חנוכה

Halacha Brura
and Berur Halacha Institute

מכון הלכה ברורה
ובירור הלכה

זמן הדלקת נרות חנוכה

דף כא: גמרא. ורמינהו: מצותה - משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן
השוק! מאי לאו דאי כבתה - הדר מדליק?! לא, דאי לא אדליק - מדליק,
ואי נמי לשיעורה. עד שתכלה רגל מן השוק - ועד כמה? אמר רבה בר בר
חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי.

לצילום עמוד הגמרא

ציון ד. אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה,
לא מאחרין ולא מקדימין. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה -
מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה? כעין חצי
שעה או יתר. עבר זמן זה - אינו מדליק; וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה
דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק. וכו'.

(רמב"ם חנוכה ד, ה)

אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה, לא
מאחרים ולא מקדימים, ויש מי שאומר שאם הוא טרוד - יכול להדליק
מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.

שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה - מדליק והולך עד שתכלה
רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה, שאז העם עוברים ושבים ואיכא
פרסומי ניסא. הלכך, צריך ליתן בה שמן כזה השיעור... הגה. יש אומרים
שבזמן הזה שמדליקין בפנים - אינו צריך ליזהר להדליק קודם שיכלה רגל
מן השוק, ומכל מקום טוב ליזהר גם בזמן הזה. ומיהו הני מילי
לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק - מדליק והולך כל הלילה,
ואם עבר כל הלילה ולא הדליק - אין לו תשלומין. הגה. ובלילות האחרות
ידליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שלא הדליק בראשונה.

(אורח חיים תרעב, א)

א. תחילת הזמן

בברייתא שבגמרא אמרו שמצותה משתשקע החמה, ויש מחלוקת בפירוש
הדברים, האם הכוונה לשקיעת החמה ממש או לזמן המאוחר יותר,
דהיינו בצאת הכוכבים. כמן כן תלויה הגדרת הזמן בשיטות השונות של
הראשונים לגבי הזמן של בין השמשות וצאת הכוכבים, כמבואר לקמן דף
לד, ב ציון ג.ד.

המרדכי (סי' תנה) כותב שזמן הדלקת נר חנוכה הוא מסוף שקיעת
החמה, דהיינו בצאת הכוכבים, והטעם הוא שאור הנר ניכר רק בחשיכה,
ומצינו לדעתו במסכת תענית (דף יב, א) שנקטו בלשון שקיעת החמה לגבי
הזמן של סיום התענית והתכוונו לצאת הכוכבים, אך עיין שם בבירור
הלכה ציון א-ג שיש גם דעות אחרות לגבי הזמן של סיום התענית.

לפי המרדכי הזמן הזה של צאת הכוכבים הוא כדי מהלך ארבעה מילין
מהשקיעה הנראית, כשיטת רבינו תם המבוארת בסוגיה לקמן, אולם נראה
שההלכה למעשה תלויה בשיטות השונות בהגדרה של צאת הכוכבים.

הב"ח כותב שדעת רוב הגדולים כרבינו תם, ומוסיף שכך כותב בעל
תרומת הדשן (סי' קב) ושכך משמע מלשון הרא"ש (סי' ג) שכותב שראוי
להחמיר ולהדליק בתחילה הלילה, דהיינו בזמן של צאת הכוכבים.

הגר"א (סק"ב) מדייק מדברי הרשב"א והר"ן (דף ט, א בדפי הרי"ף) שצריך
להדליק מתחילת השקיעה השניה לפי רבינו תם, שהוא כדי מהלך שלושת
רבעי מיל לפני צאת הכוכבים, דהיינו כדי מהלך שלש ורבע מיל מהשקיעה
הנראית.

רבינו תם עצמו בספר הישר (סי' רכא) מביא ראיה מסוגייתנו לשיטתו
הכללית שיש שתי שקיעות, הראשונה בשעה שהחמה מתחילה להכנס
לרקיע ולשקוע, והיא הנקראת שקיעת החמה, והשניה בשעה שהחמה
נכנסת כבר, והוא מה שאמרו כאן שמצותה משתשקע החמה. הוא מסביר
שהכוונה בלשון זו בסוגייתנו היא להדלקה בזמן שהוא כבר לילה גמור.

