חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

הדיו לכתיבת סת"ם

דף כג. גמרא. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל השמנים יפין לדיו, ושמן זית -
מן המובחר. איבעיא להו: לגבל או לעשן? תא שמע, דתני רב שמואל בר
זוטרי: כל השמנים יפין לדיו, ושמן זית - מן המובחר, בין לגבל בין לעשן.
רב שמואל בר זוטרא מתני הכי: כל העשנים יפין לדיו, ושמן זית - מן
המובחר. אמר רב הונא: כל השרפין יפין לדיו, ושרף קטף - יפה מכולם.

לצילום עמוד הגמרא

ציון ט. כיצד מעשה הדיו? מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה
וכיוצא בהן, וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו
הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין, ומיבשין אותו ומצניעין אותו,
ובשעת כתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו, שאם תמחקנו
יהיה נמחק, וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים, תפילין
ומזוזות, ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו
נמחק - כשרים.

(רמב"ם תפילין א, ד)

יכתבם בדיו שחור, בין שיש בו מי עפצים בין שלא במי עפצים. הגה.
ולכתחלה יחמיר לכתוב בדיו העשויה מעשן עצים או שמנים שרויה במי
עפצים, וכמו שיתבאר ביורה דעה סימן רעא.וכו'.

(אורח חיים לב, ג)

ספר תורה צריך שיכתבנו בדיו העשוי מעשן השמנים שרוי במי עפצים.
(ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ)
(כן משמע בזוהר פרשת תרומה דף עב ע"א). ואם כתבו במי עפצא
וקנקנתום - כשר, וכו'.

(יורה דעה רעא, ו)

רש"י (ד"ה לגבל) מסביר את ענין העישון והגיבול על פי תשובת הגאונים
(מובאת בערוך ערך גבל) שהיו מעשנים כלי זכוכית בשמן זית עד
שמשחיר, גוררים את השחרורית ושמים בה קצת שמן, מגבלים בו
ומייבשים אותו בחמה וממחים אותו לתוך הדיו.

התוספות לעיל (יח, א ד"ה אבל) כותבים שאין הכוונה לגיבול ממש אלא
לערבוב, שהרי אמרו שם בגמרא שהדיו אינו בר גיבול.

על השרף כותב רש"י שהוא גומא, ונראה שכוונתו לקומוס המוזכר
בגיטין (יט, א) בלשון קומא, ומפרש רש"י שהוא שרף האילן.

לדעת התוספות (ד"ה כל) הדיו והגומא הם שני דברים, לכן הם מפרשים
שהשרף כאן פירושו לחלוחית של אילן, אולם הריטב"א והרא"ש בהלכות
ספר תורה (סי' ו) והריב"ן (מובא במרדכי גיטין סי' שלט) מסבירים שאכן
הגומא כשלעצמה אינה דיו אך מערבים אותה במי עפצים, וזה מה שנקרא
דיו.

בדעת התוספות מבאר בעל ספר התרומה (סי' קצה) ששורים קליפת עץ
בושם או עץ אחר במים ומבשלים באש עד שהמים קולטים את לחלוחית
העץ, וכשמתייבשים נעשים לדיו.

התוספות כותבים לבסוף שכל שאין כותבים בדיו כמבואר בגמרא - הרי
זה פסול, אבל בהגהות מיימוניות (תפילין א, אות ג) מובאת דעה אחרת
לפיה כל דיו שחור שיעשה כשר, ובלבד שיהיה מתקיים וניכר על הקלף.

הרמב"ם בתשובה (מה' בלאו ח"א סי' קלו) מסיק על פי מה שנאמר לקמן
(קד, ב) שהכותב בדיו חייב מפני שהוא דבר המתקיים, ועל פי מה שנאמר
בסוטה (יז, ב) שכותבים את המגילה שלה בדיו מפני שיכול להמחק,
שהדיו הוא חומר שכותבים בו כתב שמתקיים ואינו נמחק מאליו, אבל
יכול להמחק כשעושים בו מעשה מחיקה.

למעשה הוא כותב שהדיו הוא פיח המתקבץ על כלי ונוצר משריפת שמן
או זפת או כיוצא בו, וגובל אותו בשרף ובדבש כדי שיורטב ואוספו
מהכלי ושוחקו עד שיהיו עלים דקים, ומושחים אותו בשמן ומייבשים
אותו.

כך הוא כותב גם בהלכה ומוסיף שבשעת הכתיבה שורהו במי עפצים, אך
גם אם כתב במי עפצים וקנקנתום שאינו נמחק - כשר.

בעל קרית ספר מסביר שספר תורה שנכתב בכתב שאינו יכול להמחק כשר
כיון שכתבה התורה בפרשת סוטה (במדבר ה, כג) "וכתב... ומחה..." -
מכאן שבשאר כתיבות יש להכשיר אף כתב שאינו יכול להמחק.

המאירי מחדש שאף לכתחילה יש להכשיר את הכתיבה בדיו של קנקנתום
כזה שאינו נמחק.

המחבר בשלחן ערוך כותב כדעת הרמב"ם, ועל שניהם מקשה בעל ערוך
השלחן (סי' רעא, כו) מדוע השמיטו את מה שנאמר בסוגייתנו ששמן זית
המובחר מכולם. אולם לפי מה שכבר התבאר לעיל (ציון ח) אין הם
מזכירים זאת גם בהלכות חנוכה כיון שזה רק להידור מצוה, ואינם
כותבים את מה שאינו נוגע לגוף ההלכה.

בדברי המחבר יש הבדל בין הלכות תפילין לבין הלכות ספר תורה,
שבהלכות תפילין כותב שמלכתחילה יכתוב בדיו שיש בו מי עפצים וגם
שלא במי עפצים, בעוד שבהלכות ספר תורה כותב שיקפיד לכתוב בדיו
שרוי במי עפצים.

יתכן שבקלף של תפילין שאין גוללים אותו אין חשש שימחק מעצמו ולכן
אין צריכים להקפיד לערב בדיו מי עפצים, מה שאין כן בספר תורה
שקוראים בו תדיר וראוי להקפיד שיהיה שרוי במי עפצים.

המגן אברהם (סק"ב) מדייק בדברי הרמ"א שבהלכות תפילין כותב שיש
להקפיד לכתוב מדיו העשוי מעשן עצים בעוד שבהלכות ספר תורה מדבר
רק על כך שיכתוב בדיו העשוי מהעצים, ואינו מדגיש שיהיה עשוי מעשן.

בעל ערוך השלחן (שם לד) מבאר שקבלה היא בידי חז"ל שהדיו צריך
להיות מדברים שגידולם מן העץ, והם אמרו שיעשוהו על ידי עשן, אך
במשך הדורות נשכח הדבר עד שאין היום בקיאים בזה, וכשעושים דיו
מעשן - הכתב נמחק בנקל. לפיכך העדיפו לעשות את הדיו בעפצים
העשויים מהעץ וכתיבתו טובה, בהתאם להלכה שהצבע שחור והכתב
מתקיים.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516