לקט באורי אגדות ממסכת עדויות

בעריכת המכון לחקר האגדה

פרק ב משנה ט

האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים

ההשגחה העליונה בכל פרט מהפרטים משגחת על כל הנקשר בו מן הקודמים ומן המאוחרים, וסוף דבר משגחת בהשגחת כל פרט על כל הכלל כולו מצד כל מה שמתיחסים כל החלקים עם כל חלק לבנינו של הכלל. וממה שיושקף בדינו של איש מהאישים, הוא מדרגתו ומצבו במה שקדמו לו, דהיינו האבות, ובמה שיתאחרו לו, דהיינו הבנים, ומה שעמו, דהיינו בני הדור, או בני העיר, או בני החברה; ואחר כל ההשקפות האלה יוגזר עליו החלק בעבודה ובנסיון שזכרנו למעלה, ויותן לו המשא לעבוד לפניו יתברך. ואולם הנך רואה, שזהו רק בענין הדין של העולם הזה, והוא מה שאמרתי שיוגזר עליו החלק בעבודה, דהיינו באיזה מצב יימצא בעולם הזה, שכפי אותו המצב כך יהיה המשא שעליו... כי הנה אם יזכה אדם שתיפסק לו גדולה ועושר, הנה בניו יולדו עשירים, ואם לא יתחדש עליהם ענין, יהיו עשירים ובעלי גדולה, וכן להפך. נמצא, שלא הגיע העושר ההוא לאותם הבנים אלא מצד היותם בני אותם האבות. ואולם אמיתת הענין כך הוא, שהאדם זוכה לבניו בחמשה דברים שמנו חז"ל. וכבר אפשר שייולד אדם בטובה, מצד היות אביו כבר מוחזק בה, ואפשר גם כן שמצד זכות אביו תגיע לו טובה בזמן מן הזמנים, או להפך; ומצד אחר, אפשר שתיפסק הצלה או טובה לו על זרע שעתיד לצאת ממנו; וכן מצד מקומו או חברתו אפשר שתיפסק עליו טובה או רעה מטובות העולם הזה ורעותיו.

(דרך ה' חלק ב פרק ג אות ז)

האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו

[מדוע משנה זו נמצאת במסכת עדויות? עדויות נשנתה ביום שמינו את ר"א בן עזריה לנשיא, כאמור בברכות כח ע"א. ושם נאמר שלא רצו למנות את ר' עקיבא כי אין לו זכות אבות ור' גמליאל עלול להעניש אותו. ר"ע מן הסתם נפגע מזה שהרי היה גדול הדור וזקן, ומינו את ראב"ע הצעיר במקומו. בירושלמי מובא שר"ע אמר על כך "לא שהוא גדול ממני אלא שהוא בן טובים יותר ממני", משמע שכאב לו שלא נבחר. ולכן אמר את דבריו כאן, "אב זוכה לבן" וכו', כלומר, הרבה מעלות באות לאדם מאבותיו, ולכן בחרו את ראב"ע ולא בי.]

(רבי זאב וולף מישעל, דברי חכמים, עמ' 63) לטקסט

ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנאמר קורא הדורות מראש אף על פי שנאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ונאמר ודור רביעי ישובו הנה

[בברית בין הבתרים ה' אמר תחילה (בראשית פרק טו פסוק יג): "ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה", ואח"כ כתוב (פסוק טז) "ודור רביעי ישובו הנה", וזה סתירה, כפי שאומר ילקוט שמעוני פרשת בא. ועל זה אומרת המשנה שהקץ הוא לפי הדורות, בדור רביעי, ולא לפי השנים.]

(רבי גבריאל זאב וולף מרגליות, חרוזי מרגליות ח"א, דף קלא ע"א) לטקסט

פרק ב משנה י

מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, מִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ

עונשי העולם הבא אי אפשר שיהיה זה, כפי זה [הצד], כי הנפש לא תקבל עוד שם הישרה אחרת, אבל על הענין שהיתה כשנפרדה מהגוף תשאר לעולם. וכן אי אפשר שיהיה המכוון בעונש ההוא להישיר אחרים, כי העונש ההוא נעלם לגמרי (מדיני) [מבני] העולם הזה, ואינו נראה להם כלל, ואם כן אחר שאין העונש דבר טוב אצל השני ומכוון בעצמו. נצטרך לומר, כי העונשים ההם ענין טבעי, משיגים לנפש מצד עצמותה כאשר הרבתה אשמה בעולם הזה. כי כאשר אי אפשר שיכרית איש עצב אחד מעצביו ולא יכאב, כן אי אפשר שאיון ממנו ימרוד בהש"י וימות במרדו ולא ישיגנו העונש ההוא, זהו הנראה בעונשי העולם הבא הנצחיים. אבל בעונשים הזמניים, כאותם שהזכירו רז"ל יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, או יורדים לגיהנם ונדונים שם י"ב חודש, נראה שיתקבצו שני דברים. האחד, שיהיה דבר טבעי לנפש [היינו פועל יוצא של מעשיה זו פגיעה וענישה עצמית] על הדרך שכתבנו, והשני, שאותו הצער יביא הנפש לתכלית טוב, שתזכך שם, כדי שתוכל להיות נהנית מזיו השכינה. אבל המרוק והזיכוך שם איך יהיה, הוא דבר נעלם ממנו גם מעינינו, ואם נפתח פינו במה שאולי תביא אליו הסברא, ומה שנוטה לו מדברי רז"ל, נהיה כחולמים, ולכן יותר טוב לשתוק ממנו. [יש להבין מה תפקיד העונש, ומבאר שאי הוא לחינוך אחרים כמו עונשי עולם הזה אלא זהו מירוק לעצמו וזיכוכו וכן עונש התחייב מצד עבירותיו.]

