חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

תפילת "עננו" בתענית

דף כד. גמרא. דתני רבי אושעיא: ... ימים שאין בהן קרבן מוסף - כגון...
שני וחמישי ושני של תעניות ומעמדות: ערבית ושחרית ומנחה - מתפלל
שמונה עשרה ואומר מעין המאורע ב"שומע תפלה", ואם לא אמר - אין
מחזירין אותו.

לצילום עמוד הגמרא

ציון ד.ה. בימי התענית, אפילו יחיד שהתענה - מוסיף ב"שומע תפלה"
"עננו", וכו'.

(רמב"ם תפילה ב, יד)

...וכן מי שלא הזכיר... ו"עננו" בתפלת תענית - אינו חוזר ומתפלל, אחד
יחיד ואחד שליח ציבור, ואם נזכר קודם שיעקור רגליו - אומר "עננו",
"כי אתה שומע תפילה", "פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה", "יהיו לרצון
אמרי פי" וגו'.

(רמב"ם שם י, יד - לא צוין בעין משפט)

יחיד אומר "עננו" ב"שומע תפלה", בין יחיד שקבל עליו תענית בין יחיד
המתפלל עם הצבור בתענית צבור, וכן שליח צבור שמסדר תפלתו בלחש -
כיחיד דמי וב"שומע תפלה". הגה. ...אפילו כשמתענה יחיד - יאמר "עננו
בצום תעניתנו" וכו'.

אם שכח מלומר "עננו" - אין מחזירין אותו, (ועיין לעיל סימן רלד סעיף
ד-ה), ואם נזכר קודם שעקר רגליו - אומרו בלא חתימה (לאחר תפלתו).

יש אומרים שאין היחיד אומר "עננו" כי אם במנחה, שמא יאחזנו
בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו, אבל שליח צבור אומרו גם בתפלת שחרית
כשהוא מתפלל בקול רם, שאי אפשר שלא יתענו קצת מהקהל, ובארבע
צומות - גם היחיד אומרו בכל תפלותיו, דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל
- שייך שפיר למימר "עננו ביום צום התענית הזה", כיון שתקנו חכמים
להתענות בו. הגה. ונהגו בכל הצומות שלא לאומרו כי אם במנחה, מלבד
שליח צבור שאומרו שחרית כשמתפלל בקול רם.

(אורח חיים תקסה, א-ג)

א. בתפילת ערבית

רש"י (ד"ה ערבית) והרא"ש (סי' טו) מפרשים את האמור בברייתא שאומר
את התפילה בערבית שהכוונה לליל כניסת התענית, למרות שאוכל ושותה
כל הלילה. הם מביאים לכך ראיה ממה שלמדנו במסכת תענית (דף יא, ב)
שרב הונא אמר על היחיד שקיבל עליו תענית שמתפלל תפילת תענית אף על
פי שאוכל ושותה כל הלילה, ועוד ראיה מברייתא המובאת בתשובת
הגאונים כמפורט בדברי רש"י.

גם הרי"ף במסכת תענית (דף ד, א בדפיו) כותב כדבריהם ומביא הוכחה
מהירושלמי, והרמב"ן (תענית מלחמת ה' דף ג, א בדפי הרי"ף) מוסיף
שהעובדה שצריך לקבל את התענית מבעוד יום מוכיחה שיש משמעות
ליום התענית כבר בערב למרות שממשיך לאכול, שאם לא כן ראוי היה
שיקבל את התענית רק סמוך לתעניתו.

הריטב"א (תענית שם), הר"ן (על הרי"ף בתענית שם) והמאירי מסבירים
שהתענית מתחילה מהערב והריהי ככל המועדים שהם מערב עד ערב, אלא
שחכמים הקלו בתעניות יחיד ובחלק מתעניות הציבור שלא יתענו אלא
ביום.

אחרת היא דעתו של בעל המאור (תענית ג, א בדפי הרי"ף) ולפיה כל זמן
שמותר לאכול - אינו מזכיר את התענית בתפילה. לדעתו גם הברייתא
שבסוגייתנו עוסקת רק בתעניות שמפסיקים בהן לאכול מבעוד יום.

הרמב"ן במלחמת ה' (תענית שם) דוחה את ביאורו של בעל המאור
לברייתא שבסוגייתנו, שהרי נאמר בה שאין בהן הזכרה בברכת המזון,
משמע שמזכיר בתפילה גם בערב כשעדיין ממשיכים לאכול.

ב. בתפילת שחרית

רש"י (ד"ה ערבית) והתוספות (ד"ה תעניות) כותבים בשם הגאונים שאין
רגילים לומר "עננו" בערבית ובשחרית שמא יארע לו אונס ויאכל ונמצא
שקרן בתפילתו. שיטה זו נזכרת גם בתוספות במסכת תענית (יא, ב ד"ה
לן), בסמ"ק (סי' צו) בשם הלכות גדולות ובערוך (ערך קבל א) בשם
רבינו נסים ב"ר יעקב, וכותבים הטור והרמ"א (דרכי משה סק"ב) שכן
נהגו.

