של נר חנוכה לדין של מצות
מזוזה, כלומר שהחיוב הוא על הבית. לפי דעתם החידוש שבסוגייתנו
הוא שהאכסנאי חייב למרות שהבית אינו שלו, וגם שאינו יוצא בנר של
בעל הבית מפני שאינו ככל בני הבית, כמו שכותב הרא"ש (סי' ח).

יתכן שיש הבדל להלכה בין השיטות לגבי מי שמהלך בדרך ואינו נמצא
בבית אם ראוי שיחזר אחרי נרות חנוכה, וזו שאלה שנידונית על ידי
כמה מהמחברים, ועיין עוד לקמן (ציון י) דברים נוספים בענין זה.

ב. גדר ההשתתפות בפרוטה והכרחיותה

לפי המבואר בגמרא נראה שמלכתחילה צריך האכסנאי להשתתף בפרוטה
עם בעל הבית, אולם מסתבר שיכול גם להדליק בעצמו, וכן כותב המאירי
שהאכסנאי חייב בנר חנוכה אך אינו צריך להדליק בעצמו.

אולם השפת אמת מדייק מלשון רבי זירא שהיה מסופק בדין אם אכסנאי
חייב, ומביא ראיה מכאן שאין נוהגים כמנהג המהדרין שכל אחד מדליק
בפני עצמו, שאם כן לא היה מקום לספק. מאידך גיסא אפשר שהספק היה
להיפך, שמא אינו חייב בכלל, כמו שיוצא מהסבר הר"ן, ולכן הוא לא רצה
להדליק בעצמו והעדיף להשתתף בפרוטה.

אכן, שאלה היא גם לפי הרמ"א אשר כותב (סי' תרעא, ב) שכל אחד מדליק
לעצמו כמנהג המהדרין, ובכל זאת מקבל את נוסח המחבר שאכסנאי
משתתף בפרוטה, ואינו משיג שראוי יותר שידליק בעצמו. יתכן איפוא
שיש ספק על עצם החיוב של האכסנאי, או שאין בזה שום חידוש הלכתי
אלא זו המציאות הרגילה באכסנאי שאינו יכול להדליק לבדו ולכן אמרו
שישתתף בפרוטה.

לגבי עצם ההשתתפות בפרוטה כותב הר"ן במסכת פסחים (דף ד, א בדפי
הרי"ף) שהדבר מלמד שאין בעל הבית יכול להדליק את הנר בשליחותו של
האכסנאי, ויש חיוב לכל אחד להדליק בשל עצמו. בדרך זו הוא מסביר
מדוע נוסח הברכה הוא "להדליק" ולא "על הדלקת", שכן אין זו מצוה
שאפשר לעשותה על ידי שליח.

אחרת היא דעתו של בעל ספר תניא רבתי (מובא בחידושי אנשי שם פסחים
שם) שבאמת הנוסח הנכון של הברכה הוא "על מצות הדלקה", ולפי זה
מבואר שסובר שבעל הבית יכול להדליק בשליחותו של האכסנאי, ונראה
להסביר שצריך לתת את הפרוטה משום שבעל הבית מדליק לעצמו בלאו
הכי, לכן אין תוקף לשליחות אם לא יתן לו פרוטה. בדומה לזה ניתן אולי
להבין את מה שכותב בעל ספר האגודה (סי' לב) שבעל הבית צריך להוסיף
על השמן, אולם הב"ח מסביר שהטעם לכך הוא רק מפני החשד. בעל אליה
רבה תמה עליו שאם יש חשד - שוב אין בתוספת כדי להסירו, לכן הוא
מפרש שהתוספת נצרכת בשביל להוציא את האכסנאי ידי חובה, ומוסיף
שמן בשיעור של הדלקה לחצי שעה.

ראוי לעיין בענין זה במה שכותב המאירי לגבי שני בעלי בתים הדרים
בבית אחד שצריכים להקפיד בהדלקתם שהשמן יהיה משותף לשניהם בכל
הלילות, ויעשה זאת במתן פרוטה, משמע שפרוטה אחת מועילה לכל
הלילות, והוא הדין באכסנאי. ההסבר הנראה לכך הוא שקונה בפרוטה,
דהיינו בקנין כסף, את השמן הנצרך לכל הלילות, ואף על פי שאמרו
חכמים שאין המעות קונות מטלטלין - מצינו שיש שהעמידו חכמים את
דבריהם על דין תורה, כמו שנפסק בשלחן ערוך (חו"מ סי' קצט, ג),
ומוסיף שם הרמ"א שכך הדין כשנותן מעות על יין לקידוש, והרי זה
ממש כמו מי שנותן את הפרוטה בשביל השמן לנרות חנוכה.

הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקמב) כותב שבאותה מידה יכול בעל הבית
להקנות לאכסנאי את השמן במתנה אף בלי שיתן לו פרוטה.

ג. כשמדליקים עליו בביתו

רבי זירא אמר בגמרא שבכגון זה אין האכסנאי צריך להשתתף עם בעל
הבית בפרוטה, וכותב המרדכי (סי' רסז) שבכל זאת הוא צריך לחזר
אחרי נר חנוכה שיראה ויברך על הראיה, אולם על כך עיין עוד בבירור
הלכה לקמן ציון י לגבי השאלה על מי נקבע החיוב לברך את ברכת הראיה.

בעל תרומת הדשן (סי' קא) כותב שהאכסנאי יכול להדר ולהדליק בברכה,
ולא גרע מהמהדרין שמדליקים נר לכל אחד ואחד, אולם הוא עצמו מביא
בשם גדול אחד שאסר להדליק כשמדליקים עליו בביתו, וקרא למי
שהדליק בשם הדיוט שמברך ברכה לבטלה. כך היא גם דעת המהרש"ל
בתשובה (סי' פה), וטעמם נראה שזה עיקר הדין שידליקו נר אחד בבית
עבור כל בני הבית, וממילא כשמדליקים עליו בביתו שוב אין זה ראוי
שיחזור וידליק לעצמו במקום שנמצא.

יתר על כן, כבר התבאר לעיל (דף כא, ב ציון ו.ז.) שאין מצות הידור על האשה
שתדליק לבדה, שאשתו כגופו, ומסתבר שהוא הדין להיפך, שכאשר
האשה מדליקה בבית עבורו אין בזה הידור שידליק בעצמו.

מאידך גיסא, הט"ז (סק"א) מסכים לדעתו הראשונה של בעל תרומת הדשן
שראוי לו לאכסנאי להדליק בעצמו ולברך, כמו בכל מצוה שאף על פי
שיכול לצאת ידי חובה על ידי מישהו אחר - בכל זאת יכול להתכוון שלא
לצאת ולעשות את המצוה לבדו.

יתכן שאף מחלוקת זו תלויה בהגדרה של המצוה, אם היא מוטלת על
הבית או על האישים. אפשר שהמצוה על הבית שעיקרו איש ואשתו, ואין
מקום שאחד מהם ירצה שלא לצאת ולהדליק לבד, ורק על בני הבית
האחרים נקבע סדר של הידור מצוה להדליק לפי מספר בני הבית. מאידך
גיסא אפשר שהמצוה על האישים, לכן למרות שאחד מדליק כולם יוצאים
ידי חובה, אבל יחד עם זאת יכולים גם להתכוון שלא לצאת. כך זה
אפילו אצל הבעל ואשתו, אלא שאין בזה שום הידור, אולם כשנמצא
במקום רחוק יש סברה להדר ולהדליק למרות שמדליקים עליו בביתו.

מהר"י וייל (מובא בדרכי משה סק"ב) והמהרי"ל (מנהגים הל' חנוכה
ושו"ת סי' קמה) כותבים שבזמן הזה שנוהגים כולם להדליק יש סברה
לחייב את האכסנאי להדליק בעצמו מפני החשד, וכוונתם שלא ישתתף
בפרוטה אלא ידליק מכל מקום, אפילו אם מדליקים עליו בביתו.

ד. כשיש לו פתח לעצמו

הרי"ף (י, א), הרמב"ם והרא"ש (סי' ח) כותבים שכאשר יש לאכסנאי פתח
נפרד לעצמו - צריך הוא להדליק לבדו ולא די בהשתתפות בפרוטה,
והמאירי מוסיף שכך יעשה אפילו אם אוכל ביחד עם כל בני הבית.

חיוב זה הוא מפני החשד, וגדול הוא כל כך אצל האכסנאי עד שלפי בעל
כנסת הגדולה (מובאים דבריו במג"א סק"ב) חייב הוא להדליק אפילו
כשהפתח שלו פתוח לאותו צד של פתח בעל הבית, למרות שבדרך כלל
כשיש חצר עם שני פתחים מדליקים בכל פתח רק כשהם בצדדים שונים,
כמבואר לקמן (ציון מ.נ.).

