לקט באורי אגדות ממסכת כריתות

בעריכת המכון לחקר האגדה

ה ע"א

שמן המשחה שעשה משה במדבר וכו'

[עיין עוד לקט באורי אגדות הוריות יא ע"ב]

ה ע"ב

אין מושחים את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם

[בא לרמוז למלך שמה שהוא עושה יש לו השפעה לעתיד על התפתחות עמו וארצו, כמעין שנמשך לדורות, ולכן עליו למלוך באמונה בדרך הישר, כדי להביא ברכה גם לדורות הבאים.]

(רבי שרגא רוזנברג, בגדי שרד, עמ' 27) לטקסט

[עיין עוד לקט באורי אגדות הוריות יב ע"א]

האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה

[עיין עוד לקט באורי אגדות הוריות יב ע"א]

הוא שלום הוא צדקיהו וכו'

[עיין עוד לקט באורי אגדות הוריות יא ע"ב]

כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה

[עיין עוד לקט באורי אגדות הוריות יא ע"ב]

כיצד מושחין את המלכים כמין נזר

[מושחים אותו בראשו כדי ללמדו שהוא צריך להתנהל ע"פ השכל שבראשו ולא ע"פ נטיית לבו.]

(רבי שרגא רוזנברג, בגדי שרד, עמ' 26) לטקסט

[עיין עוד לקט באורי אגדות הוריות יב ע"א]

בתחלה מציק שמן על ראשו ואחר כך נותן לו שמן בין ריסי עיניו

[על ראשו - שיתבונן בשכלו איך ללמד את עמו את הדרך הטובה, ובין ריסי עיניו, כי המנהיגים הם "עיני העדה", לראות איך העם מתנהג, ועליו לבדוק את התנהגותם מנקודת המבט של התורה.]

(רבי שרגא רוזנברג, בגדי שרד, עמ' 27-28) לטקסט

כמין שתי טיפין מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו וכו' כשהוא מספר עולות ויושבות בעיקרי זקנו

[הכהן צריך ללמד את העם לצאת ידי שמים וידי הבריות, והזקן הוא סמל להוד של האדם המרומם, ושמן המשחה, היא הקדושה, מתראה בזקנו, במעלתו, כמו שתי מרגליות שמאירות ומלמדות את העם את שני הצדדים - שתהא רוח המקום וגם רוח הבריות נוחה מהם. אבל לא די בזקן, אלא צריך שמחשבותיו ומעשיו יהיו מתוך קדושה. צריך ששמן המשחה יהיה בעיקרי הזקן, בנפש הטהורה שמשם נובעת הדרתו. לכן "כשהוא מספר", היינו מדבר (לפירוש ראשון ברש"י), ומלמד את העם, שמן המשחה צריך לבוא מתוך עיקרי זקנו, מתוך נפשו. וגם כשהוא מסתפר (הפירוש השני ברש"י) ומקצר את הזקן כדי להתאים עצמו למנהג המדינה, ייזהר לא לאבד את שמן המשחה מזקנו לגמרי, אלא ישאיר את עיקרי הזקן, כדי שיהיה ניכר שהוא עובד ה' במסירות נפש.]

(רבי שרגא רוזנברג, בגדי שרד, עמ' 28-30) לטקסט

[עיין עוד לקט באורי אגדות הוריות יב ע"א]

מלכי בית דוד משוחין מלכי ישראל אין משוחין וכו'

[עיין עוד לקט באורי אגדות הוריות יא ע"ב]

משנגנז ארון נגנז שמן המשחה

[עיין עוד לקט באורי אגדות הוריות יב ע"א]

