חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

רחצה לכבוד שבת

דף כה: גמרא. דאמר רב נחמן בר רב זבדא, ואמרי לה אמר רב נחמן בר
רבא אמר רב: ...רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - רשות, ואני אומר -
מצוה. מאי מצוה? דאמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי
יהודה בר אלעאי ערב שבת, מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו,
ידיו ורגליו.

לצילום עמוד הגמרא

ציון ב. איזהו כבוד? זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו,
ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת, וכו'.

(רמב"ם שבת ל, ב)

מצוה לרחוץ הגה. כל גופו, ואם אי אפשר לו - ירחץ פניו, ידיו ורגליו
בחמין בערב שבת, ומצוה לחוף הראש... בערב שבת. וכו'.

(אורח חיים רס, א)

א. מצוה, חובה או רשות

בגמרא מובאת מחלוקת, שרב סובר שהרחצה היא רשות ורב נחמן בר
זבדא סובר שהיא מצוה.

המאירי פוסק שזו רשות, אך מוסיף שכל המרבה בתענוג נקיות - הרי זה
משובח. אבל הראבי"ה (סי' קצז), הראב"ן (סי' שמג), האור זרוע (ח"ב סי'
ז) והרוקח (סי' לג) כותבים שזו מצוה.

הרמב"ם כולל את המצוה הזו במצוה הכללית של כבוד השבת על פי
הפסוק "ולקדוש ה' מכובד", אולם לדעת הראב"ן ורבינו יהונתן (דף יא,
ב בדפי הרי"ף) המצוה היא לשמוע לדברי חכמים.

בחידושים המיוחסים לר"ן מבואר בשם רבו שאין זו מצוה ממש אלא
מנהג, כמו שמוכח משאלת הגמרא ששואלת "מאי מצוה?" ומביאה
כתשובה את מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, וזוהי הסיבה שאין מברכים
על הרחצה מפני שאין מברכים על מנהג.

האור זרוע כותב שגדר המצוה הוא שאם רוחץ - מקבל שכר, אבל אם
אינו רוחץ - אינו נענש.

רבינו חננאל גורס בגמרא שיש דעה נוספת של רב חנן לפיה רחיצת ידים
ורגלים היא חובה, וגם בעל השאילתות (שאילתא סג) ובעל שבלי הלקט
(סי' נח) גורסים "חובה", וכן נפסק למעשה בשבלי הלקט ובכל בו (סי'
לא).

הנצי"ב בהעמק שאלה כותב שיש עדיפות להגדרת הרחצה כחובה מפני
שבדרך זו מובן יותר מדוע אין מברכים, כמו שכותבים התוספות (ד"ה
חובה).

ב. איזו רחצה

בגמרא מדבר רב על רחיצת ידיו ורגליו בחמין, ומביא את מנהגו של רבי
יהודה בר אלעאי לרחוץ את פניו, ידיו ורגליו.

למעשה כותב הרמב"ם שיש מצוה לרחוץ את פניו, ידיו ורגליו, וכן כותב
המרדכי (סי' רפז) בשם הראבי"ה, אולם בספר הראבי"ה עצמו (סי' קצג)
נאמר שצריך לרחוץ את ידיו ורגליו בלבד, וכן הוא גורס בסיפור המנהג
של רבי יהודה בר אלעאי.

בעל שפת אמת מסביר שהמצוה לרחוץ את ידיו ורגליו מבוססת על הדין
במקדש שהכהן מצווה בקידוש ידים ורגלים, ורק רבי יהודה בר אלעאי
נהג במנהג חסידות לרחוץ אף את פניו. עם זאת מצינו לבעל הרוקח (סי'
לג) שכותב שהמצוה היא ברחיצת הידים בלבד.

הראב"ן כותב שכל שכן שיש מצוה לרחוץ את כל גופו, וכך כותבים
הטור והרמ"א, ורק אם אי אפשר - ירחץ את פניו, ידיו ורגליו.

הגר"א (סק"א) מציין את דברי רבי ירמיה לקמן, על פי הפסוק "נשיתי
טובה" שזה בית המרחץ, כמקור למצוה לרחוץ את כל הגוף.

הראב"ן מסביר שרבי יהודה בר אלעאי רחץ רק את פניו, ידיו ורגליו מפני
שלא היה שם מרחץ, ובעל ערוך השלחן (סעיף ב) מביא שמצינו במסכת
נדרים (מט, ב) שרבי יהודה בר אלעאי סבל מכאבים ולכן לא נכנס לבית
המרחץ.

הראבי"ה, האור זרוע, בעל שבלי הלקט והמרדכי מוסיפים שיש מצוה גם
בחפיפת הראש, כמו שמצינו לקמן (לא, א) שנאמר כך על הלל.

המשנה ברורה (סק"ד) כותב שאין נוהגים היום ברחיצת רגלים, משום
שאין הולכים יחפים.

ג. זמן הרחצה

בגמרא אמר רב שרוחצים בזמן ערבית, ומסביר הר"ן (יא, ב בדפי הרי"ף)
שהכוונה לערב שבת, וכן פוסקים הרמב"ם והשלחן ערוך.

רש"י מבאר שערבית היינו בליל שבת, וכן כותב בעל שבלי הלקט
שהכוונה לערב עם חשכה, ולפי זה אפשר שלכן לא אמרו שירחץ את כל
גופו, שהוא דבר האסור בשבת.

בעל שלטי הגבורים בהגהתו על המרדכי כותב שלא ירחץ ביום חמישי
שאין זה כבוד השבת, והמהרש"ל (על הטור) כותב שאם אי אפשר לרחוץ
ביום שישי - ירחץ ככל האפשר קרוב לשבת.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516