שפת הנחל. עמוק: אם יש לפניה דקה. מחיצה ארבע אמות גובה על פני העיר כולה משפת הנחל מודד משפת הנחל שהיא כלה שם כשאר עיירות: ואם לאו. כיון דבעיתא תשמישתייהו לא הוי ישוב קבוע והוו להו כיושבי צריפין ואין מונין לכל אחד אלא מפתח ביתו: דקה ד"א אמרת לן. בניחותא והשתא בעינן מינך טעמא מאי שנא מכל דקי דעלמא דסגי להו בגובה ארבעה טפחים כדאמרן לעיל גבי מרפסת שלפניה דקה ד' כו':

הקדמה שיטת רש"י שיטת הרשב"א והר"ן שיטת הרי"ף והרמב"ם פסיקת ההלכה הקדמה בגמרא מובא בשם רב הונא לגבי עיר שיושבת על שפת הנחל, שאם יש לה "דקה" רחבה ארבע אמות - ניתן למדוד את תחום העיר משפת הנחל, אך אם אין לה "דקה" מודדים מפתח הבתים. עוד מבואר ששונה דקה זו משאר דקות, שכאן צריך דקה בשיעור של ארבע אמות ואין די בשיעור הרגיל שהוא רק ארבעה טפחים, מכיוון שכאן לדקה יש תפקיד למנוע את הפחד מהנהר. כפי שלמדנו פעמים רבות, את תחום העיר מודדים או ממקום שכלים בתי העיר או מחומת העיר. אולם כאן מבואר שכשיש דקה מודדים משפת הנחל, ויש להבין מהו שיעור זה. בנוסף לזאת, מהסוגיה משמע שכאשר אין דקה מודדים לכל אחד מפתח ביתו ולא מסוף העיר, ויש לבאר מדוע לא מודדים מסוף העיר כפי שמודדים בכל עיר. כמו כן יש לפרש מהי הדקה ובאיזה אופן משערים את ארבע האמות שנחוצות לה. שיטת רש"י רש"י מסביר שמדובר בעיר שיושבת על שפת מדרון תלול ועמוק, שמסכן את בטחון התושבים שחיים על גדתו. הדקה הינה גדר, ותפקידה לשמור את האנשים שלא ייפלו לנחל. כדי שהיא תיתן בטחון לאנשים, היא צריכה להיות בגובה ארבע אמות. אם אין גדר, מודדים את תחום השבת לכל אדם מפתח ביתו ולא מסוף העיר, וכל הבתים אינם נחשבים כעיר אחת, מכיוון שאין קביעות ליושביהם, מחמת הפחד של הנפילה לתהום. דין דומה למדנו בעבר לגבי יושבי צריפים (נה ע"ב), שמכיוון שאינם גרים בבתים קבועים אינם נחשבים לעיר, ומונים לכל אחד את תחומו מפתח ביתו. כשיטה זו סוברים גם הרי"ד (בפסקיו) והאור זרוע, וכך פוסק הטור. אבל אם יש דקה על שפת הנחל, אז אכן מודדים מהדקה, שהיא בעצם שפת הנחל. נמצא שאין כאן דין מיוחד שמודדים משפת הנחל, אלא דין העיר כדין כל עיר, שמודדים מחומתה. שיטת הרשב"א והר"ן גם הרשב"א והר"ן מסבירים בדומה לרש"י, שללא הדקה אין קביעות ליושבי הבתים שעל גדות הנחל, ודינם כיושבי צריפים שמודדים לכל אחד מפתח ביתו. אולם הם מפרשים שהדקה נועדה להציל את יושבי העיר מפני הצפת מי הנחל. לשיטתם, שיעור הדקה הוא ברוחב, דהיינו שיש צורך בחומה רחבה ארבע אמות, מפני שלולא זאת, החומה לא תעמוד בפני שיטפון. לגבי גובה החומה הם כותבים שמשערים בכל נחל לפי האומדן שגובה המים שלו יכולים להגיע. גם לפירושם צריך לומר שמה שאומרת הגמרא שמודדים משפת הנחל כאשר יש דקה, כוונתה היא שמודדים מהדקה עצמה שהיא כחומה לעיר. שיטת הרי"ף והרמב"ם הרי"ף והרמב"ם מפרשים שמדובר בעיר שיושבת על גדת נחל, והנחל משמש את יושבי העיר. בשל כך יש להחשיב את הנחל כחלק מהעיר, ולמדוד את תחומה מסוף הנחל, אלא שניתן להחשיב את הנחל כחלק מן העיר רק אם יש לו דקה, שהיא כעין איצטבא שאפשר לעמוד עליה ולהשתמש בנחל בנוחיות ובביטחון. אך אם אין דקה לנחל - אי אפשר להחשיב את הנחל כחלק מן העיר, ולכן מודדים מפתח הבתים, והפירוש הוא שמודדים מסוף העיר במקום שכלים הבתים. לשיטתם, שיעור הדקה כאן גדול יותר מאשר שיעור הדקה הרגיל, מפני שכאן שהאדם צריך לעמוד על גבי הדקה ולהשתמש במי הנחל, צריך דקה רחבה יותר שתיתן יותר ביטחון לעומד עליה. הרשב"א מקשה על פירוש זה, שלא מצינו שמקום שאנשי העיר משתמשים בו נחשב לחלק מתחום העיר, ורק בית דירה מתעבר יחד עם העיר, ואילו מקום הנחל אינו ראוי לדירה. הוא מוסיף, שהלשון "מפתח בתיהם" משמעה כפירוש רש"י, שלכל אחד מודדים מפתח ביתו, ולא כפירושם שמודדים