לגבי תפילת המנחה כותב המגן אברהם (סק"ד) שמזכירים אפילו במנחה
גדולה כשעוד היום גדול, מפני שעל כל פנים כבר התענה עד חצות ואינו
נקרא שקרן בתפילתו.

כמו כן מובא בתוספות ששליח הציבור אומר את התפילה כבר בשחרית
משום שאי אפשר שלא יהיה לפחות אחד מהציבור שמתענה, ובמסכת
תענית הם מוסיפים שיש חשיבות להזכרה הזו של שליח הציבור שמודיע
בכך על התענית.

על שיטה זו מקשים הר"י (בתוספות) והרא"ש (סי' טו) שיש הוכחה
הפוכה ממה שמצינו שלווה אדם תעניתו ופורע, משמע שאין חוששים
לכך שימצא שקרן בתפילתו. הרא"ש באמת מסיק שאין הלכה כגאונים,
וכיון שבשעה שמתפלל דעתו שיתענה - אינו נקרא שקרן בתפילתו. כמוהו
כותב הר"ן (יא, א בדפי הרי"ף) שכיון שמתענה באותה שעה - אינו נקרא
שקרן.

הבית יוסף מתרץ את שיטת הגאונים שגם הדין שלווה תעניתו ופורע
תלוי בכך שלא התפלל תפילת "עננו", אבל הב"ח כותב שמדובר כשאכן
התפלל ובכל זאת התירו לו ללוות על התענית ולא להשלימה מפני שאינו
נקרא שקרן ממש, אבל לכתחילה ראוי יותר שלא יזכיר את התפילה
בשחרית שמא לא ישלים.

החתם סופר בחידושיו כותב שאדרבה, יש להוכיח מהדין שלווה ופורע
שאין מזכירים "עננו" בשחרית, ומסביר שהברייתא שנשנית בימי התנאים
אמרה שיזכיר בשחרית מפני שהיו חזקים ובטוחים שישלימו את התענית.

לגופם של דברים מקשה הרא"ש כיצד היו הגאונים יכולים לחדש דבר
בניגוד למה שאמרו בגמרא, אך לפי ההסברים שכבר בזמן הגמרא לא
הזכירו בשחרית אין זו קושיה. אולם הרא"ש כותב שהיה נוהג להזכיר
"עננו" בשחרית, והטור כותב שכך המנהג בספרד.

בספר כל בו (סי' סא) מובא שנהגו שלא להזכיר "עננו" בשחרית בתענית
יחיד, אבל בתענית ציבור מזכירים, ומסביר הבית יוסף שאף הגאונים
מודים לכך שכיון שחכמים תיקנו את הצום - יש מקום לומר "עננו ביום
צום תענית הזה" אפילו כשאינו בטוח שישלים.

כך פוסק המחבר בשלחן ערוך, אולם הרמ"א כותב שאף בארבעת
הצומות מזכיר היחיד את התפילה רק במנחה.

ג. כששכח

לעיל (ציון א) נדונה השאלה אם חוזר כששכח לומר "על הנסים" בחנוכה,
ומדברי הראשונים החולקים בזה נראה שהדין בתענית שווה לדין
בחנוכה.

דעת הרי"ף, התוספות, הרשב"א, הרי"ד, הריא"ז, בעל האגודה, בעל
המאורות, הרא"ש והמאירי שאינו חוזר, ודעת רבינו תם היא שאם רצה
יכול לחזור.

הרי"ף במסכת תענית (דף ד, א) והרמב"ם (פרק י, יד) מוסיפים שאם נזכר
קודם שעקר רגליו - אומר: 'עננו ה' עננו' וכו' ואחר כך 'יהיו לרצון'
וכו', ומדייק הסמ"ק (סי' יא) שכוונתם שאינו חותם בברכה, וכן כותב
הטור.

לעומת זאת מובא בהגהות הסמ"ק (שם) שקיבל מרבותיו שרבי יחיאל
מפריש סובר שיכול לחתום בברכה, ומסביר הטור שבכגון זה אינו נחשב
כמי שקובע ברכה לעצמו.

הכסף משנה מדייק בלשון הרמב"ם שאינו חוזר רק כשכבר סיים את
תפילתו, אבל אם נזכר לפני כן - חוזר לאותה ברכה.

בענין זה יש דעות נוספות, שרבינו אלחנן (מובא ברא"ש במס' ברכות פ"ד
סי' יז) סובר שרק כל זמן שלא פתח בברכה שלאחריה חוזר, ורבינו יונה
(אף הוא מובא ברא"ש שם) סובר שאף אם לא פתח בברכה שלאחריה כבר
אינו חוזר.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516