חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

תפילת מעין שבע

דף כד: גמרא. וקיימא לן הילכתא כרבא, דאמר רבא: יום טוב שחל להיות
בשבת - שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יום
טוב, שאילמלא שבת - אין שליח צבור יורד ערבית ביום טוב. הכי השתא,
התם - בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך, ורבנן הוא דתקוני משום
סכנה, אבל הכא - יום הוא שנתחייב בארבע תפלות!

לצילום עמוד הגמרא

ציון ג. בלילי שבתות חוזר שליח ציבור, אחר שמתפלל בלחש עם הציבור,
ומתפלל בקול רם. אבל אינו מתפלל שבע אלא ברכה אחת מעין שבע, וכן
הוא אומר: 'ברוך אתה ה', אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי אברהם אלהי
יצחק ואלהי יעקב, האל הגדול הגבור והנורא אל עליון, קונה ברחמיו
שמים וארץ, מגן אבות בדברו, מחיה מתים במאמרו, האל הקדוש שאין
כמוהו, המניח לעמו בשבת קדשו, כי בם רצה להניח להם, לפניו נעבוד
ביראה ופחד, ונודה לשמו בכל יום תמיד מעין הברכות, אל ההודאות,
אדון השלום, מקדש השבת ומברך השביעי, ומניח בקדושה לעם מדושני
עונג, זכר למעשה בראשית. אלהינו ואלהי אבותינו, רצה נא במנוחתנו
וכו', ברוך אתה ה' מקדש השבת'...

ולמה תקנו חכמים זה? מפני שרוב העם באין להתפלל ערבית בלילי
שבתות, ויהיה שם מי שנתאחר לבא ולא השלים תפלתו, וישאר לבדו
בבית הכנסת ויבא לידי סכנה. לפיכך חוזר שליח ציבור ומתפלל, כדי
שיתעכבו כל העם עד שישלים המתאחר ויצא עמהם.

לפיכך, יום טוב שחל להיות בשבת, או יום הכיפורים או ראש חדש - אין
שליח ציבור היורד ערבית לפני התיבה מזכיר ענין היום בברכה זו, אבל
חותם בה מקדש השבת בלבד, לפי שלא נתחייב היום בברכה זו.

(רמב"ם תפילה ט, י-יב)

ואומר שליח צבור ברכה אחת מעין שבע, ואין היחיד אומר אותה. הגה.
מיהו אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו - יכול לאומרה בלא פתיחה ובלא
חתימה, וכן נוהגין הצבור לאמרה עם שליח צבור בלא פתיחה וחתימה.

יום טוב שחל להיות בשבת - אינו מזכיר של יום טוב בברכה מעין שבע,
(פירוש: ברכת אל עליון קונה וכו').

(אורח חיים רסח, ח-ט)

רש"י (ד"ה משום סכנה) מסביר שהתקינו לשליח ציבור לומר את התפילה
דוקא בשבת ולא בחול משום שבתי הכנסת היו מחוץ לישוב ובחול היו
עסוקים במלאכתם ולא היו מתפללים ערבית בבית הכנסת, אבל בליל שבת
היו באים לבית הכנסת, וכיון שחששו חכמים למאחרים המשתהים עד
אחר התפילה שלא יפגעו מהמזיקים - לכן האריכו את תפילת הציבור כדי
שיהיו עמהם עד שיסיימו את התפילה, וכן מפרש הרמב"ם.

הגר"א (סקי"ב) כותב שלפי הגאונים הטעם שתיקנו לומר את התפילה הזו
הוא לטובת המאחרים שלא יצטרכו להתפלל עם הציבור, ויוצאים ידי
חובה בתפילת שליח הציבור.

לגבי יום טוב משמע מסוגייתנו שלא תיקנו את התפילה הזו, כנראה מפני
שאינו תדיר כשבת ואין מאחרים לבית הכנסת, והריטב"א מוסיף שבשבת
יש יותר חשש מפני המזיקים.

אחרת היא דעת הראבי"ה (סי' קצו) שכותב בשם הירושלמי שאומרים את
התפילה גם בלילי יום טוב. לדעה זו התקנה אינה מחמת הסכנה אלא
להראות שתפילת ערבית רשות, וזה מתברר על ידי האמירה של תפילת
מעין שבע.

התפילה עצמה נאמרת רק בציבור ולא ביחיד, מפני שהחשש לסכנה קיים
רק בתפילה בציבור, ולא זו בלבד אלא שאם היחיד אומרה - כותבים
המרדכי (סי' רפד) ובעל הגהות מיימוניות (אות ה) בשם הראבי"ה שזו
ברכה לבטלה, וכן פוסק השלחן ערוך. מאידך גיסא מצינו לבעל הרקח (סי'
נ, מובא במרדכי שם) שכותב בשם הגאונים שגם היחיד מברך את הברכה
הזו, וכן פוסק רבינו חננאל כמו שמובא בהגהות מימוניות.

באותו ענין מובא באבודרהם (עמ' קמט) בשם הרי"ף שהיחיד רשאי
לאומרה בלא פתיחה וחתימה, וכן כותב הרמ"א בשלחן ערוך.

לעיל נזכרו דברי הגר"א בשם הגאונים שהתקנה היתה בשביל היחיד שלא
התפלל שיוצא ידי חובה בתפילת מעין שבע ששומע משליח הציבור, וכך
אמנם מובא בסדר רב עמרם גאון ובסמ"ג (עשין יט) שהיחיד יכול לצאת
ידי חובה בשמיעת התפילה הזו, והמגן אברהם (סקט"ו) מוסיף שמטעם
זה יוצא היחיד ידי חובה אפילו אם הקדים ואמר את התפילה הזו
במקום תפילת שבע מלאה.

הטור חולק על דעת הגאונים וסובר שאינו יוצא ידי חובה בברכת מעין
שבע. הוא מסביר שאין זה דומה למה שאמרו על מי ששכח "יעלה ויבוא"
בראש חודש שיכול לצאת ידי חובה בשמיעת חזרת הש"צ מתחילה ועד
סוף, משום שחזרת הש"צ כוללת את כל התפילה, מה שאין כן תפילת מעין
שבע.

הריטב"א כותב שאין אומרים תפילה זו בליל הפסח שחל להיות בשבת
מפני שזהו ליל שמורים, וכן כותבים בעל העיטור (מובא בטור סי' תפז)
והאבודרהם (עמ' ריד) אשר כותב שבכל זאת נהגו לאומרו, ונראה
שהמנהג הזה מבוסס על הטעמים האחרים לאמירת תפילת מעין שבע
שאינם מקשרים את התפילה לסכנת המזיקים דוקא.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516