שמן המשחה לא היה בבית שני ויתגלה לעתיד לבוא

ישנה מחלוקת בגמרא [ערכין לב ע"ב] על כל ארץ הקדש אם קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא או לא, ונפסקה ההלכה שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, קדושה שניה קדשה לשעתה ולעתיד לבא... ויפה ביאר הגאון האדיר ר' חיים מבריסק זצ"ל את דברי זכריה הנביא "וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ויאמר אלי מה אתה רואה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב וגו' ושנים זיתים עליה" (זכריה, ד, א-ג), ואמרו חז"ל ששני הזיתים אחד מהם כנגד שמן המשחה ואחד כנגד שמן למאור... הנביא תמה... כי ידע שבמקדש שני לא יהיה שמן המשחה רק שמן למאור. והתשובה שהשיב לו המלאך היתה כהלכה, לפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל [הלכות בית הבחירה פ"ו הט"ז] שקדושה שניה קדשה לשעתה ולעתיד לבא, והארץ אף בחורבנה נשארה בקדושתה, כי חורבן בית שני אין שמו חורבן גמור רק הפסק זמני ארוך או קצר בקיומו, אבל לכשיבנה יהיה זה המשך קיומו של המקדש הקודם. ולכן ניבא הנביא ואמר "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", אף כי במקדש שני חסרו כמה כלים חשובים כגון ארון הברית, אורים ותומים ועוד... הנביא נתכוון על הבית השני בכללו, גם לזה שיבנה לאחרי ההפסק של הגלות השניה, כשיתגלה מלך המשיה ויבנה בנין עדי עד, שלא יחרב לעולם, והוא יהיה המשך קיומו של המקדש אשר הוקם אחר גלות בבל בארץ שנתקדשה בקדושה מוסכמת של הממלכות. כן גם שמן המשחה, ואם כי לא יתגלה בראשונה - יתגלה באחרונה. ובנבואה הראו לנביא שנים זיתים כי היתה זו נבואה לדורות ולבית עולמים. וזה שאמר לו המלאך "זה דבר ה' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי" - הפעם לא תימסר לכם הארץ בחיל מלחמה ובכח קרבות, כי אם ברוחי שעברה על כורש והסכים להחזיר את הארץ לכם, ולכן תהיה קדושה זאת לשעתה ולעתיד לבא... מזה אנו רואים כי קדושת המקום איננה באה מלמעלה למטה, כי אם מלמטה למעלה. אם הסנהדרין מקדשין את המקום מלמטה, מקדשין אותו גם למעלה בקדושה עליונה.

(רבי זאב גולד, ניבי זהב, פרשת בא, עמ' קסג-קסד)

ו ע"א

...מסייע ליה לר' יוסי בר"ח דאמר "קדש היא קדש תהיה לכם" - כל מעשיה לא יהו אלא בקדש.

לדבריהם היה לו לומר כן (שכל מעשיה לא יהיו אלא בקדש) במצותו, לא באזהרת "לא תעשו כמוהו", ודבריהם ז"ל אינם אלא אסמכתא להלכות שבידם.

(אור החיים שמות ל, לב)

דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן

[עיין עוד לקט באורי אגדות מגילה יד ע"א ולקט באורי אגדות הוריות יב ע"א]

ו ע"ב

אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם.

כלומר שהאומה הזאת אצל שאר העמים הוא במדרגת המין האנושי אצל שאר המינים.

(עקדת יצחק, שער פב)

ואין העובדי כוכבים קרויין אדם שאין להם (לעובדי כוכבים) נפש רוחנית.

(אור החיים שמות כא, ד)

[עיין עוד לקט באורי אגדות יבמות סא]

כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה

וזאת היתה הטענה אשר אימת בה קהלת הפסק -דין שנתן, להיות המורכבים כלם הבל ובלתי בעלי קיום, בהיותם מקובצים ומורכבים מפרטים מסכימים על זה החסרון בעצמו אבל לא תמשך זאת הגזרה, עד שיתחייב ממנה שכל החסרונות שהם בפשוטים, ימצאו במורכבים, אבל יתחייב שהחסרונות המתנגדות בפשוטים ימזגו ויוכללו לשלמות, ומעלה במורכב המקובץ מהם, וזה מעלת המקובץ בפרטים, כי שלמות הפרטים, נמצאות בכלל, ואיזה חסרון שיהיה בפרטים לא ימצא בכלל, אבל אפשר שחסרון אחד מן הפרטים יוצא מהשלמיות שביתר הפרטים מן הכח אל הפועל.
וזהו הענין הנרמז בחלבנה הנכנסת בסמני הקטרת, כי עם היות ריח החלבנה מצד עצמה בלתי נאותה, אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכיות הסמים האחרים ולעורר בשמיותם. וכן על צד המשל, אם ימצאו בכלל אחד, פרטים בעלי חסרון מאשר יכביד עליהם הכח המעורר לנקמה בלתי משוערת, [אלא] בהמצאם בתוך הכלל, יעוררו כחותיהם למה שראוי בפעל הזה ומה שצותה בו התורה, כי הם ישערו פעלם כפי המכוון התוריי, ואם היו המעוררים מצד התכונה בלתי טובה ועל זה המשל אשר ביארנו בזו התכונה, יוקש וימצא ביתר התכונות כלם [מבאר שכלל המורכב מפרטים עם מזגים שונים הרי התכונות השליליות מתאזנות ואף הדבר שאינו טוב במצטרף לאוצר הטוב].

