חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

מצות השריפה בתרומה טמאה

דף כה. גמרא. אמר רב: כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו - כך מצוה
לשרוף את התרומה שנטמאת, ואמרה תורה: בשעת ביעורה תיהני ממנה.
היכן אמרה תורה? מדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר
קרא "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי" - בשתי תרומות הכתוב
מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא: "לך" -
שלך תהיה להסיקה תחת תבשילך.

לצילום עמוד הגמרא

ציון א.ב. התרומה לכהן, בין טמאה בין טהורה, אפילו נטמא הדגן או
התירוש כולו קודם שיפריש - הרי זה חייב להפריש ממנו תרומה בטמאה
וליתנה לכהן, שנאמר: "ואני ...נתתי לך את משמרת תרומתי", אחת טמאה
ואחת טהורה. הטהורה נאכלת לכהנים, והטמאה יהנו בשריפתה. אם היה
שמן - מדליקין אותו, ואם היה דגן וכיוצא בו - מסיקין בו את התנור.

(רמב"ם תרומות ב, יד)

...ומדליק את הטמא וזה הוא הנקרא שמן שריפה בכל מקום.

(רמב"ם שם יא, א)

תרומה גדולה בזמן הזה, שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה... הגה.
ונותנה בזמן הזה לכל כהן שירצה, בין חבר בין עם הארץ, ואפילו אינו
מיוחס רק שמוחזק בכהן והוא שורפה, ויכול להניחה ולשרפה, שיכול
ליהנות ממנה בשעת שריפה, וכו'.

(יורה דעה שלא, יט)

א. מדאורייתא או מדרבנן

רש"י (ד"ה מצוה) מפרש שטעם המצוה הוא שהתרומה דומה לקודש,
ועוד כדי שלא יבוא לידי תקלה. מכאן משמע שסובר שהמצוה היא רק
מדרבנן, וכן כותבים הרמב"ן (כד, ב) והתוספות (ד"ה כך) בדעת רש"י.
אולם התוספות עצמם כותבים שאפשר שיש בכך מצוה דאורייתא כמו
בקדשים, וכן כותבים התוספות במסכת פסחים (דף פב, ב ד"ה אבל)
והריב"א בתוספות לעיל (כד, ב ד"ה לפי).

הרמב"ם בהלכות שלפנינו כותב שצריך לשרוף, אבל שיטתו מפורשת
יותר בהלכות יום טוב (ג, ח) בהלכה שהתבארה לעיל (כד, ב ציון ו), שם הוא
כותב לגבי החלה שנטמאת שיש מצות עשה בשריפתה, ובעל עינים למשפט
מפנה גם לרמב"ם בספר המצוות (עשין מצוה צ) שמונה את מצות השריפה
של תרומה טמאה בכלל שריפת הקדשים שנטמאו.

ב. ביעור שלא על ידי שריפה

לקמן (קכו, ב) כותב רש"י (ד"ה מפנין תרומה) שאין צורך דוקא לשרוף
את התרומה שנטמאת ויכול אף להאכילה לכלבים. כך כותב רש"י גם
במסכת פסחים (דף מו, א ד"ה כיצד) ובמסכת ביצה (דף כז, ב ד"ה חלה),
והתוספות בסוגייתנו (ד"ה כך) מבארים שהוא כותב כך בהתאם
לשיטתו שמצות השריפה היא רק מדרבנן כדי שלא יבוא לידי תקלה, ואין
איפוא מניעה לבער גם בדרכים אחרות.

רש"י לקמן אף מרחיב את המשמעות של ההשוואה לשריפה, שכשם
שאסור לשרוף תרומה טמאה ביום טוב - אסור גם להאכילה לכלבים,
שהכל קיבל חשיבות ונעשה כמלאכה האסורה, כמו האיסור שישנו
מהתורה לשרוף את הקדשים ביום טוב.

התוספות מקשים על רש"י ממה שלמדנו במסכת תמורה (דף לג, ב) על
התרומה שנטמאת שהיא בכלל איסורי הנאה הנשרפים, הרי משמע שאסור
לבערה בדרכים אחרות. בעל בית הלוי (ח"א סי' יט, ב) מתרץ שרש"י מבאר
את המשנה בתמורה כבאה ללמד רק שאין לקבור את הנשרפים, אבל אין
הכרח לומר על כל הנשרפים שאסור לבערם בדרכים אחרות, וכל דבר
נדון לפי עניינו.

התוספות עצמם, הרשב"א והר"ן בחידושיו כותבים שמצותה דוקא
בשריפה או מדרבנן משום שעשאוה כקדשים, או מדאורייתא משום
שנקראת קודש. בעל המאור (דף נ, א בדפי הרי"ף), הרא"ש בתוספותיו
והמאירי מדייקים כך מלשון הגמרא שאמרה שמצוה לשרוף את התרומה
שנטמאת, והמאירי אף מוסיף שבהאכלה לכלבים יש גם משום ביזוי.

עם זאת לגבי דברים שאינם ניתנים לשריפה כותבים התוספות על פי
הגמרא בפסחים (כ, ב) שיעשה בהם זילוף.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516