(דרשות הר"ן, הדרוש העשירי)

כי יש טעם נכון לקצבה זו שאמרנו ימים תהיה גאולתו, אחר שנדונו שם ימי הסבוב הגדול שבו נמנו ימי שנותיהם... כי בזה יחשב שנדונו כמספר הימים אשר תרו את הארץ וחטאו עליה בשס"ה אזהרות אשר לא תיעשינה ואשמו בהנה.

(עקדת יצחק, שער סט)

פרק ד משנה א

ביצה שנולדה ביום טוב

[עיין עוד לקט באורי אגדות ביצה ב ע"א]

פרק ה משנה ו

שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל

שבחוהו בשהיה מיקר החלק החשוב שבו, והיה ירא מאד מהחטיאו והביא עליו שום פגם.

(עקדת יצחק, שער ס"ד)

מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום

[לכן יש לכתוב ספר בשביל הסיכוי שיקיים נפש אחת מישראל, גם אם לועגים עליו, והלעג יהיה לכפרת עוונות.]

(רבי עקיבא יוסף שלזינגר, חברה מחזירי עטרה ליושנה (תשטו), דף לד ע"א) לטקסט

פרק ה משנה ו

אמר לו איני מפקיד וכו' מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך

[לכן חתם סופר לא ציווה בפירוש שבנו ימלא את מקומו, אלא כתב "מה טוב ומה נעים אם בני הנחמד" וכו'.]

(רבי עקיבא יוסף שלזינגר, לב העברי (תרפד) ח"א, דף פה ע"ב)
לטקסט

חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר וכו' מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין

[תנא שידע הלכה שרצה שזרעו יקיים, לא אמר זאת כדין מפורש, שמא יחלקו עליו רבים, ואז זרעו יצטרך לנהוג כרבים. לכן רק ציוה כך לזרעו כדי שלפחות זרעו יקיים זאת, מצד מידת חסידות, גם אם רבים יחלקו עליו. ואם אין רבים חולקים, גם מי שאינו מזרעו צריך לנהוג כך, כיון שנתן נפשו על הלכה זו, שציוה את זרעו.]

(רבי עקיבא יוסף שלזינגר, לב העברי (תרפד) ח"א, דף צ ע"ב)
לטקסט

פרק ח משנה ז

שאין אליהו בא וכו' אלא לעשות שלום בעולם

[אליהו הנביא בא לרפא את ישראל, כמו שריפא את מזבח ה' ההרוס בהר הכרמל (מלכים א' פרק יח), והמחלה של ישראל וכל העולם הוא חסרון השלום בין אדם לחברו, בין אדם למקום ובין אדם לעצמו, שאינו יודע מה הוא רוצה, אין שלום בין איש לאשתו. אליהו ירפא אותנו ע"י שלוש צלוחיות שהוא עתיד להביא, כמש"כ בילקוט שמעוני פ' בשלח - צלוחית המן, צלוחית שמן המשחה וצלוחית מי נדה. המן - כי גורם עיקרי למלחמה הוא העדר הפרנסה, והרצון לעוד ממון ומותרות, והמן מלמד כמה פרנסה נחוצה לכל אדם, ולא צריך לשאוף לעוד. ועוד: מלחמת המעמדות באה כי כל אחד לא רוצה לעמול, ואילו המן מלמד שצריך לעמול, כי אוכל שבא בלי יגיעה אינו משביע רצון, כמו שישראל במדבר התלוננו על המן. שמן המשחה - כי חוסר התמימות של המנהיגים הרוחניים והגשמיים גורמת למלחמה, ושמן המשחה שניתן על הראש מזכיר למלך ולכהן שעליו לנהוג לשם שמים ע"פ השכל שבראש, ובזה יביא שלום. מי נדה - שמטהרים מטומאת מת, מביא שלום בין דור האבות והבנים, כי טעם טומאת מת הוא כדי שנכבד את אבותינו (ידים פ"ד מ"ו), ואפר הפרה האדומה רומז לכבוד דור האבות, בניגוד לחטא העגל, שהוא הדור הצעיר.]

(רבי שרגא רוזנברג, בגדי שרד, עמ' 20-34) לטקסט

אליהו בא וכו' וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם

[דעת חכמים היא שאין הקב"ה חפץ בקיצוניות, אלא בסינתיזה בין התיזה לאנטיתיזה. זהו השלום. תהום מבדיל בין האבות לבנים, ומעשיהם והשקפותיהם של אלו ואלו הם כמו תיזה ואנטיתיזה, וה' יעשה ביניהם סינטיזה, בזה שישיב לב זה על לב זה.]

(רבי זאב וולף מישעל, דברי חכמים, עמ' 200) לטקסט

לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם

...וכמ"ש מהר"א בפירוש הפסוק "והיו לבשר אחד" [בראשית ב, כד] כמו שפירש רש"י: ע"י הולד הנוצר משניהם וחלק כל אחד בו אברים אברים, והולד אמנם אוהב את אבותיו, עי"כ גם האב והאם אוהבים זא"ז כי הענף מוליד אהבה בשרשים... ובמ"ש יובן מאמרם בשלהי מסכת עדיות: אין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום ביניהם שנאמר "הנני שולח כו' [והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם]", היינו שייקראו על שם אבותם, ואב אחד לכולנו, והעולם יהיה אז ראוי לכך.

(שב שמעתתא, הקדמה, אותיות "אריה ליב הכהן", אותיות הן)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300