(דרשות הר"ן - הדרוש הראשון)

...כי אין ספק, שאלו הנבראים הראשונים אשר הם חלקי כל ההוים, חסרים מאד עד שלא חלו בהם [גם] הסגולות הנמצאות בדומם המורכב מהם, ואין צריך לומר סגולות הצומח והחי והאדם, כי אין מן המחויב, שהכלל אשר ימצא מחלקים גרועים, שיתדבק בו אותו החסרון אשר בחלוף פשוטיו, אבל מצד היותו כולל ומורכב, ימצאו בו שלמיות ותועלות אינם בפשוטיו ופרטיו.
ועל זה הצד אשר אמתה לנו ההויה הטבעית, הוא מה שהפליגו לנו רבותינו ז"ל בשבחו ומוראו של צבור, עד שאמרו: לעולם תהא אימת צבור עליך,... וכבר רמזו לנו בחלבנה שהושמה עם סמני הקטורת, והיה מן הנראה שתפסיד אותם להפסד הריח הזה, ואם כל זה אמתה לנו הנבואה שאין להם שלמות זולתה, כי כן הענין בהצטרף עמנו בעבודתנו לש"י, החוטאים והפושעים שלא יפסידו עבודתנו, אבל תהיה בזה יותר שלימה [מבאר שהציבור המורכב מן היחידים ישלו שלמויות מצטרפות והחסרונות של היחידים לא קיימים].

(דרשות הר"ן - הדרוש הראשון)

טעמו של דבר, לפי שאם לא היו פושעי ישראל בכלל התענית, יש לחוש שלא יהיה התענית מצוה אלא עבירה, ולא היה עולה לרצון ,שהרי מצינו (תענית יא.) שנקרא הנזיר חוטא בעבור שהזיר את עצמו מן היין, אבל אם יש בינינו פושעי ישראל, הרי עכ"פ אנו צריכין להתענות בעבורם, כי כל ישראל ערבים זה בעד זה. ובזה מיושב מנלן לומר שצירוף החלבנה מורה על צירוף הפושעים בתענית דווקא, ומה שמנאם בין סממני הקטורת דווקא, לפי שע"י הצומות והתשובה נעשו הזדונות לזכיות, שגם העון יעלה לרצון לריח ניחוח ורז"ל אמרו אפילו רקים שבך מלאים מצות כרימון, וקשה על זה אם הם מלאים מצות כרמון, א"כ למה קראם רקים?. אלא ודאי שעל התשובה דברו זה כי כל פועל ריק שבהם, דהיינו העון, ממנו יתמלאו מצות, כי הזדונות והריקות נעשו כזכיות, ויעלה גם העון לריח ניחוח כמו המצות, דוגמת החלבנה העולה לריח ניחוח ככל שאר סממנים, ומכאן למדו לומר, שענין זה מרמז על התענית והתשובה.

(כלי יקר על שמות פרק ל פסוק לד)

