חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

האיסור להשתמש לאור נר חנוכה

דף כא: - כב. גמרא. אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב? קסבר כבתה אין
זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה...
אמר רב יהודה אמר רב אסי: אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. כי
אמריתה קמיה דשמואל אמר לי: וכי נר קדושה יש בה?! מתקיף לה רב
יוסף: וכי דם קדושה יש בו?! דתניא: ושפך וכסה - במה ששפך יכסה,
שלא יכסנו ברגל, שלא יהו מצות בזויות עליו, הכא נמי שלא יהו מצות
בזויות עליו.

לצילום עמוד הגמרא

ציון ג (כא, ב), ציון ד (כב, א). ...ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה -
מותר להדליק בשמנים ופתילות שאסור להדליק בהן נר שבת, לפי שאסור
להשתמש לנר חנוכה בין בשבת בין בחול, ואפילו לבדוק מעות או
למנותן לאורה - אסור.

(רמב"ם חנוכה ד, ו)

...ואפילו תשמיש של קדושה, כגון ללמוד לאורה - אסור, ויש מי שמתיר
בתשמיש של קדושה, וכו'.

(אורח חיים תרעג, א)

א. פסיקת ההלכה לאסור

התוספות (ד"ה ומותר) פוסקים שאסור להשתמש כרב וכרבי יוחנן,
לעומת רב הונא שהוא יחיד שאין הלכה כמותו. האור זרוע (ח"ב סי'
שכב) מוסיף שכן היא דעת רבא שאמר בהמשך הסוגיה שצריך נר אחרת
להשתמש לאורה, והרשב"א מביא את דעת רבא (כג, ב) שנר ביתו עדיף
מנר חנוכה משום שלום בית, מכאן שסובר שאסור להשתמש לאור הנר
של חנוכה.

כך פוסקים בעל הלכות גדולות (הל' חנוכה), הרי"ף (דף ט, א), הרא"ש
(סי' ג), הרמב"ם והשלחן ערוך.

ב. גדרים באיסור

מדברי רב אסי שאסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה מדייק הריטב"א
שבא ללמד שאסור להשתמש אפילו בשימוש עראי. לדעתו אסור אפילו
לדבר עם חבירו לאור הנר. גם הטור אוסר תשמיש עראי, וכותב הב"ח
שכן היא דעת הסמ"ג (עשין דרבנן ה), הסמ"ק (רפ) והמרדכי (סי' רסט).

בעל אבני נזר (או"ח סי' תצו, ד) מבאר שאסור להשתמש אפילו בדרך
עראי משום שכל האיסור מבוסס על השוואת נר חנוכה למנורה
שבמקדש, כמו שכותב הר"ן (על הרי"ף), וממילא כל התשמישים אסורים,
בלי שום יוצא מהכלל.

הרא"ש (סי' ו) מחלק וכותב שתשמיש קבע אסור לגמרי משום שהרואה
יאמר שלא הדליק לשם מצוה, אבל תשמיש עראי אסור רק כאשר הוא של
גנאי, כמו הרצאת המעות שצריך לסמוך את ידיו לנר, ומדייק הבית יוסף
שיכול להשתמש שימוש של עראי שאינו של גנאי,כאשר אינו צריך לסמוך
את ידיו לאור הנר. נמצא, איפוא, שלפי הרא"ש טעם האיסור הוא מפני
מראית עין,שמבטל את פרסום הנס, ומפני החשש מביזוי מצוה, ולא מפני
שמשווה נרות חנוכה לנרות שבמקדש, וכן נראה מהרמב"ן.

בעל המאור מדייק מדברי רב אסי שאוסר את הרצאת המעות שבא ללמד
שהאיסור מצומצם רק לתשמישים של חול כגון זו, אבל אין איסור
להשתמש לאור הנר לתשמיש של מצוה. כמוהו סוברים בעל העיטור (הל'
חנוכה, מובא בטור), בעל ספר תניא רבתי (סי' לה, מובא באוצה"ג
פירושים סי' מו) ובעל שבלי הלקט (סי' קפה). כך היא גם דעת בעל
ההשלמה אשר כותב שרב אסי בא לחדש שאפילו מי שסובר שמותר
להשתמש - מודה שאסור להרצות מעות משום ביזוי מצוה.