בספר מועדים וזמנים (ח"ב סי' קנד) מובא שיש נוהגים בירושלים
להדליק עשרים דקות לאחר השקיעה הנראית, והוא בקירוב הזמן של
צאת הכוכבים לפי שיטת הגאונים המבוארת לקמן.

לעומת זאת לדעת הגר"א (סי' רסא סקי"א) מתחיל בין השמשות עם
השקיעה הנראית, ומפרש את הלשון בסוגייתנו "משתקע החמה" שהכוונה
לתחילת השקיעה הנראית, שהוא הזמן להדלקת הנר.

כך כותב מהר"ם מרוטנבורג בתשובה (ח"א סי' קכז) שזמן ההדלקה הוא
מבעוד יום משתשקע החמה, ואף על פי שעדיין היום גדול ואין צריכים
לאורה - הרי אין מדליקים את הנר בשביל האור אלא לשם מצוה,
ואדרבה, כשמדליק בשעה זו - ניכר שמדליק לשם מצוה.

כך כותבים בעל פרי חדש ובעל אבני נזר (או"ח סי' תצז, ד), ונראה שזו
השיטה המכוונת ביותר לדברי הרמב"ם.

יתירה מזו כותב בעל ספר יראים (מצוה רעה) שמדליקים עוד לפני
השקיעה הנראית, בשעה שהשמש נוטה ובני אדם מתחילים לשוב לבתיהם,
וכשרואים את הנר יודעים שהדליקו לשם מצוה.

המחבר בשלחן ערוך כותב שמדליקים עם סוף השקיעת החמה, והמגן
אברהם (סק"א) מפרש שכוונתו לצאת הכוכבים, וכן מפרשים בדעתו
הפרי מגדים, בעל אליה רבה והמשנה ברורה (סק"א). לפי זה כיון שדעת
המחבר היא כרבינו תם בענין שקיעת החמה - יוצא שמדליקים רק לאחר
זמן של הילוך ארבעה מילין מהשקיעה הנראית, אולם בעל התניא כותב
בסידור (סדר הכנסת שבת) שהמחבר חזר בו ביורה דעה (סי' רסו, ט)
וסובר כשיטת הגאונים לגבי זמן שקיעת החמה וצאת הכוכבים, ולפי זה
יוצא שמדליק בזמן של הילוך שלושת רבעי מיל לאחר השקיעה הנראית.

ב. עד שתכלה רגל מן השוק

רבי יוחנן מסביר שהכוונה עד שכלתה רגלם של תרמודאי, ומפרש רש"י
שהם מלקטי עצים דקים שמתעכבים בשוק עד שהולכים כולם לבתיהם,
ומשמע שהם האחרונים שנמצאים בשוק. בדומה לזה מובא באוצר
הגאונים (התשובות סי' סד) שהם עניים העושים מלאכה בשדה
ומתאחרים בשוק, והחידוש הוא שאף על פי שכבר רוב העולם אינו
בשוק - יש עדיין פרסום הנס בהדלקה בשעה שאלה האחרונים עדיין
נמצאים בשוק.

כדבריהם כותבים בעל ספר המנהיג (הוצאת מוסד הרב קוק עמ' תקכט)
והריא"ז בפסקיו (חנוכה ד) אשר מדגיש שהזמן נקבע לפי קבוצה של
רבים שעדיין נמצאים בשוק לצורך ולא לפי יחידים.

אחרת היא דעת המהר"ל בספר נר מצוה שמפרש שתרמודאי אינם
האחרונים בשוק אלא העוסקים במסחר של עצים להבערה, שכל זמן שהם
נמצאים - נמשך הזמן המתאים להדלקה, וכן כותב הריטב"א שהכל תלוי
במוכרי השמן.

למעשה כותב הרי"ף (דף ט, ב) שהזמן הנזכר בגמרא משקיעת החמה ועד
שתכלה רגל מן השוק הוא כמו חצי שעה, ובאוצר הגאונים (שם סי' סה)
מבואר שהוא שיעור של שעה או חצי שעה, ויתכן שהזמן הזה נע בכל
מקום לפי מנהג התרמודאי.