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" = אמרו חז"ל (ויקרא רבה ל, ז) שנקרא ראשון לחשבון עוונות, משל למדינה שחייבת מס למלך וכו' כך בערב ראש השנה יצאו הגדולים לקראתו וכו', ובעשרת ימי תשובה הבינונים וביום כיפור הכל יוצאין וכו'. ויש להתבונן למה קראו יום ראשון לחשבון עוונות כשצוה על ארבעה מינים אלו ולמה לא קראו ראשון לחשבון עוונות כשצוה על הסוכה והחג, ומה ראה בעל מדרש זה על ככה לעשות שלוש חלוקות כנגד שלוש כיתות, ומה היה חסר אם היה אומר שלכך נקרא יום ראשון לפי שביום כיפור נמחל הכל ובין יום כיפור לסוכות אין עושין עוונות על כן נקרא יום ראשון לחשבון עוונות. ונראה שבעל מדרש זה רצה לתרץ שתי קושיות, הן קושית וכי ראשון הוא, הן קושית לכם. ולא רצה לפרש לכם משלכם להוציא הגזול, כי הוא סובר שאין זה משמעות לכם כי מכם ובכם הם שני הפכים כך משלכם הוא מכם, ולכם היינו בכם. אלא ודאי שארבעה מינים אלו הם כנגד ארבע כיתות מישראל. פרי עץ הדר שיש בו טעם וריח כנגד בעלי תורה ומצוה והם הצדיקים גמורים, וערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח כנגד הכיתות שאין בהם לא תורה ולא מצוה והם הרשעים גמורים, וכפות תמרים שיש בו אוכל בלא ריח, וענף עץ אבות שיש בו ריח בלא אוכל, שניהם כנגד הבינונים שיש בהם או תורה בלא מצוה או מצוה בלא תורה, ועל כן נאמר ולקחתם לכם היינו לכם ממש, כמו שמצינו בכם שלוש כיתות אלו כך תקחו ארבעה מינים המתיחסים לשלוש כיתות אלו, ואצל חלוקה זו הודיע לנו הכתוב שיום זה ראשון לחשבון עוונות, ואם כן קשה לו מה ענין זה לזה אלא ודאי שהא בהא תליא לפי שיש בכם שלוש כיתות אלו והם מתכפרים אחת אחת על ידי זה נעשה יום זה ראשון לחשבון, ואם היה דעת המקרא לתלות כל הכפרה ביום כיפור לבד למאי נפקא מינה הודיע לנו בפעם זה שישראל חלוקים לשלוש כיתות, אלא ודאי כוונתו לומר שאין יום כיפור מכפר לכולם בבת אחת כי אם מעט מעט הקדוש ברוך הוא מעביר ראשון ראשון כסדר שנזכרו אצל ארבעה מינים אלו, כי מתחילה הוא מוותר עוון הכיתות שנמשלו לפרי עץ הדר והם הגדולים שיצאו מתחילה לקראתו יתברך בערב ראש השנה, ואחר כך מוותר השליש בעבור הבינונים שיצאו לקראתו בעשרת ימי תשובה שנמשלו לכפות תמרים וענף עץ עבות, ואחר כך ביום כיפור מוותר לכולם אפילו לרשעים שנמשלו לערבי נחל כי אז כולם יצאו לקראתו ומתענין. ועל כן לא היה הכהן גדול רשאי לבוא ביום כיפור אל הקודש כי אם בענן הקטורת כי בו מעורב החלבנה עם סממני הקטורת לצרף כל פושעי ישראל ולעשותם אגודה אחת עם הטובים כדי שיכפרו אלו על אלו, כדרך שאמרו במדרש בארבעה מינים אלו, לאבדם אי אפשר אלא יעשו אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו ואם חסר אחת מן הכיתות הללו אין לכהן גדול מבוא לבוא אל הקודש.

(כלי יקר, ויקרא פרק כג, פסוק מ)

[פירש בדרשות הר"ן, שכל דבר מתפעל מהפכו, וע"י הניגוד תגדל העבודה, כמו אש שנותנים עליו מעט מים - האש מתגדלת. והסיבה היא שגם במים יש כוח של אש, ואם אין די בכוח של המים לכבות את האש, מצטרף כוח האש שבמים עם האש, ובזה יגדל כוחה. וכן בתורה ותפילה, ע"י הסרת הכוח המתנגד יגדל כוח המצוה בתשוקה נחמדה.]

(רבי חיים בצלאל פאנעטה, דברי בצלאל, דף א ע"ג) לטקסט

פרס בשחרית ופרס בין הערבים
[עיין לקט באורי אגדות יומא מג ע"ב]

ז ע"א

רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר
[עיין לקט באורי אגדות יומא פה ע"ב]

ט ע"א

מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם

"ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" - נראה ביאור הפסוק דהנה חוץ מהמצות שנצטוו כאן היה גם כריתת ברית וכדכתיב "ויקח את ספר הברית" (ובזה י"ל דכל פרשת משפטים נאמרה קודם מתן תורה, ואלו היו מקצת המצוות שהודיע להם לפני הגירות, ואתי שפיר לפ"ז הסדר בקראי, דאחר פרשת משפטים ובא הפרשה ד"ואל משה אמר"), וכן הוא הלשון בגמרא: בג' דברים נכנסו ישראל לברית. והלשון "נעשה" קאי על קיום המצוות שנצטוו, והלשון "נשמע" הוא כתרגומו "נקבל", וקאי על הברית דע"ז שייך לשון קבלה.

(חידושי הגרי"ז על התורה, סימן קז, שמות פרק כד, ז)

יג ע"ב

אשר דבר ה' זו הלכה ביד משה זה תלמוד

...משמעות "ביד משה": ...שאינו אלא בכח משה, מה שלמד והוכיח מדבר ה'.

