חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

אמירת "על הנסים" בחנוכה

דף כד. גמרא. איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון? כיון
דמדרבנן הוא - לא מדכרינן, או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן?
אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר, ואם בא להזכיר -
מזכיר בהודאה. רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא, סבר לאדכורי
בבונה ירושלים, אמר להו רב ששת: כתפלה, מה תפלה בהודאה - אף
ברכת המזון בהודאה.

לצילום עמוד הגמרא

ציון א. בחנוכה ובפורים מוסיפין בהודאה "על הניסים". וכו'.

(רמב"ם תפילה ב, יג)

בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ "על הנסים" כדרך שמוסיף
בתפלה. וכו'.

(רמב"ם ברכות ב, ו)

כל שמונת ימי חנוכה - אומר "על הנסים" בברכת המזון, בברכת הארץ
ובתפלה בברכת "מודים", ואם לא אמר - אין מחזירין אותו. (ועיין לעיל
סימן רצד סעיף ד-ה).

(אורח חיים תרפב, א)

א. בברכת המזון

ממהלך הדברים בגמרא מוכח שאין ספק לגבי ההזכרה של "על הנסים"
בתפילה, ויש ספק רק לגבי ברכת המזון.

רש"י מפרש שאין ספק לגבי התפילה שהרי ימי החנוכה נקבעו להלל
ולהודאה, ונראה להסביר את כוונתו שהתפילות הן חובת היום בעוד
שהסעודות אינן חובת היום, ונמצאו דבריו מכוונים למה שכותבים בעל
השאילתות (סי' כו) ובעל הלכות גדולות (הל' חנוכה) שבחנוכה אין
חיוב אכילה אבל יש חיוב של תפילה.

לעומת זאת התוספות (ד"ה מהו) מסבירים שהגמרא הסתפקה על ברכת
המזון שנאמרת ביחיד בבית, ולא על תפילה שנאמרת בציבור ויש לה
פרסומי ניסא.

הנצי"ב בהעמק שאלה מקשה על התוספות מדוע מזכירים לדבריהם "על
הנסים" בתפילת ערבית שנאמרת רק בלחש, ואולי צריך לומר שלאחר
שתיקנו כבר לא ראו לחלק בין התפילות, ועוד שלאחר המסקנה
בסוגייתנו שאומרים בברכת המזון - ודאי שתפילת ערבית לא גרעה
ממנה.

מסקנת הגמרא היא שאינו מזכיר, ואם בא להזכיר - מזכיר בהודאה,
ומפרש רש"י שהכוונה היא שאינו צריך להזכיר ונשאר הדבר בגדר של
רשות, ולמעשה נהגו כולם להזכיר ונעשה הדבר כאילו היה של חובה,
כמו שכותבים בעל המאורות והמאירי.

גם האור זרוע (סי' שכז) כותב שנעשה הדבר כחובה, אולם אם שכח -
אינו חוזר, משום שאין מצוה לאכול בחנוכה, וכמו שאמרו במסכת
ברכות (דף מט, ב) שמטעם זה אינו חוזר על ברכת המזון בראש חודש
כששכח "יעלה ויבוא".

אולם המרדכי (סי' רעט) כותב בשם הראבי"ה שכיון שנהגו כולם להזכיר
ובירך על מנת להזכיר - עשאו עליו חובה וחוזר.

הבית יוסף כותב שאינו חוזר מפני שחנוכה אינו מן התורה, ובשם
הרשב"א בתשובה הוא מוסיף שאף בשבת חנוכה אינו חוזר, למרות שיש
בה חובת אכילה. הוא מסביר שאינו דומה לראש חודש שחל בשבת
שחוזר אף על ברכת המזון, משום שראש חודש הוא מן התורה.

כיוצא בזה כותב המהרש"ל בתשובה (סי' מח) שרק בסעודת פורים שהיא
חובה יש לומר שצריך לחזור, ולא בחנוכה ובשאר האכילות בפורים
שאינן חובה.

עם זאת יש הגורסים בירושלמי שמחייב לחזור אף בברכת המזון
בחנוכה, כמו בעל בגדי ישע (על המרדכי סקי"ב), הלחם משנה (ברכות ב,
ו) והב"ח המוסיף הסבר לכך לפי הפוסקים שסעודות שעושים בחנוכה
הן של מצוה, כמבואר לעיל (דף כא, ב ציון י).

ב. בתפילה

כבר התבאר שאין ספק על אמירת "על הנסים" בתפילה בחנוכה, אולם יחד
עם זאת למדנו בתוספתא (ברכות ג, יד) שכל שאין בו מוסף, כגון חנוכה
ופורים - מזכיר מעין המאורע בתפילה, אך אם שכח - אין מחזירים
אותו. הברייתא הזו מובאת גם בהמשך סוגייתנו מבלי להזכיר במפורש
את חנוכה ופורים, אולם לפי הנראה מהרי"ף (דף יא, א) משמע שהוא
גורס כן אף בסוגייתנו. אבל התוספות (ד"ה דתני) כותבים שיתכן
שהברייתא שבסוגייתנו מתכוונת דוקא לתעניות ולא לחנוכה ופורים.