הרמב"ם והשלחן ערוך כותבים את השיעור של חצי שעה.

ג. הדלקה מוקדמת

הרשב"א והר"ן (דף ט, א בדפי הרי"ף) כותבים שאין לפרש בדברי הגמרא
שאינו יכול להדליק מקודם, ושבת תוכיח שמדליק לפני הזמן שהרי לדעת
רבה משקיעת החמה מתחיל זמן בין השמשות שאסור להדליק בו, וכך
הוא הדין בכל יום מימי החנוכה.

הריטב"א כותב שיכול להקדים עד לתחילת השקיעה, דהיינו השקיעה
הנראית, אך לא קודם לכן. כך נראה ממה שכותב הרשב"א שמקדים סמוך
לשקיעת החמה, ומשמע שכוונתו לזמן שבין השקיעה הראשונה לבין
השקיעה השניה.

הרשב"א והר"ן עצמם כותבים שמדברי בעל הלכות גדולות יוצא שסובר
שאסור להקדים, אולם לדעת בעל אבני נזר (או"ח סי' תצח) ראיתם אינה
ראיה, ויש לדייק להיפך ממה שכותב שאם הדליק קודם שקיעת החמה
וכבתה - חוזר ומדליק, הרי משמע שיכול להדליק לפני הזמן. עם זאת
הוא מסיים שיש שיבושים בספר הלכות גדולות, ויתכן שגם בענין זה
נפלה טעות בנוסח שלפנינו.

הדעה שלא להקדים נזכרת גם על ידי המאירי והרי"ד, ולפי דבריהם אין
ללמוד מהדין בשבת, שהרי כלל הוא בידינו דהיכא דלא אפשר שאני.

אף הרמב"ם כותב שלא יקדים, והמגיד משנה כותב שיש לו מקור
מהגמרא לקמן (כג, ב) שם אמרו שלא יקדים ולא יאחר, ומפרש הרמב"ם
שמתכוונים לנר חנוכה, ועיין עוד לקמן בבירור הלכה ציון ו על הפירושים
האחרים לסוגיה.

בעל ארחות חיים (הל' חנוכה סי' טו) כותב שאם היה טרוד - יכול
להקדים ולהדליק מפלג המנחה, אך צריך לשים שמן בכמות שתדלק עד
שתכלה רגל מן השוק, ודבריו מוסברים שבדרך כלל אין להקדים, אבל
בשעת הדחק - רשאי להקדים כמו בערב שבת, מכאן שכאשר אי אפשר -
מדליק.

המחבר בשלחן ערוך כותב שאין מקדימים, אך מביא את דעת בעל ארחות
חיים שכאשר הוא טרוד - יכול להדליק מפלג המנחה.

המשנה ברורה מקשה בביאור הלכה על פסק השלחן ערוך שאין מקדימים,
שכיון שסובר שהזמן הוא בסוף השקיעה, כשיטת רבינו תם - אם כן אין
סברה לאסור את ההקדמה, שהרי עדיין ניכר כשמדליק, ורק לדעת
הרמב"ם שסובר שהזמן הוא בשקיעה הראשונה יש סברה לאסור את
ההקדמה כדי שלא ידליק בעוד היום גדול. מלבד זה הוא מקשה שהמקור
לאיסור הוא כאמור מהגמרא לקמן (כג, ב) האומרת שלא יקדים ולא
יאחר, והמחבר עצמו פוסק בסימן רסג, ד שבנר שבת לא יקדים ולא יאחר,
הרי שמקבל את השיטה שמדובר שם על נר שבת ולא על נר חנוכה.

ד. הדלקה מאוחרת

התוספות (ד"ה דאי) מביאים את דברי הר"י פורת ששני התירוצים
שבגמרא חולקים בשאלה זו, שלפי התירוץ הראשון אין מדליקים כעבור
הזמן כשכלתה רגל מן השוק, אבל לפי התירוץ השני מדליקים, לכן צריך
מלכתחילה להקפיד על הזמן, אבל אם איחר - ידליק מספק.