הרמב"ן (מלחמת ה') חולק על בעל המאור וכותב שאפילו אם זו דעת רב
אסי - מן הראוי לפסוק ככל האמוראים שבסוגייתנו אשר סוברים
בסתמא שאסור להשתמש לאורה אף בתשמיש של מצוה. כך מוכח
מהגמרא שכורכת את הדין הזה עם ההיתר להדליק בשבת חנוכה בכל
השמנים והפתילות הגרועים, מכאן שאסור להשתמש לאור הנר בכל ענין
ולכן אין חשש שיטה את הנר.

גם הריטב"א והר"ן (בחידושיו) כותבים כרמב"ן ומביאים את ראיתו,
אבל הב"ח דוחה אותה ומסביר שתשמישי מצוה אינם שכיחים, לכן אין
מקום לגזירה על הפתילות מפני החשש שיטה בשביל תשמיש של מצוה.

הוא מוסיף שלימוד תורה הרי הוא כמובן דבר שכיח, אולם בלאו הכי
אסור לקרוא וללמוד לאור הנר בשבת כשהוא יחידי, כמו שנפסק בשלחן
ערוך בסימן רעה. עם זאת יש להעיר שבעל המאור מביא את סעודת השבת
כדוגמה להיתר השימוש לדבר מצוה, משמע שאינו חושש אף בדבר
השכיח, ואולי בסעודה אין חשש הטיה מפני שאינו נמצא לבדו.

כאמור, החולקים על בעל המאור אוסרים את כל התשמישים לאור הנר,
ומפרשים את חידושו של רב אסי בהרצאת המעות שבא ללמד שאפילו
דבר עראי וקל אסור, ורק על זה חלק עליו שמואל שהוא עצמו אוסר את
כל התשמישים האחרים.

הרמב"ם כותב את האיסור בלי שום הגבלה, וכותבים בעל שלטי
הגבורים (אות ב) והר"ן בביאור שיטתו שהכל אסור, אף תשמיש של
מצוה.

השלחן ערוך כותב שתי דעות, לפי הראשונה אף תשמיש של קדושה אסור
ולפי השניה מותר, ויש חידוש בכך שמביא את הדעה המתירה למרות
שפוסק שמותר להדליק בכל השמנים הפסולים בשבת חנוכה, ואינו
חושש שיטה את הנר לתשמיש של קדושה. בענין זה כותב הט"ז (סק"ד)
שכוונת המחבר היא להתיר תשמיש של קדושה רק בדרך עראי כשאין
חשש שיטה.

ג. לאחר הזמן

הרי"ף כותב בעקבות דברי הגמרא שמפרשת את הברייתא האומרת
שמצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק שהכוונה לשיעורה,
שלאחר הזמן הזה רשאי לכבות את הנר או להשתמש לאורו, וכבר
התבארה שיטתו ושיטת החולקים עליו לעיל ציון ב בענין כיבוי הנר.

לכאורה יש לומר שלדעת הסוברים שהנר דומה לתשמיש של קדושה
ראוי לאסור גם את השימוש לאחר הזמן, אולם לדעת הסוברים שהנר
דומה לתשמיש של מצוה ניתן להבין מדוע יהיה מותר להשתמש לאחר זמן
המצוה כדין תשמישי מצוה שהם נזרקים. חילוק זה מובא על ידי המאירי
אשר מוסיף בדעת המתירים שישתמש רק כשנוטל את הנר ממקומו, וכן
נראה מבעל העיטור (הל' חנוכה) שכותב שמכניסה ומשתמש.

לעומת זאת דעת הריטב"א שאסור להשתמש אף לאחר הזמן מפני הבזיון,
ולדעתו יכול לכבות ורק אחר כך לחזור ולהדליק לשימושו. הוא
מוכיח כדבריו ממה שהתירו להדליק בשבת חנוכה בשמנים הגרועים ולא
חששו שיבוא להטות לאחר הזמן של שיעור המצוה, ואי אפשר לצמצם
ולתת מראש שמן בשיעור בלבד.

המהרש"ל (מובא בב"ח סי' תרעב) אוסר את השימוש גם לאחר הזמן מפני
הרואים שאינם יודעים שכבר עבר הזמן.

מדברי הרמב"ם בהלכה ה משמע שכשם שיכול לכבות את הנר ולסלקו -
כך יכול להשתמש לאורו, ואולי דוקא כשנוטל את הנר ממקומו, כדברי
המאירי בשם הגאונים.

השלחן ערוך כותב במפורש בסימן תרעב, ב שמותר להשתמש לאורה
לאחר הזמן, וכבר התבאר לעיל איך מתיישב ההיתר הזה עם ההלכה
הקובעת שצריך להדליק את השמן הנותר עד תומו.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516