לקט באורי אגדות מסדר זרעים

פאה

דמאי

כלאים

שביעית

תרומות

מעשרות

מעשר שני

חלה

ערלה

ביכורים

פאה

פ"א מ"א - ותלמוד תורה כנגד כולם

עי' לקט ביאורי אגדות קידושין לט ע"ב

פרק ד משנה א - אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה

ואמרה "ואלקטה בשבלים", ר"ל שלא תקח רק לקט שאין העניים מקפידים ע"ז שיש שדות הרבה וכ"א מלקט בשדה מיוחד, משא"כ פאה שכל אחד חוטף מחברו, שהדין הוא אם צ"ט אומרים לחלק וא' אומר לבוז שומעים למי שאומר לבוז, וא"כ יבוזו העניים בזרוע כחם ואם תרצה לבוז יפגעו בה מרי נפש.

(מלבי"ם רות ב, ב)

פרק ז משנה א - כל זית שיש לו שם בשדה וכו' ושכחו אינו שכחה במה דברים אמורים בשמו ובמעשיו ובמקומו בשמו שהיה שפכוני או בישני במעשיו שהוא עושה הרבה במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה

[לעומת מה שנאמר (פסחים נד ע"ב) גזירה על המת שתשתכח מן הלב, אפשר למצוא רמז במשנה זו שיש מתים שאינם נשכחים. (קה ע"ג) אדם שהיה נודע בשמו, שהיה "שפכוני" - שופך דמעות על חילול השם, או "ביישני" - מוכיח את החוטאים במקרה הצורך ומבייש אותם. "במעשיו" - במעשים טובים. "במקומו" - שיש לו אומץ לעמוד על שלו. "בצד הגת" - כינוי לעת צרה, כמ"ש "גת דרך ה'". "או בצד הפירצה" - שאם הוא רואה פירצה בעיר, הוא עומד איתן על מקומו ומעורר על זה בלי משוא פנים.]

(רבי גבריאל זאב וולף מרגליות, חרוזי מרגליות ח"א, דף קה ע"ב-ע"ד) לטקסט

כל זית שיש לו שם בשדה אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה במה דברים אמורים בשמו ובמעשיו ובמקומו בשמו שהיה שפכוני או בישני במעשיו שהוא עושה הרבה במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה

[יש לפרש ברמז, שישראל נמשלו לזית, וכל יהודי "שיש לו שם בשדה" - שהוא דבר חשוב, כגון שהיתה לו מידת הבושה, ומי שיש לו בושה אינו חוטא (נדרים כ ע"א), או "במעשיו" - שעושה הרבה מצוות, או "במקומו", שעומד בצד הגדר - שמשמש כחומה וכמגן לבני ביתו. אדם כזה אינו נשכח גם אם מת, מחמת חביבותו.]

(רבי מאיר שלמה פארינטי, אמרי שפר, דף ח ע"ב) לטקסט

פרק ח משנה ט - וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם

[קשה, הרי אנו רואים אנשים כאלו שאינם נעשים סומים? י"ל שהמשנה מדברת רק על צדיק, שה' מדקדק עמו כחוט השערה.]

(רבי גבריאל זאב וולף מרגליות, חרוזי מרגליות ח"א, דף כו ע"ג) לטקסט