מסוף בתי העיר. הריטב"א מיישב שיטה זו, שאמנם כאשר באים לעבר את העיר ולהוסיף לה מקום מסוים צריך שאותו מקום יהיה בית דירה או ראוי לבית דירה, אולם כאן מדובר בנחל שנמשך לאורך כל העיר וכל תושבי העיר משתמשים בו, ולכן הוא נחשב כחלק מהעיר. יש להעיר, שבנוגע למחלוקת כיצד משערים את הדקה, הדברים נובעים גם ממחלוקת הראשונים בשיעור הדקה לעיל (ס ע"א), וגם שם נחלקו האם הדקה היא איצטבא או גדר, וכן האם משערים אותה בגובה או ברוחב. פסיקת ההלכה השולחן ערוך פוסק כפירוש הרמב"ם בסוגיה. אבל בעל ערוך השולחן (סעיף כ"א) כותב שהמחלוקות הן רק בפירוש הסוגיה, אך להלכה אין מחלוקת, וכל הדינים שיוצאים מכל הפירושים נכונים, וראה עוד בהמשך ביאור דבריו. לשיטתו אף שהשולחן ערוך פוסק כרמב"ם, מכל מקום יש לפסוק גם כרש"י, ועיר שיושבת על שפת מדרון תלול ואין לה חומה, דין יושבי העיר כיושבי צריפים שמודדים לכל אחד מפתח ביתו. כאמור, לשיטת הרי"ף והרמב"ם, כפי שביארם הריטב"א, נחל המשמש בצורה נוחה את יושבי העיר דינו כחלק מהעיר לעניין תחום שבת, וכך עולה מתוך פסק השולחן ערוך. המגן אברהם (סקי"ג) מסתפק מהי ההגדרה של שטח המשמש את העיר ונחשב כחלק מהעיר, והאם ניתן להחיל דין זה על מצבים נוספים. בעל אליה רבה (סקי"ב) כותב על ספק זה של המגן אברהם: "ונ"ל להקל, דהא בגוף דין זה פליגי רש"י ורשב"א". אבל דבריו אלו קשים, שהרי לשיטת רש"י והרשב"א צריך להחמיר, ונמצא שהנימוק שהוא מביא סותר את הכרעתו בתחילת דבריו. אכן, המשנה ברורה (בשער הציון סקכ"ד) מביא שבעל מאמר מרדכי גורס באליה רבה ש"אין להקל", ולפי זה דבריו מובנים. כאמור, בעל ערוך השולחן (סעיף כ) כותב שרש"י והרשב"א לא נחלקו כלל על הרמב"ם, אך הוא מפרש שגם לפי הרמב"ם מדובר בגדר על שפת הנחל שנחשב לחומת העיר, ומכיוון שהנחל צמוד לעיר ומשמש אותה, הוא נעשה כחצר של בית, שנמדדת יחד איתו. לשיטתו יוצא שרק בית דירה ממש, או שטח שמוגדר כחצר של בית דירה, נמדד עם העיר. לעיל (נז ע"א) למדנו שנחלקו רבי מאיר וחכמים, שלדעת רבי מאיר נותנים קרפף לעיר, דהיינו שמוסיפים על שיעור העיר שבעים אמה ושני שליש אמה מעבר לגבול העיר, ואילו לדעת חכמים נותנים קרפף רק בין שתי עיירות. בעניין זה כבר עסקנו בעבר (סוגיה מספר 10). החזון איש (אורח חיים סימן קי, כז) מחדש שהנחל נחשב לחלק מהעיר רק אם הוא בתוך שבעים אמה ושני שלישי אמה, וזה בשיטת חכמים שסוברים שלעיר אחת בפני עצמה אין נותנים קרפף, ואילו לשיטת רבי מאיר שנותנים קרפף לעיר בודדת, בלאו הכי הנחל נמדד יחד עם שיעור העיר. הוא כותב שמכיוון שהרמ"א פוסק (סימן שצח, ה) כדעת רבי מאיר, לשיטתו אין נפקא מינה מן האמור בסוגייתנו. נספח: פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך עיר שיושבת על שפת הנחל, אם יש לפניה דקה רוחב ארבע אמות על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל - נמצא הנחל בכלל העיר ומודדין לה אלפים אמה משפת הנחל השניה ויעשה הנחל כולו בכלל המדינה מפני הדקה הבנויה מצדו. ואם לא היה שם דקה - אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן, ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם. (רמב"ם שבת כ"ח, ט') עיר שיושבת על שפת הנחל שרוב העתים הוא יבש ומשתמשים בו, שאינו מלא אלא בשעת הגשם, אם יש לפניה מצבה רוחב ארבע אמות על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל - נמצא הנחל בכלל העיר, ומודדין לה אלפים אמה משפת הנחל השני ויעשה הנחל כולו בכלל העיר מפני המצבה הבנויה בצדה. ואם לא היה שם מצבה, אין מודדים להם אלא מפתח בתיהם, ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם. (אורח חיים שצ"ח, ט')

' לע"נ __________________ '

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300