הרמב"ם מחדש שחיוב זה ישנו גם כשמדליקים עליו בתוך ביתו, ומסביר
המגיד משנה שהדברים נדונים בקל וחומר, שאם יש חיוב להדליק מסיבה
זו בחצר שיש לה שני פתחים - כל שכן שחייב להדליק כשהוא אכסנאי.
חידוש זה מובא גם בספר המאורות, בשבלי הלקט (סי' קפה) ובפסקי
הריא"ז (הל' חנוכה טו), אולם המאירי מביא גם דעה שונה לפיה אין
צורך בזה מפני שיודעים שהוא אכסנאי ויתכן שמדליקים עליו בביתו,
ומשווה זאת לחצר שיש לה שני פתחים מצד אחד שאין צריך להדליק בכל
פתח.

המגן אברהם (סק"ד וסק"ט) כותב שהאכסנאי שמדליק בפתח שלו צריך
לברך, ונראה שדין זה דומה למה שהתבאר לעיל (כב, ב ציון ה) לגבי המדליק
בפנים ויוצא, שחוזר ומדליק בחוץ מפני הרואים, שיש מחלוקת אם
חוזר ומברך. אף כאן יש סברה לחייבו בברכה מפני שמדליק בשביל לצאת
ידי חובה, וזו דעת המגן אברהם, אולם אחרים, כמו המהרש"ל (שם)
ובעל כנסת הגדולה, חולקים עליו וסוברים שלעולם אין מברכים על
הדלקה שחיובה מפני החשד.

ה. דרגות שונות של אכסנאי

בספר הפרדס (הוצ' עהרנרייך עמ' רמה) מובא שרבינו דוד הלוי הצריך
שני בעלי בתים שגרים בבית אחד להדליק כל אחד לחוד, אך שאר רבותינו
אמרו שיכולים להשתתף יחד ולהדליק נר אחד. גם המאירי כותב בשם
בעלי התוספות שאפילו שני בעלי בתים סמוכים על שלחן אחד ואפילו בן
נשוי שסמוך על שלחן אביו חייבים להדליק בנפרד או שישתתפו בכל לילה
בשמן.

נראה שרבינו דוד סובר שלבעלי בתים יש דין מיוחד שאינם נחשבים
כסמוכים על שלחן בעל הבית כמו אכסנאי, ולכן מחייבם בהדלקה נפרדת.
לגבי בן נשוי דעת בעלי התוספות היא כאמור שאף על פי שסמוך על שלחן
אביו אינו דומה לבני הבית, ולכן הצריכוהו להשתתף בפרוטה כאכסנאי,
וכן היא דעת הרשב"א (מובאת בבית יוסף). לעומת זאת המאירי עצמו
סובר שאף הבן הנשוי כלול עם כל בני הבית ואינו צריך להשתתף
בפרוטה, כמובן בתנאי שהוא סמוך על שלחן אביו.

במגן אברהם (פתיחה לסי' תרעז) יש הבחנה נוספת בין אכסנאי שאוכל
לבדו לבין הבחורים שסמוכים על שלחן בעלי הבית כאילו הם בניו, ובעל
פתח הדביר (על העיטור הל' חנוכה) מדייק מלשון העיטור שכותב על
שכיר ומלמדי תינוקות שחייבים בנר חנוכה, שדוקא הם חייבים ולא
בחורים שסמוכים על שלחן בעל הבית בלי שום שכר ותשלום.

אחרת היא דעת המהרש"ל בתשובה (שם) שמחייב אף את הבחורים
להשתתף בפרוטה.

ו. הדלקה לפי מקום אכילה או מקום לינה

הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקמב) כותב שמי שיש לו בית ללון, אבל
אוכל אצל בעל הבית - אינו מדליק במקום שלן אלא משתתף בפרוטה עם
בעל הבית.

הט"ז (סק"ב) כותב שמקור הדין הוא מעירובי חצרות, שהדירה נקבעת
לגביהם לפי מקום האכילה, כמבואר במסכת עירובין (דף עג, א), ומוסיף
שהיינו דוקא כשאוכל באותו מקום בקביעות, אבל אם אוכל שם רק
לפרקים - צריך להדליק בבית שלן בו.

הטור כותב בשם הרא"ש שלעולם צריך להדליק על פתח הבית שישן בו
מפני החשד, ולפי זה אין זו מחלוקת עקרונית, וכך כותב הב"ח שבזמן
שמדליקים בבית - אף הרא"ש מודה לרשב"א שהעיקר הוא שידליק בבית
שאוכל בו.

לעומת זאת מדברי המהרש"ל בתשובה (שם) ניתן להסיק שסובר שמעיקר
הדין יש חשיבות לבית שישן בו.

