לקט באורי אגדות ממסכת שקלים

בעריכת המכון לחקר האגדה

ב ע"ב

יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל

[חטא העגל הוא חטא של הערצת הזהב, הממון. הגוים מאשימים אותנו בזה שאנו משיגים עושר בדרכים פסולות ובכך שולטים בעולם. זה שקר, כי לא ניכרת השפעת היהודים על המדינות. אבל אנחנו אשמים בכך שמאשימים אותנו בזה, כי אנו מתראים בין הגוים בתכשיטי ובגדים יקרים, ובגלל זה מקנאים בנו. חטא העגל מקטרג עלינו בזה, שמאשימים אותנו בהערצת זהב. כפורת הזהב מכפר על זה כי נעשה להגין על הלוחות שבארון. מטרת הזהב בישראל היא להגין על התורה, שנשתמש בכסף כדי לחנך את הבנים לתורה, להחזיק ישיבות ובתי כנסת, להתנאות בפני ה' במצוות. אם נשתמש בכסף למטרות אלה ולא להתהדר בחוץ בפני הגוים, כבר לא יוכלו להאשים אותנו בהערצת זהב.]

(רבי שרגא רוזנברג, ענבים במדבר, עמ' 40) לטקסט

שלש תרומות נאמרו בפ' זאת תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו' זו תרומת אדנים מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי זו תרומת שקלים וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זו תרומת המשכן

[למה צריך שלוש תרומות? תבנית המשכן היא כנגד תבנית צורת העולם, כדברי המדרש (שמות רבה פרשה לג סימן ד) "למעלן (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו, למטן עצי שטים עומדים, למעלן כרובים שנאמר (ישעיהו לז) יושב הכרובים, למטן ויהיו הכרובים", וכן עקידת יצחק פרשת תרומה מפרט את ההקבלות. ה' רומז בבנין המשכן את שלושת יסודות האמונה שקבע בס' העיקרים. תרומת האדנים רמז לחידוש העולם, שכמו שבית לא יכול להתקיים בלי אדנים, כך יהדות לא יכולה להיות בלי אמונת חידוש העולם. תרומת שקלים שהיא לקרבנות רומזת לשכר ועונש, שהרי הקרבן בא לרמז שכיון שחטא הוא כמו בהמה, וע"י הקרבן הנפש הבהמית שלו נעשית דשן על המזבח. תרומת המשכן רומזת לתורה מן השמים, שהרי ה' השכין את שכינתו במשכן, וכשהיה למשה ספק אמר "עמדו ואשמעה מה יצוה ה'", וכשבא למשכן ה' הורה לו את החוקים והמשפטים, והיינו שתורה מן השמים.]

(רבי אליעזר זלמן גרייבסקי, גינת אגוז, עמ' 17) לטקסט

ד ע"ב

כמין מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כסא כבודו והראהו למשה ואמר לו זה יתנו כזה יתנו

[קשה, איך ישיגו ישראל מטבע של אש? (מד ע"ב) הכוונה היא שיתנו את השקלים בהתלהבות אש.]

(רבי גבריאל זאב וולף מרגליות, חרוזי מרגליות ח"א, דף מג ע"ג-מד ע"ב) לטקסט

ז ע"א

בונין לו נפש על קברו

[נקרא נפש, כי הוא משמש מקום לנפש לנוח בו, שהנפש לא יכולה ליפרד מהגוף, והוא תמיד מרחף על הקבר מלמעלה. והכוונה לחלק הנמוך של הנשמה, שנקרא נפש. והחלקים האחרים של הנשמה, שהם רוח, נשמה, וחיה, עולים למקום גבוה יותר, כמו שנאמר (קהלת יב) "והרוח תשוב אל האלקים", והנשמה עולה לרקיע השביעי שנקרא ערבות (חגיגה יב ע"ב). אבל עדיין נשאר חבל שמקשר את הנפש לשאר חלקי הנשמה, כמו שנאמר (שמואל א' כה) "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים". (קא ע"ג) ומי שמתפלל ליד הקבר, הנפש ששוכנת שם מקבלת את תחנוניו, ומעבירה אותם לנשמה ולחיה הסמוכים יותר לכסא הכבוד, והם יעתירו לה' בעבורו.]

(רבי גבריאל זאב וולף מרגליות, חרוזי מרגליות ח"א, דף ק ע"ד-קא ע"ג) לטקסט

יז ע"א

...במזרח, שער ניקנור, ושני פשפשין היו לו, אחד בימינו ואחד בשמאלו.

ובאמת שלשה בבות הם כנגד שלשה כתות: צדיקים, בינונים, רשעים, החוזרים בתשובה. וזהו היה ג' פתחים בהיכל, שער הגדול, וב' פשפשים היו לו בימינו ובשמאלו [שקלים פ"ו מ"ג]. והן ג' שערים לג' כיתות, והם תלת בבא, שהוא מלשון שער, כי הם ג' שערים לג' כיתות.
בבא קמא - בנגד הצדיקים. ולכך שנו שם [ב"ק נ ע"ב] אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד וכו', מדבר בצדיקים, וסביביו נשערה מאד, הקב"ה מדקדק אפילו כחוט השערה, הן שוגג הן מזיד [יבמות קכא ע"ב]. והנה בבא מציעא מיירי מן בינונים הנוטים לכף זכות, דאמרינן [רה"ש יז ע"ב] ורב חסד, מטה כלפי חסד. וזהו פשפש בצד דרומי, דפונה לימין. והבינוני חייב לפשפש במעשיו איך נוטים, להימין או להשמאל ח"ו, ולכך נקרא פשפוש, והוא בבא מציעא. ולכך בינוני חלק רע וחלק טוב מחלקי הגוף שהוא כתנות אור אם באלף ואם בעין, ושנים אוחזים בו הטוב והרע, זה מושך לכאן וזה לכאן, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי ויחלוקו [ב"מ ב ע"א], כי הוא חצי לטוב וחצי לביש.
...אבל מס' ב"ב מסיים ברשעים החוזרים בתשובה. זהו פשפש הצפוני שרומז על יצר הרע, דכתיב [יואל ב כ] והצפוני ארחיק מעליכם. ובעלי תשובה, כל פמליא של מעלה מקטרגים מבלי לקבלו. רק הקב"ה חותר חתירה ומקבלו בסוד, לבל יוודע לבעלי תריסין לקטרג, ולכך נקרא צפוני, מלשון צפון, טמון באש ונסתר. ולכך נאמר על פשפש צפוני, זה השער סגור יהיה ולא יבא בו שום איש, אלהי ישראל בא בו [יחזקאל מד ב], הי הוא השער אשר הקב"ה כביכול בא בו להשיב שובבים ולקבל תשובתם, וזהו ב"ב.

(יערות דבש, חלק שני - דרוש טז)

בו המים מפכים ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית

"נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי" (דניאל ז, י), מלמד הכבוד מוכן על מים רבים, שנ' (תהלים צג, ב) "נכון כסאך מאז מעולם אתה, נשאו נהרות ה'", ובכל מקום ששכינה שורה שם מים. "ומעין מבית ה' יצא" (יואל ד, יח). "הנחל היורד מן ההר" (דברים ט, כא), "ונהר יוצא מעדן" (בראשית ב, י), לפי "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור". לכך יש לכל טהרה במקוה המים.

(רבי אלעזר מגרמייזא, סודי רזיי חלק ב הלכות הכסא)

כב ע"א

וסביביו נשערה מאד מדקדק עמהן כחוט השערה

[עיין עוד לקט באורי אגדות יבמות קכא ע"ב]

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300