לקט באורי אגדות ממסכת מעילה

בעריכת המכון לחקר האגדה

יז ע"א

גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות

[מטרת המלכות היתה שישראל יתבוללו בגוים. אבל היו צריכים לתת נימוקים הגיוניים לגזירה כלפי שאר העולם. ונימקו שהם צריכים חיילים גבורים, והמילה תחליש אותם ותמעט את תאוותם ללדת ויהיו מעט ילדים שיהיו חיילים. וע"י שמירת שבת בנקיון ובטהרה יהיו איסטניסים שלא מתאימים להילחם. ואמרו שיבעלו נדות, כדי להרבות ילדים.]

(רבי יצחק יהודה (אייזיק ליב) ספיר, שרגי נהורא, עמ' 67) לטקסט

רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם וכו' אמרו טבית אמר ובטלוה הכירו בו שהוא יהודי החזירום אמרו מי ילך ויבטל הגזרות ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים

[המשכילים רוצים להתבולל בעמים, ולוקחים רב לבית הכנסת בלי זקן ושיודע לדבר בשפת המדינה כדי שימצא חן בעיני הגוים, אבל אצל רבי ראובן בן איסטרובלי שהלך בבלורית כמו הגוים - לא הצליח, ורק רשב"י עם צלם אלקים על פניו הצליח].

(דברי חן (סילברסטון), עמ' 8) לטקסט

יז ע"ב

...כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא? עקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי ואמר: וזה לכם הטמא. אמר ליה ר' שמעון: מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה, אל יחזור הבן אצל אביו!

פירש רש"י: הואיל והורית לפני - אל יחזור כו'.
יש לנו להתבונן בחומר העוון של המורה הלכה בפני רבו. אמנם יש כאן פגיעה ברב, אך מה טעם ענוש הוא בעונש חמור כל כך?
ועוד קשה שהרי אמרו 'כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה" (שבת קמט, ב), אם כן מן הראוי שימחל לו, כדי שלא יהיה בכל 'מי שחבירו נענש על ידו'?!
ונראה שעונשו של המורה הלכה בפני רבו חמור, משום שאין זה משום כבוד הרב בלבד, אלא שהוא מבטל את מעלת ה"זקנים", שיש לכלל ישראל, וכמו שאמר ר' עקיבא נמשלו ישראל לעוף, מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים, כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם (ויקרא רבה (וילנא) פרשה יא, ח), שרק כשישראל נשמעים לזקנים, נחשב שיש להם זקנים. אבל כשכל אחד מורה הלכה לעצמו - בטל כח השפעת הרב, וע"י כך מאבדים כלל ישראל את זקניהם, ויבואו לידי "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד", ואז אין, ח"ו, לישראל קיום. לכן אין לרב למחול למי שהורה הלכה בפניו, כיוון שאין העונש משום כבודו, אלא משום קיום ישראל.

(שיחות מוסר תשל"ב פרשת שמיני מאמר סא עמ' רס)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300