(העמק דבר על במדבר פרק ד פסוק לז)

טו ע"ב

אמר לו ר' עקיבא אם הלכה נקבל אם לדין יש תשובה

הדינין שהוציאו על דרכי הסברא ונפלה בם מחלוקת, כמו שזכרנו, ונפסק הדין בהן על פי הרוב, וזה יקרה כשישתנה העיון, ומפני כך אומרים (יבמות דף עו ע"ב) אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. [מבאר שמגמרא זו רואים את ההבדל הברור בין פירוש מקובל ממשה, שבו אין מחלוקת ואין מי שיערער בסברא נגדו ואילו בהלכות שלמדו בהיקש שכלי במידות שהתורה נדרשת שם יש מקום לסברא ושם נקבעת ההלכה על פי הכרעת הרוב.]

(הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות)

יח ע"ב

ומאן לימא לן דיוה"כ כל שעתא מכפר דילמא כוליה יומא מאורתא א"ל [רבא בר חנן תררא] תניא הרי שבא לידו ספק עבירה ביוה"כ אפילו עם חשיכה פטור שכל היום מכפר

[מכאן קשה על תוס' שבועות יג שכתבו שיוה"כ מכפר רק משתחשך (בסוף היום). י"ל שמה שנאמר כאן שמכפר כל שעה, הוא כפרה חלקית, להגן מיסורים, כמו שאשם תלוי מגן מיסורים (כריתות כה), ותוס' מתכוונים שכפרה גמורה היא רק בסוף היום. עוד י"ל שמה שתוס' כתבו היינו אם מת ביוה"כ, שאינו מתכפר כי לא הגיע לסוף היום. (עמ' 55) וזה דומה לתוס' ב"ק צט שכתבו לענין ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, שזה רק אם החזיר לבסוף. ומה שנאמר כאן שמכפר כל שעה, הוא אם חי עד סוף היום, ובזה כל שעה מכפרת, ולכן היה צריך להביא שתי חטאות על אכילת שחרית ומנחה, כי כפרת היום שבינתיים היא כידיעה שמחלקת.]

(רבי אליעזר זלמן גרייבסקי, גינת אגוז, עמ' 54-55) לטקסט

יט ע"ב

טעה בדבר מצוה
[עיין לקט באורי אגדות יבמות לד]

כה ע"ב

עונות אלו הזדונות
[עיין לקט באורי אגדות יומא לו ע"ב]

כו ע"א

רב פפא אמר אמר קרא כפר לעמך ישראל וגו' ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים

כאן מוכיח רב פפא שעגלה ערופה שעבר עליה יוכ"פ - אין יוה"כ מכפר.
ומכאן נובע חידוש, שייתכן לכפר אף על נטיית הלב ושורש החטא. שהרי כל חטאם של יוצאי מצרים היה בכך שהיתה בהם נטיה בשורש אל החטא, והנה אומר רב פפא שיום הכיפורים אינו מכפר להם, משמע שאם היתה נטיית הלב מתכפרת - לא היה בא החטא לידי מימוש כלל.

(שיחות מוסר תש"ל פרשת לך לך מאמר ט' עמ' לז)

[עיין עוד לקט באורי אגדות הוריות ו ע"א]

וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין

[עי' לקט ביאורי אגדות תענית יא ע"א וכן לקט באורי אגדות נדרים י ע"א]

כח ע"ב

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך [אל תקרי בניך אלא בוניך]

[תפקיד חכמי ישראל הוא לעשות שלום בעולם ובבתי ישראל ע"י התאמת התורה עם החיים והעולם והם יהיו בוני התורה לחקוק חוקים לפי הצורך. וזה הובא כאן בגלל המשנה בדף כח ע"א, שהרב קודם לאב מפני שגם האב חייב בכבוד הרב, וזה לא נאמר בתורה שבכתב אלא בא מדרשת ר' עקיבא "את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח" (ב"ק מא ע"ב). ולכן המאמר הזה הובא כאן, להראות את תפקידם של חכמים לתקן תקנות [ולדרוש דרשות מהפסוקים] לפי הצורך.]

(רבי זאב וולף מישעל, דברי חכמים, עמ' 100) לטקסט

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך

[עיין עוד לקט באורי אגדות יבמות קכב ע"ב]

אל תקרי בניך אלא בוניך

[עיין עוד לקט באורי אגדות ברכות סד ע"א]

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300