נושא זה נדון בספרי האחרונים לגבי בחורי ישיבה שאוכלים בחדר
האוכל ולנים בחדרים. לדעת החזון איש (מובא בספר מצות חנוכה נר
איש וביתו, סי' ה, ט הע' כד) הם צריכים להדליק בחדר האוכל כשיטת
הרשב"א, ואולי גם בחדר מפני החשד, כמו שכותב בעל ספר חובת הדר
(סקנ"ט). מאידך גיסא, מובא בשו"ת רבבות אפרים (או"ח ח"ג תס, כט)
בשם הר"מ פיינשטיין שידליקו דוקא בחדרים מפני שמקום הלינה מיוחד
לבחורים יותר מחדר האוכל שהוא כללי ומשותף, וכן כותב הר"ע יוסף
(מובא בספר נר איש וביתו שם) שחדר האוכל בישיבה דומה למסעדה
ולא לבית.

ז. שיטת השלחן ערוך

המחבר כותב שהאכסנאי משתתף בפרוטה ואינו מזכיר כלל את
האפשרות שידליק בעצמו, והרי זה מצטרף לשיטתו שלא לנהוג כמנהג
המהדרין, אבל הרמ"א לשיטתו כותב שיכול להחמיר על עצמו ולהדליק
ולברך ומסיים שכן נוהגים, ואפילו כשמדליקים עליו בביתו. עם זאת גם
המחבר מסכים לכך כשנמצא במקום שאין בו ישראל. מלבד זה הוא כותב
שיש עליו חיוב להדליק כאשר יכול להיות חשד, והוא כשיש לו פתח בפני
עצמו.

המשנה ברורה (סק"ז) מביא שיש פוסקים שסוברים שבזמן הזה
כשמדליקים בבית יש לחוש מפני החשד ולחייב את כולם להדליק, אולם
הוא מסיק על פי המגן אברהם שאין בסיס לחשד הזה, שכולם יודעים
שיכול להשתתף בפרוטה.

בשלחן ערוך מבואר שהעיקר הוא מקום האכילה, אך לא מבואר הדין של
כמה בעלי בתים בבית אחד. אולם בביאור הלכה מובאת בזה מחלוקת
פוסקים אם ראוי שידליקו כל אחד בפני עצמו, או די בהשתתפות
בפרוטה, ועיין עוד בזה להלן בהשוואה לדין בנרות שבת.

ח. אכסנאי בנרות שבת

המרדכי (סי' תנו) כותב בשם הראבי"ה שגם בשבת צריך האכסנאי
להשתתף בפרוטה, והחידוש בדבריהם שאף בשבת יש מצות הדלקה ואין
אומרים שהמצוה בשבת היא רק שיהיה אור.

מלבד זה כותב המרדכי (סי' רצד) שכאשר אדם בביתו ואשתו מדליקה
ומברכת - אינו צריך לחזור ולברך כשמדליק בחדר אחר, ומסביר המשנה
ברורה בביאור הלכה (סי' רסג) שהברכה שמברכת מועילה לנרות שמדליק
בכל החדרים. עם זאת לגבי בחורים שאינם בביתם ומדליקים בחדרם
כותב המרדכי שצריכים להדליק ולברך ואינם יוצאים ידי חובה בנר
שמדליקים ומברכים במקום שאוכלים.

ההבדל המתגלה בין נר שבת לבין נר חנוכה מוסבר בזה שבשבת המצוה
היא להאיר את כל החדרים.

המחבר בשלחן ערוך מביא את ההלכות היוצאות מדברי המרדכי ומוסיף
הלכה בענין שני בעלי בתים שאוכלים במקום אחד, והשאלה היא האם כל
אחד מברך לעצמו. המחבר נוטה לומר שלא יברכו, אבל הרמ"א כותב
שנוהגים שכל אחד מברך לחוד.

כפי שהתבאר יש דיון על כך גם בנר חנוכה, אם די בשיתוף או לא, מפני
שיתכן שהשיתוף בפרוטה נקבע רק למי שסמוך על שלחן בעל הבית, ולא
כשמדובר על בעלי בתים שגרים במשותף.

בנר של שבת יש סברה מצד אחד שלא יברכו כל אחד לחוד, מפני שהעיקר
הוא באור שמאירים ולא במעשה ההדלקה, וזו כנראה סברת המחבר
שמעדיף שלא יברך אלא אחד.

לעומת זאת דעת הרמ"א היא שכיון שכבר מצינו שאף בשבת יש מצות
הדלקה, והראיה שחייבו את האכסנאי בהשתתפות בפרוטה, ממילא כבר
אין מניעה שידליק כל אחד ויברך לחוד, ואדרבה, תוספת הנרות מוסיפה
אור ושמחה.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516