כך כותב הראבי"ה (סי' תתמג) בשם רבינו תם, שבדברי סופרים יש ללכת
אחר המיקל, וכן נראה מדברי הרא"ש (סי' ג).

אולם הרשב"א מחדש שאין בזה מחלוקת בין התירוצים בגמרא, ואף
לתירוץ הראשון מדליק גם בשעה מאוחרת. הוא משווה את ההלכה הזו
למה ששנינו במסכת מגילה (דף כ, ב) שכל שמצותו בלילה - כשר כל הלילה
אלא שלא עשה את המצוה כתיקונה, והוא הדין בהדלקת נר חנוכה אם
לא הדליק עד שכלתה רגל מן השוק.

בדומה לכך כותב רש"י (ספר הפרדס עהרנריך עמ' רמה) וכן מהר"ם
מרוטנבורג בתשובה (פראג סי' תרלד) ורבינו ירוחם (נתיב ט, א)
שהמדליק אחר הזמן אינו מקיים מצוה מן המובחר, וכן כותבים בעל
האגור (סי' אלף לד) ובעל האגודה (סי' לא).

המהרש"ל בתשובה (סי' פה) כותב שבדיעבד מדליק עד חצות, שעד אז יש
פרסומי ניסא.

המאירי כותב שלאחר זמנו ידליק בלא ברכה, והמגן אברהם (סק"ו)
כותב שכך משמע מהבית יוסף, אולם לא כך משמע מהתשובה של רש"י
ומדברי הרשב"א.

מאידך גיסא מובא בהגהות מיימוניות (אות ו) שלדעת ר"י נהגו כתירוץ
הראשון בגמרא לפיו אין להדליק לאחר הזמן, וכן נראה מדברי ר"י
המובאים בתוספות שבימינו שמדליקים בפנים יכול להדליק מאוחר,
משמע שבזמן שמדליקים בחוץ - אין ראוי להדליק לאחר הזמן. כך היא
דעת הרי"ד והריא"ז (שם) שאחר הזמן לא ידליק.

המהר"ל (נר מצוה) מפרש ששני התירוצים אינם חולקים ושניהם אמת,
ולכן הלשון בתירוץ השני היא "אי נמי" ולא "איבעית אימא". לפי זה יש
להקפיד על השיעור אך גם על הזמן, וכך משמע מהרמב"ם שמביא בדבריו
את שני התירוצים.

גם המחבר מביא בשלחן ערוך את שני התירוצים שבגמרא, אך מוסיף
שבדיעבד מדליק כל הלילה. הגר"א (סק"ז) מסביר שסובר שהתירוצים
חולקים, ומספק פוסקים כשניהם.

המגן אברהם (סק"ו) מדייק מסתימת לשון השלחן ערוך שמברך אף
כשמדליק לאחר הזמן למרות שלכאורה אין לברך מספק, ומסביר הפרי
מגדים שיש בזה ספק ספקא, ספק שמא הלכה כתירוץ השני, ואף אם הלכה
כתירוץ הראשון - עדיין אין הכרח לומר שאין מדליקים כלל, שכן אפשר
שהזמן שנקבע הוא רק למצוה מן המובחר.

כאמור מובא בתוספות שבזמן שמדליקים בפנים אין לחוש מתי ידליק,
וכן מובא בחידושי הרשב"א והר"ן, במרדכי (סי' רסה) וברא"ש (סי' ג).

לפי דעה זו כותבים בעל התרומה (סי' רכח) והמאירי שמדליק עד עלות
השחר, אבל הטור כותב בשם ספר התרומה שראוי להדליק כל עוד בני
הבית נעורים.

הרשב"א והר"ן מוסיפים שמכל מקום ראוי להדליק בזמן מהדין של
זריזים מקדימים, וגם המהר"ל כותב כך ולשיטתו הזמן שנקבע אינו
משום פרסום הנס אלא משום שזה הזמן שבני הבית עוסקים בו בהדלקת
הנר גם במשך כל ימות השנה.

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 02‎-6521259
פקס 02‎-6537516