לקט באורי אגדות ממסכת כריתות

בעריכת המכון לחקר האגדה

ו ע"א

...מסייע ליה לר' יוסי בר"ח דאמר "קדש היא קדש תהיה לכם" - כל מעשיה לא יהו אלא בקדש.

לדבריהם היה לו לומר כן (שכל מעשיה לא יהיו אלא בקדש) במצותו, לא באזהרת "לא תעשו כמוהו", ודבריהם ז"ל אינם אלא אסמכתא להלכות שבידם.

(אור החיים שמות ל, לב)

ו ע"ב

אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם.

כלומר שהאומה הזאת אצל שאר העמים הוא במדרגת המין האנושי אצל שאר המינים.

(עקדת יצחק, שער פב)

ואין העובדי כוכבים קרויין אדם שאין להם (לעובדי כוכבים) נפש רוחנית.

(אור החיים שמות כא, ד)

כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה

וזאת היתה הטענה אשר אימת בה קהלת הפסק -דין שנתן, להיות המורכבים כלם הבל ובלתי בעלי קיום, בהיותם מקובצים ומורכבים מפרטים מסכימים על זה החסרון בעצמו אבל לא תמשך זאת הגזרה, עד שיתחייב ממנה שכל החסרונות שהם בפשוטים, ימצאו במורכבים, אבל יתחייב שהחסרונות המתנגדות בפשוטים ימזגו ויוכללו לשלמות, ומעלה במורכב המקובץ מהם, וזה מעלת המקובץ בפרטים, כי שלמות הפרטים, נמצאות בכלל, ואיזה חסרון שיהיה בפרטים לא ימצא בכלל, אבל אפשר שחסרון אחד מן הפרטים יוצא מהשלמיות שביתר הפרטים מן הכח אל הפועל.
וזהו הענין הנרמז בחלבנה הנכנסת בסמני הקטרת, כי עם היות ריח החלבנה מצד עצמה בלתי נאותה, אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכיות הסמים האחרים ולעורר בשמיותם. וכן על צד המשל, אם ימצאו בכלל אחד, פרטים בעלי חסרון מאשר יכביד עליהם הכח המעורר לנקמה בלתי משוערת, [אלא] בהמצאם בתוך הכלל, יעוררו כחותיהם למה שראוי בפעל הזה ומה שצותה בו התורה, כי הם ישערו פעלם כפי המכוון התוריי, ואם היו המעוררים מצד התכונה בלתי טובה ועל זה המשל אשר ביארנו בזו התכונה, יוקש וימצא ביתר התכונות כלם [מבאר שכלל המורכב מפרטים עם מזגים שונים הרי התכונות השליליות מתאזנות ואף הדבר שאינו טוב במצטרף לאוצר הטוב].

(דרשות הר"ן - הדרוש הראשון)

...כי אין ספק, שאלו הנבראים הראשונים אשר הם חלקי כל ההוים, חסרים מאד עד שלא חלו בהם [גם] הסגולות הנמצאות בדומם המורכב מהם, ואין צריך לומר סגולות הצומח והחי והאדם, כי אין מן המחויב, שהכלל אשר ימצא מחלקים גרועים, שיתדבק בו אותו החסרון אשר בחלוף פשוטיו, אבל מצד היותו כולל ומורכב, ימצאו בו שלמיות ותועלות אינם בפשוטיו ופרטיו.
ועל זה הצד אשר אמתה לנו ההויה הטבעית, הוא מה שהפליגו לנו רבותינו ז"ל בשבחו ומוראו של צבור, עד שאמרו: לעולם תהא אימת צבור עליך,... וכבר רמזו לנו בחלבנה שהושמה עם סמני הקטורת, והיה מן הנראה שתפסיד אותם להפסד הריח הזה, ואם כל זה אמתה לנו הנבואה שאין להם שלמות זולתה, כי כן הענין בהצטרף עמנו בעבודתנו לש"י, החוטאים והפושעים שלא יפסידו עבודתנו, אבל תהיה בזה יותר שלימה [מבאר שהציבור המורכב מן היחידים ישלו שלמויות מצטרפות והחסרונות של היחידים לא קיימים].

(דרשות הר"ן - הדרוש הראשון)

טעמו של דבר, לפי שאם לא היו פושעי ישראל בכלל התענית, יש לחוש שלא יהיה התענית מצוה אלא עבירה, ולא היה עולה לרצון ,שהרי מצינו (תענית יא.) שנקרא הנזיר חוטא בעבור שהזיר את עצמו מן היין, אבל אם יש בינינו פושעי ישראל, הרי עכ"פ אנו צריכין להתענות בעבורם, כי כל ישראל ערבים זה בעד זה. ובזה מיושב מנלן לומר שצירוף החלבנה מורה על צירוף הפושעים בתענית דווקא, ומה שמנאם בין סממני הקטורת דווקא, לפי שע"י הצומות והתשובה נעשו הזדונות לזכיות, שגם העון יעלה לרצון לריח ניחוח ורז"ל אמרו אפילו רקים שבך מלאים מצות כרימון, וקשה על זה אם הם מלאים מצות כרמון, א"כ למה קראם רקים?. אלא ודאי שעל התשובה דברו זה כי כל פועל ריק שבהם, דהיינו העון, ממנו יתמלאו מצות, כי הזדונות והריקות נעשו כזכיות, ויעלה גם העון לריח ניחוח כמו המצות, דוגמת החלבנה העולה לריח ניחוח ככל שאר סממנים, ומכאן למדו לומר, שענין זה מרמז על התענית והתשובה.

(כלי יקר על שמות פרק ל פסוק לד)

יג ע"ב

..."אשר דבר ה'" זו הלכה, "ביד משה" זה תלמוד.

...משמעות "ביד משה": ...שאינו אלא בכח משה, מה שלמד והוכיח מדבר ה'.

(העמק דבר על במדבר פרק ד פסוק לז)

טו ע"ב

אמר לו ר' עקיבא אם הלכה נקבל אם לדין יש תשובה

הדינין שהוציאו על דרכי הסברא ונפלה בם מחלוקת, כמו שזכרנו, ונפסק הדין בהן על פי הרוב, וזה יקרה כשישתנה העיון, ומפני כך אומרים (יבמות דף עו ע"ב) אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. [מבאר שמגמרא זו רואים את ההבדל הברור בין פירוש מקובל ממשה, שבו אין מחלוקת ואין מי שיערער בסברא נגדו ואילו בהלכות שלמדו בהיקש שכלי במידות שהתורה נדרשת שם יש מקום לסברא ושם נקבעת ההלכה על פי הכרעת הרוב.]

(הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות)

כו ע"א

רב פפא אמר, אמר קרא: כפר לעמך ישראל וגו', ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים.

כאן מוכיח רב פפא שעגלה ערופה שעבר עליה יוכ"פ - אין יוה"כ מכפר.
ומכאן נובע חידוש, שייתכן לכפר אף על נטיית הלב ושורש החטא. שהרי כל חטאם של יוצאי מצרים היה בכך שהיתה בהם נטיה בשורש אל החטא, והנה אומר רב פפא שיום הכיפורים אינו מכפר להם, משמע שאם היתה נטיית הלב מתכפרת - לא היה בא החטא לידי מימוש כלל.

(שיחות מוסר תש"ל פרשת לך לך מאמר ט' עמ' לז)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275