אף הרא"ש (סי' טו) דן במשמעות הברייתא המובאת בגמרא לענין חיוב
אמירת "על הנסים" בחנוכה בתפילה, וכותב לבסוף שנראה שהגמרא
סוברת שהברייתא הזו אינה נוגעת לחנוכה, ויתכן שהחיוב בו גדול יותר
משום פרסומי ניסא. בעל קרבן נתנאל (אות ק) מסיק מדבריו שצריך אף
לחזור אם שכח ולא אמר, אולם למעשה נראה מכל דברי הרא"ש
בתוספות ובפסקים שגם הוא מסכים שאינו חוזר.

עוד יש לדון בזה לפי מה שכותב המהרש"ל (שם) שבסעודת פורים שהיא
חובה יש לומר שצריך אף לחזור אם שכח, ולכאורה הוא הדין בתפילה
שהיא חובה, וכותב על כך בעל תולדות זאב שאין זה דמיון מוחלט כיון
שמיוחדת היא סעודת פורים שהיא חובת היום, שלא כמו התפילה שאין
בה חיוב מיוחד בימים אלה יותר מאשר בשאר הימים.

הבית יוסף כותב שלפי הראבי"ה שמחייב את החזרה בברכת המזון לאחר
שעשאוה כחובה הוא הדין בתפילה. הוא מצרף זאת למה שמובא בהגהות
מרדכי (סי' תנו) שמחזירים את מי שלא הזכיר "על הנסים" בתפילת
המוספים, ומסביר הבית יוסף שאם יש דין חזרה בתפילת המוספים
שמיוחדת לשבת וראש חודש - קל וחומר שחוזר בתפילות האחרות
שחיובן קבוע לכל הימים.

מאידך גיסא, דעת הב"ח היא שגם הראבי"ה שסובר שמחזירים אותו
בברכת המזון מודה שאין מחזירים אותו בתפילה, וכמו שמוכח
מהתוספתא. הוא מסביר שרק בברכת המזון שעצם ההזכרה אינה אלא
רשות - ממילא כשבירך על מנת להזכיר ולא הזכיר צריך לחזור, מה שאין
כן בתפילה שאין ההזכרה תלויה ברצונו ובהסכמתו אלא זו תקנת
חכמים. לפיכך כשעמד להתפלל - מתכוון לנהוג לפי התקנה, וזו בעצמה
קובעת שכאשר לא הזכיר - אינו צריך לחזור.

מלבד זה כותב הב"ח שהאמור בהגהת מרדכי (שם) שמחזירים את מי
שלא הזכיר בתפילת המוספים הרי זה דוקא בשבת, שכיון שחוזר בשביל
השבת - חוזר גם בשביל חנוכה. לפי פירוש זה כך היא כוונת התוספתא
המבחינה בין ימים שאין בהם מוסף לבין ימים שיש בהם מוסף, שבהם
חוזרים אף בשביל החנוכה. אולם הט"ז (סק"ד) חולק על כך וכותב שאין
זה הפירוש לתוספתא, אלא כוונתה שבימים שיש בהם מוסף צריך לחזור
בשביל קדושת היום המתבטאת בכך שיש בו קרבן מוסף, וממילא זה
פשוט שאין צריכים לחזור על התפילה כשלא הזכיר "על הנסים" בחנוכה.

דעה מיוחדת מובאת על ידי הרא"ש במסכת ברכות (פ"ד סי' יז) בביאור
הנהגתו של רבינו תם שראוהו חוזר בדבר שאין צריך לחזור בו, ומפרש
את הדין שאין מחזירים אותו במובן זה שאינו חייב לחזור, אך אם
רוצה - יכול לחזור.

ג. שיטת ההלכה
הרמב"ם כותב שצריך להזכיר של חנוכה בברכת המזון ובתפילה. הכסף
משנה מסביר שזו חובה אחר שמצאנו שהאמוראים הזכירו, והלחם
משנה כותב שמדברי הירושלמי (על פי גרסתו) למדנו שיש חובה להזכיר.

הרמב"ם אינו כותב במפורש מה הדין כששכח ולא הזכיר, והלחם משנה
מסביר שלמרות שלדעת הירושלמי ניתן להבין שצריך לחזור - אין
הרמב"ם כותב כך כיון שסוגית הבבלי מתפרשת שיש רק רשות להזכיר,
לכן משום חומרת האיסור של ברכה לבטלה ראוי יותר שלא לחזור על
הברכה.

בעל אור אברהם (על הרמב"ם חנוכה ג, ג) מדייק בלשון הרמב"ם שכותב
שמוסיפים את אמירת "על הנסים" ואינו כותב שאומר "על הנסים",
ללמדך שאין צריכים לחזור, וכך מצינו לדעתו בלשון הרמב"ם שכאשר
מדייק לכתוב שמוסיפים - מתכוון לומר שאין חוזרים.

השלחן ערוך כותב במפורש שאומרים "על הנסים" בתפילה ובברכת
המזון אך אין מחזירים אותו, והרמ"א מפנה להלכה בסימן רצד שם נפסק
כרבינו תם שאם רוצה להחמיר ולחזור - רשאי.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516